[אונניצבאר ווערען] (פסחים צו) ירעה עד שיסתאב (יבמות ק) ובכורי יהא רועה עד שיסתאב (תמורה ח) אמר ר' יוחנן ותני עלה בכורן ירעה עד שיסתאב וימכר ויאכל במומו לבעלים ש"מ עד שיסתאב עד שיפול בו מום הוא ועוד פירשו ואי בבעל מום ירעו עד שיסתאבו הא סואבין וקיימין ועוד מפורש (שם נב) אם קודם שכיפרו בעלים תראה עד שתסתאב ואי בעלת מום הא מסאבא וקיימא ועיקר בתורת כהנים בסופו דתניא ואם כל בהמה טמאה יכול בטמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר למטה בפרשה אחרת ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפיסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר: