הרב ברוך ויינטראוב כתב היום
בבא קמא דף צה – קניין שינוי שלא על ידי גזלן

הגמרא (צה ע"א) מוכיחה שלדעת רבי מאיר שינוי קונה, מדין אומן ששינה וצבע צמר שלא כרצון בעל הבית. לדעת רבי מאיר, במקרה כזה מחזיר האומן את דמי הצמר בלבד, בלא דמי השבח, ומוכח מכאן שהאומן קנה את הצמר בשינוי, והשבח היה כבר ברשותו.

רש"י מפרש (ד"ה והכא קנסא) שהאומן "לאו גזלן הוא ולאו חוטא הוא... דהא שוגג הוא", ולכן לא קנס אותו רבי מאיר לשלם אף את דמי השבח כשם שקנס בגזלן. יסוד דבריו בבבא מציעא דף עח ע"ב, ששם אומרת הגמרא כי מדין אומן ששינה לא ניתן להוכיח שכל המשנה מדעת בעל הבית נקרא גזלן, שכן האומן אינו קונה בתורת גזלן, אלא בשינוי מעשה.

הרמב"ן בחידושיו שם (ד"ה דילמא שאני) הקשה: אם האומן אינו נחשב גזלן, כיצד הוא קונה בשינוי? ומכוח קושיה זו ביאר כי האומן בוודאי נחשב גזלן (ועיין שם כיצד ביאר את הסוגיה בבבא מציעא), אלא שמכיוון שגזל בשוגג, לא קנס רבי מאיר. אמנם מדברי רש"י שלפנינו נראה ברור שלדעתו אומן לא חשיב גזלן כלל, וששינוי קונה אף למי שאינו גזלן.

ומסתבר שנחלקו בשאלת יסוד: כיצד שינוי קונה? לדעת הרמב"ן, שינוי אינו קונה מצד עצמו; אלא שעל ידי שנשתנה החפץ מכמות שהיה, שוב לא ניתן לקיים בו מצוַת השבה, וממילא הוא נקנה לגזלן בגלל היותו בידו. על כן במקום שאין גזלה וקנייניה, אי אפשר לקנות בשינוי. רש"י, לעומת זאת, מבין ששינוי קונה מצד עצמו: אם עשה אדם בחפץ שינוי גדול כל כך עד שפנים חדשות באו לכאן, הריהו קונה את החפץ החדש, בגלל היותו מעשה ידיו; לפיכך יכול גם אומן לקנות בשינוי.
השאלות - בהמשך