א. אמרו לרבי והלא לחמי תודה אי אפשר לבוללן. הגמרא מבארת לפי שהיה בהן רביעית שמן לכמעט שבע עשרונים, בשונה ממנחה רגילה שהיא ביחס של לוג שלם לעישרון אחד. משמע שגם חלות תודה פותתן, דבלאו הכי לא שייך בלילה לרבי. ולכאורה למדנו בעבר שהיה בהן דין שיהיו שלימות ונפרס לחמה נפסל הלחם. וצ"ע. וגם להלן אמרינן למעט פתיתה רק משתי הלחם ולחם הפנים, משמע דחלות תודה נפתתות

ב. במנחה הבאה חציה חלות וחציה רקיקין לת"ק אחר המשיחה בכולן מעביר את יתרת השמן לבלילת החלות. לכאורה מדוע שלא יעשה כבסמוך בכולה רקיקין. שימשח ויחזור וימשח עד שיבליע את כל החצי ברקיקין. והרי היחס שוה כלומר להלן מבליע לוג שלם בעישרון וכאן עליו להבליע חצי לוג בחצי עישרון. ונראה מזה שאה"נ גם זה כשר, אלא מכיון שזה קשה יותר להבליע הכל, ומכיון שכאן זו מנחה אחת ואין קפידא שמותר השמן יעבור לחלות כל זמן שהוא נשאר במנחה זו, על כן הקילו בכך, משא"כ להלן דלא אפשר באופן אחר לת"ק דאין המותר נאכל.

וג. אגב קצת משמע דלכתחילה חוצה, למרות שיודע שיישאר שמן ויעבירו לחלות. ומדוע לא יתחיל במשיחה בלא לחצות ואת כל השאר יעביר לבלילת החלות.