שקליהן קודם החג: כולה כאחת היא באה. לצורך כל השלשה תרומות היו תורמין בר''ח ניסן ואף שלא היו בה ממקומות הרחוקים לית לן בה שתורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות: כדי לעשות פומבי לדבר. לפרסם ולהודיע כי בחג הפסח חובה להביא תרומה ממקום הקרוב לירושלם והרחוק במקצת בעצרת והרחוק ביותר בחג אבל לתוך הקופות לא בא משקלי הרחוקים: הן נקרא ולא נבעת. איך אפשר לקרות פסוקים אלו בלא בעיתה ורעדה: לטובה. לנדבת משכן לא הביאו כולם אלא כל נדיב לב הביאו: לרעה. במעשה עגל כתיב ויתפרקו כל העם: לטובה. במתן תורה כתיב ויוצא משה את העם ולא יצאו מעצמן: לרעה. בשילוח מרגלים ותקרבין אלי מעצמן: אז ישיר משה. וע''י החעוררות משה השירו גם בני ישראל: לרעה. בביאת מרגלים ותשא כל העדה את קולם מעצמן: אכן השכימו השחיתו. כלומר גם הנביא צפניה הוכיחן כיוצא בזה השחתה עשו בהשכמה והטוב לא עשו בהשכמה שגבי עגל כתיב וישכימו ממחרת וגבי נדבת המשכן כתיב והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ולא בהשכמה ממש: אופיא. דעתם ומנהגם של אומה זו: נתבעין לעגל. כשתבעו מהם זהב לעגל נתנו וכשתבעו למשכן נתנו: הדא מתניתא. פליגא על רבי בא דלכך נתנו למשכן כדי לכפר על מעשה עגל: בפרשה זאת. היא פרשת ויקחו לי חרומה: מה שירצו יעשו. לצרכי המשכן יהיה לאיזה צורך שיהיה וגם כמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן: מה שירצו יעשו. לאיזה קרבן שהיו צריכין וכן מבקר. מומין היו לוקחין שכרן מתרומת הלשכה וכמה שהיו רוצים היו יכולים ליתן ובלבד שיהא יד כולם שוה: תרומת אדנים לאדנים. דוקא ולא לשאר דברים: אף בפרשה הזאת. והיא פרשת כי תשא: הכל יוצאין בי''ד. אפי' כרכים שהוא עיקר זמן קריאתה והא דתנן כרכים קורין בט''ו היינו אם רצו משא''כ עיירות אסורים לקרות בט''ו דכתיב ולא יעבור: לא בא אלא ללמדך כו'. כלומר ולא תיקשי לך א''כ דהכל יוצאין בי''ד בזמניהסם ל''ל דבבבלי ריש מגילה אמרי' בזמניהם בא ללמד שזמנו של זה לא כזמנו של זה: קאמר הש''ס דלרבי חלבו בא ללמד שיכול לקרותן באחד מהזמנים באדר ראשון או בשני ובמגילה פ''ק הגירסא לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות בשני ואיכא לפרוש. דה''ק בזמניהם אתי ללמד שלא יקראו אלא בזמנם דהיינו באדר שני והא ודאי דלרבי חלבו קשיא מתני' דתני בט''ו קורין את המג. לה בכרכים דמשמע מינה דחיובא הוא שיקראו דוקא בט''ו א''נ הכי קשיא ליה דבמחניתין משמע שאין קורין אלא באדר שני דומיא דאינך: הוון יתיבין. והוה קשיא להו מחני' לר' חלבו: ה''ג לא מסתבר אלא לשעבר אבל להבא לא. וה''פ הא דר''ח אינו אלא לשעבר אם קרא בכרכים בי''ד שיצא אבל לכתחלה צריך לקרו ' בט''ו ומתניתין איירי בלכתחילה: ופריך והא תני מקום שנהגו לקרות שני ימים. והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או כפר ואס''ד שהכל יוצאין בי''ד למה קורין שני ימים: א''ל אף אנא סובר כן. שאינו יוצא בי''ד: ויאות. בחמיה וכי שפיר קפריך דקאמר שאף הוא סובר כן. ל''א ויאות ושפיר קאמר ר''ח ולא קשיא מהך ברייתא: שמא אין שומעין לו. וכי מוחין בידו: אם אומר את כן. שעיר שהיא ספק כרך אם קראו בי''ד שאסורין לקרות בט''ו עקרת זמן הכרכים בידך ולא ידענו שהוא ספק ובטלת תקנת חכמים שאמרו שהכרכים יקראו בט''ו לחלוק כבוד לא''י וכיון שאין מוחין בידן לא קשיא לרבי חלבו דלכך קורין שני ימים אע''פ שיצאו בקריאת י''ד כיון דלא אפשר: מצות. הנוהגות באדר שני עון סדר פרשיות ומקרא מגילה ומתנות לאביונים: שהן שוין בזה ובזה. שבי''ד ובט''ו שבראשון נמי אסור בהספד ובתענית: לא אמר אלא הנהיג. אבל אין מורין כן: כותבין אדר הראשון ואדר השני. כלומר ולא אמרינן דאדר ראשון שבט מיקרי אלא שניהן הן אדר וכותבין בשטרות אדר. אלא שבאדר ב' כותבין אדר תניין: רי''א כותבין תי''ו.

אין פירוש בדף זה