דבריי כאן הם תגובה לכמה מאמרים על הדף היום ( למשל המאמרים בשם זה בחלון 'להעמיק' ) :
רוב פרשני המקרא הבינו שהמילה 'תחת' משמעה כאן 'כנגד', כלומר שלפי פשט הכתוב יש להוציא את העין למזיק כנגד העין שהוציא לזולתו.
אך למעשה אין שום ראיה מהכתוב עצמו שזו כוונת הכתוב ( למרות הכתוב 'כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו' 'חבורה תחת חבורה' ).
לענ"ד, הגיוני יותר לטעון שכוונת הכתוב האמיתית היא, שראוי היה שישיב המזיק לניזק עין חדשה 'במקום' העין שהוציא לו, כלומר שישתיל לו עין חדשה... וכך יתקן את אשר הזיק וישיב את המצב לקדמותו !
לעתים כתוב במקרא דבר או הוראה שאינם ניתנים לביצוע מעשי. אין זה 'אכפת' לכתוב.
על האדם למצוא דרך שתקרבו למימוש הציווי עד כמה שניתן !
היות שבעבר וגם כיום ברוב המקרים, לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, תשלום ממון הוא הדרך הקרובה ביותר להשבת המצב לקדמותו, בין אם מפני שתאפשר ריפוי ובין אם מפני שתפצה את הניזק על הנזק.
כך גם למשל לגבי עדים זוממים. הציווי הבסיסי הוא 'ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו'. דא עקא, לעתים קרובות ובמצבים רבים הציווי כלשונו אינו ניתן למימוש. אך אין זה משנה את הציווי ויש לעשות מה שניתן כתחליף.
יתירה מכך, אמנם - 'עם תמים תתמם עם עקש תתפל' ( דור עקש ופתלתל. עיינו שם ברש"י. עקש=470 פתלתל=940=470X2 ) אך בגנב, אין משיבים לגנב בגניבה. לגזלן - בגזילה, אלא הם נדרשים להשיב את הגניבה/הגזילה. הכפל אינו כקרן אלא עונש נוסף על העבירה הנוספת של אי המוכנות להשיב את המצב לקדמותו - קנס.
הנה כי כן התכלית של דיני נזיקין היא השבת המצב השלם לקדמותו ולא גרימת נזק זהה למזיק, וכשאי אפשר ובלית ברירה, יבוא תשלום במקום השבת המצב לקדמותו.