נדרים ז:

אמר רבי אבא הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעה להך איתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר באפה שמע מינה תלת שמע מינה השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ושמע מינה נידהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו ושמע מינה אין בין נידוי להפרה ולא כלום

ועיין גליון הש״ס בא״ד ק״ל אמאי לא אמר ש״מ ד׳ דהא ש״מ ג״כ דאם לא נדהו הוא עצמו יהא בנידוי.

לכאורה תמוה, איפה ראה הגרעק״א ז״ל בעובדא הנ״ל שאם לא נדהו הוא עצמו יהא בנידוי, וצריך עיון בזה.