פיצוי נזקי גוף מחברת ביטוח - דין כופר או ירושה?
הגמ' בסוף דף מב מבררת מי יורש את הכופר שמשלם בעל השור שהמית "איש או אשה", ואומר ר' עקיבא שכמו שבאיש הכופר משתלם ליורשיו, כך באשה הכופר משתלם ליורשיה ולא לבעלה, משום שנחשב 'ראוי' ולא 'מוחזק', והבעל יורש את אשתו רק במוחזק לה ולא בראוי.

ע"פ הגמרא הזו, נדון מקרה בבית הדין הגדול בערעור על החלטת בית הדין בבאר שבע. מדובר בזוג שבאו להתגרש, וטרם הגרושין נהרגה בתם בתאונת דרכים רח"ל, הבעל ויתר לאשה על ירושת הבת - כספי חשבון הבנק שלה. לאחר מכן, הגיעו פיצויים מחברת הביטוח, בסכומים של מאות אלפי ש"ח, שהועברו ישירות אל האשה מכח הוויתור של הבעל. האשה ניסתה לטעון שוויתור הבעל הוא גם על כספים אלו, והבעל טען שויתר רק על חלקו בירושה ולא על הכספי הביטוח, הן מכח אומדנא דמוכח והן מחמת שזהו ויתור על דבר שלא בא לעולם. בית הדין האזורי קיבל את טענות הבעל, והאשה עירערה על כך לבית הדין הגדול, וכאן הסוגיא שלנו.
המנחת חינוך במצווה נא (אות יז), שואל על סוגייתנו מדוע נצרך פסוק מיוחד לכופר, לכאורה דינו ככל הלוואה שאין הבעל נוטל כראוי! ומחדש, שיש הבדל בין ראוי כמו הלוואה, שהוא ממון הבעלים אלא שכעת אינו בידו, לראוי של כופר, שהממון לא היה שייך לבעלים מחיים כלל, והתורה ציוות לשלם ממון זה למת, אלא שבאשה - גזרה התורה שהתשלום יעבור ליורשיה ולא לבעל. לפי זה אומר המנ"ח, שתשלום כופר אינו בתורת ירושה, אלא תשלום שציוותה התורה לתת ליורשים.
על פי היסוד הזה, הגדיר אחד הדיינים את פיצוי ביטוח הגוף החובה כדין תשלום כופר. בשונה מביטוח חיים, שנרכש ע"י המבוטח, ומשום כך יש להחשיבו כהשקעה של כספו ולא ניתן לדמותו לכופר, את ביטוח החובה יש לדון ככופר כיון שהאחריות למי לשלם נתונה למדינה ולא לנפגעים בתאונה. א"כ, במקרה דנן לא על זה חל הויתור של הבעל, שוויתר על ירושה דוקא.
דיין אחר חלק על הדברים, כיון שתוס' כאן כותב במפורש שכופר הוא מחיים משום שהחבלה נעשתה מחיים, וכפי החילוק שמבואר במהרי"ט (ב א"ע ד) בין דמי הנהרג עצמו שהם כממונו לגמרי, לבין הכופר כאן שהוא ממון לפיצוי, וחידשה הגמ' מ"והמית איש או אשה" שנחשב ראוי, משום שאומנם החבלה שהיא שהאירוע המחייב הנעשתה מחיים וזה מקנה לו דין ירושה, אבל כיון שהחיוב עצמו חל רק לאחר מיתה, נחשב ראוי, וזוכים בו יורשי האשה ולא הבעל. אומנם, כאשר החיוב הוא כופר נפש - פדיון נפש למזיק, זה ודאי חל רק לאחר מיתה.
לפי ההגדרה הזו, יש לראות את ביטוח כירושה מחיים וכמחוזק או ראוי, ע"פ ההגדרות לעיל. אומנם, כיון שמהתנהלות חברות הביטוח ובתי המשפט מוכח שמתייחסים אליו כפיצוי וסיוע לקרובים על האובדן, ונתינתו להם היא בתורת ממון גמור עבורם ולא בתורת ירושה, דינם ככופר הניתן באופן מוחלט לאחר מיתה.


הפסק המלא באתר פסקים: "הסתלקות מירושה בטעות"