מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה גּוֹנֵחַ מִלִּבּוֹ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים וְאָמְרוּ אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיִּנַק חָלָב רוֹתֵחַ מִשַּׁחֲרִית לְשַׁחֲרִית וְהֵבִיאוּ לוֹ עֵז וְקָשְׁרוּ לוֹ בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה וְהָיָה יוֹנֵק מִמֶּנָּה מִשַּׁחֲרִית לְשַׁחֲרִית,
לְיָמִים נִכְנְסוּ חֲבֵירָיו לְבַקְּרוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הָעֵז קְשׁוּרָה בְּכַרְעֵי הַמִּטָּה חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְאָמְרוּ לִסְטִים מְזוּיָּין בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה וְאָנוּ נִכְנָסִין אֶצְלוֹ
יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁל אוֹתָהּ הָעֵז וְאַף הוּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין בִּי עָוֹן אֶלָּא עֲוֹן אוֹתָהּ הָעֵז שֶׁעָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי.
בירושלמי סוף סוטה, ט,י ובתוספתא כאן ההסבר רחב יותר
תני כל הזוגות שעמדו משמת משה ועד שעמד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים איפשר ליתן בהן דופי עד שעמד ר' יהודה בן בבא אי איפשר ליתן בהן דופי. אמרו על רבי יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשום שמים אלא שגידל בהמה דקה וכך היה מעשה. פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים (! עדיין לא חבריו) אצלו לבקרו אמרו לו אין לך רפואה אלא חלב רותח. שהיה גונח. מה עשה לקח עז וקשרה לכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב רותח. בשעה שהיה גונח. וכשביקשו חכמים להיכנס אצלו אמרו היאך אנו יכולין להיכנס והליסטים עמו בבית. ובשעת מיתתו אמר אין בידי עון אלא זה שעברתי על דברי חביריי. וכשמת דיקדקו חכמים על כל מעשיו ולא מצאו בידו אלא עון אותה העז בלבד.
ויעויין בויקיפדיה, שרבי יהודה בן בבא היה הסומך של חמשת תלמידי ר' עקיבא לאחר מרד בר כוכבא ונהרג על כך בידי הרומאים.
והנה כל הסיפור מוזר ואינו מבואר. ויעויין במאמרו של הרב הוכמן כאן בחלון ה'מאמרים' על הדף, ואינו מבואר דיו.
א. מדוע הגמרא אינה מזכירה כאן את שמו ורק מציינת את חסידותו ?
ב. מי הם חביריו ?
ג. מדוע הסיפור היה חשוב כ"כ ומדוע דקדקו עם רבי יהודה כ"כ על 'עוונו' זה, ולא הסתפקו במה שכבר אמר הוא שזה העוון היחיד שלו אלא דקדקו אחריו ומצאו שצדק, ומשמע שמתחילה לא האמינוהו בכך ?
ד. אם כדברי הרב הוכמן במאמרו הנ"ל שעל עסקי לימוד תורה ופרנסה היה ויכוח בין החכמים, מה הסודיות שנהגו בעניין, וכי מה סודי בעניין שכזה ומדוע הוא כ"כ חשוב, ולי לא נראה הסברו.
ה. רבי יהודה בן בבא היה גדול הדור. כיצד זה 'זלזלו' חביריו לכנותו 'זה' ( כך רק בנוסח הבבלי ) ?
ו. מה הלקח מסיפור זה - שאפילו לגבי פקוח נפש אסור להתרפא במקום שנראה כעובר על איסור מדבריהם ?
המשך יבוא במהלך היום בס"ד לכשאתפנה ( ואם יש למישהו הסבר ראוי, נא יקדים ויכתוב לפני כתגובה ) :