הגמרא אומרת שעל פי עצמו, כלומר מפי הבעל דין עצמו, לפי רב חביבא נאמן, ולפי מר בר רב אשי אינו נאמן, אבל בצורבא מרבנן נאמן כדמעשה ברב אשי שהעיד לרב כהנא.

נשאלת השאלה, איך מביאים ראיה מהסיפור של רב אשי לצורבא מרבנן, אולי רב אשי נהג כפי שרב חביבא אמר שהוא נאמן?

רק יש לומר שמר בר רב אשי, בנו של של רב אשי, ידע שאביו פסק שאינו נאמן בעל פי עצמו, ועל סמך זה אמר את דינו וחלק על רב חביבא, רק אם ישאל השואל היאך רב אשי העיד לרב כהנא, התשובה שגם לפי שיטה זו, צורבא מרבנן כן יכול להעיד כמעשה שהיה.