פסחים קח ע"ב

דף קח - ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו של ליל הסדר, משום  שאף הן היו באותו הנס. שהרי בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ממצרים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן יין כדי מזיגת כוס יפה. דהיינו, כוס של ברכת המזון [שנקרא כוס יפה לפי שהצריכו חכמים ליפותו שטעון עיטור ועיטוף הדחה וכדומה, כדאיתא במסכת ברכות נא א].

ושיעור כוס של ברכה הוא רביעית הלוג. ומתוך שהיין שלהם היה חריף היו נוהגין למזוג אותו. דהיינו, להוסיף עליו מים ביחס של שלשה חלקים מים לחלק אחד יין.

ונמצא שכמות היין בכוס של רביעית הוא רבע מרביעית.

וקא סלקא דעתין דשמואל קאמר שכל ארבעה כוסות יחד יכילו שיעור זה של רבע רביעית יין [וביחד עם המים, רביעית שלם].

שתאן חי שלא מזגן במים, אלא היין לבד היה שיעור רביעית, יצא.

שתאן בבת אחת שמזג בכוס אחד שיעור ארבעה כוסות ושתה בבת אחת יצא.

השקה מהן לבניו ולבני ביתו מכל כוס, שלא שתה את כולו אלא נתן ממנו גם לבני ביתו י צא. ומבארינן את כל ההלכות הללו -

שתאן חי יצא -

אמר רבא: ידי יין יצא.

שיצא מצות ארבעה כוסות.

אבל ידי חירות לא יצא. אין זו מצוה שלימה לפי שאין חשיבות אלא ביין מזוג.

שתאן בבת אחת -

רב אמר: ידי מצות שמחת יום טוב בשתיית יין יצא. ^[1]

אבל ידי מצות שתיית ארבעה כוסות לא יצא. שכולן נחשבים לכוס אחד בלבד, וצריך לשתות עוד שלש כוסות.

השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא -

אמר רב נחמן: והוא דאשתי הוא בעצמו רובא דכסא. ^[2]

מיתיבי לשמואל דאמר שצריך שיהיה בכל ארבעת הכוסות יחד רק רובע רביעית יין מהא דתניא: ארבעה כוסות הללו - צריך שיהא בהן כדי רביעית יין חי לכל ארבעת הכוסות.

והיינו, שמוסיף על היין שלש רביעיות מים, וביחד הוא ארבע רביעיות. דהיינו, רביעית יין מזוג לכל כוס מארבעת הכוסות.

ויכול לשתותן, אחד חי [ויהיה ביין לבד ארבע רביעיות], ואחד מזוג במים [ויחד עם המים יהיו ארבע רביעיות].

אחד יין חדש שאין בו עדיין טעם יין, ואחד יין ישן שכבר נחלש טעם היין.

רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם יין, ולא חדש ולא ישן שאין בהם טעם יין, וגם צריך שיהיה בו מראה יין, שיהא אדום.

וקשיא לרב יהודה אמר שמואל. שהרי קתני מיהת בברייתא שצריך שיהא בארבעה הכוסות יחד כדי רביעית יין חי. ואילו את אמרת דסגי לכולן בכדי מזיגת כוס יפה. דהיינו רבע רביעית יין חי?

ומתרצינן: אמרי: אידי ואידי חד שיעורא הוא.

כי מאי "כדי מזיגת כוס יפה" דקאמר רב יהודה אמר שמואל - לכל חד וחד מהכוסות ! דהוי להו כולהו ביחד רביעית שלם של יין חי, וכדקתני בברייתא.

שנינו בברייתא: רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה יין.

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה?

דכתיב "אל תרא יין [אל תחמוד להיות רגיל בו] כי יתאדם". הרי שיין צריך שיהא בו מראה. ומזה שהכתוב מזהיר שלא להשתכר בו, משמע שאין נקרא יין אלא כשיש בו טעם יין.

תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו. אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות, שגם הם נגאלו.

אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? הלא פטורין הן מהמצוות. ^[3]

אמר ר"י בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות כאנשים שאף הן היו באותו הנס וארבעה כוסו' הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה וקיימא לן דכוס יפה הוא כוס של ברכה והוא רביעית:

שתאן חי אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא שתאן בבת אחת אמר רבא ידי יין יצא ידי ארבעה כוסו' לא יצא.

השקה מהן בניו ובני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא:

מיתיבי ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית אחד חי ואחד מזוג אחד חדש ואחד ישן ופרקי' כוס יפה הוא רביעית תרויהו חדא שיעורא:
ר' יהודה אומר צריך שיהא בהן מראה יין כתיב אל תרא יין כי יתאדם:

ת"ר ארבעה כוסו' הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות ר' יהודה היה מחלק לתינוקות קליות ואגוזים כדי שישאלו וכן היה רבי טרפון עושה:

ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהם כדי מזיגת הכוס יפה ר"ל שיהא בין ארבעתם יין חי כשיעור שיש יין מזוג בכוס יפה ר"ל כוס של ברכה ושיעור כוס של ברכה רביעית במזוג ונמצא בו מיין חי רובע רביעית שהרי נמזג הוא על חד תלתא וכן בארבע כוסות ונמצא כל אחד מהם שיעורו ככוס של ברכה שהרי כשתחלק רביעית חי בין ארבעתם נמצא רובע רביעית בכל אחד שיהא רביעית במזוג ואם רוצה למזוג יותר צריך לכוין מ"מ שיהא שם על הפחות רובע רביעית יין חי ורביעית מזוג ואם בא להוסיף מוסיף ויין חדש מותר בו כמו שביארנו למעלה בענין קידוש:

שתאם חי אף ברביעית חי לכל אחד יצא ידי יין ר"ל ידי מצות ארבע כוסות אבל לא יצא ידי חירות שאין זו שתיה מהודרה:

שתאם בבת אחת ר"ל ארבעתם רצופים ובלא הפסק אע"פ שבכוסות חלוקין שתאן יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבע כוסות ואין אלו נקראים ארבעה הואיל ולא סדר עליהם את הקדום להם וצריך לסדר עוד שלשה ואין צריך לומר אם נתנם בכוס אחד ושתאם בכוס אחד:

השקה מהם לבניו ולבני ביתו הקטנים שאינם בחיוב ארבע כוסות כל ששתה הוא רוב רביעית יצא ורובא דכסא שאמרו לאו דוקא שאם היה הכוס מחזיק כמה אינו צריך לשתות אלא רביעית או רוב רביעית אלא שמן הסתם אף הכוסות בשיעור זה ולכן קורהו רובא דכסא ויש חולקי' לומר שאף אם היה כוסו גדול צריך שישתה את רובו ואין נראה כן:

התינוקות אע"פ שאנו מצווים לעוררם כדי שישאלו אין משמחין אותם בענין חובת ארבע כוסות והתינוקות אין להם שמחה כל כך ביין אלא מחלקים להם קליות של שנה שעברה שאין בהם איסור חדש ואגוזים כדי שישאלו ר"ל שלא יישנו ויראו אותם הענינים שאנו מתעסקים בהם וישאלו מה נשתנה וכן חוטפין מצה כלומר שמתעסקים בה דרך המייה וחטיפה זה מזה כדי שישתעשעו התינוקות בכך ולא יבאו לידי שינה ויתעוררו למה שרואים וישאלו ויחקרו מה נשתנה וכו' עד שנבוא לספר בענין וי"מ שמקדימין באכילה וכן שואלין במהירות וזהו שסמכו לזו אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מלילי פסחים וערב יום הכפורים כדי שיאכילו את בניהם ולפירוש ראשון זו של ר' עקיבא שמועה בפני עצמה היא:

בפי' רשב"ם בד"ה וה"ג כמו כו' וקס"ד דשמואל קאמר רביעית בין כולן כו' עכ"ל ר"ל רביעית בין כולן עם המים אבל היין אינו בין כולן רק רובע רביעית וכן בברייתא רביעית קאמר בכ"א וא' היינו כל א' וא' עם המים דיין לא הוי בכ"א רק רובע רביעית כך הבין רשב"ם בפרש"י שלפנינו וע"ז הקשה רשב"ם דמאי קשיא ליה למקשה והלא ברייתא סתמא קתני כו' ואיכא לפרושי נמי דבין כולן קאמר רביעית עם המים וכשמואל ובתוספות יפורש שלא הבינו מפרש"י כן ודו"ק:

תוס' בד"ה שתאן חי כו' ור"ת פי' דחי כו' היינו בברכת הארץ כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה עיין בחדושינו ריש פרק המוציא יין ע"ש:

בד"ה ואת אמרת כו' אית ספרים דגרסי מאי כדי מזיגת כו' בין כולם קאמר דהיינו רובע רביעית כו' ורשב"ם נמי הקשה הלא ברייתא סתמא כו' עכ"ל ק"ק לפי דרכם שכתבו לאית ספרים דהמקשה נמי הוה מפרש הברייתא רביעית חי בין כולן א"כ לא תקשי קושיית רשב"ם שהקשה לפי דרכו בפי' רבינו דהמקשה הוה ס"ד דבכ"א קאמר בברייתא דבעי רביעית ויש ליישב דלאו ממש קושיית רשב"ם קאמרי אלא כיון דסתמא קתני בברייתא אימא דבין כולן רביעית ע"י מזיגה קאמר דהיינו כשמואל אבל קשה אם כן לפי זה הגירסא נמי שכתבו דגרסינן אידי ואידי חד שיעורא הוא וע"כ הוה ידע המקשה דשמואל כדי מזיגה לכ"א קאמר דהיינו רובע רביעית יין חי לכ"א דאל"כ תקשי ליה כמו שהקשו מכוס של ברכה וא"כ כיון דברייתא סתמא קתני אימא דרביעית דברייתא בכ"א ע"י מזיגה קאמר ולא תקשי לשמואל וצ"ע ודו"ק:

בא"ד וסבר דכוס של ברכה בעי רביעית יין בין חי בין מזוג כו' עכ"ל ר"ל דכך סבר אביי אבל (א) על רובע רביעית חי אינו חייב לאפוקי לפירוש רש"י דהתם דחייב נמי לאביי על רובע רביעית יין חי ומיהו לכאורה דרביעית [מזוג] נמי לאביי למאי דמוכח לה מרבי נתן כמ"ש התוס' משמע דאינו חייב אלא בכולו חי וכן נראה לכאורה מדברי התוס' שם אבל התוספות דהכא מיאנו בזה דלא גרע רביעית מזוג משאר כל המשקים דקתני התם דהוו ברביעית לכולי עלמא והתוספות התם נמי לא נקטו רביעית יין חי אלא לאפוקי רובע רביעית יין חי ודו"ק:

מ"ט דר"י דכתיב אל תרא יין כי יתאדם כו' כי האדום הוא משובח טפי שהוא משכר ביותר כפרשב"ם בפ' המוכר פירות ואמר אל תרא גו' שתלה הדבר בראיה כי הוא מרוה ומשכר ביותר ע"ד שאמרו ביומא גבי מן סומא אינו שבע וזה שמסיים בהאי קרא כי יתן בכוס עינו רוצה לומר גס בשעת ברכה שצריך האדם ליתן עינו בכוס קאמר דאל תרא על אדמימותו שמרבה לך תאות השכרות וק"ל:

גמרא קתני מיהת כדי רביעית כו'. עיין רשב"ם ותוספות שנדחקו ולעדנל"פ דקס"ד דשמואל דקאמר כדי מזיגת כוס יפה דהוא רובע רביעית היינו אפילו אם אינו מוזגו אלא שותהו חי כיון שיש בו שיעור שיעמוד על רביעית אחר המזיגה די בזה ובברייתא תני רביעית בין חי בין מזוג דמשמע דאפילו שותהו חי בעינן שיעור רביעית ומשני אידי כו' ור"ל דכוונת שמואל הוא נמי דוקא שימזגנו ויהיה רביעית בפועל:

גמ' רי"א צריך כו' ומראה יין. עיין בב"א ולנל"פ עפ"י הא דא"ר בר"פ המוציא דלחזותא אינו אלא ב' חלקי מים וסתם מזיגה היא ג"ח מים וקאי על הא דקאמר ת"ק אחד מזוג דמשמע כסתם מזיגה שהיא ג"ח מים ולדידיה אינו אלא בב"ח מים משום חזותא:

גמ' הכל חייבין בארבע כוסות כו' וא' נשים. לכאורה ה"ל להש"ס לסייע מהך ברייתא לריב"ל לעיל ועמש"כ בברכות כו בשם הרמב"ן והכא י"ל עוד דאיכא למדחי דהכוונה בכאן אינה אלא לחייב את בעליהן ליתן להן דומיא דתינוקות וכמו שאמר אביי לענין שמחה (בקדושין לד ב):

תוספות ד"ה אחד. והא דנקט שא"פ קודם פירשו כו'. הב"א הקשה דהא שם כ' דהיכא דאיכא פלוגתא דרך להזכיר הפשוט קודם והכא משמע לכאורה דר"י פליג על חדש ול"ד דכוונת התוספות שם אינה אלא אם דעת החולק נזכרה מקודם:

תוס' ד"ה ואת. אך קשה כו' והא איכא כו' כוס של ברכה. אם נאמר דבהמ"ז א"ט כוס ביחיד עיין לעיל (קה ב) תד"ה ש"מ ברכה לא יקשה זאת:

בא"ד וה"נ מיירי ברייתא דמצרכה רביעית עם המזיגה כו' אבל לבתר דשני קאי שפיר ארביעית. המדקדק בתיבות אלו יראה להדיא שכוונו בם ליישב הצ"ע דהרש"א והוא דלפי' הא' גם לתירוצא פירש דרביעית דברייתא היינו חי ואחד מזוג קאי אשתיה אבל לפירוש דהשתא להס"ד הוה פירושא הכי אולם לתירוצא כדי רביעית דברייתא קאי נמי אמזוג:

כדי מזיגת כוס יפה. פי' כוס של בה"מ והתו' הק' לגי' דלקמן מאי מזיגת כוס יפה לכל חד וחד דלס"ד דהמקשה דלארבעתן סגי ברביעי' הא חד מיני' בה"מ ואיהו לבד בעי רביעית וזה יש לישב דס"ל דבה"מ אינה טעונה כוס ביחיד ונהי דבליל פסח מחמרי' להצריך כוס ביחיד כמ"ש תו' לעיל ק"ה ע"ב ד"ה ש"מ כו' מ"מ לא בעי שיעורא כולי האי וק"ל:

אריב"ל נשים חייבות בד' כוסות וכו' פירש"י שלשה כנגד ג' כוסות שנאמרו בפ' וכוס פרעה בידי והרביעי ברכת מזון. והפליא להקשות עליו בס' שושנים לדוד חדא דבב"ר פ' פ"ח אמרו כנגד ד' כוסות שנאמרו גבי שר המשקים וחשיב ונתת כוס פרעה. ומה ראה לשנות רש"י לומר ג' דהתם וד' של בהמ"ז. ותו דאם האחרון א"צ קרא דבלא"ה הוא כוס של בהמ"ז א"כ ראשון נמי אין צריך דהוא של קידוש ועדיף טפי דבהמ"ז איכא מ"ד דאינה טעונה כוס ותו דכוס של בהמ"ז אינו הרביעי כי אם ג' ומשנה ערוכה היא דהרביעי גומר את ההלל. ועוד הקשה משם ב"ד דרש"י בריש פרקין פירש כנגד לשונות של ד' גאולות ותירץ לזה אבל קושיותיו הם קושיות עצומות ואסיק בצ"ע זהו תורף דבריו:
ומאי דקשיתיה מ"ש רש"י ורביעי ברכת מזון דהוא ג' כבר זה שנים רבות שתמה עליו חד צורבא מרבנן דכונת רש"י פשוטה דרוצה לומר אחד מארבעה ולאו דוקא ד' והרצה קמן דבריו ואמינא ליה יישר דזהו כונת רש"י הכא בפשיטות. אמנם לקמן דף ק"ט סוף ע"ב גבי מ"ש כוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' כתב רש"י כוס של בהמ"ז שהוא רביעי לרעה אין מצטרף וכו' כגון אם שתה שלש והוא רביעי עכ"ל וזה לכאורה אינו מיושב כל כד דהול"ל כמ"ש רשב"ם של בהמ"ז שהוא שלישי לרעה אינו מצטרף להשלים זוגות לסכנה אם שותה רביעי אחריו. ותו ק"ק על רשב"ם אשר נטה מפירוש מרן זקנו רש"י אמאי לא הגיה על דבריו ושתיק ליה:
אמנם נראה לישב כל הקושיות שהקשו הב"ד והשושנים לדוד ויתישב לשון רש"י דלקמן דף ק"ט היטב והוא דבירושלמי בפרקין אמרו ריב"ל אמר כנגד ד' כוסות של פרעה וכו' ונתת כוס פרעה בידו. והא הו"ל להקשות טפי להרב שושנים לדוד דרש"י קאי על ריב"ל וריב"ל חשיב ד' כוסות גבי שר המשקין כמבואר בירושלמי. ואם לא ראה הרב הנז' הירושלמי רק ראתה עינו ב"ר לחוד הו"ל להקשות תו על רש"י דהתם בב"ר ריב"ל אמר כנגד ד' כוסות של תרעלה וכו' ע"ש ואמאי רש"י במילתיה דריב"ל קאמר מאי דלא ס"ל:
אכן בסוטה דף ט' אמרו אמר רבא ג' כוסות האמורות במצרים למה וכו' ופירש"י ג' כוסות האמורות בחלומו של שר המשקים. אלמא רבא לא חשיב אלא ג' כוסות דהתם ולא חשיב ונתת כוס פרעה שהוא פתרון יוסף לחלום עצמו ולא יבא למנין אלא עיקר החלום. ומשו"ה רש"י נקט הכא ג' כוסות וד' של בהמ"ז דניחא ליה למנקט כסוגיית תלמודין דפ"ק דסוטה דאמר רבא ג' כוסות האמורות במצרים ובמתני' נקט טעמא רויחא כנגד ד' גאולות. והכא דקאי גבי ריב"ל והוא סבר בירושלמי כנגד כוסות פרעה נקט כשיטתיה דריב"ל דקאי ביה אלא דשינה דהם ג' כתלמודין ומסתבר טפי. ומ"ש ורביעי של בהמ"ז פשוט דרצונו א' מארבעה. ובדף ק"ט דקאי גבי רבא גופיה דאמר פ"ק דסוטה ג' כוסות האמורות במצרים נקט כוס של בהמ"ז שהוא רביעי כלומר דג' כוסות תקינו כנגד ג' כוסות דפרעה כדאמר רבא פ"ק דסוטה ועם של בהמ"ז הם ד' ויען דשל בהמ"ז נפרד מהמנין דבמצרים ליכא אלא ג' להכי אמר שהוא רביעי כלומר אינו ממנין הכוסות. ומ"ש כגון אם שתה ג' והוא רביעי כונתו דה"נ ג' כוסות הם עיקר התקנה כנגד כסי דמצרים ונלוה בהמ"ז לד'. אבל רשב"ם שלא פירש הכא גבי ריב"ל כנגד כוסות פרעה ועודנו עומד בטעמו שכתב בריש פרקין נגד ד' לשונות של גאולה להכי שינה מדברי רש"י שם דף ק"ט. דרש"י אזיל לפום מאי דפירש גבי ריב"ל כנגד ג' כוסות דפרעה וא' של ברכה ולפ"ז סירכיה נקיט הכא ומה גם דקיימינן על דברי רבא והוא סבר ג' כוסות מנינן במצרים כדאמרן:
וראיתי להרב יפה מראה שם בירושלמי שכתב וצ"ע דפ"ק דסוטה גרסינן ג' כוסות וי"ל דלא חשיב אלא מה שהזכיר שר המשקים וכו' והכי דייקי דברי רש"י שפי' ג' כוסות בחלומו של שר המשקים עכ"ל ודבריו מכוונים כמה דאמרן אלא דהרב לא זכר דברי רש"י דסוגיין שלא הביא אלא דברי רש"י דפ"ק דסוטה:
ומאי דקשיתיה על רש"י דאי מפקת כוס בהמ"ז אפיק נמי כסא דקדושא י"ל דכיון דקדוש נמי חייב להזכיר יצ"מ כדאמרינן לקמן דף קי"ז ע"ב אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יצ"מ בקדוש היום כתיב הכא למען תזכור את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו וזהו בקדוש שבת וכ"ש בקדוש חג המצו' וכבר כתב הגאון בה"ג דף י"ב דקדוש חג המצות נפיק מקרא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וכן קדושי דשבועות וסוכות מפיק להו מקרא וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. וא"כ כסא דקדושא ליעול ולא ליפוק במנין ג' כסי דתקון נגד ג' כוסות דשר המשקים. משא"כ בבהמ"ז דאע"ג דמדכרינן יצ"מ אינו מן החיוב. ומיהו כתיבנא בעניותין במקום אחר [ולעיל בסמוך על דף ק"ו] דהני ילפותות דהגאון בה"ג וגם לימודי המכילתא אסמכתא נינהו. ולפ"ז י"ל דאפיק כוס של ברכה משום דבהמ"ז דאוריתא מעת שניתנה תורה עד שלא נתקנו ד' כוסות. אמנם קדוש י"ט הוי דרבנן כמ"ש הה"מ פכ"ט דשבת בפשיטות. ועמ"ש לקמן סוף דף ק"ט בס"ד:

שאף הן היו באותו הנס. במ"ש התוספות על זה כתבתי בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תע"ג אות ט"ו בס"ד:

שאף הן היו באותו הנס. כדאמרינן (סוטה דף יא:) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו וכן גבי מקרא מגילה נמי אמרינן הכי דמשום דע''י אסתר נגאלו וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת (ד' כג.): [כדי מזיגת כוס יפה. שיעורו רובע] רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית לוג דחמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא וקא סלקא דעתך דבין כולם קאמר שמואל דליהוי רובע רביעית יין: שתאן חי. שלא מזגו במים: בבת אחת. עירה ארבעתן לתוך כוס אחד: ידי יין יצא. ששתה ד' כוסות: ידי חירות לא יצא. כלומר אין זו מצוה שלימה: כדי רביעית. בין כולן קשיא לשמואל דאמר רובע רביעית דהיינו כוס יפה: ה''ג מאי כוס יפה דקאמר שמואל לכל חד וחד דהוו להו כולהו רביעית: אל תרא יין כי יתאדם. אלמא יין מראה בעי:

רשב"ם
שאף הן היו באותו הנס. דאמר במס' סוטה (ד' יא:) בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו וכן גבי מקרא מגילה אמר הכי משום דעל ידי אסתר הוה וכן גבי חנוכה במס' שבת (ד' כג.) לשון מורינו הלוי: אמר ר''י אמר שמואל ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן. בכל אחד כדי שיהא בהן מזיגת כוס יפה של ברכה שיעורו רובע רביעית לוג כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית לוג דכל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא הכי מפרשינן לה במס' שבת בהמוציא יין (ד' עז.) והשתא קס''ד דמזיגת כוס יפה ורובע רביעית לאו חד שיעורא הוא כוס יפה כוס של בהמ''ז משום דעשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה כו' כדאי' במס' ברכות (ד' נא.): שתאן חי. שלא מזגן במים יצא וכגון שיש בו רביעית לוג דבבציר מרביעית לאו כלום הוא דכי היכי דמזוג בעינן רביעית בין הכל ה''נ חי בעינן רביעית: בבת אחת. עירה ארבעתן בתוך כוס אחד כך פירש רבינו שלמה ולא נהירא דאפי' שותה הרבה בכלי אחד לא חשיב אלא כוס אחד דהאי רביעית אינו אלא למעוטי פחות מרביעית אבל טפי מרביעית בכוס אחד חשוב כוס אחד ונ''ל דהכי פירושו בבת אחת שלא על סדר משנתינו אלא שתאן רצופין: השקה מהן. מכל כוס וכוס שלא שתה כולו כדמפרש לקמן: ידי יין יצא. ששתה ארבעה כוסות: ידי חירות לא יצא. כלומר אין זו מצוה שלימה שאין חשיבות אלא ביין מזוג והני מילי ביינות שלהן דדרו על חד תלת מיא אבל יינות שלנו לא בעי מזיגה: ידי יין יצא. משום שמחת י''ט כדתניא לקמן (דף קט.) ושמחת בחגך במה משמחו ביין: אבל ידי ארבעה כוסות לא יצא. וכולן חשובין כוס ראשון ולא יותר וצריך להביא עוד שלשה כוסות על הסדר: צריך שיהא בהן כדי רביעית. כלומר בכל אחד ואחד כדי רביעית לוג: אחד חי. צריך רביעית דבציר מרביעית לא חשיבא שתייה כדנפקא לן מכל משקה אשר ישתה (ויקרא יא): ואחד מזוג. שהיה בו רובע רביעית יין ושלשה רבעין מים דהוי בין כולהו רביעית: ואחד ישן. שאין בו טעם יין כל כך שנעשה חלש אי נמי חדש אין בו טעם יין: צריך שיהא בו טעם יין. למעוטי חדש וישן: ומראה. שיהא אדום: קתני מיהת כדי רביעית. לכל אחד ואחד ואת אמרת כדי מזיגת כוס יפה לכל אחד ואחד וס''ד דשני שיעורים הן מדלא קאמר שמואל כדי רביעית כלשון הברייתא: הכי גרסינן כמו שכתוב בספרים אידי ואידי חד שיעורא כדי מזיגת כוס יפה היינו רביעית תירוצא היא לומר שלשון שמואל ולשון הברייתא אחד הן וכדי מזיגת כוס יפה דקאמר שמואל היינו רובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית כדאמר בהמוציא יין (שבת ד' עו:) כך נראית שיטה בעיני ועיקר ורבינו פי' שכך מקשה הגמ' דקס''ד דשמואל קאמר רביעית בין כולן וברייתא קאמר לכל אחד ואחד ותירץ הגמ' דשמואל נמי קאמר לכל אחד ואחד וקשיא לי והלא ברייתא סתמא קתני צריך שיהא בהן ואיכא לפרושי נמי דבין כולן קאמר: אל תרא יין. אל תחמוד להיות רגיל בו כי יתאדם מכלל דיין נמי מראה בעי וטעמא נמי בעי כדמזהר עליה שלא להשתכר בו: ואחד התינוקות. שגם הם נגאלו: ובי מה תועלת יש לתינוקות. הלא פטורין מן המצות: