|
טקסט הדף מנוקד
וְכִי עָיֵיל לְהֵיכָל בְּמִזְבֵּחַ פָּגַע בְּרֵישָׁא דְּתַנְיָא שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם מְשׁוּכָה מִן הַכּוֹתֶל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה מִזְבֵּחַ מְמוּצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע וּמָשׁוּךְ כְּלַפֵּי חוּץ קִימְעָא וְנוֹקְמֵיהּ לַהֲדַיְיהוּ כֵּיוָן דִּכְתִיב וְאֶת הַמְּנוֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן בָּעֵינַן דְּחָזוּ אַהֲדָדֵי
אָמַר רָבָא שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרֵישׁ לָקִישׁ עַבּוֹרֵי דְּרָעָא אַטּוֹטֶפְתָּא אָסוּר הֵיכִי עָבֵיד מִדְּרָעָא לְטוֹטֶפְתָּא וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֵם לְדַם הַתָּמִיד וְדַם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת מַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי הָהוּא בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר דִּשְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים דְּלָא צְרִיכִי שְׁדִינְהוּ לְהָכָא חַד שִׁדְיֵיהּ לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת דְּלִיקְדְּמֵיהּ לְדַם הַתָּמִיד וְחַד שִׁדְיֵיהּ לְדַם הַתָּמִיד דְּנִקְדְּמֵיהּ לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת חַד שִׁדְיֵיהּ לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת דְּלִיקְדְּמֵיהּ לְדַם הַתָּמִיד דְּהָכָא תְּלָתָא וְהָכָא תְּרֵי וְחַד שִׁדְיֵיהּ לְדַם הַתָּמִיד דְּנִקְדְּמֵיהּ לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת אַף עַל גַּב דְּהָכָא תְּרֵי וְהָכָא תְּרֵי מְכַפֵּר עָדִיף אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְאֵימָא חַד שִׁדְיֵיהּ לְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי דְּנִקְדְּמֵיהּ לְדַם הַתָּמִיד דְּהָכָא תְּלָתָא וְהָכָא תְּרֵי וְחַד שִׁדְיֵיהּ לְדַם הַתָּמִיד דְּנִקְדּוֹם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת דְּאַף עַל גַּב דְּהָכָא תְּרֵי וְהָכָא תְּרֵי מְכַפֵּר עָדִיף אִם כֵּן אַפְסוֹקֵי בְּמַאי מַפְסְקַתְּ לְהוּ הָנִיחָא לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר לָמָּה מְטִיבִין וְחוֹזְרִים וּמְטִיבִין כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ כׇּל הָעֲזָרָה כּוּלָּהּ שַׁפִּיר אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר חַלְּקֵהוּ לִשְׁנֵי בְקָרִים מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי הַאי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר דְּעֵצִים מִי מְיַיתַּר הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא נִקְדְּמוּ לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת אֲמַר לֵיהּ וְלָאו מִי אוֹקֵימְנָא עָלֶיהָ וְלֹא עַל חֲבֶרְתָּהּ מִכְּלָל דְּאִיתַהּ לַחֲבֶרְתַּהּ מַאי שְׁנָא דְּעָבֵיד הֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת בְּרֵישָׁא נֶעְבֵּיד הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת בְּרֵישָׁא כֵּיוָן דְּאַתְחֵיל בְּהוּ עָבֵיד רוּבָּא וְנֶעְבֵּיד שֵׁית אָמַר קְרָא בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת יַקְטִירֶנָּה וְאֵין נֵרוֹת פְּחוּתוֹת מִשְּׁתַּיִם וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטוֹרֶת דְּאָמַר קְרָא בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת וַהֲדַר יַקְטִירֶנָּה וּקְטוֹרֶת לְאֵבָרִים דְּתַנְיָא יוּקְדַּם דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֹּקֶר אֶחָד בִּלְבַד וְאֵבָרִים לְמִנְחָה דְּתַנְיָא מִנַּיִין שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר רש"י
וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא. קודם שיגיע למנורה שהמזבח משוך כלפי מזרח קימעא: משוך מן הכותל. מרוחק מן הכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיעור דרך שני כהנים זה אצל זה המסדרין שתי מערכות של לחם הפנים בשבת ומצוותו לסדרן ולסלקן יחד וארבעה נכנסין שנים מצד זה של שלחן לסלק את המערכה הישנה של לחם הפנים ושנים מצד זה לסדר החדשה: משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה. כמדת השולחן דהא כתיב (שמות כו) נכח השלחן זה בצד זה: כלפי חוץ. כלפי מזרח לצד פתח ההיכל: לוקמא בהדייהו. מכוון בינייהו ולמה נמשך לחוץ: מדריש לקיש. דאמר אין מעבירין על המצות: עבורי דרעא אטוטפתא. לאחר תפילין שבזרוע בשביל תפילין של ראש אסור דהא בזרוע פגע תחילה: היכי עביד מדרעא לטוטפתא. מן הזרוע יבא על ראש יניח שבזרוע תחילה ואח''כ יניח של ראש: בבקר בבקר דשני גזירין. דלא צריך דהא אמרן מכשיר עדיף: שדינהו להכא. שזו מדה בתורה דבר שאינו ענין לו תנהו ענין לחבירו: דהכא תלתא והכא תרי. הכא תלתא בהטבת נרות כתיב בבקר בבקר והא דשדינן עליה חד הא תלתא ובתמיד כתיב (שמות כט) את הכבש האחד תעשה בבקר והאי דשדינן עלייה כדאמר חד שדי לדם התמיד: אע''ג דהכא תרי והכא תרי. הני מכפרי שהעולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה לקמן בפירקין (דף לו.): א''כ. דמקדמת ליה לדם התמיד אפסוקיה במאי פסקת להטבת הנרות לאבא שאול כיון דאית ליה מיטיב ואח''כ יקטיר דם התמיד תקדים והקטורת תאחר ובאיזו עבודה תפסיקו וא''ת מאי איכפת לך הניחא לר''ש בן לקיש דאמר אין הפסקתן אלא להרבות הרגש מהלך פסיעות וקול תחילת עבודות בעזרה: שפיר. יש לך לומר יפסיק ביניהם להמתין בין אלו לאלו לצאת וליכנס ולא תהא עבודה בינתיים: אלא לרבי יוחנן. דדריש בבקר בבקר בהיטיבו חלקהו לב' נרות לשני בקרים אלו יקדמו לעבודה אחת אלמא יש עבודה ביניהם והא ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח הפנימי דאם כן דמקדים הטבת ה' נרות לדישון הוה ליה מעביר על המצות ועבודה תו ליכא להקדים מקומה לתתה ביניהם שכולם סדורות כאן ע''פ המקראות: לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד. התמיד נאמר בו תעשה בבקר וא''ת הא שדינן עליה חד מהנך דשני גזירין אדם התמיד הוא דשדינן עליה ולא על האברים ואם תאמר מכפר עדיף אין כפרה אלא בדם: מניין שלא יהא דבר. ניתן על מערכה גדולה קודם לאברי התמיד:
תוספות
עבורי דרעא אטוטפתא. פרש''י להניח תפילין בראש קודם שיניח תפילין של יד אסור דקא מעביר על מצות תפילין של יד דפגע ברישא בזרוע קודם שיגיע לראש וקשה לפי' דמאי איריא מדריש לקיש תיפוק ליה מדאמר בפרק הקומץ רבה (מנחות דף לו.) כשהוא מניח מניח של יד ואח''כ של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך ומפרש רבינו תם בשם רב האי גאון זצ''ל דאיירי בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר אותן של יד ויתנם בתיק תחילה ואח''כ של ראש למעלה דא''כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניח תחילה כדפי' לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח''כ של יד למעלה ורבי אליהו זצ''ל מפרש דלענין משמוש איירי דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק''ו מציץ והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה משום דפגע בהן ברישא ואח''כ ממשמש בשל ראש: ואימא חד שדייה לדישון מזבח הפנימי דנקדמיה לדם התמיד. וא''ת נישדי תרוייהו בבקר אדם התמיד דניקדום לדישון מזבח הפנימי דהכא תלתא והכא תרי וי''ל דהא לאו סברא היא דנישדי תרוייהו אהיכא דלא כתב אלא חד ואדישון פנימי דכתיב ביה תרי לא נישדי מידי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אי נמי י''ל דא''כ לא לכתוב גבי גזירין אלא חד בבקר ונשדייה אדם התמיד דנקדים לדישון מזבח הפנימי ואע''ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף ומדכתיב תרי בבקר ש''מ דאיצטריך למימר דנישדי חד אדישון מזבח הפנימי: הכא תלתא והכא תרי. אין להקשות הא טובא בבקר בבקר כתיבי בתמיד בפרשת ואתה תצוה ובפרשת פינחס די''ל הני כולהו כחד חשיב להו כיון דלא כתיבי בהדי הדדי כמו בגזירין ונרות דכתיב בבקר בבקר והוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית: יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר. דאע''ג דאמר לעיל דתמיד כתיב ביה תרי בבקר היינו דם התמיד דווקא וקשה לי נימא תרי בבקר דגזירי עצים חד שדייה אדם התמיד דנקדמיה לדישון הפנימי דאע''ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף וחד שדייה אאברי תמיד דניקדמו להטבת שתי נרות דאע''ג דהכא תרי והכא תרי נקדמו כי היכי דליהוי הפסק בנרות דרחמנא אמר ליפסקינהו ואי לא מפסיק להו באברים במאי מפסיק להו וי''ל דאינו סברא לשוויי תרוייהו בבקר בתמיד כדפרישית לעיל ואע''ג דחד בדם וחד באברים מ''מ כיון דבחד זיבחא הוא לא מסתבר לומר כן:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|