פסחים קד ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קד - א

אמר ליה רב יעקב בר אבא: והא מר, לא תלתא אמר, ולא שבע אמר. שהרי ארבע אמרת. וממה נפשך: אם באת לתפוס את המועט, דייך בשלש. ואם רצית לרבות, היה לך לומר את כל השבע? ^[1]

אמר ליה רבא: איברא באמת "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" אינו מן המנין, ולא בא אלא משום שמעין חתימה היא. שהחתימה, דהיינו סוף הברכה, היא "ברוך המבדיל בין קודש לחול". ו"בין יום השביעי לששת ימי המעשה" דומה לה, שהרי היא נמי הבדלה בין קודש לחול. ^[2]

ואמר רב יהודה אמר שמואל: המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו! [וכן בכל הברכות הארוכות].

ופומבדיתאי אמרי: צריך שיאמר מעין פתיחתן. שיחזור ויאמר מעין תחילת הברכה סמוך לחתימתן!

והוינן בה: מאי בינייהו? שהרי בהבדלה הפתיחה והחתימה שוין הם ["המבדיל בין קודש לחול"] וכן ברוב הברכות.

ומשנינן: איכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר השבת, דחתמינן בהבדלה ברוך המבדיל בין קודש לקודש. ^[3]

מאן דאמר "מעין פתיחתן סמוך לחתימתן"

- לא בעי למימר סמוך לחתימה "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת". ^[4] אלא אומר שם כרגיל "בין יום השביעי לששת ימי המעשה", שהוא מעין הפתיחה "המבדיל בין קודש לחול".

ומאן דאמר "מעין חתימתן סמוך לחתימתן" - בעי למימר סמוך לחתימה "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת". שהוא מעין החתימה של "בין קודש לקודש". ^[5]

גופא: אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הפוחת, לא יפחות משלש. והמוסיף לא יוסיף על שבע.

מיתיבי מהא דתניא: אומר הבדלות, צריך להבדיל במוצאי שבתות, ובמוצאי ימים טובים, ובמוצאי יום הכפורים, ובמוצאי שבת ליום טוב כלומר שחל בו יום טוב, ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד.

אבל לא במוצאי יום טוב לשבת. שאין דרך ללוות האפרכוס כשהמלך נכנס, אלא הכל נמשכין אחר המלך.

הרגיל מי שבקי ויודע לומר עניני הבדלה, אומר הרבה הבדלות, ושאינו רגיל אומר אחת.

וקשיא לרבי אלעזר דאמר שלא יפחות משלש?

ומשנינן: תנאי היא! דאמר רבי יוחנן: "בנן של קדושים" היה אומר הבדלה אחת [ו"בנן של קדושים" הוא תנא, כדלקמן].

ונהגו העם על פי תנאים אחרים שהיו בדורו, שנחלקו עליו, לומר שלש.

הרי שנחלקו תנאים בכך. ויש תנא הסובר כרבי אלעזר אמר רבי אושעיא שאפשר לומר רק אחת.

ומבארינן: מאן נינהו בנן של קדושים? רבי מנחם בר סימאי.

ואמאי קרו ליה בנן של קדושים? משום דלא איסתכל בצורתא דזוזא. בדיוקן האיש שחקוק על המטבע. ^[6]

שלח ליה רב שמואל בר אידי לרבי יוחנן: חנניא אחי אומר הבדלה אחת בלבד!

ומסקינן: ולית הלכתא כוותיה!

אמר רבי יהושע בן לוי: המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה, כדלקמן.

מיתיבי: תניא: סדר הבדלות היינו שבע הבדלות היאך אומר?

א. המבדיל בין קודש לחול.

ב. בין אור לחושך.

ג. בין ישראל לעמים.

ובין יום השביעי לששת ימי המעשה.

[והבדלה זו אינה מן המנין, כדאמרינן לעיל שאומר אותה משום שצריך לומר בסוף הברכה מעין חתימה.

ושנה אותה התנא באמצע סדר שבע ההבדלות היות ומי שאומר רק שלש הבדלות, מסיים בה, סמוך לחתימה].

ד. בין טמא לטהור.

ה. בין הים לחרבה.

ו. בין מים העליונים למים התחתונים.

ז. בין כהנים ללוים וישראלים.

וחותם בסדר בראשית שאומר ברוך סודר בראשית. לפי שבמוצאי שבת [שלפני הבריאה] התחיל הקב"ה לסדר מעשה בראשית.

ואחרים אומרים: חותם ביוצר בראשית. ^[7]

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: חותם "מקדש ישראל". שמכל עולמו שיצר לא קידש אלא את ישראל. ולכן הוא שייך למוצאי שבת.

ומבארת הגמרא את קושייתה:

ואם איתא שצריך לומר דוקא מעין הבדלות האמורות בתורה, תיקשי: הא "בין הים לחרבה" לא כתיבא ביה הבדלה! שלא מצינו בתורה לשון הבדלה בין הים לחרבה.

וכל האחרים כתובים בתורה -

[א] "ולהבדיל בין הקודש ובין החול"

[ב] "ויבדל אלהים בין האור ובין החושך".

[ג] "ואבדיל אתכם מן העמים"

[ד] "ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור".

[ה] "ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע".

[ו] בין כהנים לויים וישראלים יבואר לקמן.

ומשנינן: סמי מכאן "בין הים לחרבה". שיש למוחקה מהברייתא.

ומקשינן: אי הכי, שיש למחוק את "בין הים לחרבה" מסדר שבעת ההבדלות, כיצד יש שבע הבדלות האמורות בתורה?

ואין לומר שההבדלה השביעית היא מה ששנינו בברייתא שאומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה".

שהרי אמירת הבדלה זו נמי אינה נחשבת מן המנין של שבעת ההבדלות האמורות בתורה, אלא סיום הברכה "מעין חתימה" הוא.

למאן דאמר שחותם בסדר בראשית הרי גם "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" הוא מסדר בראשית.

וכן למאן דאמר שחותם ביוצר בראשית.

ולמאן דאמר שחותם מקדש ישראל, הוי נמי מעין החתימה, שקידשנו במצותיו ונתן לנו את השבת. [תוד"ה בין].

ואם כן, בצר חדא חסר אחד מהמנין, וליכא שבע הבדלות.

ומתרצינן: אמרי: כהנים לוים וישראלים - תרי מילי נינהו. שהם נחשבים לשתי הבדלות, וכמבואר להלן, וביחד הוי שבע.

הבדלה אחת היא בין לוים לישראלים: דכתיב "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי".

והבדלה שניה היא בין הכהנים ללוים: דכתיב "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים".

והוינן בה: מחתם מאי חתים? מהי ההלכה לגבי החתימה של ההבדלה?

רב אמר: מקדש ישראל.

ושמואל אמר: המבדיל בין קודש לחול [סבר כתנא דמתניתין במסכת חולין [כו ב] שביום טוב שחל להיות במוצאי שבת חותם המבדיל בין קדש לקדש. ומזה למד שמואל שבמוצאי שבת רגיל חותם המבדיל בין קדש לחול].

לייט עלה [בלשון קללה] אביי, ואיתימא רב יוסף - אהא דרב. שאין הלכה כמותו אלא כשמואל.

תנא משמיה דרבי יהושע בן חנניא: כל החותם מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול - מאריכין לו ימיו ושנותיו.

הערות

^[1] הרשב"ם. והתוס' כתבו שמסתמא תיקנו דוקא שלש או שבע כנגד שום דבר כמו שמצינו לגבי ציצית שאמרו במנחות [לט א] שהפוחת לא יפחות משבע חוליות כנגד שבעה רקיעים והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה רקיעים וששה אוירים שביניהם. תוד"ה ומר.

^[2] ואין להקשות שא"כ יפחות אחת מההבדלות האחרות. דיש לומר דהוא סבר כרבי יהושע בן לוי דלקמן שצריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה ו"בין יום השביעי" לא כתוב בתורה. עונג נפש.

^[3] הקשה המאירי הרי אמרו להלן שצריך לומר הבדלות מעין הבדלות האמורות בתורה והיכן מצינו הבדלה בין קודש לקודש. ותירץ דמצינו כיוצא בה "והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים".

^[4] כתב הרש"ש דמלשון זה משמע שאם הוא רוצה יכול לומר בין קדושת שבת וכו' גם לפומבדיתא. וכן מבואר ברשב"ם שכתב שכך אנו נוהגין כדי לצאת ידי כל הדיעות. והקשה שהרי אמירה זו מפסקת לפני החתימה ונמצא שלא אמר מעין פתיחה סמוך לחתימה. ותירץ שאמירה זו גם כן הוי מעין הפתיחה דהבדלה בין קודש לקודש היא מעין הבדלה בין קודש לחול אבל "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" אינה מעין הבדלה בין קודש לקודש.

^[5] כתבו התוס' ששאל ר' אפרים את ר"ת למה נהגו העולם להוסיף ולומר "ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת, הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך", והרי אין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה. והשיב לו ר"ת דמשום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין שבע הבדלות: א. בין קודש לחול. ב. בין אור לחושך. ג. בין ישראל לעמים. ד. בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ה. בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת [וזו הבדלה אחת, שהכל הולך על הבדלה בין שבת ליו"ט, שהבדלת בין שבת ליו"ט שמותר בו אוכל נפש, והבדלת בין שבת לששת ימי המעשה היינו חוה"מ שמותר בו מלאכת דבר האבד]. ו-ז. הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך - יש כאן שתי הבדלות בין כהנים ללוים ובין לוים לישראלים. והוי גם מעין חתימה של "בין קודש לקודש". תוד"ה בעי.

^[6] הקשו התוס' דמה חסידות יש בזה? הא אמרינן במסכת שבת [קמט א] שאסור להסתכל בדיוקנא משום "אל תפנו אל האלילים". ותירצו שהאיסור להסתכל אינו אלא בעשויה לשם עבודה זרה אבל כשעשויה לנוי מותר. תוס' שם ד"ה ודיוקנו. ובמסכת עבודה זרה תירצו דשמא בצורתא דזוזא שרגיל לראותה תמיד לא שייך הפנאה. שם נ א ד"ה ה"ג.

^[7] משום שהכל נוצר ביום ראשון אלא שכל אחד נקבע ביומו. מרדכי.

והא מר [והרי אדוני] לא תלתא [שלוש] אמר ולא שבע אמר, שהרי אמר ארבע! אמר ליה [לו]: איברא [באמת] אין הדבר כן; "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" איננו הבדלה לעצמה, אלא מעין חתימה היא, כפי שאמר רב יהודה אמר שמואל: המבדיל צריך שיאמר מעין נוסח חתימה של הברכה בסופה, סמוך לחתימתו להבליט את הקשר בין החתימה והברכה. ופומבדיתאי אמרי [וחכמי פומבדיתא אומרים] מעין נוסח פתיחתן סמוך לחתימתן.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל למעשה ביניהם], שלכאורה גם הפתיחה וגם החתימה הם כרגיל באותו נושא, ומה ההבדל בין נוסח זה לזה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] יום טוב שחל להיות אחר השבת שבנוסח ההבדלה הנאמר במוצאי שבת שהוא ליל יום טוב, חתמינן [חותמין אנו] בסופה "המבדיל בין קודש לקודש",

מאן [מי] שאמר שצריך לחזור מעין פתיחתן סמוך לחתימתן, לשיטתו לא בעי למימר [אינו צריך לומר] "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת" שהרי בפתיחת ברכה זו אומר רק הבדלה בין קודש לחול. ומאן [מי] שאמר שצריך לחזור מעין חתימתן סמוך לחתימתן, לשיטתו בעי למימר [צריך לומר] "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת".

א חוזרים אנו ל גופא [גוף] אותה הלכה שהזכרנו. אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא: הפוחת במנין ההבדלות — לא יפחות משלש, והמוסיף — לא יוסיף על שבע.

מיתיבי [מקשים על כך] מן התוספתא: אומר הבדלות במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכפורים, ובמוצאי שבת ליום טוב ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד, אבל לא יבדיל בין מוצאי יום טוב לשבת שקדושת השבת יתירה על קדושת יום טוב. הרגיל ובקי בברכות אומר הרבה ושאינו רגיל אומר אחת. משמע שבאופן עקרוני אפשר לומר גם פחות משלש ויותר על שבע.

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה, שאמר ר' יוחנן: בנן של קדושים אומר רק הבדלה אחת, אבל נהגו העם לומר שלש. ושואלים: מאן ניהו [מיהו זה] המכונה "בנן של קדושים"? ומשיבים: ר' מנחם בר סימאי הוא. ואמאי קרו ליה [ומדוע קראו לו] "בנן של קדושים" משום שלא איסתכל בצורתא דזוזא [היה מסתכל אף בצורה שעל המטבע] כי בצורות אלה יש לפעמים דמויות עבודה זרה ודמויות אסורות אחרות, ולכן לא רצה להסתכל בהן. מסופר, כי שלח ליה [לו] רב שמואל בר אידי: חנניא אחי אומר שאומרים הבדלה אחת בלבד, ומסכמים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו].

אמר ר' יהושע בן לוי: המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה במפורש, ולא יוסיף עליהן הבדלות שאינן כתובות. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: סדר הבדלות היאך? אומר: "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך בין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין טמא לטהור, בין הים לחרבה, בין מים העליונים שמעל לרקיע למים התחתונים שמתחת לרקיע, בין כהנים ללוים וישראלים", והוא נוסח ההבדלה הארוך. שיש בו שבע הבדלות.

וחותם ברכה זו ב"סדר בראשית" ("ברוך עושה סדר בראשית", או "ברוך סודר בראשית"). ואחרים אומרים: חותם ב"יוצר בראשית". ר' יוסי בר יהודה אומר: חותם "מקדש ישראל". ואם איתא [ואם יש] תוקף להלכה זו של ר' יהושע בן לוי הא [הרי] "בין הים לחרבה" לא כתיבא ביה [כתובה בו] לשון "הבדלה" שהרי אין לנו כתוב האומר "המבדיל בין הים לחרבה"! ומשיבים: סמי [מחק] מכאן את ההבדלה "בין הים לחרבה".

ושואלים: אי הכי [אם כך] הלא ההבדלה "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" נמי [גם כן] איננה נמנית במנין ההבדלות? כפי שאמרנו שהרי אינה אלא חזרה מעין חתימה הוא, ואם כן בצר חדא [חסרה הבדלה אחת] וליכא [ואין כאן] שבע!

אמרי [אומרים] ההבדלה בין כהנים לוים וישראלים תרי מילי נינהו [שני דברים הם] ושתי הבדלות, שבין לוים לישראלים יש הבדלה אחת, דכתיב [שנאמר]: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה'" (דברים י, ח), ואילו בין הכהנים ללוים יש הבדלה נוספת, דכתיב [שנאמר]: "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם" (דברי הימים א' כג, יג).

ושואלים: כיון שרבו הדעות בחתימת ההבדלה מחתם מאי חתים [לחתום מהו חותם]? רב אמר: חותם "מקדש ישראל", ושמואל אמר: חותם "המבדיל בין קודש לחול". ומוסיפים: לייט עלה אביי [קלל, כעס, עליו אביי] ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב יוסף אהא [על מי שעושה כשיטתו זו] של רב, שאין לומר כן כלל.

תנא משמיה [שנה משמו] של ר' יהושע בן חנניא: כל החותם בנוסח "מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול" בהבדלה מאריכין לו ימיו ושנותיו.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

But the Master did not say three distinctions, nor did he say seven, as he actually mentioned four distinctions. He said to him: In truth, that is inaccurate, as the distinction between the seventh day and the six days of work is not considered a separate statement of distinction. Rather, this distinction is mentioned because it is similar to the conclusion of the blessing, and Rav Yehuda said that Shmuel said: One who recites havdala must say an expression that is similar to the conclusion near the conclusion of the blessing, to emphasize the connection between the blessing and its conclusion. And the scholars of Pumbedita say that one must say a phrase similar to the beginnings of blessings near their conclusions.

With regard to the previously cited dispute, the Gemara asks: What is the practical difference between them? Since the beginning and end of a blessing generally address the same topic, what is the difference between these two opinions? The Gemara responds: The practical difference between them is in the case of a Festival that occurs after Shabbat, as one concludes this havdala with the phrase: Who separates between sacred and sacred.

The one who said that one must mention an expression similar to the beginnings of blessings near their conclusions would say that one is not required to say: Between the sanctity of Shabbat and the sanctity of the Festival You have distinguished, before concluding the blessing, as the beginning of the blessing refers simply to the sacred and the profane. And according to the one who said that one must say a phrase similar to the conclusions of blessings near their conclusions, one is required to say: Between the sanctity of Shabbat and the sanctity of the Festival You have distinguished.

The Gemara returns to the aforementioned matter itself. Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said: One who decreases the number of distinctions mentioned in havdala should not decrease their number to less than three, and one who increases their number should not increase them to more than seven.

The Gemara raises an objection from the Tosefta: One says statements of distinctions at the conclusion of Shabbat, and at the conclusion of Festivals, and at the conclusion of Yom Kippur, and at the conclusion of Shabbat that leads into a Festival, and at the conclusion of a Festival that leads into the intermediate days of a Festival. However, one does not mention distinctions at the conclusion of a Festival that leads into Shabbat, as the sanctity of Shabbat is greater than that of a Festival. One who is accustomed to reciting distinctions may recite many distinctions, and one who is not accustomed to doing so recites only one distinction. This ruling implies that there is no absolute requirement to mention more than one distinction.

The Gemara answers: It is a dispute between tanna’im, as Rabbi Yoḥanan said: The son of sacred ones recites only one distinction, but the people were accustomed to recite three distinctions. The Gemara asks: Who is this person called the son of sacred ones? The Gemara answers: Rabbi Menaḥem bar Simai. And why did they call him the son of sacred ones? Because he would not look at the forms on coins, which were occasionally idolatrous symbols or some other prohibited image. The Gemara relates that Rav Shmuel bar Idi sent Rabbi Menaḥem bar Simai the following message: My brother Ḥananya says that one should mention only one distinction. However, the Gemara concludes: And the halakha is not in accordance with that opinion.

Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who recites havdala must say distinctions similar to the distinctions stated explicitly in the Torah. One should not add other distinctions. The Gemara raises an objection from a baraita: How should one say the order of the distinctions in havdala? One recites: Who distinguishes between sacred and profane: Between light and darkness; between Israel and the nations; and between the seventh day and the six days of work; between the ritually impure and the ritually pure; between the sea and the dry land; between the upper waters above the firmament and the lower waters below the firmament; and between priests, Levites, and Israelites. This is an extended version of havdala, which includes references to seven distinctions.

The baraita continues: And one concludes the blessing with the order of Creation: Blessed is He Who arranges the order of Creation, or: Who orders Creation. And others say that one concludes with: Who fashions Creation. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that one concludes with the phrase: Who sanctifies Israel. The Gemara explains its objection: And if what Rabbi Yehoshua ben Levi said is so, the distinction between the sea and the dry land should not be mentioned, as the term distinction is not written with regard to this issue. The Gemara answers: Remove from here the distinction between the sea and the dry land.

The Gemara asks: If so, the distinction between the seventh day and the six days of work should also not be counted in the tally of the distinctions, as it is mentioned only to repeat something similar to the conclusion. Consequently, this text of havdala lacks one more distinction, and this means that there are not seven distinctions in total.

They say in answer to this question: The distinction between priests, Levites, and Israelites is two matters, i.e., it counts as two separate distinctions. One distinction is between Levites and Israelites, as it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi to bear the Ark of the covenant of the Lord” (Deuteronomy 10:8). A further distinction is that between the priests and the Levites, as it is written: “The sons of Amram: Aaron and Moses; and Aaron was separated, that he should be sanctified as most holy, he and his sons forever” (I Chronicles 23:13).

The Gemara asks: What formula should be used to conclude the blessing of havdala? Rav said the blessing should conclude with the phrase: Who sanctifies Israel. And Shmuel said the concluding phrase is: Who distinguishes between sacred and profane. The Gemara adds that Abaye, and some say it was Rav Yosef, cursed it, i.e., he would become angry at one who concluded the blessing in accordance with that opinion of Rav.

It was taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: Anyone who concludes the havdala blessing with the combined formula: Who sanctifies Israel and distinguishes between sacred and profane, God will lengthen his days and years.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פומבדיתאי אמרי מעין פתיחתן סמוך לחתימתן איכא בינייהו יום טוב שחל להיות אחר שבת דחתימתן בין קדש לקדש מאן דאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן צריך לומר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת מאן דאמר מעין פתיחתן סמוך לחתימתן לא צריך:

אמר רבי יוחנן בנן של קדושים אומרים הבדלה אחת ומאי אינון ר' מנחם בר סימאי ואמאי קרי להו בנן של קדושים דלא אסתכל מימיו בצורתא דזוזא:
נהגו העם לומר שלש הבדלות חנניה אומרה אחת ולית הלכתא כותיה:

המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות שבתורה.

והא מר לא תלת קאמר ולא שבע קאמר. כתב הרא"ש ז"ל דמשום הכי פריך דאע"ג דקאמר לא יפחות ולא יוסיף ומשמע הא דביני ביני שרי משמע ליה שאין לעשות לו אלא או שלש דוקא או שבע דוקא וכדאמרינן גבי חוליות של תכלת הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא יוסיף משלשה עשר: וכמאן דאמר אבוקה להבדלה מצוה מן המחובר:

כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן. ופום ברייתא אמרינן מעין פתיחתן ופסק רבינו אלפסי ז"ל כמאן דאמר מעין חתימתן ואסיק איכא בינייהו בין קדושת שבת לקדושת יום טוב כו':

שאל רבי' אפרים למה נהגו העולם לומר את יום השביעי מששת ימי המעשה הבדלת הבדלת וקדשת עמך בית ישראל בקדושתך אחר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב ואין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה. והשיב רת"ם ז"ל משום דאמרי המוסיף לא יוסיף מז' רצו לפעמים להזכיר ז' הבדלות ואלו הן בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים הרי ג' בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת היינו אוכל נפש דשרי ביום טוב ואסור בשבת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו יום טוב אחרון של חג דחלוק מו' ימי חולו של מועד הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך היינו ב' הבדלות בין כהנים לוים וישראלים וזו היא מעין חתימה המבדיל בין קדש לקדש ורמז בעלמא הוא לז' הבדלות דמקצתם אינם אמרים בתורה ע"כ מ"ש הרא"ש ז"ל: ובסוף פרק קמא דחולין אסיק דמבדילין במוצאי שבת ליו"ט ואמרינן היכן אמרה אמר ר' יהודא בחתימה ואפסיקא הלכתא כותיה וכתב שם הר"יט ז"ל מהא שמעינן דאין לחלוק בין הבדלה דמוצאי שבת ליו"ט ובין הבדלה דמוצאי שבת דעלמא ולא שמשני' לחתימה בין קודש לקודש ומינה נמי דלא אמרינן סמוך לחתימה ובין יום השביעי לששת ימי המעשה הבדלת דההיא לא אמרינן לה במוצאי שבת דעלמא אלא משום דחתמינן בין קודש לחול הילכך במוצאי שבת ליום טוב דחתמינן בין קודש לקודש נימא הכי בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין קדושת שבת לקדושת יו"ט בא"י המבדיל בין קודש לקודש וכל מה שנוהגים להוסיף בהבדלה יותר הכל הוא כנטול וכן כתב הר' ישעי"ה ז"ל ע"כ:

מיחתם מאי חתים וכו' עד ושמואל אמר המבדיל בין קודש לחול. כתב הרשב"ם ז"ל דהלכתא כשמואל מדחתמי במוצאי שבת ליום טוב בין קודש לקודש כדאיתא בשלהי פרק קמא דחולין ש"מ דמוצאי שבת לחול חתמינן בין קדש לחול:

אומרין הבדלה במוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים הן לחול הן לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב אלא שמסיימין בה בין קדש לקדש אבל לא במוצאי יום טוב לשבת שהרי הנכנסת חמורה מן היוצאת ובמס' חולין התבאר שהמבדיל ביום טוב שבאמצע שבת לחול אף הוא מזכיר בין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה ויום טוב שבמוצאי שבת יש אומרין שאין מזכירין בה בין [יום] השביעי לששת ימי המעשה הואיל ואין זה נתקן אלא למעין חתימה ויש שם מעין חתימה אחרת ר"ל בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת אינו צריך להזכירה וסדר הבדלות אין כאן שהרי אינה כתובה בתורה ויש חולקין בזו לומר שסדר הבדלות הוא מונה וכן אנו נוהגים וי"מ מתוך מה שראו במנהג זה שזה שאמרו הלכה כשמואל ר"ל במה שאמר מעין חתימה סמוך לחתימה פירושו אף מעין חתימה ומ"מ אף הוא מודה במעין פתיחה והילכך אומר בין יום שביעי וכו' למעין פתיחה ובין קדושת שבת וכו' למעין חתימה ואין הדברים נראין דודאי מעין חתימה דוקא ולא מעין פתיחה ולדברי כלם אתה למד שאין סומכין לו וקדשת את עמך ישראל בקדושתך שזו מעין פתיחה היא:

ומאן דאמר מעין פתיחתן סמוך לחתימתן לא בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יו"ט והשתא נהוג עלמא כשמואל דאמר מעין חתימתן ואמרינן בין קדושת שבת לקדושת יו"ט וקשיא לי בכל מאי דאמרינן בין יום השביעי לששת ימי המעשה דלא צריך דהוא מעין הפתיחה ותו מאי דאמרי' ויום השביעי מששת ימי המעשה הבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך והנכיון בעיני דלית לן למימר אלא הכי המבדיל בין קדושת שבת לקדושת יו"ט בא"י המבדיל בין קודש לקודש והוי בין קדושת שבת לקדושת יו"ט במקום בין יום השביעי לששת ימי המעשה דעל ימות השנה:

בד"ה בעי למימר כו' ואת יום השביעי מששת ימי כו' חש"מ דשרי דבר האבוד ובשבת אסור זה חלוק שבת מי"ט כו' עכ"ל אין זה הפירוש מדוקדק דמאי זה חלוק שבת מי"ט דהא יו"ט גופיה חלוק בזה מחש"מ ויותר נכון בזה הפי' שכתב הרא"ש דיום טוב של חג הוא חלוק בדבר אבוד מששה ימים של חה"מ וחשיב לה התם הבדלה אחריתא אלא דבין יום השביעי לששת ימי המעשה לא חשיב כיון דמעין חתימה היא בעלמא אחר הג' א"ל נמי הכי ואינה מן המנין ע"ש גם עיין במרדכי עוד דרך אחרת בזה וק"ל:

בד"ה בין יום כו' מעין חתימה היא ה"נ הוי מצי למפרך הא לא כתיבא כו' עכ"ל לא הבנתי [ג] דבריהם כיון דקושטא הוא דמעין חתימה היא לא תקשי ליה הא לא כתיבה דמעין חתימה היא ולא ממנינא היא בין לפי סברת המקשה ובין לפי המתרץ ולהכי לא פריך ליה אלא כיון דמעין חתימה היא ולא ממנינא היא דלא כתיבא הא בצר לה חדא וק"ל:

רש"י בד"ה והא מר כו' ארבעה הס"ד:

בד"ה וחותם כו' בין המים הס"ד:

רשב"ם ד"ה ומעין כו' צ"ל מעין החתימה ולאו ממנינא כו':

בד"ה #וחות בסדר כו' דכי לא עביד אלא ג' כו'. נ"ב פי' אבל אי אמר ז' אומר בין יום השביעי כו' באחרונה ודו"ק:

גמרא מ"ד מע"פ כו' לא בעי למימר כו'. משמע דאי בעי מצי למימר וכן הרשב"ם כתב והכי עבדי' לאפוקי נפשין מפלוגתא ולכאורה קשה הא למ"ד מע"פ הוה זה הפסק ולא יהיה מע"פ סמוך לחתימה ונ"ל דזה הוה שפיר מע"פ גם כן דבין קדש לקדש הוה מעין בין קדש לחול אבל איפכא לא הוה מעין ונכון בעז"ה ועיין בר"ן:

גמ' א"ה בין יום השביעי כו' נמי מעין חתימה הוא. מכאן ראיה דהלכה כשמואל ולא כפומבדיתאה וכ"פ הרי"ף והרא"ש ודלא כהר"ן שכ' דלא פסיקא לן כו':

ד"ה שמואל וד"ה ולית. שבריש ע"ב צ"ל בד"א ע"ש בחולין:

תוד"ה בין. ה"נ המ"ל הא ל"כ. ול"נ דקדוש והבדלה הם שמות נרדפים ומשמעות א' להם לשון פרישה והבדלה עיין רש"י ר"פ קדושים ולשון קדש נמצא לרוב במקרא על שבת והוה כמו דכתיב ביה הבדלה ועיין רא"ש סימן י"א דחשיב ואת יום השביעי משיה"מ קדשת להבדלה וע"כ מטעמא דאמרן:

דְּלָא אִסְתַּכֵּל בְּצוּרְתָא דְּזוּזָא. נראה לי הטעם דידוע כל צורה ובפרט אם היא בולטת אפילו שעשויה לנוי או למזכרת של כבוד שורה עליהם רוח טומאה, לכן איכא מדת חסידות שלא יסתכלו בה. ונקיט זוּזָא לרבותא לומר אפילו שדרך להסתכל במטבע דרך עסק לידע אם הוא מזוייף או לאו עם כל זה הוא לא היה מסתכל גם בזה.
והא דקרו ליה בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים זו היא מעלה וכבוד לייחסו לצדיקים אשר בגן עדן דכתיב בהו (תהלים טז, ג) 'לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה' שהם נבדלים מכל רוח טומאה ורוח רעה כן הוא בחסידות זו מבדיל עצמו מן רוחות רעות.
ובזה ניחא לתרץ דקדוק אחר למה לא קראו אותו קָדוֹשׁ כדקרו לרבי? אלא משום דהתם קראוהו קדוש בשביל גדר וסייג שעשה בדבר הנוגע לערוה דאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כד, ו) 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה' אך כאן הגדר וסייג שעשה הוא להתרחק מרוח רעה וטומאה ולכן קראוהו בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים שמתייחס 'לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ' החיים בגן עדן שהם נבדלים מרוחות רעות.

סֵדֶר הַבְדָּלוֹת הֵיאַךְ? אוֹמֵר: הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. יש להקשות כיון שהוא צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַבְדָּלוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה וכמו שאמר רבי יהושע בן לוי, אם כן למה אינו מזכיר בין חיה הנאכלת ובין חיה אשר לא תאכל דכתיב בזה הבדלה כמו שנאמר (ויקרא יא, מז) 'לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל'? ואין לומר דלא סמיך לשון ההבדלה לחיה אלא סמיך לבין הטמא הא איכא נמי פסוק בפרשת קדושים (ויקרא כ, כה) 'וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר' ואם כן קשה לימא בסדר ההבדלה בין בהמה הטהורה לטמאה?
ונראה לי בס"ד דלא רצו להזכיר עם ההבדלות מה שנאמר על בהמות וחיות. ועוד נראה לי כי נכלל בהבדלה של בין הטמא לטהור גם בהמה הטהורה והטמאה וחיה הנאכלת וחיה אשר לא תאכל.
ובזה ניחא לתרץ קושיא אחרת דאמאי לא הזכיר 'בין יום ובין לילה' דכתיב בתורה (בראשית א, יד) 'יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה'? ולפי האמור ניחא דזה נכלל באומרו 'בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ' דהא כתיב (בראשית א, ה) 'וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה'.
אך עדיין קשה לי דהא כתיב בפרשת תרומה (שמות כו, לג) 'וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים' ואם כן יזכיר בהבדלות 'בין הקודש ובין קודש הקדשים'? ואין לתרץ דזה נכלל באמרו 'בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל' משום דקודש לגבי קודש הקדשים חשיב כמו חול, דזה אינו דמצינו בגמרא דמתרץ כהנים לויים ישראלים תרי מילי נינהו וכו' נמצא דהמנין נשלם בהבדלה כזאת שהיא בין הקודש ובין קודש קדשים ולא אמרינן נכלל ביחד, ואם כן הוה עדיף להזכיר בהבדלות הבדלה זו ד'בין קודש ובין קודש הקדשים' ולא יצטרך להשלים המנין באותה הבדלה הנזכרת בכתובים שהוא פסוק בדברי הימים ואינה כתובה בתורה?
ונראה לי בס"ד דלא רצו להזכיר עם ההבדלות אלא רק אותם דשייכי גם בזמן הזה דאפילו הבדלות בין ישראלים ללויים ובין לויים לכהנים יש להם שייכות גם בזמן שאין בית המקדש קיים מה שאין כן הבדלה אשר 'בין הקודש ובין קודש הקדשים' אין לה מציאות אלא בזמן שבית המקדש קיים.
ועוד נראה לי בס"ד דכל הבדלות אלו מתייחסים להשם יתברך שהוא המבדיל מה שאין כן הא נתייחסה בכתוב לפרוכת העשויה בידי אדם דכתיב 'וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים'.

אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ: "בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים"? דְּלָא אִסְתַּכֵּל בְּצוּרְתָא דְּזוּזָא. קשא חסידות זו שלו היא, ואמאי תלו הקדושה בחבותיו? ועוד יאמרו 'בן של קדוש' ואמאי נקיט קְדוֹשִׁים לשון רבים?
ונראה לי בס"ד דאיתא במדרש תנחומא על פסוק (ויקרא יט, ב) 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ' שאלו המינין את רבי שמלאי מהו 'כִּי אֱלֹקִים קְדֹשִׁים הוּא' (יהושע כד, יט) אין אתם אומרים שרשות אחד הוא? הרי משמע שתי רשויות מן הפסוק הזה! אמר להם שוטים שבעולם! אילו אמר 'אֱלֹקִים קְדֹשִׁים הֵם' אתם אומרים. עכשיו כתיב 'הוּא' לשון יחיד, ומה שאמר 'אֱלֹקִים קְדֹשִׁים' מהו קדושים? שהוא קדוש בכל מיני קדושות וכו' עיין שם.
וכן הענין כאן, יש קדושה בהסתכלות הלב, ויש קדושה בהסתכלות העינים, ויש קדושה בשמיעת אזנים שלא ישמעו קול אשה ערוה, ויש קדושה במשוש ידים שלא לאחז באשה ערוה וכל שכן בחבוק ונשוק, וכאן רבי מנחם היה מקודש בכל מיני קדושות אלו שהיה נזהר בהם, ולכך קורין אותו בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים, אינו רוצה לומר בנן של אבות קדושים, אלא הכונה הוא כן: המקודש בכל מיני קדושות, על דרך שאמר המדרש על 'אֱלֹקִים קְדֹשִׁים הוּא' והביא דוגמה לחסידותו דְּלָא אִסְתַּכֵּל בְּצוּרְתָא דְּזוּזָא, ואם כן כל שכן וכל שכן שהיה בקדושה מצד העריות הן בעינים הן בלב הן בשמיעת האוזן הן במשוש ידים.

בעי למימר בין קדושת שבת וכו' התוס' הביאו דברי ר"ת בתשובתו לרבינו אפרים ויש חילוק בין התוס' למרדכי משם ר"ת למ"ש הרא"ש בשמו ואני בעניי זיכני ה' ובא לידי ס' הישר כ"י של רבינו תם ומצאתי שם תשובתו לרבי' אפרים הוא קרוב לדברי התוס' כמ"ש בס' הקטן מחזיק ברכה סי' תע"ג בס"ד ע"ש ודוק:

והא מר לא שלש אמר. [כולן] ארבע: מעין חתימה. ולא ממנינא הוא: ה''ג י''ט שחל להיות אחר השבת. דבעי למחתם המבדיל בין קודש לקודש: ה''ג מ''ד מעין חתימתן סמוך לחתימתן בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב כו': האמורות בתורה. כמו הנך דלקמן: סדר הבדלות. היינו שבע הבדלות ואף על גב דאיכא תמני בין [יום] השביעי לא קא חשיב דמעין חתימה: וחותם בסדר בראשית. ברוך סודר בראשית וכולהו הנך כתיבי ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (ויקרא י) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א) ויבדל בין המים (שם): ובין כהנים ללוים כו'. מפרש להו לקמן אבל הבדלה דשבת לא כתיבא דמעין חתימה קא חשיב ליה לקמן ולאו ממנינא: מעין חתימה היא. דקאמר וחותם בסדר בראשית והויא ליה בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה ובצרי להו משבע:

רשב"ם
והא מר לא שלש אמר ולא שבע אמר. דארבעה אמר ומה ראית אם לתפוש את המועט דייך בג' ואם לרבות באת היה לך לומר כל שבע: איברא. באמת: מעין החתימ'. ולא ממנינא הוא: חתימה. סוף הברכה חותם בברוך: פתיחתן. התחלתן: ומאי בינייהו. דהא ברכת הבדלה מעין פתיחתן ומעין חתימתן איכא וכן רוב ברכות: יום טוב שחל להיות אחר השבת. דבעי למיחתם בין קודש לקודש: הכי גרסי' מאן דאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת והכי עבדינן לאפוקי נפשין מפלוגתא: אבל לא במוצאי יום טוב לשבת. דאפרכוס יוצא והמלך נכנס אין דרך ללוות האפרכוס שהכל נמשכין אחר המלך: הרגיל. שבקי בהן: אומר אחת. קשיא לר' אלעזר דאמר לא יפחות משלש: הכי גרסינן תנאי היא דאמר רבי יוחנן בנן של קדושים כו'. והיינו תנאי בנן של קדושים שהוא תנא: ונהגו העם. תנאים שהיו בימיו נחלקו עליו ועושין העם על פיהן הרי תנא אחר: ר' מנחם בר רבי סימאי. ואמרינן במסכת ע''ג פרק ר' ישמעאל (דף נ) אמאי קרי ליה בנן של קדושים משום דלא אסתכל בצורתא דזוזא: ולית הלכתא כוותיה. גמרא קאמר ליה: האמורות בתורה. כגון הנך דלקמן: סדר הבדלות. היינו שבע הבדלות אע''ג דאיכא שמונה בין יום השביעי לששת ימי המעשה לא חשיב דמעין חתימה היא: וחותם בסדר בראשית. ברוך סודר בראשית שבמוצאי שבת התחיל הקב''ה לסדר מעשה בראשית וכולהו הנך כתיבי ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויבדל בין המים וגומר ואבדיל אתכם מן העמים (ויקרא כ) אבל הבדלה דשבת לא כתיבא דמעין חתימה חשיבא לקמן ולאו ממנינא הוא והאי דלא חשיב לה לבסוף משום דלגבי שלש קתני לה דכי לא עביד אלא שלש הבדלות קאמר לה סמוך לחתימה: בין הים לחרבה. לקמן מסמי לה מברייתא: בין כהנים ולוים וישראלים. גרסינן ולקמן מפרש ליה: מקדש ישראל. מכל עולמו שיצר לא קידש אלא ישראל ולפי פירוש זה שייכא חתימה זו במוצאי שבת: מעין חתימה היא. דקאמרת וחותם בסדר בראשית והויא לה בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה ובצרו להו משבעה: רב אמר מקדש ישראל. כר' יוסי בר' יהודה: ושמואל אמר המבדיל בין קדש לחול. שמואל לא סבירא ליה ככל הנך תנאי דלעיל אלא כרבנן סבירא ליה דתנן בסוף פרק קמא דחולין (דף כו:) גבי יום טוב שחל להיות במוצאי שבת כיצד מבדילין בין קדש לחול כו' ואמרינן בגמרא היכא אמר לה להך ברכה בין קדש לקדש אמר רב יהודה בחתימתה רב שישא בריה דרב אידי אמר בפתיחתה

ומר לא תלת אמר ולא שבע אמר. ומסתמא או ג' או ז' תיקנו כנגד שום דבר שלא לפחות או להוסיף כדאמר בהתכלת (מנחות דף לט.) לא יפחות מז' כנגד ז' רקיעים והמוסיף לא יוסיף על י''ג כנגד ז' רקיעים וששה אוירים: מאי בינייהו. דרוב הברכות הפתיחה והחתימה מענין אחד: בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת. שאל ר' אפרים את ר''ת למה נהגו העולם להוסיף ולומר ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך דאין זה לא מעין פתיחה ולא מעין חתימה והשיב לו ר''ת משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין ז' הבדלות. בין קודש לחול אחד. בין אור לחשך ב'. בין ישראל לעמים ג'. בין יום השביעי לששת ימי המעשה ד'. בין קדושת שבת לקדושת י''ט הבדלת. פירוש שבי''ט שרי מידי דאוכל נפש. ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו חולו של מועד דשרי דבר האבוד ובשבת אסור. זה חלוק שבת מי''ט והיא הבדלה אחת הרי ה'. הבדלת וקדשת. את עמך ישראל בקדושתך שתי הבדלות בין כהנים לוים וישראלים ז' והוי מעין חתימה דבין קדש לקדש: מיתיבי אומרים הבדלות כו'. הוה מצי לאתויי מרבי יהודה הנשיא דלעיל אלא דניחא ליה למיפרך מברייתא: דלא מסתכל בצורתא דזוזא. ארבי מנחם קאי דאמר במועד קטן בפרק בתרא (דף כה:) כי קא ניחא נפשיה דר' מנחם בר רבי סימאי אישתנו כל צילמניא והוו למיחצלייא פירוש חלקים בלא צורה ותולה קדושתו באביו שגם אביו היה קדוש: בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא. ה''נ הוה מצי למיפרך הא לא כתיבא והא דלא קתני לה לבסוף פירש רשב''ם דשנאה אחר ג' הבדלות דכשאינו אומר רק ג' הבדלות הויא סמוך לחתימה ואם תאמר לר' יוסי ברבי יהודה ולרב דחתמי מקדש ישראל היכי הויא מעין חתימה אדרבה כהנים ולוים וישראלים הוי טפי מעין חתימה ויש לומר דבין יום השביעי לששת ימי המעשה הוי שפיר מעין חתימה שקדשנו הקב''ה במצותיו ונתן לנו את השבת אבל כהנים לוים וישראלים לא הזכיר ישראל אלא להקל שקלים בקדושתן מכהנים ולוים ולא הוי מעין חתימה:

דף קד - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד