שמענו על עונשו של העושה דבר זה, אבל לא שמענו שהזהיר הכתוב ואמר שאסור לעשות זאת.
כלל הוא, ש"אין עונשין אלא אם כן מזהירין", כלומר: אין התורה מטילה עונש על מעשה עבירה, אלא אם כן הזהירה שלא לעשות את אותו מעשה. משום כך, גם על עבירות חמורות ביותר, שעונשן מיתה, תישאל השאלה: "עונש שמענו, אזהרה מניין"?
בטעם הדבר, כתב בספר החינוך: "שאלמלא האזהרה היה במשמע שיהיה רשות לקבל העונש ולעבור על המצוה, כעין מקח וממכר".
ברם, עונשי כרת ומיתה בידי שמים, וכן חיובי ממון, אינם צריכים אזהרה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)