נכסים שהוקדשו בלשון חרם אך לא פורש למי הם הוקדשו, אם לבדק הבית או לכהנים.
ישנם שני סוגי חרמים: א. "חרמי בדק הבית", כלומר: נכסים שהוקדשו ל"בדק הבית" בלשון חרם (כגון שאמר: "נכסים אלו חרם לבדק הבית", או "חרם לשמים"), שהם נפדים בשוויים ככל הקדש, והדמים נופלים לתיקון בנייני בית המקדש; ב. "חרמי כהנים", כלומר: נכסים שהוקדשו לכהנים בלשון חרם (כגון שאמר: "נכסים אלו חרם לכהנים"), שאין להם פדיון, אלא ניתנים לכהנים.
ונחלקו תנאים בשאלה מה דינם של נכסים שהוקדשו בלשון חרם ולא פורש למי הם הוקדשו, כגון שהמקדיש אמר: "הרי זה חרם" ולא סיים למי הם חרם לבדק הבית או לכהנים: יש סוברים, ש"סתם חרמים לבדק הבית"; ויש סוברים, ש"סתם חרמים לכהנים".
גם להלכה נחלקו הראשונים: יש שפסקו ש"סתם חרמים לכהנים", ויש שפסקו ש"סתם חרמים לבדק הבית".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)