א) ב.

ר״ן ד״ה ושבועות כשבועות - כלומר דכינוי שבועה הרי הוא כשבועה וחיילא כו׳

יש לעיין מדוע אצל שבועות לא פירש הר״ן הכינויים, משא״כ אצל נדרים, חרמים, ונזירות.

ב) ב:

מאי שנא גבי נזיר דלא קתני לכולהו ומאי שנא גבי נדרים כו׳

ר״ן ד״ה גמ' מאי שנא גבי נדרים דתני כולהון - כלומר ואילו במס' נזיר לא תנא אלא כל כנויי נזירות כנזירות

משמע מדבריו דלא היה בגירסתו ״מאי שנא גבי נזיר״ כו׳ ודו״ק ושו״ר שכ״כ בספר דקדוקי סופרים השלם.


ג) ב:

ההוא דסליק מיניה ההוא מפרש ברישא כדתנן במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין כו' במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין כו' במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה וכל היכא דפתח לא מפרש ברישא והתנן יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן יש טעונות שמן ולבונה שמן ולא לבונה ואלו טעונות שמן ולבונה יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה תנופה ולא הגשה ואלו טעונות הגשה יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן בכור לכהן ואין בכור לנחלה ואיזהו בכור לנחלה ואין בכור לכהן

עיין בגליון הש״ס שהעיר מדוע הביא הגמרא מפרק במה מדליקין ולא מפרק ראשון ע״ש ועיין באחרונים מש״כ בזה.

ע״פ פשטות יש ליישב דנקט הגמרא הני תלת מתני׳ משום דכולם פותחים ב״במה״ וקל לזכרון ודו״ק.

יש לעיין מדוע הביא הגמרא המשנה של בבא בתרא (יש נוחלין) קודם המשנה ביבמות (יש מותרות)

עוד קשה, מדוע נקט כל הני מתני׳ ולא די בג׳ דוגמאות.