פסחים קי ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קי - א

רבינא אמר: ארבעה כסי תקינו רבנן משום דרך חירות. כל חד וחד ^[1] - מצוה באפי נפשיה הוא, ואין מצטרפין זה עם זה ליחשב לזוגות.

ואהא דתנינן לא יעשה צרכיו תרי, הוינן בה:

אמאי לא? הא נמלך הוא, שהתשמיש הראשון כבר נגמר ובטלה תאותו, ואינו מצטרף לשני.

ומשנינן: אמר אביי: הכי קאמר: לא יאכל תרי, ולא ישתה תרי, ולא יעשה צרכיו לאחר שאכל או שתה בזוגות אפילו פעם אחת.

והיינו, אדם אשר אכל או שתה במספר זוגי לא ישמש לאחר מכן כלל עד זמן מרובה, דילמא חליש מחמת התשמיש, ומיתרע מזלו, שהזוגות שאכל קודם יגרמו לו להרע מזלו.

תנו רבנן: השותה כפלים זוגות - דמו בראשו! עון מיתתו מוטל על ראשו, לפי שהוא גרם לכך.

אמר רב יהודה: אימתי הוא ניזוק, בזמן שלא ראה פני השוק, שלא יצא לרחוב בין כוס לכוס.

אבל ראה פני השוק - הרשות בידו לשתות זוגות.

אמר רב אשי: חזינא ליה לרב חנניא בר ביבי דאכל כסי, ולאחר כל כוס הוה נפיק וחזי אפי שוקא היה יוצא ורואה פני השוק.

ולא אמרן שזוגות מזיקים אלא לצאת לדרך, כשהוא יוצא לדרך לאחר מכן. אבל אם נשאר בביתו לא. אמר רבי זירא: ולישן - כלצאת לדרך דמי!

ומקשינן: וכי בביתו לא מזיק הזוגות?

והא רבא מני כשורי. כשהיה שותה היה מסתכל בכל כוס על קורה אחרת שבגג ביתו, כדי שידע את מנין הכוסות ולא יבא לידי זוגות, על אף שלא יצא לדרך לאחר מכן?

ואביי כי שתא חד כסא - מנקיט ליה אימיה, היתה אמו אוחזת, תרי כסי בתרי ידיה בשתי ידיה, כדי שביחד יהיו שלשה. כי חששה שמא ישכח וישתה שתים. וכיון שהחזיקה בידה שתי כוסות, היה זה סימן בידה לשמור את אביי שלא יבוא לידי שתיית זוגות.

ורב נחמן בר יצחק כי הוי שתי תרי כסי - מנקיט ליה שמעיה, משמשו, חד כסא. וכי הוי שתי חד כסא - מנקיט ליה תרי כסי בתרי ידיה.

ואף הם לא יצאו לדרך, ובכל זאת נזהרו מזוגות?!

ומשנינן: אדם חשוב שאני. שהשדים מוסרים נפשם כדי להזיקם ולכן צריכים ליזהר ביותר.

אמר עולא: עשרה כוסות, וכל שכן יותר מעשרה - אין בהם משום זוגות!

עולא לטעמיה. דאמר עולא, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה כוסות תיקנו לשתות בבית האבל [והטעם מבואר במסכת כתובות ח ב].

ואי סלקא דעתך עשרה כוסות יש בהם משום זוגות, היכי קיימי רבנן ותקנו מילתא דאתי בה לידי סכנה?

אלא ודאי, עשר כוסות אין בהם משום זוגות.

אבל תמניא שמונה כוסות, עדיין יש בהם משום זוגות.

רב חסדא ורבה בר רב הונא, דאמרי תרוייהו: אפילו שמונה אין בהם משום זוגות. שהרי "שלום" היא התיבה השביעית בפסוק אחרון של ברכת כהנים, ומסתבר שבכל מקום המספר השביעי אינו גורם להיזק אלא רק לטובה מצטרף. שאם שתה שש כוסות הוא מצטרף לבטל הזוגות.

אבל לרעה לא מצטרף שאם ישתה אחריו כוס שמיני אינו מצטרף להחשב לזוגות.

אבל שיתא שש כוסות - עדיין יש בהם משום זוגות.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אפילו ששה אין בהם משום זוגות, שהרי "ויחנך" היא תיבה חמישית בפסוק שני של ברכת כהנים, ולכן רק לטובה מצטרף, לרעה לא מצטרף.

אבל ארבעה - יש בהם משום זוגות.

אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: אפילו ארבעה אין בהם משום זוגות, שהרי "וישמרך" היא תיבה שלישית בפסוק ראשון של ברכת כהנים, ועל כן רק לטובה מצטרף, לרעה לא מצטרף. ואזדא רבא לטעמיה.

דרבא, אפקינהו לרבנן בארבעה כוסות, הרבה פעמים היה משקה את תלמידיו כשהלכו מלפניו, ולפעמים היה נותן להם רק ארבעה כוסות, כי בארבעה כבר אין משום זוגות.

ואע"ג דאיתזק רבא בר ליואי [אחד התלמידים] - לא חש לה רבא למילתא. דאמר: ההוא, לא בגלל הזוגות ניזוק, אלא משום דאותבן בפירקא הוה. שהיה רגיל להקשות עלי באמצע הדרשה ולביישני ברבים.

אמר רב יוסף: אמר לי יוסף שידא שד: אשמדאי, שהוא מלכא דשידי, מלך השדים - ממונה הוא אכולהו זוגי.

ומלכא - לא איקרי "מזיק". מלך אינו רגיל להזיק לפי שגנאי הוא לו להקרא "מזיק", ולכן אין לחשוש לזוגות, שהוא מילתא דלא שכיחא שיזיקנו. ורק לפעמים הוא מזיק. ולכן, רק הרוצה להחמיר ולעשות שמירה יתירה יתרחק מהזוגות.

איכא דאמרי לה להאי גיסא: אדרבה, כך אמר לו יוסף שידא: מלכא רתחנא הוא: אשמדאי הוא כעסן - מאי דבעי, עביד! שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו.

אמר רב פפא: אמר לי יוסף שידא: בתרי, השותה שתי כוסות - קטלינן הורגים אנו אותו משום זוגות.

השותה בארבעה כוסות לא קטלינן ליה.

אלא השותה בארבעה כוסות - מזקינן. אנו רק מזיקים אותו.

והשותה בתרי בשתי כוסות, בין ששתה בשוגג בין במזיד אנו מזיקים לו.

ואילו השותה בארבעה כוסות: אם במזיד - אין, אנו כן מזיקים לו. ואם שתה בשוגג - לא מזיקים לו.

ואי אשתלי שכח ואיקרי ונפק, קרה שיצא לו זוגות - מאי תקנתיה?

לינקוט זקפא דידיה דימינא ישים את אצבע הגודל הימנית בידיא דשמאליה בתוך ידו השמאלית, וזקפא דשמאליה בידא דימיניה. ונימא הכי: אתון ואנא, אתם ואני - הא תלתא ביחד אנחנו שלשה! כלומר, שאין כאן זוגות.

ואי שמיע ליה קול, ואפילו קול של אדם או אשה, דאמר: אתון ואנא הא ארבעה! נימא ליה: אתון ואנא הא חמשה! כדי שלא ישאר בזוגות.

ואי שמיע ליה קול דאמר: אתון ואנא הא שיתא! נימא ליה: אתון ואנא הא שבעה!

הוה עובדא שהשד היה מונה זוגות והוא הוסיף תמיד עוד אחד, עד מאה וחד, ופקע שידא מרוב צער.

אמר אמימר: אמרה לי רישתינהי הגבירה דנשים כשפניות, השולטת עליהן ומלמדת אותן: האי מאן דפגע בהו, בנשים כשפניות, נימא הכי:

חרי חמימי צואה חמה בדיקולא בזייא, בסלים בזויים - יזדמנו לפומייכו לפיכם [פירוש אחר יהא מזונות לפיכם], נשי דחרשייא, נשים כשפניות!

יהי רצון שאותן שערות ראשיכן שאתן מכשפות בהם קרח קרחייכו - ימרטו!

ואותם פירורי לחם ^[1] שאתם מכשפים בהם - פרח פרחייכו! הרוח ישא אותם.

הערות

^[1] הריב"ש [צ"ז] מבאר שאין המכשפות עושות את הכישוף בפירורים, אלא הן מקטירות אותם ואומרות עליהם לחשים והשבעות. ומביא הריב"ש את המדרש רבה שמות ט יא האומר שמעשי הכישוף נעשים על ידי מלאכי חבלה.

מצוה באפי נפשה הוא [בפני עצמה היא], ומתוך כך אין זה נוגע לענין זוגות. ומעתה באים לדון בענין הדברים שנאסרו לעשותם בזוגות.

שנינו: "לא יעשה צרכיו תרי" ושואלים: אמאי [מדוע] יש לחשוש כאן? הלא נמלך הוא! שאין אדם עושה זאת פעמיים בכוונה תחילה אלא נמלך לאחר מעשה וכיון שכך אינו מצטרף לזוגות! אמר אביי הכי קאמר [כך אמר] כך יש להבין: לא יאכל תרי [שתים] וישתה תרי [שתים] ולא יעשה צרכיו מיד לאחר מכן אפילו פעם אחת דילמא חליש ומיתרע [שמא יחלש בתוך כדי מעשה וירע מזלו] כיון שקודם לכן סעד בזוגות.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: אם שותה אדם כפלים (בזוגות) — דמו בראשו. אמר רב יהודה: אימתי — בזמן שלא ראה פני השוק שלא יצא מחוץ לבית בין כוס לכוס, אבל ראה פני השוק לאחר ששתה כוס ראשונה — הרשות בידו. וכעין זה אמר רב אשי: חזינא ליה [ראיתי אותו] את רב חנניא בר ביבי, דאכל כסא הוה נפיק וחזי אפי שוקא [שעל כל כוס שהיה שותה היה יוצא ורואה את פני השוק].

ולא אמרן [אמרנו] שיש חשש בשתיית זוגות אלא כשהוא מתכוון לצאת לדרך לאחר השתייה, אבל אם נשאר בביתו — לא. אמר ר' זירא: ולישן כלצאת לדרך דמי [נחשב], ויש חשש סכנה שמא יחלה. אמר רב פפא: ולצאת לבית הכסא — כלצאת לדרך דמי [נחשב]. ושואלים: וכי בביתו לא, אין חוששים לזוגות? והא רבא מני כשורי [היה מונה את הקורות] קורה כנגד כל כוס ששותה, כדי שלא ישכח וישתה זוגות.

ואביי כי שתי חד כסא מנקיט ליה אימיה תרי כסי בתרי ידיה [כאשר היה שותה כוס אחת מיד היתה נותנת לו אמו שתי כוסות בשתי ידיו] כדי שלא ישכח וישתה רק אחת ונמצא שותה זוגות. וכן רב נחמן בר יצחק, כי הוה שתי תרי כסי [כאשר היה שותה שתי כוסות] מנקיט ליה שמעיה חד כסא [היה נותן לו שמשו מיד כוס אחת נוספת], וכאשר היה שותה חד כסא [כוס אחת], מנקיט ליה תרי כסי בתרי ידיה [נותן לו שמשו מיד שתי כוסות בשתי ידיו] הרי שאף בבית חוששים לזוגות! ומשיבים: אדם חשוב שאני [שונה], שהמזיקים נטפלים אליו וצריך להזהר בעצמו יותר.

אמר עולא: השותה עשרה כוסות אין בהם משום חשש זוגות. ומסבירים כי עולא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו]. שאמר עולא, ואמרי לה במתניתא תנא [ויש אומרים שבברייתא היא שנויה]: עשרה כוסות תיקנו חכמים לשתות בבית האבל בשעת סעודת ההבראה, ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שעשרה כוסות יש בהן משום זוגות — אם כן היכי קיימי רבנן ותקנו מילתא דאתי לידי סכנה [איך עומדים חכמים ומתקנים דבר שיכול לבוא בו לידי סכנה]? אבל תמניא [שמונה] אכן יש בהן משום חשש זוגות.

רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: שגם בשמונה אין לחשוש כי "שלום", לטובה — מצטרף, לרעה — לא מצטרף. שהמספר שמונה הוא לאחר המספר שבע, שהוא מספר המילים שבפסוק האחרון של ברכת כהנים "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" (במדבר ו, כו) והמילה "שלום" השביעית בו אפשר לומר שתצטרף לטובה אבל לא לרעה. אבל שיתא [שש] אכן יש בהן משום חשש זוגות.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: שגם המספר שש שהוא בא לאחר המילה החמישית בפסוק השני של ברכת כהנים "יאר ה' פניו אליך ויחנך" (במדבר ו, כה), לטובה — מצטרף לרעה — לא מצטרף. אבל ארבעה יש בהן משום חשש זוגות.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אף בארבע אין משום זוגות, משום שהמילה השלישית שבפסוק הראשון של ברכת כהנים "יברכך ה' וישמרך" (במדבר ו, כד), לטובה — מצטרף לרעה — לא מצטרף.

ואזדא [והלך] רבא בענין זה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שרבא אפקינהו לרבנן [הוציא את החכמים] שהיו לומדים לפניו אחרי ששתו אצלו לפעמים ארבעה כוסות ולא חשש, אף על גב דאיתזק [אף על פי שניזק] אחר כך רבא בר ליואי לא חש לה למילתא [חשש רבא לדבר] שמא זוגות הם שגרמו לכך, שאמר: ההוא [אותו] נזק שקרה לו הוא משום דאותבן בפירקא הוה [שהקשה לי בשעת הדרשה לרבים היה], שאין ראוי לתלמיד להקשות על רבו כשהוא דורש ברבים, שמא לא יוכל להשיב ונמצא מביישו.

אמר רב יוסף: אמר לי יוסף שידא [השד] אשמדאי מלכא דשידי [מלך השדים] ממונה הוא אכולהו זוגי [על כל העושים זוגות] ומלכא לא איקרי מזיק [והמלך אינו נקרא מזיק] ואין לחשוש לנזק מן השדים על ידי זוגות. איכא דאמרי לה להאי גיסא [יש אומרים את הדבר הזה לצד זה]: אדרבה, מלכא רתחנא הוא, מאי דבעי עביד [מלך כעסן הוא ומה שרוצה עושה], שהרי הלכה היא שהמלך פורץ גדר של יחיד לעשות לו דרך ואין מוחין בידו אם מזיק לאחרים, וכך ניתנה רשות למלך השדים להזיק.

אמר רב פפא: אמר לי יוסף שידא [השד], בתרי קטלינן [בשנים אנו ממיתים] שאם שתה אדם שני כוסות הורגים אנו אותו, בארבעה לא קטלינן, בארבעה מזקינן [בארבעה אין אנו הורגים, בארבעה מזיקים אנו]. והבדל נוסף: בתרי [בשתים] בין ששתה בשוגג בין במזיד מזיקים אנו לו, בארבעה במזיד — אין [כן] הריהו ניזוק על ידינו, בשוגג — לא.

ושואלים: ואי אישתלי ואיקרי ונפק מאי תקנתיה [ואם שכח והזדמן ויצא החוצה לאחר ששתה זוגות מה תקנתו]? משיבים: לינקוט זקפא דידיה דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דשמאליה בידא דימיניה [שיטול את בוהן ידו הימנית בידו השמאלית ואת בוהן ידו השמאלית בידו הימנית] ונימא הכי [ויאמר כך]: "אתון ואנא — הא תלתא [אתם הבהונות ואני — הרי אנו שלושה] ", ואין כאן אם כן זוגות. ואי שמיע ליה דאמר אתון ואנא הא ארבעה [ואם הוא שומע קול שאומר: אתם ואני הרי אנו ארבעה] ויש כאן שוב זוגות, נימא ליה [יאמר לו]: "אתון ואנא הא חמשה [אתם ואני הרי אנו חמישה] ". ואי שמיע ליה [ואם ישמע ] אותו קול שאמר: "אתון ואנא הא שיתא [אתם ואני הרי אנו ששה] ", נימא ליה [יאמר לו]: "אתון ואנא הא שבעה [אתם ואני הרי שבעה] ". מסופר: הוה עובדא עד מאה וחד ופקע שידא [היה מעשה שכך מנה לו לשד עד מאה ואחד ופקע השד מרוב כעס].

אמר אמימר: אמרה לי רישתינהי [גבירתן] של הנשים הכשפניות: האי מאן דפגע בהו [מי שפוגע בהן] בנשים כשפניות, נימא הכי [יאמר כך] השבעה זו: "חרי חמימי בדיקולא בזייא לפומייכו נשי דחרשייא [צואה חמה בסלי תמרים קרועים לפיכן נשים מכשפות], קרח קרחייכי [ימרטו שערותיכם], שאתן עושות בהן כישוף, פרח פרחייכי [ישא הרוח ויפריח את הפירורים] שאתן מכשפות בהן,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

is a distinct mitzva in its own right. In other words, each cup is treated separately and one is not considered to be drinking in pairs.

The baraita taught that one should not attend to his sexual needs in pairs. The Gemara asks: Why should one be concerned for this; he has changed his mind? One does not plan in advance to engage in marital relations twice, and therefore the two acts should not combine to form a dangerous pair. Abaye said: This is what the tanna is saying, i.e., the baraita should be understood in the following manner: One should not eat in pairs nor drink in pairs, and if he does so he should not attend to his sexual needs right afterward even once, lest he is weakened by the act and will be harmed for having eaten or drunk in pairs.

The Sages taught in another baraita: If one drinks in pairs his blood is upon his head, i.e., he bears responsibility for his own demise. Rav Yehuda said: When is that the case? When one did not leave the house and view the marketplace between cups. However, if he saw the marketplace after the first cup, he has permission to drink another cup without concern. Likewise, Rav Ashi said: I saw Rav Ḥananya bar Beivai follow this policy: Upon drinking each cup, he would leave the house and view the marketplace.

And we said that there is concern for the safety of one who drinks in pairs only when he intends to set out on the road after drinking, but if he intends to remain in his home there is no need for concern. Rabbi Zeira said: And one who plans to sleep is comparable to one who is setting out on the road. He should be concerned that he might be harmed. Rav Pappa said: And going to the bathroom is comparable to setting out on the road. The Gemara asks: And if one intends to remain in his home, is there no cause for concern? But Rava would count the beams of the house to keep track of the number of cups he had drunk so as to ensure that he would not consume an even number.

And likewise Abaye, when he would drink one cup, his mother would immediately place two cups in his two hands so that he would not inadvertently drink only one more cup and thereby expose himself to the danger of drinking in pairs. And similarly, when Rav Naḥman bar Yitzḥak would drink two cups, his attendant would immediately place one more cup in his hand, and if he would drink one cup, the attendant would place two cups in his two hands. These reports indicate that one should be concerned for his safety after drinking an even number of cups, even when he remains at home. The Gemara answers: An important person is different. The demons focus their attention on him, and he must therefore be more careful than the average person.

Ulla said: Ten cups contain no element of the danger associated with pairs. Ulla rules here in accordance with his reasoning stated elsewhere, as Ulla said, and some say it was taught in a baraita: The Sages instituted that one must drink ten cups of wine in the house of a mourner during the meal of comfort. And if it could enter your mind that ten cups do contain the element of danger associated with pairs, how could the Sages arise and institute something that might bring a person to a state of danger? However, eight cups do contain the element of danger associated with pairs.

Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna both say that eight is also safe from the dangers of pairs, as the number seven, represented by the word shalom, combines with the previous cups for the good but does not combine for the bad. The final verse of the priestly benediction reads: “The Lord lift His countenance upon you and give you peace [shalom]” (Numbers 6:26). The word shalom, the seventh Hebrew word in this verse, has a purely positive connotation. Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna therefore maintain that the seventh cup combines with the previous six only for good purposes. After the seventh cup, i.e., from the eighth cup and on, the cups constitute pairs for the good but not for the bad. However, six cups do contain the element of danger associated with pairs.

Rabba and Rav Yosef both say that even drinking six cups is not dangerous. The reason is that the fifth cup, represented by the word viḥuneka in the second verse of the priestly benediction: “The Lord make His face to shine upon you, and be gracious to you [viḥuneka]” (Numbers 6:25), combines with the previous cups for the good but does not combine for the bad. However, four cups do contain the element of danger associated with pairs.

Abaye and Rava both say that even the number four is not dangerous, as veyishmerekha, the third word in the first verse of the priestly benediction, reads: “The Lord bless you and keep you [veyishmerekha]” (Numbers 6:24). It combines for the good but does not combine for the bad.

And Rava follows his standard line of reasoning in this regard, as Rava allowed the Sages to leave after having drunk four cups and was not concerned for their safety. Although Rava bar Livai was injured on one such occasion, Rava was not concerned that the matter had been caused by his consumption of an even number of cups, as he said: That injury occurred because Rava bar Livai challenged me during the public lecture. It is improper for a student to raise difficulties against his rabbi during a public lecture, lest the rabbi be embarrassed by his inability to answer.

Rav Yosef said: Yosef the Demon said to me: Ashmedai, the king of the demons, is appointed over all who perform actions in pairs, and a king is not called a harmful spirit. A king would not cause harm. Consequently, there is no reason to fear the harm of demons for having performed an action in pairs. Some say this statement in this manner: On the contrary, he is an angry king who does what he wants, as the halakha is that a king may breach the fence of an individual in order to form a path for himself, and none may protest his action. Similarly, the king of demons has full license to harm people who perform actions in pairs.

Rav Pappa said: Yosef the Demon said to me: If one drinks two cups, we demons kill him; if he drinks four, we do not kill him. But this person who drank four, we harm him. There is another difference between two and four: With regard to one who drinks two, whether he did so unwittingly or intentionally, we harm him. With regard to one who drinks four, if he does so intentionally, yes, he is harmed; if he does so unwittingly, no, he will not be harmed.

The Gemara asks: And if one forgets and it happens that he goes outside after having drunk an even number of cups, what is his solution? The Gemara answers: He should take his right thumb in his left hand, and his left thumb in his right hand, and say as follows: You, my thumbs, and I are three, which is not a pair. And if he hears a voice that says: You and I are four, which makes a pair, he should say to it: You and I are five. And if he hears it say: You and I are six, he should say to it: You and I are seven. The Gemara relates that there was an incident in which someone kept counting after the demon until he reached a hundred and one, and the demon burst in anger.

Ameimar said: The chief of witches said to me: One who encounters witches should say this incantation: Hot feces in torn date baskets in your mouth, witches; may your hairs fall out because you use them for witchcraft; your crumbs, which you use for witchcraft, should scatter in the wind;

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רבינא אמר כל חדא וחדא מצוה בפני עצמה היא ואינן מצטרפין זה עם זה. השותה [שני] כוסות דמו בראשו ואם ראה פני השוק או ישן או יצא לבית הכסא אינו חושש.

עשרה (זוגות) כוסות אין בהן משום זוגות מדתקינהו רבנן בבית האבל. וישמרך שהוא סוף ג' תיבות ויחנך שהוא סוף חמשה שלום שהיא תיבה שביעית הני כלהו לא מצטרפי לרעה כלומר כוס הג' אינו מצטרף עם הד' ולא הה' עם הו' ולא הז' עם הח'.

רבה בר לואי דאיתזק משום דאותביה לרבא בפרקא.

אמר יוסף שידא אתרי קטלינן בין בשוגג בין במזיד ד' במזיד מזיקין ואסק' כל דקפיד קפדי בהדיה.

גדולי הפוסקים כתבו שמאחר שכל אחד ואחד מצוה בפני עצמה היא צריך לברך בורא פרי הגפן על כל אחד ואחד מארבעתם ולא עוד אלא שיש ראיה שאין לסמוך באחרים על ברכת הראשון ר"ל של קידוש שהרי ההגדה לשני והברכה לשלישי וההלל לרביעי מפסיקין ומצינו במסכת חולין שחט מאה עופות במקום אחד או מאה חיות במקום אחד או אפי' עופות וחיות כסוי אחד לכלן ואמרו שם ר' יהודה אומר שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט את העוף ואמרו עוד שם מודה ר' יהודה לענין ברכה שאינו מברך אלא אחת ר"ל כששחט את החיה וכסה וברך על הכסוי ורוצה לשחוט את העוף אינו חוזר לברכת השחיטה שאין ברכת הכסוי מפסקת והוא הדין כשמכסה שאינו צריך לחזור ולברך על הכסוי ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה מ"מ כל שכן שלמדנו לדברי חכמים שאם כסה בין זו לזו וברך על הכסוי וחזר ושחט הואיל ולא הסיח דעתו בשעת הכסוי מן השחיטה אינו צריך לחזור ולברך לא על השחיטה ולא על הכסוי ואע"פ שהכסוי וברכתו מפסיק בין ברכת שחיטה זו לשחיטת חברתה אין זה הפסק הואיל ואף בשעת הכסוי בעצמו היה יכול לשחוט בידו האחרת אלו היה אחר תופש לו בידו העוף או שהיתה החיה כפותה לפניו מה שאין כן בברכת המזון שאי אפשר לו לברך ולשתות כאחת ולזה נעשית הברכה הפסק וצריך לברך בורא פרי הגפן והוא שאמרו שם מאי שנא מתלמידיה דרב דהוו יתבי בסעודה וכו' כיון דאמריתו הבו ניבריך אתסר לכו למשתי ר"ל בלא בורא פרי הגפן כמו שפרשנו למעלה אלמא אף נתינת לב על הברכה הוי הפסק ואין צריך לומר ברכה עצמה ואף כאן הכסוי וברכתו יהא הפסק והשיבו בה היכי השתא התם משתא וברוכי כי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא ומעתה אף בהלל והגדה כן:

זו היא סברת גדולי הפוסקים והיא שהביאתם למעלה בפריסת מפה לברך המוציא שהקידוש היא הפסק:

ומגדולי המגיהים מצטרפין לדעת אחרת לומר שלא נאמרו דברים אלו בברכת המזון אלא מפני שהוא סלוק אכילה ואחר שהוא סלוק אכילה וכן שאי אפשר לשתות ולברך יחד הויא לה הפסק וכסוי הדם אף הוא סלוק שחיטה ואלמלא טעם שאפשר לשחוט ולכסות כאחד היה הפסק הא כל שאין בו סלוק אכילה אפילו לא היה אפשר לעשות שתיהן כאחד אינו הפסק וא"כ נמצא שאין הגדה הפסק ועוד שהרי אם ברך על היין אין המוציא שבנתים מפסיק וכן בלילי הפסח אין ברכת לחם ומצה וברכת מרור מפסיקין בין יין ליין וכן לא ברכת מרור בין המוציא לאכילת סעודה ולא ברכות הבדלה וקידוש ליין הקודם להם ומעתה אינו צריך בורא פרי הגפן אלא על של קידוש וברכת המזון וכן מתמיהים על מה שאמרו בהגדה משתא ומקרי כחדא אי אפשר שהרי יכול הוא לשתות בתוך ההגדה שהרי אמרו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה ואין חילוק בין שותה לפני ההגדה לשותה בתוך ההגדה:

ודברים אלו אינם שאף כשתאמר שמותר לשתות בתוך ההגדה מ"מ אי אפשר לקרות ולשתות כאחד ובשני פנים אתה אומר בכיוצא בזה דין הפסק האחד שאי אפשר לקרות עם אותו ענין כגון שתיה שאי אפשר לו לקרות ולשתות כאחד והשני שאפשר לו כגון אכילה וקריאה שהרי אפשר לאכול ולקרות כאחד אלא שאסור לו שאין אכילה מעכבת קריאה אע"פ שהיא מבלבלתה וקריאת הגדה והלל הוא מן המין הראשון שמותר לו ואי אפשר ופריסת מפה הוא מן המין השני שאפשר לו לאכול ולקרות אלא שאסור לו לקדש ולאכול ביחד ולפיכך טעון המוציא וכן דבר המחייבו להפסיק כגון פריסת מפה הואיל והאכילה אסורה עליו עד שיקדש הויא ליה הפסק והמוציא שאינו מפסיק לברכת היין אינו כלום שברכת היין לשתיה והמוציא לאכילה ואין זו נכנסת בתחומה של חברתה כלל להיות לה הפסק וברכת הבדלה וקידוש הרי כוס אחד הן וכלן נעשות לה טפלה והאיך יפסיקו וברכת מצה ומרור אף הם מברכות אכילה הן ואין הפסק מברכת אכילה לשתיה וא"ת בברכת מרור שאינו מפסיק בין המוציא לאכילת סעודה הרי אפשר לאכול ולברך וכן ההגדה אינה הפסק בין בורא פרי האדמה לאכילת מרור כדי להזקיק לחזור ולברך בורא פרי האדמה שהרי אפשר לו לאכול ולברך וכן שבתוך ההגדה מותר לו לאכל ירק ופירות ועוד שאפשר שברכת המוציא פוטרתה ואע"פ שאינן מחמת הסעודה הואיל ואינו רשאי לאכול סעודתו עד שיאכל ממנה צורך סעודה הוא:

אף לענין ברכה אחרונה ר"ל על הגפן ועל פרי הגפן גדולי הפוסקים כתבו שמברכין אותו אחר שנים הראשונים ואחר שנים האחרונים והדברים מתמיהים והאיך יברך על הגפן ודעתו לשתות בתוך הסעודה ולא עוד אלא שאם ברך על הגפן על כל פנים כשהוא חוזר לשתות בתוך הסעודה יש לו לחזור ולברך בורא פרי הגפן אלא שמפרשים אותה על סתם משנתנו במי שאין לו אלא ארבע כוסות ואין לו יין לשתות בתוך הסעודה וכששתה שניהם עקר דעתו מלשתות ועם כל זה אינו מספיק שהרי מ"מ דעתו על שני הכוסות הנשארים והרי אף בנמלך שמברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס אין מברך על הגפן אלא אחר כלם ועוד מגמגמים עליהם מצד אחר שהרי מכיון שיש לו לברך ברכת המזון הדבר ידוע ששלש ברכות פוטרות מעין שלש בכל הדברים הזנים כגון קמחא ודייסא ואף היין בכלל זה וכמו שביארנו בראשון של ברכות ומי ששתה בתוך סעודתו וברך ברכת המזון שלא על הכוס אינו טעון לברך על הגפן ששלש ברכות פטרוהו אבל אם ברך על הכוס הרי שתה אחר של ברכות וצריך לברך על הגפן בשביל שתיה זו וא"ת למה מברך אחר השנים והרי ברכת המזון באה ופוטרתו:

ומ"מ גדולי המפרשים חולקים בזו ומתמיהים מהיכן יצא לגאונים דבר זה שאם מקל וחומר כלומר ברכה אחת מעין שלש פוטרת שלש לא כל שכן דברים הבאים לאחר סעודה יוכיחו שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתם ועוד אמרו בשמועת כסא דשכרא בראשון של ברכות תמרי מיזן זייני כלומר ומתוך כך הם פטורים בברכת המזון הא לאו הכי אין שלש פוטרות מעין שלש מפני ששלש ברכות לא נאמרו אלא על מזון דוקא ופירות אינן מזון ואע"פ שאמרו כל מידי זיין בר ממיא ומלחא מזון גמור מיהא אינו אלא אם כן הוא מחמשת המינין הנזכרים בתורה בפירוש ולא עוד אלא שיש אומרים שאף בשאר פירות של שבעת המינין אין אומרין כן כמו שכתבנו בראשון של ברכות וא"ת שיין שבתוך הסעודה כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה הם אם כן למה צריך ברכה לפניו אלא מאי אית לך למימר חשיבותו גרמה לו אף לאחריו אתה אומר חשיבותו גרמה לו ואינו נפטר בברכת המזון אף אותו שבתוך הסעודה ומ"מ אף כשנאמר שיין שבתוך המזון יפטר בברכת שלש והדין נותן הואיל ובא לשרות כעין אכילה היא אבל שלפני המזון ראוי לומר שלא ליפטר בברכת שלש ואם כן צריך על הגפן אחר הראשונים ואף גדולי הדורות פי' על גדולי פוסקים שהם סוברים שיין שלפני המזון אינו פוטר את שבתוך המזון אף מבורא פרי הגפן שזה לשתות וזה לשרות והרי צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן על שבתוך המזון ועל הדרך שאמרו שיין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון שזה לשתות וזה לשרות ומ"מ רוב מפרשים מסכימים שאע"פ שיין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון בזו היא מפני שאותו שבתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו ושלאחר המזון לשתות ולשרות ולשתות לשתות עדיף ואין הטפל פוטר את העיקר אבל שלפני המזון שהוא לשתות ודאי פוטר את שבתוך המזון שהוא לשרות וכן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ לענין ברכת על הגפן ועל פרי הגפן אינו כן כמו שכתבנו אלא שגאוני הראשונים מסכימים שלא לברך על הגפן ועל פרי הגפן אלא בסוף כלם ומטעמים שהזכרנו למעלה ובשאר ימות השנה כל שיש לו כוס של ברכה מברך ברכה אחרונה אחריה והכל פטור ואם אין לו כוס לברכה מברך על היין ששתה בתוך הסעודה קודם ברכת המזון וכן העידו גדולי המפרשים בעצמם שכך היו נוהגים:

אביי ורבא דאמרי תרווייהו וישמרך לרעה אינו מצטרף פי' והאי דאמר רבא כוס של ברכה אינו מצטרף לרעה דמשמע דארבע יש בהן שמשום זוגות הוא כדבעי' למימר לקמן והאי דאמרת עשרה תמניא שיתא וארבע אין בהן מושם זוגות לא אמרן אלא לענין מזיקין אבל לעינן כשפים חיישינן עין בשלהי פ' שלשה שאכלו כאחת במהדורא תליתאה:

קערות ככרות וכוסות אין בהם משום זוגות פי' אם העלה על שלחנו שתי קערות או שתי ככרות או שנ יכוסות חיישינן ומש"ה אקשינ על ארבעה כוסות של פסח: גמרו בידי שמים במיני מיכלא חיישינן פירש והככרות הן גמרו בידי אדם שהשבלים היוצאות מן הארץ לא יועילו לאכילה עד שהאדם עושה בהן כמה מלאכות עד שיעשה מהן פח אבל היין אע"פ שגמרו בידי אדם האי שדורכין הענבים ועושים מהן יין מכל מקום הענבים היוצאות מן הארץ חשיבי פירות ליכל וגם היין נברא כנוס לתוכן והילכך גמרו ביד שמים חשיב לי' והשותה כפלים יש בו משום זוגות:

עשרה כו' אין בהם משום זוגות כו'. נראה לתת טעם בזה כי העשר הוא יוצא מכלל המספר כי הוא בכח א' דהיינו פ"א עשרה ולא שייך ביה זוגות ועוד כי עשירי הוא קודש בכ"מ ומצטרף לטובה ולא לרעה ודו"ק:

שלום לטובה מצטרף כו'. הוא מבואר כו' כי סכנת הזוגות לפי שהם כת השניות וכל שני רע דלכך לא נאמר כי טוב ביום ב' גם גיהנם נברא ביום ב' וכל הימים שאינן זוגות הם כח הא' והזוגות הם בכח יום ב' וע"כ ביום ד' מארת חסר כתיב וניתן רשות למזיקין בליל ד' גם ביום ו' נתקלל אדם וארץ וז"ש לקמן בתרי קטלינן בד' מזקינן כו' משום דתרי הוא גוף השניות אבל הד' אינו רק כח השניות וע"פ מ"ש ג' ברכות כהנים שהן ס' אותיות המגינין כנגד המזיקין ואת זה לעומת זה כי רוחות הטומאה הם ס' כדלקמן עלו ביה ס' שידין כו' וכמ"ש פרק מי שאחזו דה"ל לשלמה ביעתותא מן האשמדאי אמר הנה מעתו שלשלמה ששים גבורים וגו' מפחד בלילות והיינו ס' אותיות של ברכת כהנים שהם מצילין האדם מן המזיקין הממונין על הזוגות כדאמרינן לקמן דאשמדאי ממונה על הזוגות והשתא לא פליגי הני אמוראי דאמרי תרווייהו שלום שהוא סיום כל הג' ברכת כהנים ומשלים לס' אותיות לטובה מצטרף להציל מן המזיקין שהוא תיבה ז' מברכה ג' ואינו מצטרף לרעה שאין תיבה ח' אחריה אבל וישמרך ויחנך שאינן משלימין ברכת כהנים בתיבות ובאותיות מצטרף לרעה ורבה ורב יוסף הוסיפו דגם ברכה ב' ויחנך שהיא כוללת רוב הברכות בתיבות ובאותיות ג"כ לטובה מצטרף כו' ואביי ורבא הוסיפו דגם ברכה א' וישמרך שהיא מיעוטה בתיבות ובאותיות כיון שהן מכלל הג' ברכות מס' האותיות לטובה מצטרף כו' להציל מס' שידין אבל שנים שהם עיקר ומקור השניות והזוגות יש בו סכנה אי משום מזיקין אי משום כישוף כמ"ש רשב"ם ותוס' ודו"ק:

עד מאה וחד ופקע כו'. אפי' למ"ד די' יש בו משום זוגות ק' לית ביה משום זוגות משום דהוא כולל כל המספרים בכח הא' והוא מספר מעשר מן המעשר קודש קדשים כמו תרומת מעשר שנותן לוי לכהן וק"ל:

גמרא אמאי נמלך הוא. פי' ואמרינן לקמן ע"ב נמלך אין בהם משום זוגות:

גמ' דילמא חליש ומתרעי. נל"פ ויחלה כמו קצירי ומריעי שכיב מרע:

גמ' דמו בראשו. הוא לישנא דקרא (יהושע ב יט) ועפרש"י (נדה יז):

גמ' ואס"ד עשרה כו' היכי כו' ותקנו כו' לידי סכנה. ק"ל הא לקמן ע"ב אמר דלענין כשפים מיהא חיישינן וא"כ מ"מ יקשה דהא לעיל פרכינן על הד' כוסות היכי מתקני כו' ופירש הרשב"ם והתוס' דאפילו כו' קפריך משום חששא דכשפים:

גמ' דרבא אפקינהו לרבנן בד"כ. לכאורה אכתי ה"ל למיחש לכשפים עיין רשב"ם וי"ל ע"פ הא דאיתא (בחולין סד"ז) אין עוד מלבדו אפילו כשפים כו' שאני ר"ח דנפישי זכותיה ולא פריך אלא על תקנה שהיא לכ"א ועוד י"ל ע"ד שכתב הרא"ש בסימן כ"ה במשנה בשם ה"ר יונה:

[גמ' פרח פרחייכי. נ"ל דרשב"ם היה גורס פרכייכי בכ"ף] :

ברשב"ם (בסה"ע) אשר אתנה מצודדות כו'. כצ"ל:

אַשְׁמְדַאי, מַלְכָּא דְּשֵׁידֵי, מְמֻנֶּה הוּא אַכּוּלְּהוּ זוּגֵי. פירוש על אותם זוגות של הלכה למשה מסיני שהם שני ביצים ושני אגוזים ושתי קישואין ודבר אחר וכמו שאמר רב דימי לקמן.
ומה שאמר וּמַלְכָּא לָא אִיקְרֵי 'מַזִּיק' לאו יוסף שידא קאמר הכי אלא רב יוסף הוא דקאמר כן מסברה דנפשיה אחר ששמע מן יוסף שידא דאמר אשמדאי ממונה אזוגי שהם שני ביצים וכו' הנזכר וקאמר רב יוסף דמלכא לא אקרי מזיק להזיק בכל זוגי דעלמא ורק יזיק באותם הזוגות שנתמנה עליהם אבל האיכא דאמרי פליגי על רב יוסף וסבירא ליה אדרבה רשות בידו להזיק יותר מן המסור בידו ולכן איכא למיחש בכולהו זוגי דעלמא.

לִנְקוֹט זַקְפָּא דְּיָדֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ, וְזַקְפֵּיהּ דְּיָדֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדֵיהּ דְּיַמִּינֵיהּ. נראה לי דהגודל רומז לישראל וכמו שכתבנו במקום אחר ומניח ומצניע גודל ימין ביד שמאל וגודל שמאל ביד ימין כדי לכלול החו"ג [חסד וגבורה] למתק הגבורה בחסד ובזה יתגבר על הסיטרא אחרא.
ומה שאמר הֲוָה עוּבְדָא, עַד מֵאָה וְחַד, וּפָקַע שִׁידָא נראה לי בס"ד הטעם שפקע בק"א מפני שמספר ק"א הוא 'מיכאל' [101] שהוא שר החסד והקליפות אין להם יניקה מצד החסד אלא רק מצד הגבורה.
ועוד נראה לי בס"ד דכתבנו במקום אחר פלוני חציו ס"מ הם רע וחציו א"ל הם מצד הקדושה ולעתיד יתבטל הרע שהוא ס"מ וישאר רק אותיות א"ל. וידוע כי המזיקין הם מצד פלוני אך הם מן הרע שבו שהוא אותיות ס"מ שמספרם מאה ולכן השד הגיע בדבריו 'עד מאה' שהוא מספר ס"מ דאחוז בהם דאין לו אחיזה באותיות א"ל דפלוני ולכן כשאמר אחריו 'מאה ואחד' פקע השד מחמת מספר אחד שהזכיר אחר המאה דהוא אין לו אחיזה במספר א' הבא אחר ס"מ דפלוני [סמאל].
ובזה ניחא נמי להבין מאמר שאחרי זה (בדף קיא) דקאמר 'נפתח באל ויסיים באל או יפתח בלא ויסיים בלא' וצריך טעם מאי רבותייהו של תיבות אלו שהם אל או לא? ובזה מובן שפיר כי רוח רעה ומזיקין אין להם אחיזה באותיות 'אל' או אותיות 'לא' שיש בשם פלוני [סמאל].

חָרֵי חֲמִימֵי בְּדִיקוּלָא בַּזְיָא, לְפוּמַיְכוּ נָשֵׁי דְּחַרְשַׁיָּא. פירש רשב"ם 'צואה חמה בכלים קרועין ונקובין לפומייכו'. יש טעות קצת בדפוס וצריך לומר בסלים קורעין ונוקבין לפומייכו דאות וא"ו אחר קו"ף בקורעין, ואות וא"ו אחר נו"ן בנוקבין, אבל ללשנא אחרינא שהביא רשב"ם בעמוד ב' כתב סלים קרועים, שהקרע קאי על הסלים, וכמו שנאמר בראש משביר ז"ל עיין שם.

אמר עולא עשרה כוסות וכו' פירש רשב"ם וכ"ש טפי והכי מוכח בהדיא פ"ק דכתובות דף ח' ע"ב דאמרו עשרה כוסות תקנו בבית האבל וכו' הוסיפו עליהם ארבע וכו' ע"ש:

היכי קיימי רבנן ותקינו מילתא דאתיא לידי סכנה. כי האי לישנא קאמר לעיל דף ק"ט היכי מתקני רבנן מילתא דאתי לידי סכנה. ולכאורה הוה מצי למימר הכא והתם דהא חזינן דשתו ולא מתזקי לא בד' כוסות ולא בעשרה דאבל. אמנם י"ל דלא קאמר הכי דמצינן למימר דודאי השתא דתקון רבנן ד' ועשרה העושה מצות חכמים שומר מצוה לא ידע דבר רע ומ"ה לא קאמר דחזינן דלא מתזקי. אבל קאמר דהיכי מתקני רבנן אעיקרא דדינא רבנן לכתחילה לא הו"ל למסמך אניסא והיכי מתקני מילתא דאתיא לידי סכנה:

מצוה באנפי נפשה היא. ואין מצטרפין זה לזה: אמאי נמלך הוא. ואין מצטרפין לזוגות הכי קאמר: לא יאכל תרי ויעשה צרכיו אפילו פעם אחת או אם שתה לא ישמש: דילמא חליש. מחמת תשמיש איידי דבזוגות קאי מיתרע: שלא ראה פני השוק. בין כוס לכוס: ולא אמרן. דמרעי ליה זוגות אלא לצאת לדרך אחר הזוגות אבל לעמוד בביתו לית לן בה: מני כשורי. כששותה כוס זה מסתכל בקורה זו וכשהוא שותה שני מסתכל בשאצלה ולפי חשבון הקורות מזדהר בזוגות: כי הוה שתי חד כסא מנקטא תרי כסי. דהוו להו תלתא: אדם חשוב שאני. דמסרי שדים נפשייהו לאזוקי: עשרה כוסות דבית האבל. מפרש טעמא בכתובות בפ''ק (דף ח:): שלום. תיבה שביעית לישא ה' פניו אליך וגו': לטובה מצטרף. אם שתה שבעה וחזר ושתה את השמיני אין שמיני מצטרף עמהן: אפקינהו לרבנן בארבעה. פעמים הרבה כשהיו נפטרים ממנו היה משקן ויש פעמים שלא היה משקן אלא ד' פעמים ונפטרין: דאותבן בפרקא הוה. שהיה רגיל להקשות בשעת הדרשה: לא אתקרי מזיק. ולא חיישינן לזוגות: בתרי. כסי קטלינא ליה משום זוגות: איקרי ונפיק. בזוגות מאי תקנתיה: זקפא. אגודל: ואי שמע קלא. ואפילו קול אדם או אשה דאמר ארבעה נימא איהו חמשה: רישתינהי דנשים כשפניות. השולטות עליהם אמרה לי דבר זה: חרי חמימי בדיקולי בזייא. צואה חמה בסלים נקובים וקרועים לפומייכו: נשי חרשייתא. יזדמנו לפיכם נשים כשפניות: קרח קרחייכי. יהי רצון שימרטו אותן שערות שלכם שאתן מכשפות בהן: פרח פרחייכי. ישא הרוח אותן פירורי לחם שאתן מכשפות בהן:

רשב"ם
מצוה באנפי נפשיה היא. ואין מצטרפין זה לזה: נמלך הוא. דתשמיש ראשון גמרה ביאתו ובטל תאותו: הכי קאמר לא יאכל תרי. ויעשה צרכיו אפי' פעם אחת כלומר אדם שאכל זוגות יזהר בעצמו שלא ישמש מטתו אחרי כן עד זמן מרובה דילמא חליש מחמת תשמיש ואיידי דבזוגות קאי מיתרע מזליה: כפלים. כמו זוגות: דמו בראשו. עון מיתתו על ראשו מוטל שהוא ממית עצמו: בזמן שלא ראה פני השוק. בין כוס לכוס: ולא אמרן. דמרעי ליה זוגות אלא לצאת לדרך אבל לעמוד בביתו לית לן בה: מני כשורי. כששותה כוס זה מסתכל בקורה זו וכששותה שני מסתכל בשאצלה ולפי חשבון הקורות יזהר בזוגות ובכל פעם ופעם עושה כן אע''פ שאינו יוצא לדרך: אביי בי הוה שתי חד כסא מנקטא ליה אימיה תרי בסי. דהוי להו תלתא ולכך מזמנים אותם ביחד שלא יבוא הדבר לידי שכחה ויעמוד בזוגות: אביי עיברתו אמו מת אביו ילדתו אמו מתה אמו והא דאמר אביי אמרה לי אם ההיא מרבינתיה הואי בקדושין (ד' לא:): אדם חשוב שאני. דמסרי שדים נפשייהו לאזוקי: עשרה כוסות אין בהן משום זוגות. וכל שכן טפי: עשרה כוסות תיקנו בבית האבל. בפרק קמא דכתובות מפרש טעמא: שלום. תיבה שביעית היא דכתיב ישא ה' וגו' לטובה מצטרף אם שתה ששה ושתה השביעי מצטרף לבטל הזוגות: אבל לא לרעה. שאם ישתה כוס שמיני אחריו אין שמיני מצטרף על השביעי להזיק וסברא הוא כיון שבירכן בשלום שהוא תיבה שביעית אין שום היזק בעולם: רבה ורב יוסף. כמו שהיו הדורות זו אחר זו היו מקילין בזוגות והולכין ופוחתין: רבא אפקינהו בארבעה. פעמים הרבה כשהיו נפטרין ממנו היה משקן ופעמים שלא היה משקן אלא ארבעה כוסות ונפטרין ואף על גב דתריץ רבה לעיל כוס של ברכה כו' אלמא סבירא ליה דארבע יש בהן משום זוגות אי לאו משום כוס של ברכה איכא לתרוצי דנהי דארבע להזיק ליכא למיחש לכשפים מיהא איכא למיחש כדלקמן והלכך איצטריך רבא לתרוצי לעיל הכי דלית להו לרבנן לתקוני מילתא דאתי בה לידי סכנה ואפילו סכנת כשפים: דאותבן בפירקא. שהקשה לי בשעת הדרשה וביישני ברבים שדרכו היה להקשות לו ברבים: לא איקרי מזיק. אין רגיל בכך דגנאי הוא לו ולא חיישינן לזוגות דמילתא דלא שכיחא היא ומיהו זימנין דניזוק והרוצה להחמיר ולעשות נטירותא יתירתא עביד: בתרי בסי קטלינן ליה. משום זוגות: איקרי ונפק. בזוגות מהו תקנתיה: זקפא. גודל: אי שמע. ואפילו קול אדם או קול אשה דאמר ד' נימא איהו חמשה שלא יעמוד בזוגות: עד מאה וחד. שהיה שד מונה זוגות והוא היה מוסיף אחת שלא לעמוד בזוגות: פקע שידא. מרוב צער: רישתינהי דנשים כשפניות. גבירתן של נשים כשפניות השולטת עליהן ומלמדתן אמרה לי דבר זה: חרי חמימי בדיקולי בזייא. צואה חמה בסלים קרועין ונקובין: לפומייכו חרשייתא. לפיכם נשים כשפניות: קרח קרחייכו. יהי רצון שימרטו אותן שערות שלכם שאתם מכשפין בהן: פרח פרחייכו. הרוח ינשא אותם פירורי לחם שאתם מכשפות בו ונראה לי דהאי דכתיב בנשים כשפניות ביחזקאל (יג) הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מצודדות שם את הנפשות לפורחות אחד מכלי אומנות של כשוף:

עשרה אין בהם משום זוגות. ולית ליה דרבא דאמר לעיל כוס של ברכה אין מצטרף לרעה דבאותן עשרה כוסות איכא ברכת המזון: ומלכא לא מקרי מזיק. והא דתניא לא יאכל תרי היינו משום כשפים ורשב''ם פירש דפעמים מזיק: (שייך לקמן דף קיא ע''א): האי מאן דפגע באיתתא כו'. והא דאמר במי שמתו (ברכות דף כ.) ר' יוחנן הוה קאזיל ויתיב אשערי טבילה כי היכי דילדן זרעא כוותיה הכא דפגע בעת שעולה מן המים ור' יוחנן אשערי טבילה יתיב אי נמי התם יתיב הכא פגע אי נמי רבי יוחנן היה אומר שופך בוז על וגו':

דף קי - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד