פסחים קיא ע"ב

עוד נאמר בענין חשש היזק: האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא [מי שנפנה לצרכיו על גדם של דקל] — אחדא ליה לדידיה רוח פלגא [אוחזת אותו רוח מחלה]. והאי מאן דמצלי רישיה אגירדא דדיקלא [מי שמניח ראשו על גדם של דקל] — אחדא ליה רוח צרדא [אוחזת אותו רוח של כאב חצי הראש] (מיגרנה). האי מאן דפסעי אדיקלא [מי שפוסע על דקל], אי מיקטל [אם נקצץ הדקל] — קטיל [יהרג]. אי איעקר [אם נעקר הדקל] — הרי גם הוא מיעקר ומיית [יעקר וימות]. ומעירים: הני מילי [דברים אלה] אמורים באופן שלא מנח כרעיה עילויה [מניח רגליו עליו], אבל אם מנח כרעיה עילויה — [מניח רגליו עליו] לית לן בה [אין לנו בה] חשש.

עוד אמרו בענין הצל: חמשה מיני טולי הוי [צל מסוכנים הם]: טולא דדיקלא יחידא [צל דקל יחיד], טולא דכנדא [צל האילן הקרוי כנדא], טולא דפרחא [צל הצלף], טולא [צל] האילן ששמו זרדתא. איכא דאמרי [יש אומרים]: אף טולא דארבא, וטולא דערבתא [צל של אניה וצל של ערבה]. כללא דמילתא [כללו של דבר]: כל אילן דנפיש ענפיה [שמרובים ענפיו] — קשי טוליה [קשה מסוכן להיות בצילו],

וכל אילן דקשי סילויה [שקשה העץ שלו] — קשי טוליה [קשה הצל שלו], לבר [מחוץ] לעץ הקרוי מכרו משא, אף על גב דקשי סילויה לא קשי טוליה [אף על פי שקשה עצו לא קשה צלו], דאמרה לה שידא לברה [שאמרה לה השידה לבנה] פירחי נפשיך מכרו משא, דאיהו הוא דקטיל לאבוך, וקטיל לדידיה [עזבי את העץ כרו משא משום שהוא זה שהרג את אביך והרג את עצמו] שאילן זה מזיק לשדים. אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דפריש מכולהו טולי [ראיתי את רב כהנא שהיה פורש מכל מיני צל].

ומעירים: בי פרחי [מזיקים הנמצאים ליד הצלף] נקראים — רוחי. דבי זרדתא [אלה שליד הזרדים] קרואים — שידא [שדים] דבי איגרי [אלה המצויים בגגות] קרויים — רישפי [רשפים]. ושואלים: למאי נפקא מינה [למה, מה יוצא מכאן, למעשה]? — לענין קמיעא [קמיע] אם כותבים קמיע למי שניזוק באחד מהם צריך לדעת מה שם המזיק שהזיקו.

ומעירים: דבי פרחי — [המזיק שנמצא ליד הצלף] הוא בריה שאין לה עינים. למאי נפקא מינה — [למה, מה יוצא מכאן למעשה] — לענין לגזוזי לה [בריחה ממנה]. מסופר: זימנא חדא הוה אזיל צורבא מרבנן לאפנויי לבי פרחי [פעם אחת הלך תלמיד חכם אחד להפנות לצרכיו ליד הצלף] שמע דקא אתא עילויה, וגזי לה [שמע שהמזיק בא עליו וברח ממנו]. כי אזלא [כאשר הלכה הרוח הרעה] חבקיה לדיקלא [החזיק בדקל] ונתקל בו המזיק — צווח דיקלא [יבש הדקל] ופקעה היא המזקת.

פרחא דבי זרדתא [אותם המזיקים הנמצאים בזרדים] — קרויים שידי [שדים] ומעירים: הא זרדתא דסמיכה למתא [אותו זרד שסמוך לעיר] — לא פחתא משיתין שידי [אינו מכיל פחות מששים שדים]. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מסיפור זה]? ומשיבים: למיכתב לה קמיעא [לכתוב לה קמיע למספר זה].

כמסופר: ההוא בר קשא דמתא דאזיל וקאי גבי זרדתא, דהוה סמיך למתא [אותו מושל העיר שהיה הולך ועומד ליד אילן הזרדתא שהיה סמוך לעיר], עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן [עלו עליו ששים שדים והסתכן]. אתא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא, כתב לה קמיע לחדא שידא [בא לתלמיד חכם אחד שלא ידע שזרדתא כזו של ששים שדים היא, וכתב לו קמיע לשד אחד]. אותו אדם שמע דתלו חינגא בגויה, וקא משרו הכי [כאילו עושים חגיגה בתוכו ושרים השדים כך]: סודריה דמר כי צורבא מרבנן [סודרו של אדוני כמו של תלמיד חכם], בדיקנא ביה במר דלא ידע [בדקנו את אדוני ואינו יודע] להגיד "ברוך" ברכה על לבישת הסודר, שהיו השדים מלעיגים שתלמיד חכם זה אינו יודע כיצד לכתוב בקמיע. אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה [בא אחד החכמים שידע שזרדתא היא בת ששים שדים] וכתב לה קמיעא דשיתין שידי [קמיע של ששים שדים], שמע דקא אמרו [שמע שאומרים]: פנו מנייכו מהכא [פנו את חפציכם מכאן].

ועוד בעניני מזיקים: קטב מרירי, הנזכר במקרא — תרי קטבי הוו [שני מיני קטב היו], חד מקמי טיהרא, וחד מבתר טיהרא [אחד הבא לפני הצהרים ואחד אחר הצהרים] דמקמי טיהרא [זה שלפני צהרים] — "קטב מרירי" שמו ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא [והוא נראה בכד של כותח שהולך ומתגלגל בתוכו]. ואילו של בתר טיהרא — "קטב ישוד צהרים" שמו, ומיחזי בי קרנא דעיזא והדר ביה כנפיא [ונראה בתוך קרן העז ומתגלגל בו כמו נפה].

מסופר: אביי הוה שקיל ואזיל [היה הולך] ברחוב, ואזיל [והיה הולך] רב פפא מימיניה [מימינו] ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע משמאליה [משמאלו]. חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה [ראה את אותו קטב מרירי שהוא בא לפניו לצד שמאלו] אהדרא [החזיר] לרב פפא לשמאליה [לשמאלו], ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה [לימינו] אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: אנא מאי שנא [אני במה שונה אני] שלא חשש לי רבי שאנזק? אמר ליה [לו] אביי: את שעתא קיימת לך [אתה השעה עומדת לך] שעשיר ובן מזל אתה, ומן הסתם לך לא יזיקו.

ומעירים: מחד בתמוז עד שיתסר ביה [מאחד בתמוז עד ששה עשר בו] — ודאי שכיחי [מצויים הם] המזיקים הללו, מכאן ואילך — ספק שכיחי [מצויים] ספק לא שכיחי [אינם מצויים]. ומשתכחי בטולי דחצבא דלא חצב גרמידא [ונמצאים בצילו של חצב שלא גדל אמה] ובטולי דצפרא ופניא דלא הוי גרמידא [ובצל חפצים בשעות בוקר וערב שלא היה אורכו אמה] ועיקר בטולי דבית הכסא [ועיקרם בצל בית הכסא].

אמר רב יוסף: הני תלת מילי יהיב ארבונא לנהורא [שלושה דברים אלה גורמים עוורון למאור העינים]: מן דסריק רישיה יבש [מי שסורק את ראשו כשהוא יבש], ומן דשתי טיף טיף [ומי ששותה מן היין המטפטף מן החבית], ומן דסיים מסני אדמייתניה כרעא [ומי שנועל מנעלים כשרגליו לחות לאחר רחיצתן].

אם דבר מאכל תלאי בביתא [תלוי בביתו] — הרי זה קשי לעניותא [קשה כלומר שגורם לעניות]. כדאמרי אינשי [כמו שאומרים בני אדם] בפתגם מקובל: תלא סילתא [תולה את הסל] — תלא מזוניה [תולה את מזונותיו], כלומר, מאבד אותם. ולא אמרן אלא ריפתא [ולא אמרנו דבר זה אלא שתולה לחם] אבל אם תולה בישרא וכוורי [בשר ודגים] — לית לן בה [אין לנו בהם] חשש, משום שאורחיה היא [דרכם היא] שתולים אותם. פארי בביתא [מורסן בבית] — קשי לעניותא [קשה לעניות]. נשורא בביתא [פירורי לחם בבית] — קשי לעניותא [קשים לעניות]. ואם היו אלה מפוזרים בבית בלילי שבתות ובלילי רביעית שאז המזיקים מצויים בהם — שרו [שורים] המזיקין עילויה [עליהם].

איסרא דמזוני נקיד שמיה [השר הממונה על המזונות נקיד שמו], כלומר נקי ומקפיד על נקיות. איסרא דעניותא נבל שמיה [שר הממונה על העניות נבל שמו] ולכן במקום שיש לכלוך השר הממונה על המזונות אינו מצוי ואילו שר העניות נהנה להיות בו. צעא אפומא דחצבא [צלחת שמניחים על פי הכד] — קשי לעניותא [קשה ועלולה להביא עניות]. מאן דשתי מיא בצעי [מי ששותה מים בצלחת] — קשי לברוקתי [קשה לכאב העינים]. דאכיל תחלי ולא משי ידיה [מי שאוכל שחליים ואינו נוטל ידיו] — מפחיד תלתין יומין [מפחד שלושים ימים].

The Gemara continues to discuss harmful spirits. One who relieves himself on the stump of a palm tree will be seized by a spirit of sickness, and one who places his head on the stump of a palm tree will be seized by a spirit of a headache of half his head, i.e., a migraine. One who walks over a palm tree, if the tree is cut down, he too will be killed. If that tree is uprooted, he will also be uprooted and will die. The Gemara comments: This statement applies only if he does not place his legs upon it; however, if he places his legs upon it, we have no problem with it.

The Gemara cites another statement with regard to shadows. There are five types of dangerous shadows: The shadow of a single palm tree, the shadow of a tree called kanda, the shadow of a caper-bush, and the shadow of the sorb tree. Some say: Also the shadow of a ship and the shadow of a willow. The general rule of the matter is: Whatever has many branches, its shadow is dangerous.

And any tree whose wood is hard, its shadow is dangerous, except for the tree called kero masa. Although its wood is hard, its shadow is not dangerous, as the demon said to her son: Leave the kero masa tree alone, as it was that tree that killed your father. And the tree later killed the son too. The kero masa tree is harmful to demons. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana avoided all types of shadows.

The Gemara comments: The demons near the caper-bush are called ruḥei. A demon found near the sorb trees is called shida. The demons found on roofs are called rishfei. The Gemara asks: What is the practical difference of these definitions? It makes a difference for writing an amulet on behalf of one who has been harmed. It is necessary to know the name of the demon who caused the damage.

The Gemara further comments: The demon found near the caper-bush is a creature with no eyes. What is the practical halakhic difference of this observation? It is relevant with regard to fleeing from it. The Gemara relates: Once a Torah scholar went to relieve himself near a caper-bush. He heard the demon coming and fled from it. When this evil spirit went, it grabbed a palm tree and got stuck there. The palm tree dried out and the demon burst.

It was stated above that the demons found near the sorb tree are called sheidei. The Gemara comments: This sorb tree that is close to the city contains no less than sixty demons. The Gemara asks: What is the practical difference of this statement? The Gemara answers: It is relevant for writing an amulet for this number.

The Gemara relates: A certain ruler of a city walked and stood by a sorb tree that was near a city. Sixty sheidei demons came upon him and he was in danger. One of the Sages who did not know that it was a sorb tree of sixty sheidei came and wrote him an amulet for one shida demon. That man heard that there was a celebration inside the tree, and the demons were singing: The scarf of the Master is like that of a Torah scholar, but we checked the Master and he does not know how to say barukh, the blessing when donning a scarf. The demons were mocking him and saying that he did not know how to write an amulet. Another one of the Sages, who knew that it was a sorb tree of sixty sheidei, came and wrote an amulet against sixty demons. He heard them saying: Clear your items away from here.

The Gemara discusses the ketev meriri, a demon mentioned in the Torah (Deuteronomy 32:24). There are two types of ketev demons, one that comes before noon in the morning and the other one comes in the afternoon. The one that comes before noon is called ketev meriri, and it appears in a jug of kutaḥ, a Babylonian spice, and continuously revolves around inside it. The ketev in the afternoon is called ketev yashud tzaharayim (Psalms 91:6), and it appears inside the horn of a goat and revolves around inside it like a sifter.

The Gemara relates: Abaye was coming and walking along the street. And Rav Pappa was walking on his right and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, was on his left. Abaye saw a certain ketev meriri coming on his left side and he switched Rav Pappa to his left and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, to his right. Rav Pappa said to Abaye: And I, what is different that you were not concerned about any possible harm to me? Abaye said to him: The time is in your favor. You are wealthy and fortunate, and therefore I believe that you will most likely not be harmed by the demon.

The Gemara comments: From the first of Tammuz to the sixteenth of that month, these demons are certainly found. From here onward it is uncertain whether they are found or whether they are not found. And they can be found in the shadow of a sea squill that has not grown a cubit, and in the shadow of objects in the morning and evening when their length is less than a cubit. And they are mostly found in the shadow of a privy.

Rav Yosef said: These three matters cause blindness to the light of one’s eyes: One who combs his hair when it is dry, one who drinks wine that is dripping from the barrel, and one who puts on shoes when his feet are wet after being washed.

If a food is hanging in one’s house, it causes poverty. This is as people say in a popular proverb: He who hangs the basket hangs his sustenance, i.e., he loses it. And we said this only about hanging bread; however, if one hangs meat and fish, we have no problem with it. The reason is that it is the common practice to hang meat and fish. Bran [parei] in the house causes poverty. Bread crumbs in the house cause poverty. If these crumbs are spread throughout the house on Shabbat nights, i.e., Friday nights, or on Tuesday nights, when demons are present, harmful spirits rest on them.

The administering angel appointed over food is called Nakid, i.e., he is clean [naki] and particular about cleanliness. The administering angel appointed over poverty is called Naval. The angel appointed over food will not stay in a dirty place, while the angel appointed over poverty will thrive there. A plate placed on a jug causes poverty. One who drinks water from a plate causes eye pain. One who eats cress without washing his hands will be afraid for thirty days.