אמוראים הביעו דעתם בזה אחר זה בסוגיית
מוּעָד הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ ( אחד לכל אחד מימי החנוכה )
אָמַר רַבָּה
רַב אָשֵׁי אָמַר
רַב זְבִיד אָמַר
אָמַר רַב שִׁימִי
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ
אָמַר רַב פָּפָּא
רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר
רָבִינָא אָמַר

ואני תמה, וכי עד רבינא ידע כל אחד מהם לומר רק תירוץ אחד ולא התישבה הקושיה ומדוע היו כל כך הרבה אמוראים צריכים 'לנסות את מזלם' לענות בלי שהצליחו ?
ועוד, נראה כאילו באמת כל התירוצים חלשים ודחוקים ועונים על מצבים רחוקי ונדירי המציאות מאד ואינם פשוטים, וגם השאלות על התירוצים מוזרות למדי ( למשל : וכי שור מועד לגוים מועד לישראל ? אמנם ניתן היה לומר שבגדי ישראל שונים מאד מבגדי גוים ולכן ההבדל, אך אם כן מדוע אין הגמרא ממשיכה ומציעה שיש גם מועד למומרים וכותים...אך כנראה שלגבי שור כזה לא אכפת לנו...)
אשמח לקרא הסבר מרחיב דעת בעניין זה...