דָּרֵשׁ רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד וּבְכׇל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד זֶה לוֹט וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע שֶׁנִּתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת דִּתְנַן עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם.
לכאורה הקורא כאן סבור שעמון ומואב נאסרו בגלל עבירתם של לוט ובנותיו, אבל לא כן הוא, כי אילו נאסרו בגלל עבירתם של עריות היו צריכים עמון ומואב להיאסר מדין לא יבוא ממזר הקודם לדינם ולא בגלל לא יבוא עמוני ומואבי. ועוד, הרי טעם איסורם נתפרש שם 'על דבר אשר לא קדמו... ואשר שכר עליך את בלעם...
הרי שטעם איסורם הוא משום כפיות הטובה שלהם לאאע"ה ובניו ( וכבר ציינתי בעבר שיתכן שכפיות הטובה של עמון גדולה יותר מפני שעם ישראל שחררו אותם מעולו של עוג ששם מיטתו ברבת עמון לציין שלטונו עליהם לכן הוקדמו באיסורם למואב שגם שכר את בלעם )