אמר אביי: מדובר כאן בידות סכינין שלהבי הסכינים אינם ניתנים להיעשות זהב, שהזהב רך מכדי לשחוט בו. מיתיבי [מקשים] מברייתא אחרת שנאמר בה: אף הוא מונבז עשה כני כלים, ואוגני כלים, וידות כלים וידות סכינין של יום הכפורים של זהב. משמע שידות כלים לחוד וידות סכינים לחוד! ומשיבים: תרגומא [הסבירה] אביי: הכוונה לבקתתא דנרגי וחציני [בקתות, ידות הגרזנים והקרדומות], שאף הן צריכות להיעשות ממתכת קשה ולא מזהב, על כן עשה רק את ידותיהן זהב.

א שנינו במשנה כי הילני אמו של מונבז עשתה נברשת (מנורה תלויה רבת-קנים) של זהב על פתח ההיכל לנוי. תנא [שנה החכם]: בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה, מן המנורה, שהיתה מבריקה ביותר והכל יודעין שהגיע זמן קריאת שמע שזמנה עם הנץ החמה.

מיתיבי [מקשים]: הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר אנשי משמר של כהנים המשרתים במקדש באותו שבוע, או עם אנשי מעמד שהיו באים בקבוצות קבועות בעם, ונלוים למשמר להיות בירושלים באותו שבוע — לא יצא ידי חובתו, מפני שאנשי משמר משכימין יותר מן הזמן הראוי כדי שיהא להם פנאי לעבודת הקודש ואנשי מעמד שיש להם להתפלל תפילות ארוכות מיוחדות ולעמוד על הקרבן בשעת הקרבתו מאחרים מן הזמן הראוי, ואם כן למי במקדש הועיל נצנוץ החמה בנברשת כסימן לזמן קריאת שמע! אמר אביי: סימן היה לשאר עמא [לשאר העם] שבירושלים שהם היו קורין בזמנה, ומכיון שראו את אור הנברשת מנצנץ משער המקדש, היו יודעים שהגיע הזמן.

ב שנינו במשנה כי אף היא, הילני המלכה, עשתה טבלא שכתובה בה פרשת סוטה. ומעירים: שמעת מינה [שומע אתה מכאן] כי כותבין מגילה שכתובות בה רק פרשיות אחדות מן התורה לתינוק כדי להתלמד בה. שנחלקו חכמים אם מותר לכתוב חלקים מן התורה בפני עצמם, אפילו לצורך זה. אמר ריש לקיש משום ר' ינאי: מכאן אין להוכיח לענין זה, כי הטבלא שעשתה הילני היתה באלף בית שנכתבו בה רק האותיות הראשונות של כל מילה, לסייע לזכרון.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בדיני סוטה: כשהוא הסופר כותב את מגילת הסוטה רואה וכותב מה שכתוב בטבלא, משמע שבטבלא כתובים הדברים במלואם! ודוחים: אימא [אמור, תקן]: רואה וכותב כמה שכתוב בטבלא, כלומר: הכתוב בטבלא משמש רק כתזכורת כיצד צריך לכתוב.

מיתיבי [מקשים] מברייתא אחרת שנאמר בה: כשהוא כותב — רואה וכותב מה שכתוב בטבלא, ומה כתוב בטבלא — "אם שכב איש אותך" "ואם לא שכב", (במדבר ה, יט) "אם שטית" "ואם לא שטית" (במדבר ה, יט) משמע שבטבלא נכתבה לשון הפרשה כולה! ומתרצים: התם [שם] מדובר