א) כתובות טו:

רש״י ד״ה אם יש עדים - על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה:

בהינומא - בגמ' מפרש:

וראשה פרוע - איצטייבליד"ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:

הנה רש״י שינה בלשונו. אצל הינומא כתב ״לבית בעלה״ ואצל ראשה פרוע כתב ״לבית החתונה״

האם יש לדייק שאחר החתונה צריכה לכסות ראשה ולכן רק לבית החתונה הולכת בפריעת ראש משא״כ לבית בעלה.


ב) כתובות יז.

ר' אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם

ק״ק מדוע לא חששו משום קול אשה?

ועיין דף יז: דרדוגי מישחא וכתב רש״י הנשים נותנים שמן בראש התלמידים ושפות.

ק״ק מדוע ליכא חששו משום נגיעה בערוה.

ואולי אמותיהן של התלמידים עשו כן.


ג) כתובות כא.

אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל

רש״י ד״ה רב יהודה אחוה דרמי בר יחזקאל הוה

מה הוסיף רש״י על מה שכתוב בגמרא?


ד) כתובות כא:

איקלע רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא למזבן שומשמי ואמר הכי אמר שמואל עד ודיין מצטרפין

ראיתי לאחד ששאל מדוע נקט הגמרא שאיקלע למזבן שומשמי.

וחשבתי לתרץ שהגמ׳ מספר כן להגיד שבחו שאפילו בשעת שהלך לסחורה עסק בתורה.


ה) כתובות כב.

ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את עצמה אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחלה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי

יש לדקדק בשינוי הלשון, קפצו - באו.

ואולי יש לומר שהאנשים שאינם מהוגנים ״קפצו״ לקדשה משום שגדולה היתה בנוי, אבל כשהיא מספרת המעשה אמרה בלשון נקיה.

ועיין בהמאירי: ומעשה באחת שאמרה מקדשת אני ולימים קדשה עצמה ואמרו לה חכמים מה ראית אמרה להם תחלה היו ״קופצים״ עלי בני אדם שאינן מהוגנים לי אמרתי להם מקדשת אני עכשו ״שבאו״ לי בני אדם המהוגנין לי עמדתי וקדשתי את עצמי

ומדוייק היטב שאצל האנשים שאינם הגונים נקט לשון קפצו ואצל המהוגנים נקט לשון באו ודו״ק