הברייתא דנה על עומרין, יבש, ועל הזמן. רש"י מפרש שסוף הברייתא זה סיכום מקביל למה שהועלה קודם. תקריב כל שהוא - כלומר בכל מצב שהוא אף מן העומרין. תקריב מכל מקום - כלומר לח הוא מהקרוב לירושלים, הרחוק מירושלים מתייבש כמו שלמדנו לעיל. מכל מקום אפילו מן הרחוק. לא כמו שאנו רגילים ש"מכל מקום" זה משהו מקביל ל"איך שיהיה" בערך. תקריב אפילו בשבת - זה קשור לביום כפי המבואר בסוגיא הסמוכה דהא בהא תליא. ואח"כ הברייתא מוסיפה ואפילו בטומאה שלא דובר עליה קודם, ואיידי שבת נקטה דכל הדוחה שבת דוחה טומאה. אמנם בעמוד ב' דרשו דחיית עומר את השבת מקרא אחרינא וידבר משה.