|
טקסט הדף מנוקד
לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד כׇּל הַיּוֹם גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאכַל אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא וּמִי גָּזַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמָּא יֹאכַל וְהָתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ וְאִי מָיְיתָא אִשְׁתּוֹ עָבֵיד עֲבוֹדָה וְלָא גָּזַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמָּא יֹאכַל אֲמַר לֵיהּ הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם כֵּיוָן דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא קָא אָכְלִי הוּא נָמֵי לָא אָתֵי לְמֵיכַל הָכָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָכְלִי הוּא נָמֵי אָתֵי לְמֵיכַל
וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת וְהָא מִיגָּרְשָׁא נְהִי דַּאֲנִינוּת לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ אִטְּרוֹדֵי מִי לָא מִיטְּרִיד מַתְנִי' כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל וּשְׁאָר כׇּל הַיָּמִים אִם רָצָה לְהַקְרִיב מַקְרִיב שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ גְּמָ' מַאן תַּנָּא אָמַר רַב חִסְדָּא דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא הָא אָמַר טָהוֹר שֶׁנָּפְלָה עָלָיו הַזָּאָה טִמְּאַתּוּ הֵיכִי עָבֵיד עֲבוֹדָה דְּתַנְיָא וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא עַל הַטָּמֵא טָהוֹר וְעַל הַטָּהוֹר טָמֵא דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִין אֶלָּא בִּדְבָרִים הַמְקַבְּלִים טוּמְאָה מַאי הִיא כְּדִתְנַן נִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְהִזָּה עַל הָאָדָם אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב יִשְׁנֶה נִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת עַל הָאָדָם וְהִזָּה עַל הַבְּהֵמָה אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב לֹא יִשְׁנֶה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא וְהִזָּה הַטָּהוֹר עָלָיו מַאי עַל הַטָּמֵא שְׁמַע מִינַּהּ עַל הַטָּמֵא טָהוֹר וְעַל הַטָּהוֹר טָמֵא וְרַבָּנַן הַאי לִדְבָרִים הַמְּקַבְּלִין טוּמְאָה הוּא דַּאֲתָא אֲבָל הָכָא קַל וָחוֹמֶר הוּא אִם עַל הַטָּמֵא טָהוֹר עַל הַטָּהוֹר לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְרַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ דְּקָאָמַר שְׁלֹמֹה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי וְרַבָּנַן הַהוּא לַמַּזֶּה וְלַמַּזִּין עָלָיו טָהוֹר וְנוֹגֵעַ בָּהֶן טָמֵא וּמַזֶּה טָהוֹר וְהָכְתִיב וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו מַאי מַזֶּה נוֹגֵעַ וְהָכְתִיב מַזֶּה וְהָא כְּתִיב נוֹגֵעַ וְעוֹד מַזֶּה בָּעֵי כִּיבּוּס בְּגָדִים נוֹגֵעַ לָא בָּעֵי כִּבּוּס בְּגָדִים אֶלָּא מַאי מַזֶּה נוֹשֵׂא וְנִכְתּוֹב רַחֲמָנָא נוֹשֵׂא מַאי טַעְמָא כְּתִיב מַזֶּה הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּבָעֵינַן שִׁיעוּר הַזָּאָה הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הַזָּאָה אֵין צְרִיכָא שִׁיעוּר הָנֵי מִילֵּי אַגַּבָּא דְגַבְרָא אֲבָל בְּמָנָא צְרִיכָה שִׁיעוּר דִּתְנַן כַּמָּה יְהֵא בָּהֶן וִיהֵא כְּדֵי הַזָּאָה כְּדֵי שֶׁיִּטְבּוֹל רש"ילומר שאינו עובד כל היום. עד הלילה אבל בלילה אם בא להקטיר חלבים ואימורים יקטיר: גזירה שמא יאכל. כל היום אסור באכילת קדשים מן התורה אבל באנינות הלילה משנקבר המת ביום אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים והכי שמעינן ליה לר' יהודה במסכת זבחים (דף צט:) והכי קאמר רבי יהודה כל היום הוא באנינות ולא יקריב: והא מיגרשא. דהכי אוקימנא דאי חזי לה דמתה קדים ועייל לבית הכנסת ומשוי ליה לגיטא דההיא דמתה גיטא למפרע: מי לא מיטרד. ובקדשים בעינן שמחה וגדולה דכתיב (במדבר ית) לך נתתים למשחה כדרך שהמלכים אוכלים (חולין קלב:): מתני' הוא זורק את הדם. של תמידין כדי שיהא רגיל ומזומן בעבודת יוה''כ: ומטיב את הנרות. מדשן מן אפר הפתילות שכבו וכן כל יום ויום מטיבן בבקר שנאמר בבקר בבקר בהטיבו את הנרות וכל יום מקטירין קטורת בהיכל פרס בשחרית ופרס בין הערבים: ושאר כל הימים אם רצה. להיטיב ולהקריב את כל קרבן שירצה מקריב ואין המשמר יכול לעכב על ידו: מקריב חלק בראש. ראש הוא להקטיר ולהקריב כל חלק שיבחר: ונוטל חלק. בחלוקת אכילת קדשים: בראש. מנה יפה שיבחר לו: גמ' דרבי עקיבא. לקמן בשמעתין: היכי עביד עבודה. כל שבעה הרי מזין עליו: על הטמא טהור ועל הטהור טמא. אם הזה על הטמא נעשה טהור ואם הזה על הטהור נעשה טמא ויליף טעמא מעל הטמא יתירא כדמפרש לקמן: וחכמים אומרים. על הטמא לדרשא אתא לומר שאין דברי הזאה אמורים אלא בדברים המקבלים טומאה אבל בדברים שאין מקבלים טומאה אין הזאה הניתזת עליהן קרויה הזיה ונפקא מינה שהשיריים שיש באזוב שירי פסולי הן ואין להכשירן להזות: כדתנן נתכוון וכו' אם יש באזוב ישנה. כלומר ראויין השיריים להזות על אדם שצריך הזאה דלא נתכוון (לו) וחוזר ושונה ואין צריך לחזור ולהטביל: לא ישנה. דנפסלו במלאכה דהזאה של בהמה אין הזאה עליה והוו להו כמים שנעשית בהן מלאכה: למזה טהור. דדריש הכי והזה הטהור אף לאחר שהזה קראו טהור: הניחא למאן דאמר כו'. פלוגתא היא בזבחים בפרק התערובת (דף פ.): אגבא דגברא. כל שהוא שנותן עליו מטהרו: אבל במנא. שהוא מטבל ראשי גבעולי אזוב בו צריכה שיעור: תוספותלמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא. תימה מזין עליו אינו טהור עד שיטבול ויערב שמשו יטהר וא''כ למאי הוה נוגע טמא טפי ממזין עליו וי''ל דה''ק מזין עליו ההזאה גורמת לו טהרה ונוגע מי חטאת גורמין לו טומאה אי נמי י''ל מזין עליו טהור היינו טהור שנפלו עליו הזאה דהוי טהור לגמרי: מאי מזה נושא. וא''ת ומנא ליה לגמרא למעקר קרא ממשמעותיה לומר דמזה טהור ומזה דקרא היינו נושא אימר מזה ממש י''ל מדכתיב והזה הטהור אלמא דהמזה טהור ואף על גב דדרשינן מיניה טהור מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שהוא כשר בפרה י''ל תרתי שמע מינה: אלא מאי מזה נושא. והא קמ''ל דעד דדרי כשיעור הזאה תימה לי א''כ מאי טעמא הדר ביה ממאי דאמר מאי מזה נוגע אי משום דקשיא ליה והכתיב נוגע והכתיב מזה ועוד מזה בעי כיבוס נוגע לא בעי כיבוס לימא הא דכתב נוגע ולא כתב ביה כיבוס היינו כי לא נוגע כשיעור הזאה ומזה דבעי כיבוס היינו כי נגע כשיעור הזאה ואין לתרץ דמש''ה לא מוקמינן ליה בנוגע וכדפריש משום דנוגע לא בעי כיבוס אפילו כי נגע בכשיעור מדכתיב והנוגע במי הנדה יטמא ולא כתב ביה כיבוס ומי הנדה משמע מים הראוין להזות שיש בהן כשיעור דהא ודאי ליתא דמי הנדה לא משמע הכי דאי לא תימא הכי א''כ כי פריך ונכתוב נושא מאי קא משני הא קמשמע לן עד דדרי כשיעור הזאה אכתי תיקשי לך ליכתוב והנושא מי נדה יכבס בגדיו דמי הנדה משמע שיש בהן כדי הזייה ועוד אי מי הנדה משמע דוקא שיש בהן כדי הזייה אם כן אין בהן כדי הזייה לא יטמא במגע כלל והא ליתא דבריש מסכת כלים משמע דמטמו במגע דתנן התם אבות הטומאות השרץ וכו' עד ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע ואין מטמאין במשא ואין לתרץ דה''ק מאי מזה נושא אף נושא והוא הדין במגע דשקולין הן והי מינייהו מפקת דאם כן מאי פריך ולכתוב נושא לישני אי הוה כתב נושא הוה אמינא דוקא במשא ולא במגע להכי כתב מזה דהשתא אתי תרוייהו ועוד הלשון אינו משמע כן דקאמר עד דדרי כשיעור הזאה ולא קאמר עד דנגע כשיעור הזאה לענין כיבוס בגדים ונ''ל דלהכי לא אוקמא במגע ולענין כיבוס דא''כ הוה משמע במגע לענין כיבוס ובמשא טהור גמור והא לא אשכחן טומאה דלא מטמיא אלא במגע לענין כיבוס ובמשא טהורה אע''ג דשרץ מטמא במגע ולא במשא מ''מ לא בעי כיבוס להכי אוקמי במשא דבמשא בעי כיבוס ובמגע לא בעי כיבוס דאשכחן טומאה כיוצא בה דנבילה מטמא אדם ולא בעי כיבוס ובמשא בעי כיבוס אי נמי נ''ל דמי הנדה משמע הכי ומשמע הכי בין יש בהן כשיעור בין אין בהן כשיעור ולהכי לא מצי לאוקמא במגע דהא כתיב והנוגע במי הנדה יטמא ומשמע אפילו בכשיעור יטמא גרידא טומאה קלה בלא כיבוס בגדים והשתא נמי ניחא הא דקאמר עד דדרי כשיעור הזאה דאי הוה כתב והנושא מי הנדה יכבס בגדיו הוה אמינא בין יש בהן כשיעור בין אין בהן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|