א. במשנה ומצטרפין. כתב רש"י בגמ' מפרש. לכ' בגמ' פירשו את הברייתא לא את המשנה הזו. ושם מדובר על צירוף קמחין ובציקות לחיטין וכאן על צירוף חמשת המינין. אפשר שרש"י למד שהברייתא אכן מפרשת את מתני' שכוונתה לצירוף הקמחין וכו', ואת זה מפרשת הגמרא שזה פירוש המשנה. אבל בתחילת הסוגיא רש"י עצמו מפרש שמביאים את הנושא של צירוף מיני הדגן לענין חלה כיון שעל זה דיברה מתניתין. לכ' זה סותר.

ב. פינת "תחביבו של המכריע". אתיא לחם לחם ממצה. וכן כמה פעמים בהמשך העמוד בדיני מצה. מענין שזה יצא בדף של פסח שני. ואף הלומדים בלילה שלאחריו (כמוני) לא נורא. הן כתב היעב"ץ שמעודו לא הבין את הנוהגים לאכול מצה ביד אייר, הלא אמנם אז הקריבו אבל המצה נאכלה בליל טו.

ג. דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן. יש כאן מסר רעיוני. דוקא אנשים שאפשרות קלקולם גדול והם בעלי קשיים, לכשיתגברו פונטציאל ההצלחה שלהם רב יותר!

ד. אסורין בחדש עד לפני העומר. חד אמר קצירה (לרש"י האיר המזרח) וח"א הבאה. יצויין דהיינו פלוגתא דרב ושמואל עם ריו"ח ור"ל לעיל סח. אם בזמן המקדש הותר חדש בהאיר המזרח או בהבאת העומר. ובדוחק י"ל דהמ"ד השני גם סובר כריו"ח מרא דארעא ישראל, אבל סובר דמתני' לכתחילה דמצוה קאמרה דמודה בה ריו"ח דהוי בהבאת העומר. (אף שתוס' בריש מכילתין כתבו דלא הוי איסור כלל ודלא כמ"ש בדף סח דהוי עשה, ולפ"ז לא יתאים לשון המשנה ואסורין).