איך ייתכן שרב ושמואל, שניהם תלמידי רבי, נחלקו מחלוקת כזו מהותית בביאור המשנה?
זו אינה מחלוקת נקודתית, אלא יש בה מהלך נפרד ושונה לחלוטין לכל המשנה, הן בפירוש המילולי, הן בהגדרת האבות שבמשנה, והן בהסבר כל הלא ראי זה כראי זה.
כלומר בהבנה הכי בסיסית של המשנה.
וקשה, הרי שניהם שמעו ישירות מרבי מחבר המשנה את ה'פשט'. אז מה בדיוק שמעו כשלימד המשנה בבית המדרש?
איך קיבל כל אחד פשט שונה בתכלית מהשני?
או שכל אחד 'הלביש' את המהלך שלו עצמו, הגישה שלו איך 'לארגן' את אבות הנזיקין, שונותם ומהותם, על דברי המשנה.
השאלה בקיצור: האם רבי יהודה לימד פשט אחד במשנה או שני פשטים?
או שאולי לימד עקרונות (למשל שלא דומה אב אחד לשני, אך לא פירש בדיוק למה) והאמוראים הם שפיתחו את הרעיונות הכלליים וכך נולדו פשטים שונים.

לכאורה אין נפקותא דינית בין שני המהלכים של רב ושמואל. רק להגדיל תורה ולהאדירה.
(יש כאן התייחסות)