פסחים קד ע"ב

דף קד - ב

ומסקינן: ולית הלכתא כוותיה! לפי שאין חותמין בשתים.

עולא איקלע לפומבדיתא.

אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: זיל אמטי ליה, לך והבא לעולא כלכלה סלסלה דפירי, וחזי היכי אבדיל. ועל ידי כן תוכל להתבונן כיצד הוא מבדיל.

לא אזל רב יצחק בעצמו, אלא שדר ליה לאביי במקומו שילך לעולא.

כי אתא אביי בחזרה, אמר ליה רב יצחק: היכי אמר עולא?

אמר ליה אביי: ברוך המבדיל בין קודש לחול אמר, ותו לא. זו היתה כל הבדלתו, ולא אמר בה שאר הבדלות.

אתא רב יצחק לקמיה דאבוה, רב יהודה.

אמר ליה רב יהודה לבריה: היכי אמר עולא?

אמר ליה רב יצחק: אנא לא אזלי, אלא אנא שדריתיה לאביי אל עולא, ואמר לי שכך אמר עולא: המבדיל בין קודש לחול בלבד.

אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בנו: רברבנותיה דמר וסררותיה דמר, כלומר רברבנותך וסררנותך שלא הלכת בעצמך - גרמא ליה למר דלא תימא שמעתיה מפומיה.

שלא יאמרו שמועה זו של עולא משמך אלא משמו של אביי. והרי אמרו שכל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו שפתיו דובבות בקבר.

מיתיבי: תניא: כל הברכות כולן, פותח בברוך, וחותם בהן בברוך, שיש בהם פתיחה וחתימה.

חוץ מברכת המצות כגון להתעטף בציצית ועל נטילת לולב, וברכת הפירות, וברכה הסמוכה לחבירתה, כגון ברכות של שמונה עשרה, וברכה אחרונה שבקרית שמע.

[ואף על פי שקריאת שמע מפסיקה בין הברכות שלפניה ושלאחריה, בכל זאת נחשבת הברכה שלאחריה כברכה הסמוכה לברכה שלפני קריאת שמע, לפי שצריך לסמוך את ברכת "אמת ויציב" [או "אמת ואמונה" בערבית] לסוף קריאת שמע. הלכך הן נחשבות כברכה אריכתא אחת]. ^[1] שיש מהן שפותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך. כגון ברכת המצות וברכת הפירות, שהן ברכות קצרות, ולפיכך אין בהן אלא רק פתיחה בלבד.

ויש מהן שחותם בברוך ואין פותח בברוך. כגון ברכה הסמוכה לחבירתה, שאינה פותחת בברוך כי הברכה הקודמת שנפתחה בברוך פוטרתה מכך. ^[2]

והטוב והמטיב, שהיא הברכה הרביעית בברכת המזון, אעפ"י שהיא סמוכה לחבירתה, לברכה הראשונה של ברכת המזון, שפותחת בברוך, מכל מקום גם היא פותח בברוך, כיון שהיא ברכה בפני עצמה, שניתקנה כהודאה על הרוגי ביתר [שאומר בה "הטוב" על כך שניתנו לקבורה, "והמטיב" שלא הסריחו]. ואינו חותם בה בברוך, אעפ"י שאנו מאריכין בה קצת. כי מכל מקום, כולה הודאה אחת היא, והרי היא כברכת המצות והפירות. ^[3]

עולא איקלע לפומבדיתא ואבדיל בין קדש לחול בלבד ולא אמר ברכה בתחלה וברכה בסוף אלא אמר בא"י המבדיל בין קדש לחול בלבד אותבי' עליה כל הברכות כלן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת המצות וברכת הפירות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש שיש בהם פותח בברוך ואינו חותם בברוך ויש מהן חותם בברוך ואינו פותח בברוך הטוב ומטיב פותח בה בברוך קשיא לעולא דאמר הבדלה אינה חשובה בכל אלו ופריק ברכת הבדלה נמי כברכת המצות דמיא.

כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך וכו' עד וברכה הסמוכה לחבירתה. והקשו בירושלמי והרי קידוש פי' הסמוכה לבפ"ה ופריק שאני התם שאם היה אוכל מבעוד יום ומשכה סעודתו עד שיקדש אינו אומר בפ"ה ע"כ משיטת הרא"ש ז"ל. ועוד האריך ז"ל בטעם מקצת ברכות שסמוכות ופותחות בברוך וגם יש שאינם סמוכות כתפלת הדרך ואלהי נשמה וכיוצא באלו:

כל הברכות כלן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות שהן מטבע קצר ופותחין בהן בברוך ולא חותמין וחוץ מברכה שמטבע שלה ארוך הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה של קריאת שמע שאף היא סמוכה לחברתה היא ואין הפסק של קריאת שמע שבנתים מעכב שחותמין בברוך ולא פותחין והטוב והמטיב פותח בברוך מפני שעשאוה כמטבע קצר וברכת המבדיל בין קדש לחול למי שמברכה לבדה פותח בברוך ולא חותם שמטבע קצר הוא עושה אותה כמו שביארנו למעלה וכבר ביארנו כלל הענינים בדברים אלו במסכת ברכות פרק שלשה שאכלו:

בד"ה כל הברכות כו' שאינם ברכה אלא שבח ותפלה בעלמא כו' עכ"ל לכאורה תפלה אינו מביא ברכה ודבריהם לקמן סותרים בזה שכתבו לקמן גבי אשר גאלנו דאין כולה הודאה דיש בה הפסק תפלה שיגאול אותנו ואין לחלק בזה בין ברוך דתחלתה ובין ברוך דסופה ונראה להגיה הכא אלא שבח ותהלה בעלמא ותו לא מידי וק"ל:

בד"ה חוץ מברכה כו' שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם ואשר כו' שפותחין בברוך פירש"י כו' עכ"ל מדבריהם נראה דהא דקשיא ליה נמי בשהכל ברא לכבודו היינו אפתיחתה בברוך? כמו ביוצר האדם ואשר יצר דקשיא ליה נמי אפתיחתה בברוך אבל מפרש"י שם נראה דלא קשיא ליה בשהכל ברא לכבודו רק אחתימתה דלא חתמו בה בברוך אבל אפתיחתה בברוך ניחא ליה כיון שהיא תחלת שבע ברכות ויש ליישב דבריהם הכא שהיא סמוכה לבורא פרי הגפן כמ"ש התוס' לקמן גבי קידוש דפריך בירושלמי דלא לפתוח בה בברוך מהאי טעמא ודו"ק:

בא"ד זו היא חתימתן ובאשר יצר את האדם צריך לפתוח בברוך שאם כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ולא הוה הפסוקים הפסק כמו ברכה אחרונה שבק"ש כו' דברכה שאחר פסוקים אין צריך פתיחה כו' עכ"ל לפי זה קשה מברכה אחרונה לקורא בתורה אמאי פותח בברוך ועיין תירוץ לזה בתוספות פרק שלשה שאכלו גם קשה מברכה אחרונה דמגילה ועיין בזה בר"ן פרק הקורא עומד אך קשה מברכה שאחר הפטורה למה פותחת בברוך ודו"ק:

בא"ד ובירושלמי פריך והרי גאולה כו' והרי סופה כו' עכ"ל עיין בזה באורך בתוספות פרק היה קורא:

בא"ד ופריך והרי נברך כו' דהוי ברכה בפני עצמה כו' ומתחיל ברכת הזן בברוך כו' עכ"ל ק"ק לפירוש ר"ת דלעיל מאי קושיא כיון דנברך שאכלנו ברכה קצרה היא אם לא היה ברכת הזן בברוך היה נראה הכל ברכה אחת ויש ליישב ודו"ק:

רשב"ם בד"ה אמר ליה רב יהודה לרב יצחק בריה הס"ד:

בד"ה יש מאלו ש זכרנו הוא ג"כ ס"ד:

תוס' בד"ה חוץ מברכה כו' שיגאל אותנו ופריך נמחק ופריך:

שדר ליה לאביי. נ"ב עמ"ש בפ"ד שאכלו (מ"ח א'):

אָמַר רַבִּי עַוִּירָא קְעָרוֹת וָכִכְּרוֹת אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם זוּגוֹת. פירוש שני קערות של שני תבשילין, ושתי ככרות של שתי מינין, כגון אחת של חיטים ואחת של שעורים, ורבינו חננאל גריס 'קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת' והכונה כוסות של שתי מינין כגון אחת של יין ואחת של שכר.
וקאמר כְּלָלָא דְּמִלְּתָא: כל שגמרו בידי אדם אין בהם משום זוגות, וגמרו בידי שמים במילי מיני מאכל חיישינן, פירוש אין בו משום זוגות בשני מינין כגון שני כוסות של יין ושכר, ושני קערות תבשיל של שני מינין ושני ככרות חיטים ושעורים שהם שני מינין, אבל בגמרו בידי שמים אף על פי שהוא בשני מינין חוששין, והטעם מפורש ברשב"ם ז"ל, כיון דאותו דבר אחר שגזרו בעבורו כל הזוגות קים להו דהוה פרי שגמרו בידי שמים, לכן גזרו בעבורו בגמרו בידי שמים, בין במין אחד בין בשני מינין, אבל בגמרו בידי אדם לא גזרו בו בעבור אותו דבר אחר, אלא רק במין אחד, ולא החמירו לגזור גם בשתי מינין, יען כי מעיקרא לא היה לגזור במידי דגמרו בידי אדם כלל, מאחר דקים להו דאותו דבר אחר לא היה גמור בידי אדם אלא גמרו בידי שמים כגון פירות. ורק חומרא וסייג עבוד למגזר ביה. ולכך לא החמירו לגזור גם בשני מינין, ועל כן שני הערות שהם שני מיני תבשילין, כיון דהתבשיל גמרו בידי אדם לא גזור בהו וכן שני כוסות של שני משקין דגמרו בידי אדם לא גזור בהו, אבל שני כוסות של יין שהם מין אחד או קערות תבשיל מין אחד גזור בהו.

רברבנותיה דמר ושררותיה דמר גרמא ליה למר דלא לימא שמעתא מפומיה. הקשה הרב הגדול מהרח"א ז"ל בשם זקנו הרב המוסמך ז"ל דהא אמרינן בנזיר דף נ"ו קמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן וכפ"ז הכא צריך להזכיר לרב יצחק ולעולא ולא לאביי דהוי מציעא ותירץ הרב בני חיי דף קפ"ג דהכא אביי הוה קמא ואמרינן אמר אביי אני ראיתי את עולא ע"ש והוא תירוץ נכון. וראיתי בכללי רבינו בצלאל אשכנזי כ"י שכתב משם הראב"ד ז"ל בחידושיו לע"ז דמנהג האמוראים שלא היו מזכירין אלא בעל שמועה הראשון בלבד אבל לפרקים היו מזכירין כל בעלי השמועות עד שמגיעין לראשון עכ"ל. וצ"ל לדעת הראב"ד ז"ל דהא דאמרינן בנזיר קמאי ובתראי אמרינן אינו חיוב אלא מנהג טוב. וכפי זה יש לקיים גירסת הירושלמי פ"ק דשבת ראשון ראשון או אחרון אחרון וכמו שהביאה הגהות מיימוניות ואין צריך להגיה הירושלמי כמ"ש אני הדל בשער יוסף דף נ"ה. ולפי דברי הראב"ד ז"ל אתי שפיר הא דאמרינן בסוגיין רברבנותיה דמר גרמא ליה דלא לימא שמעתא מפומיה דמנהגם היה להזכיר הראשון והכא יאמרו אמר אביי אני ראיתי לעולא כמו שכתב הרב בני חיי ז"ל כמו שנאמר:

רברבנותיה דמר וכו' דלא לימא שמעתא מפומיה. הרב המוסמך מהר"ח אבואלעפיא זקנו של מופת הדור הרב הגדול מהרח"א הקשה מדאמרינן בנזיר מציעאי לא אמרינן ופריק שפיר הרב בני חיי. ומיהו האמת נראה דההיא דאין מזכירים מציעאי היינו שלא יש חיוב. והכי משמע מהירושלמי פ"ק דשבת וכמ"ש בעניותי בס' הקטן שער יוסף דף נ"ה ובס' הקטן ראש דוד דף קכ"א ע"ג ע"ש:

המבדיל בין קודש לחול. ותו לא אמר בה שאר הבדלות ולא חתם בה: היא גרמא ליה למר. שלא הלכת אתה בעצמך: וברכת המצות. כגון להתעטף בציצית ועל נטילת לולב: וברכה הסמוכה לחברתה. כגון אותם של שמונה עשרה: וברכה אחרונה שבקרית שמע. אע''פ שאין ברכה אחרת למעלה הימנה שהתחיל בה בברוך: יש מהן. מאלו שהזכרנו שפותח בהן בברוך ואינו חותם בברוך כגון ברכת פירות ומצות: ויש מהן שחותם ואינו פותח. כגון ברכה הסמוכה לחבירתה שהרי פוטרתה ראשונה שנפתחה בברוך: הטוב והמטיב. אף על גב דסמוכה לחבירתה שהרי התחיל בברכת המזון בברוך משום דברכה באנפי נפשה איתקן משום הרוגי ביתר וכולה הודאה כברכת הפירות ומצות:

רשב"ם
ולית הלכתא כוותיה אלא כרב יהודה ומדהתם במוצאי שבת ליום טוב חתמינן בין קדש לקדש הכא במוצאי שבת לחול חתמינן בין קדש לחול כך נראה בעיני דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן ואנן היכי קיימינן כוותיה כדלקמן: ולית הלכתא כותיה. כר' יהושע בן חנניה לפי שאין חותמין בשתים בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מט.) אלא כשמואל דהא לייטי עלה דרב: זיל אמטי ליה. לעולא ובעלילה זו תראה היאך מבדיל: המבדיל בין קדש לחול. הוא דאמר ותו לא: א''ל. רב יהודה לרב יצחא בריה: סררותיה דמר. כעס עליו על שלא הלך הוא בעצמו: דלא תיגמר שמעתיה מפומיה. דרב יצחק אלא מפומיה דאביי ואמרינן (יבמות דף צז.) כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר: ברכת המצות. כגון להתעטף בציצית ועל נטילת לולב וטעמו של דבר לפי שאין בהן ריבוי דברים: וברכה הסמוכה לחבירתה. כגון אותן של שמונה עשרה ברכות: וברכה אחרונה שבקרית שמע. אע''פ שאין ברכה אחרת למעלה הימנה שהתחיל בה בברוך שהרי הפסיק קרית שמע אעפ''כ אינו מתחיל בה בברוך וחשבינן לה ברכה הסמוכה לחבירתה לאותה שלפני ק''ש שהרי מחובר אמת ויציב על סופו של ק''ש וכדאמרינן בברכות (דף יד:) שצריך לסמוך אמת ויציב אחר אני ה' אלהיכם כדכתיב וה' אלהים אמת הלכך כחדא ברכתא אריכתא דמיא: יש. מאלו שהזכרנו שפותח בהן בברוך ואינו חותם כגון ברכת פירות ומצות: יש מהן. שחותמין ואינו פותח כגון ברכה הסמוכה לחבירתה שהרי פוטרתה הראשונה שנפתחה בברוך: וברכת הטוב והמטיב. דברכת המזון אע''ג דסמוכה לחבירתה שהרי התחיל בברכת המזון אף על פי כן פותח בה בברוך משום דברכה באנפי נפשה איתקן משום הרוגי ביתר שניתנו לקבורה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה אבל אנו מאריכין בה קצת כדי לומר בה שלש מלכיות כדמפרש בפ' שלשה שאכלו (שם דך מט.) הלכך כולה חדא הודאה היא כברכת הפירות וכברכת המצות ולא בעיא חתימה:

ולית הלכתא כוותיה. וטעמא לפי שאין חותמין בשתים וברייתא סברה (כר') [כמאן] דאמר בפ' ג' שאכלו (ברכות ד' מט.) חותמין בשתים ופי' רשב''ם דהלכה כשמואל דחתים בין קודש לחול מדחתמינן במוצאי שבת לי''ט בין קודש לקודש ספ''ק דחולין (דף כו:) ש''מ במוצאי שבת דחול חותמין בין קודש לחול: כל הברכות פותח בברוך וחותם בברוך. ותימה ברכה דאלהי נשמה אמאי לא פותחת בברוך דהא מעיקרא לא הוות סמוכה לחבירתה כדאמרינן בברכות (דף ס:) כי מתער אומר אלהי נשמה וכן קשה מאתה הוא עד שלא נברא העולם ותפלת הדרך שחותם ואינו פותח בברוך וי''ל לפי שאינן ברכות אלא שבח ותפלה בעלמא וברכה שאחר מגילה נראה דחתמינן בא''י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע שהיא ארוכה ולא דמיא לברכת פירות ומצות שהן קצרות וכן יש בירושלמי דמגילה ובגמרא דידן (דף כא:) בספרים ישנים דחותם בה בברוך האל הנפרע כו' וברכה דבורא נפשות רבות חותם בירושלמי בא''י חי העולמים: חוץ מברכה הסמוכה לחבירתה. פירוש לפי שחת' בראשונה אין צריך לפתוח השניה בברוך וברכה שלאחר הפטרה דצור כל העולמים עד שכל דבריו האמת והצדק ויש הפסק במחזורים ומתחיל נאמן אתה הוא ואין שם ברכה לא בחתימת הראשונה ולא בפתיחת השניה ונראה דכולה ברכה אחת היא דכולה משתעיא בנאמנות ובאמיתות המקום ומה שיש הפסק במחזורים לפי שהיו רגילים כל הציבור להפסיק שם ולומר שבח כדאמר במסכת סופרים (פרק יג הלכה י') וכן משמע התם דברכה אחת היא דקאמר דמפטיר מברך ז' ברכות כנגד ז' קרואים פי' בקריאת התורה בתחלה וסוף ואחת לפני הפטרה וד' אחריה הרי ז' ושבע ברכות של נישואין שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם ואשר יצר את האדם כו' שפותחין בברוך פירש רש''י בכתובות (דף ח.) דשהכל ברא לכבודו נתקנה לאסיפת העם והיה ראוי לאומרה משעת אסיפה והיא ברכה בפני עצמה וכן יוצר האדם לא היתה צריכה שהרי יאמר אשר יצר אחריה אלא להזכיר שתי יצירות תיקנוה והקדימוה לאשר יצר והרי היא כמו לעצמה ואשר ברא שפותחת בברוך לפי שאומר אותה לבדה כשאין פנים חדשות ור''ת אומר דשהכל ברא לכבודו ויוצר האדם לכך פותח בברוך בלא חתימה שהם קצרות כמו ברכת פירות ומצות ופתיחתן זו היא חתימתן ובאשר יצר את האדם צריך לפתוח בברוך שאם לא היה פותח היה נראה הכל ברכה אחת וברכת לעסוק בדברי תורה והערב נא אומר שהיא ברכה אחת כיון שאין פותח הערב נא בברוך והבדלה נמי שפותחת בברוך אע''פ שסמוכה לברכת מאור משום שלא תראה ברכה אחת ומיהו בירושלמי פריך והרי הבדלה ומשני רבי הוה מפזרן. וא''ת יהללוך שאחר הלל ויראו עינינו וישתבח למה אין פותח בהן בברוך וי''ל דיהללוך הויא סמוכה לברכה דלקרוא את ההלל ויראו עינינו להשכיבנו וישתבח לברוך שאמר ולא הוו הפסוקים הפסק כמו ברכה אחרונה שבקריאת שמע דלא הוי קריאת שמע הפסק ואם כן נראה שאין להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח ומיהו קשה מיהללוך דלילי פסח דאין מברכין לקרוא את ההלל לכך נראה דברכה שאחר פסוקים אין צריך פתיחה שבלא פתיחה ניכרת התחלה ובירושלמי (דברכות פ''א) פריך והרי גאולה פי' אשר גאלנו דסמוכה לברכה דקריאת הלל ומשני שנייא היא הלל אם שמע בבהכ''נ יצא פירוש שהיו קורין הלל בלילי פסח בבית הכנסת כדאיתא במס' סופרים (פ''כ הלכה ט') התיב ר' אלעזר בר ר' יוסי והרי סופה פירש רבינו שמואל בר ר' שמעי' סופה סוף ברכה דאשר גאלנו שחותם בברוך והיא כולה הודאה ומשני שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר פירוש שתי גאולות אשר גאלנו גאולה דלשעבר וגאולה להבא שמחים בבנין עירך ולכך חותם בברוך דאין כולה הודאה דיש בה הפסק ותפלה שיגאל אותנו ופריך מהבדלה כדפרישית לעיל ופריך והרי נברך פי' ברוך הוא שאכלנו משלו כו' דהויא ברכה בפני עצמה כדאמרינן בפ' ג' שאכלו (ברכות ד' מו.) ומתחיל ברכת הזן בברוך אע''פ שסמוכה לנברך ומשני שנייא היא שאם היו שנים אוכלים אין אומר נברך ופריך והרי הזן פי' שאומר אחריו נודך ואין פותח בברוך אע''פ שפעמים אינה סמוכה לברכת הזן כשרצו השנים לזמן והשלישי מפסיק לרב ששת עד הזן צריך לשמוע והלכה כרב ששת באיסורי וכשיגמור סעודתו קאמר התם בסוף . שמעתא דרבנן אמרי יחזור למקום שפסק קשיא ועוד פריך והרי הטוב והמטיב פי' בברכת המזון דסמוכה לחברתה ופותחת בברוך שנייא ביבנה תיקנוה ופריך והרי קידוש פירוש דסמוכה לבורא פרי הגפן ופותחין בברוך שנייא היא שאם היה אוכל מבעוד יום עד שיקדש היום אינו מברך בורא פרי הגפן ופריך והרי סופה של קידוש שחותמת בברוך וסלקא דעתך דכולה הודאה היא והויא כברכת פירות ומצות א''ר יונה טופס ברכה כך היא דאמר ר' יודן מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם בברוך מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך פי' וקידוש הוא מטבע ארוך ויש הפסק שאומר כי הוא יום תחלה למקראי קודש ולכך חותם בברוך: הטוב והמטיב פותח ואינו חותם בברוך. וא''ת והלא ארוכה היא ועוד דר''ת פי' שצריך לומר ג' גמולות ג' הטבות כמו ג' מלכיות דאמר בברכות (ד' מט.) צריכה ב' מלכיות לבד מדידיה וי''ל שאין זה אריכות אלא שמזכיר שם שמים בהרבה לשונות מלכנו יוצרנו קדושנו קדוש יעקב רוענו כו' ואין ראוי לחתום בברוך: