א. בתחילת הסוגיא הגמרא אומרת מנא ליה לר"ע דאין פסח בא מחולין מהא דשמואל. האמת היא שזה לא מהא דשמואל ממש. אלא מהאי קרא דדריש ביה שמואל מאי דדריש משמיה דר' אליעזר, ור' עקיבא שינה בו כמה דרשות. ואגב למסקנה ר"ע דריש משם לא רק על פסח אלא ישירות על כל הקרבנות מהיקישא לחטאת.

ב. אשם ללמד דאף בכל הקרבנות אין שפיר ושליא קדושין. אם הכוונה דאין קדושין כלל בקדושת קרבן, צע"ג מהסוגיא בזבחים לה. פיגל בזבח נתפגל שליל וכו' ועי"ש במשנה גם לגבי שיליא.

ג. במתניתא תנא משמיה דר' עקיבא. רש"י אומר בסוף הסוגיא שמה שר' עקיבא לא שינה מר' אליעזר הריהו דורש כמותו. א"כ לגבי עולה הוא מסכים לרבות סכין. מנחה כנראה הוא דורש זכרי כהונה בשלמי ציבור מקרא דקדש הקדשים או מקרא השלישי שבתוס' ד"ה איכא. ולכן מנחה התפנתה ללמד בלוע.

ד. ואיצטריך מנחה ואיצטריך חטאת. מרש"י משמע דזה צריכותא בקראי המקוריים של מקדש בלוע, ולא במנחה וחטאת דהאי קרא דזאת התורה. אמנם מתוס' נראה דפליג בזה בד"ה מה חטאת.

ה. חטאת התפנה כיון דדרשינן בלוע ממנחה, ללמד בא מחולין. וזהו ר' עקיבא שהתכוונו לו בתחילת הסוגיא. כל הדף הזה בשביל השורה הזו. אשם פליג ר' עקיבא לשיטתו. דר' אליעזר דרש שפיר מאשם ודן לשיטתו אפשר משא"א, ור"ע לשיטתו פליג. (ובאמת יל"ע מנ"ל לר"ע דשפיר ושיליא אין קדושין. או דהוא פליג וסוגיא דזבחים הנ"ל באות ב' כוותיה אזלא). ועל מילואים ושלמים שתיק דאין לו סיבה לשנות מר"א. מענין למה רש"י הזכיר רק עולה ומילואים ולא הזכיר גם שלמים.