פסחים קג ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קג - א

ורבה אמר: יהנ"ק. דסבירא ליה כשמואל, שהבדלה קודמת לקידוש. אלא שאין נכון לסמוך הבדלה לקידוש היות שהם סותרים זה את זה, כי בקידוש מקדשים את היום טוב, ואילו בהבדלה מורידים אותו ל"קודש קל" [שהרי כל ענינה של ההבדלה היא להבדיל בין קדש לחול, וגם יום טוב לגבי שבת נחשב לקדושה פחותה]. ולכן הוא מפסיק בין ההבדלה לקידוש בברכת הנר.

ומכל מקום, ברכת היין היא בראש כולן, משום שהיא תדירה. ונמצא שהסדר הוא: יין, הבדלה, נר, קידוש.

ולוי אמר: קני"ה.

דסבירא ליה כרב, דקידוש קודם להבדלה. אלא שאין ראוי לומר ברכת היין בתחילה, כיון שתהיה ברכת היין רחוקה מההבדלה, ואז אין ניכר שמבדיל על היין. והרי עיקר ההבדלה לא ניתקנה אלא על היין, ואילו קידוש אפשר לעשות גם על הפת.

הלכך, אומר תחילה קידוש, ואח"ר נר, יין והבדלה לבסוף - ככל מוצאי שבת.

[ואעפ"י שתמיד בהבדלה אומרים יין לפני נר. כאן, שיש גם קידוש, אם יעשה כן עלולים לטעות שהיין בא רק לצורך הקידוש הסמוך ולא להבדלה, ולכן צריך לסומכו להבדלה. מה שאין כן בשאר הבדלה, שאין עמה קידוש].

ורבנן אמרי: קינ"ה.

שגם הם סוברים כרב, שקידוש קודם להבדלה, וגם סוברים כלוי שצריך לסמוך את היין להבדלה יותר מלקידוש. אלא, שאינם רוצים לשנות מסדר ההבדלה הרגיל. הלכך, אומר קודם קידוש ואח"כ יין, נר, הבדלה, כבכל מוצאי שבת.

או שטעמם משום שהם סוברים כרבה, שצריך להרחיק הקידוש מהבדלה [אלא שלדעתם הקידוש קודם להבדלה כרב].

הלכך, מקדים את הקידוש לפני היין, כדי שהיין והנר יהיו בין הקידוש להבדלה, וירחקו זה מזה ככל האפשר [והיין קודם לנר כבכל הבדלה], ולבסוף הבדלה.

מר בריה דרבינא אמר: נקי"ה.

דסבר כרב, שקידוש קודם להבדלה. וגם שצריך לסמוך יין להבדלה. אלא, שהנר צריך להיות קודם קידוש כמו שהוא קודם להבדלה בכל מוצאי שבת. וטעם הדבר, מפני שנהנה מהאור תחילה. ולכן הוא קודם גם לקידוש. והסדר הוא, אם כן: נר, קידוש, יין, הבדלה.

מרתא אמר משמיה דרבי יהושע: ניה"ק [לא נתבאר טעמו בדברי הראשונים]. ^[1]

שלח ליה אבוה דשמואל לרבי: ילמדנו רבינו: סדר הבדלות - היאך היא ביו"ט שחל במוצ"ש?

שלח ליה: כך אמר רבי ישמעאל בר רבי יוסי, שאמר משום אביו, שאמר משום רבי יהושע בן חנניה: נהי"ק.

שסבר הבדלה קודמת לקידוש, ומקדים ברכת הנר לפני הבדלה כדי שברכת היין תהא בין הבדלה לקידוש, וסמוכה לשניהם לפי ששניהם ניתקנו על היין. מה שאין כן ברכת הנר שאינה דוקא על היין, שהרי כשאין לו יין יכול לאומרה בפני עצמה.

אמר רבי חנינא: משל דרבי יהושע בן חנניה, שמקדים הבדלה לקידוש, דומה למלך שיוצא ואפרכוס [שליט, שהוא נחות בדרגתו מהמלך] נכנס. מלווין את המלך תחילה, ואחר כך יוצאים לקראת אפרכוס.

כך מלווין קודם את השבת בהבדלה, ואח"כ אומרים קידוש של יום טוב.

והוינן בה: מאי הוי עלה מהי ההלכה במחלוקות דלעיל?

אביי אמר: יקזנ"ה.

רבא אמר: יקנה"ז.

ששניהם סוברים כרב, שאומר יקנ"ה, ולא נחלקו אלא כשיש גם ברכת זמן.

אביי סבר ברכת שהחיינו אומרה מיד אחר קידוש לפני הבדלה, לפי שהקידוש גורם לשהחיינו, שאם לא היה הקידוש לא היה שהחיינו. אבל הבדלה אינה שייכת לשהחיינו, שהרי גם כשאין הבדלה אומרים זמן. ^[2]

ורבא סובר שכמו שברכת שהחיינו היא תמיד אחר הקידוש כך היא גם אחר הבדלה. וטעם הדבר, לפי שברכת שהחיינו עיקרה לא נתקנה דוקא על הכוס, אלא יכול לאומרה גם בשוק, הלכך אומרה לבסוף.

ומסקינן: והלכתא כרבא! הן ביחס למחלוקתו עם אביי, והן לגבי המחלוקות דלעיל.

רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, במוצאי שבת רגיל. אייתו לקמייהו הביאו לפניהם מאור ובשמים.

בריך רבא אבשמים ברישא, והדר בירך אמאור, כמנהגנו בהבדלה.

אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: והא בין בית שמאי ובין בית הלל סברי שמברך על מאור ברישא, והדר אבשמים?

ומאי היא? היכן מצינו שאמרו כך?

דתנן במסכת ברכות: בית שמאי אומרים: מי שאכל סעודה שלישית בשבת והמשיך בסעודתו עד מוצאי שבת, ואין לו אלא יין אלא כוס אחד בלבד, שהדין הוא שמבדיל על הכוס של ברכת המזון, סדר הברכות הוא כך: נר, ומזון [ברכת המזון], בשמים והבדלה.

ובית הלל אומרים: נר, ובשמים, מזון והבדלה. שלדברי שניהם הנר הוא תחילה לפי שנהנה ממנו מיד עם הבאתו, והבדלה בסוף כדי לאחר מה שיותר את יציאת השבת.

אלא שנחלקו לגבי מזון ובשמים, לבית שמאי מקדימין את המזון לפי שנתחייב בו תחילה, ולבית הלל יש לסמוך את ברכת הבשמים לברכת הנר לפי ששתיהן קשורות בענין שבת. [רע"ב ותפא"י ברכות פ"ח מ"ה].

הרי שלדברי הכל הנר קודם לבשמים, ואם כן, למה ברכת קודם על הבשמים?

עני רבא בתריה השיב לו רבא, ואמר: זו - דברי רבי מאיר היא! שסתם משנה כוותיה, והוא סובר שבכך נחלקו בית שמאי ובית הלל. ^[3]

אבל רבי יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחילה, כיון שבגמר סעודתו מיד הוא מתחייב בברכת המזון, ואין מעבירין על המצוות. ועל הבדלה שהיא בסוף.

על מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים - איזה מהם קודם.

בית שמאי אומרים: מאור, ואחר כך בשמים. ^[4]

ובית הלל אומרים: בשמים, ואחר כך מאור.

ואמר רבי יוחנן: נהגו העם כבית הלל ואליבא דרבי יהודה, שבשמים קודם למאור, ואף אני נוהג כן.

רבי יעקב בר אבא איקלע לבי רבא בסעודת שבת. חזייה, ראהו, דבריך בורא פרי הגפן אכסא קמא, על הכוס הראשונה ששותה בתוך סעודתו, ^[5] והדר בריך אכסא דברכתא, ושוב בירך על כוס של ברכת המזון, לאחר ברכת המזון, כמו שאנו נוהגין, ואישתי.

אמר ליה רבי יעקב בר אבא: למה לך כולי האי לברך שוב על כוס של ברכת המזון? הא בריך לן מר חדא זימנא?!

אמר ליה רבא: כי הוינן בי ריש גלותא - הכי עבדינן!

אמר ליה רבי יעקב בר אידי: תינח בי ריש גלותא, דהכי עביד משום דספק מייתי לן ספק לא מייתי לן, אין המסובין יודעין אם יביאו להם יין נוסף לשתות ולא נתכוונו בשעת ברכה על הכוס הבא ולכן הם צריכים לברך על כל כוס שיביאו לפניהם, לפי שכל כוס נוסף הוא כתחילת סעודתו. ^[6]

אבל הכא, הא מנח כסא קמן, ודעתן עילויה. שאנו מתכוונים לשתותו אחר ברכת המזון, ולמה לך לברך עליו שוב?

אמר ליה רבא: אנא - עבדי כתלמידי דרב!

הערות

^[1] יש שכתב הטעם, שהוא סובר שהבדלה קודמת לקידוש והיין קודם לשניהם כבכל פעם. אלא שכאן הנר קודם לכל כדי שלא להפסיק בין ברכת היין לקידוש. שרק לגבי הבדלה אין הנר נחשב להפסק בין היין להבדלה, לפי שהוא חלק מן ההבדלה. אבל לגבי קידוש, שהנר אינו שייך לו חשיב הפסק. דברי פנחס.

^[2] רשב"ם. ובצל"ח כתב טעם לדברי אביי משום שברכת הזמן אינה על הרגל בלבד אלא גם על כל המצוות שבסעודה, כמו מצה בליל פסח וישיבת סוכה בליל סוכות, שעיקרה בשעת אכילה, ולכן צריך להסמיכה לקידוש, שגם היא שייכת לסעודה, שאין קידוש אלא במקום סעודה. ולפי"ז בשאר המועדות מלבד פסח וסוכות מודה אביי לרבא שברכת הזמן היא בסוף. ועוד כתב שם שנראה לו יותר מזה דאביי פליג רק בליל ראשון של פסח שאז ברכת שהחיינו מוסבת גם על מצות ארבע כוסות, ולכן צריך להסמיך הברכה לקידוש, שהוא אחד מהארבע כוסות. צל"ח לעיל קב ב על תוד"ה דאית ליה.

^[3] רשב"ם. ויש שפירש על פי דברי התוס' בד"ה ואמר רבי יוחנן, שרבא אמר לו שזה המשך המשנה עצמה שזו דברי ר"מ. ומיושב בזה מה דנקט האי לישנא "עני רבא" ולא "אמר ליה רבא". שבאמת גם רב הונא ידע שרבי יהודה חולק על המשנה בביאור מחלוקת ב"ש וב"ה, אלא שהוא סבר שיש לפסוק כמשנה זו הואיל והיא סתם משנה. ועל זה "עני רבא בתריה", כלומר המשיך על דברי רב הונא והוסיף ללשון המשנה "זו דברי ר"מ". וממילא אין זו סתם משנה ואפשר לפסוק כרבי יהודה. קרבן תודה.

^[4] טעמם של בית שמאי להקדים מאור לבשמים, לפי שהמאור נהנה ממנו מיד לפיכך ראוי לברך עליו לאלתר. וב"ה סברי שהבשמים קודמים לפי שהם באים לכבודה של שבת משום איבוד הנשמה יתירה. ריטב"א ברכות נב. ב.

^[5] התוס' בד"ה בריך, כתבו דהיינו כוס של קידוש. ורש"י כתב סתם "אכסא קמא כשמתחיל לשתות". וכונתו גם כן לכוס של קידוש שהרי הוא צריך לקדש במקום סעודה. ועוד אפשר לומר שרש"י סבר שהמעשה היה בסעודה שלישית שאין שם קידוש וכדמוכח לקמן דאמר "כי מטר לאבדולי" משמע שהיה סמוך לחשיכה. אור חדש.

^[6] הרשב"ם. וכתבו התוס' דמשמע מדבריו שהיו מברכין גם בתוך הסעודה על כוס וכוס. והקשו עליו דמשמע שבבי ריש גלותא היו עושין כרבא שלא היה מברך רק על כוס ראשון ועל כוס של ברכת המזון ולא על כל כוס וכוס. ולכן הם מפרשים שגם בבי ריש גלותא לא בירכו על כל כוס כי ידעו שיתנו להם יין כל צרכן בסעודה, רק בברהמ"ז שלא נתנו כוס רק למברך, והיה שם רוב עם, ולא ידעו אם יגיע להם מהכוס, לכן היו מברכים עליו. תוד"ה לא.

ורבה אמר: הסדר צריך להיות יהנ"ק — יין, הבדלה, נר, קידוש. ברכת יין תחילה, אחריה הבדלה וברכת הנר, וקידוש לבסוף. ולוי אמר: הסדר הוא קני"ה — קידוש, נר, יין, הבדלה. ורבנן אמרי [וחכמים אמרו]: הסדר הוא קינ"ה — קידוש, יין, נר, הבדלה. מר בריה [בנו] של רבנא אמר: הסדר הוא נקי"ה — נר, קידוש, יין, הבדלה. והחכם מרתא אמר משמיה [משמו] של ר' יהושע: ניה"ק — נר, יין, הבדלה, קידוש, הבדלה.

ועוד בענין זה שלח ליה [לו] אבוה [אביו] של שמואל, אבא בן אבא, מכתב שאלה לרבי: ילמדנו רבינו, סדר הבדלות היאך, כשחל יום טוב במוצאי שבת. שלח ליה [לו] רבי בתשובה: כך אמר ר' ישמעאל בר ר' יוסי שאמר משום אביו שאמר משום (משמו) של ר' יהושע בן חנניה הסדר הוא: נהי"ק — נר, הבדלה, יין, קידוש.

ומסבירים, אמר ר' חנינא: משל שיש בו להסביר את שיטת ר' יהושע בן חנניה למלך שיוצא מן העיר ואפרכוס (השר הממונה על המחוז) נכנס, שמידת דרך ארץ היא שבתחילה מלוין את המלך מפני כבודו כדי להפרד ממנו ואחר כך יוצאים לקראת אפרכוס, לקבל פניו. וכמו כן יש להקדים את סדר ההבדלה שהיא פרידה מן השבת ולבסוף קידוש של יום טוב שקדושתו ומעלתו אינה כשל שבת.

ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על הלכה זו, ומה נפסק הלכה למעשה? אף בכך נחלקו אמוראים, שאמנם הסכימו לקבל להלכה את שיטת רב שבאופן עקרוני קידוש קודם להבדלה, אבל כיון שלא גלה דעתו מה עושים ברוב ימים טובים שיש להוסיף בהם גם ברכת "זמן", אביי אמר: הסדר הוא יקזנ"ה — יין ("בורא פרי הגפן"), קידוש על החג, זמן ("שהחיינו") על החג, נר ("בורא מאורי האש"), והבדלה. ורבא אמר: הסדר הוא יקנה"ז — יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. ומסכמים: והילכתא [והלכה] כשיטת רבא בענין זה.

א בנושא זה של הבדלה מסופר: רב הונא בר יהודה איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא, אייתו לקמייהו [הביאו לפניהם] לאחר יציאת השבת מאור (נר) ובשמים. בריך [ברך] רבא על הבשמים ברישא [בראש] והדר [ואחר כך] על המאור. אמר ליה [לו] רב הונא בר יהודה: והא [והרי] בין לשיטת בית שמאי ובין לשיטת בית הלל שנחלקו בסדרים אלה סבורים כי מאור ברישא [בראש] והדר [ורק אחר כך] מברך על הבשמים.

ומאי [ומה] היא ההלכה שבה נתפרש דבר זה, דתנן [שהרי שנינו במשנה], בית שמאי אומרים: כשצריך לומר גם ברכת המזון וגם הבדלה ויש לו כוס יין אחת בלבד, סדר הברכות הוא נר, וברכת המזון, בשמים, והבדלה. ובית הילל אומרים: נר, ובשמים, וברכת המזון, והבדלה. ומכל מקום שניהם מסכימים כי נר תחילה!

עני [ענה] רבא בתריה [אחריו] ואמר כמשלים את דבריו: משנה זו כדברי ר' מאיר. אבל ר' יהודה אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הילל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף,

על מה נחלקו — על המאור ועל הבשמים. בית שמאי אומרים: ברכת מאור תחילה ואחר כך ברכת בשמים, ובית הילל אומרים: ברכת בשמים תחילה ורק אחר כך ברכת מאור. ואמר ר' יוחנן: נהגו העם כבית הילל ואליבא [ועל פי שיטת] ר' יהודה, וכך נהג רבא.

ב ועוד בדיני קביעות לסעודה ולברכה. מסופר: רב יעקב בר אבא איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא לסעודת שבת, חזייה דבריך [ראהו שהוא מברך] "בורא פרי הגפן" אכסא קמא [על הכוס הראשונה] בתוך הסעודה, והדר בריך אכסא דברכתא, ואישתי [וחזר וברך על כוס ברכת המזון, ושתה]. אמר ליה [לו]: למה לך כולי האי [כל זה] לברך עוד ברכה נוספת? הא בריך לן מר חדא זימנא [הרי כבר ברך לנו אדוני על היין פעם אחת] ובברכה ראשונה זו פטר כל יין ששותה לאחר מכן! אמר ליה [לו]: כי הוינן בי ריש גלותא הכי עבדינן [כאשר היינו סועדים בבית ראש הגולה כך היינו עושים] משמע שכן הוא מנהג חכמים.

אמר ליה [לו]: תינח בי ריש גלותא דהכי עביד [נניח בבית ראש הגולה שכך עושים], שספק מייתי לן [מביא לנו] יין נוסף ספק לא מייתי לן [מביא לנו], שאנו תלויים בדעת בעל הבית. וכיון שכך, כל כוס וכוס צריך לברך עליה לעצמה. הכא, הא מנח כסא קמן ודעתן עילויה [כאן, הלא מונחת הכוס לפנינו ודעתנו עליה לשתותה] לאחר המזון, ומה טעם לברך שנית? אמר ליה [לו]: אנא עבדי [אני עשיתי] כשיטת תלמידי רב, כמסופר: רב ברונא ורב חננאל תלמידי רב הוו יתבי בסעודתא [היו יושבים יחד בסעודה]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And Rabba said that the correct order is yod, heh, nun, kuf: Wine [yayin], havdala, candle [ner], and kiddush. And Levi said the order is kuf, nun, yod, heh: Kiddush, candle [ner], wine [yayin], and havdala. And the Rabbis say the order is kuf, yod, nun, heh: kiddush, wine [yayin], candle [ner], and havdala. Mar, son of Rabbana, said the order is nun, kuf, yod, heh: Candle [ner], kiddush, wine [yayin], and havdala. The Sage named Marta said in the name of Rabbi Yehoshua that the proper order is nun, yod, heh, kuf: Candle [ner], wine [yayin], havdala, and kiddush.

With regard to this issue, the father of Shmuel, Abba ben Abba, sent a letter to Rabbi Yehuda HaNasi: Teach us, our Rabbi. How should one recite the order of havdala when a Festival occurs after Shabbat? Rabbi sent him the following response: This is what Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said, who said it in the name of his father, who himself said it in the name of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: The proper order of the blessings is nun, heh, yod, kuf: Candle [ner], havdala, wine [yayin], and kiddush.

Rabbi Ḥanina said that the following parable serves to explain the opinion of Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: This is comparable to a king who is exiting a city and a governor is entering. Etiquette dictates that the inhabitants of the city first escort the king out of the city to take leave of him in a dignified fashion, and afterward they go out to greet the governor. Similarly, one should first recite havdala, to take leave of Shabbat, and only then recite kiddush over the Festival, whose sanctity is lesser than that of Shabbat.

The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? What is the proper order of the blessings? The amora’im accept Rav’s opinion that one should recite kiddush before havdala; however, they disagree about the blessing of time, which is generally relevant in such cases and which Rav did not address. Abaye said that the proper order is yod, kuf, zayin, nun, heh: The blessing over wine [yayin], kiddush, the blessing for time [zeman], the blessing over the candle [ner], and havdala. And Rava said the order is yod, kuf, nun, heh, zayin: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], havdala, and time [zeman]. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rava.

With regard to this issue of havdala, the Gemara relates that Rav Huna bar Yehuda happened to come to the house of Rava. After Shabbat, they brought before them a light and spices. Rava recited the blessing over the spices first and then the blessing over the light. Rav Huna bar Yehuda said to him: But both Beit Shammai and Beit Hillel, who dispute the order of the blessings at havdala, agree that the blessing over light is first, and only then comes the blessing over the spices.

And what is this; what is the source that this is the dispute between Beit Shammai and Beit Hillel? As we learned in a mishna: Beit Shammai say that with regard to one who is required to say Grace after Meals and havdala, and he has only one cup of wine, the proper order of the blessings is: The blessing over the candle, and the blessing of Grace After Meals, followed by the blessing over the spices, and finally havdala. And Beit Hillel say: The blessing over the candle comes first, and then the blessing over the spices, and afterward the blessing of Grace After Meals, and last is havdala. Both Beit Shammai and Beit Hillel agree that the blessing over the candle is recited before blessing over the spices.

Rava answered after him and said: This mishna is the statement of Rabbi Meir. However, Rabbi Yehuda says: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree over Grace After Meals, as everyone concurs that it is recited first, nor did they disagree over the blessing over the spices, as it is recited last.

With regard to what did they disagree? They disagreed over the blessings recited in the middle of havdala, i.e., the blessings over light and over the spices. Beit Shammai say: Light first, and spices thereafter; and Beit Hillel say: Spices first, and light thereafter. And Rabbi Yoḥanan said: The people were accustomed to conduct themselves in accordance with the opinion of Beit Hillel, according to the interpretation of Rabbi Yehuda. Rava acted as dictated by this custom.

The Gemara relates another incident with regard to establishing meals and reciting blessings. Rav Ya’akov bar Abba happened to come to Rava’s house for a Shabbat meal. He saw that Rava recited the blessing: Who creates the fruit of the vine, over the first cup of wine he drank at the meal, and then he recited the same blessing upon the cup of wine he used for the blessing of Grace after Meals and drank it. He said to him: Why do you have to say all this, i.e., why is it necessary to recite a second blessing? The Master has recited a blessing for us once already, at the beginning of the meal, and thereby exempted us from a blessing on all the wine drunk during the meal. Rava said to him: When we were in the house of the Exilarch, this was our practice. It was the custom among the Sages to recite two blessings.

He said to him: It works out well to act this way in the house of the Exilarch, as there is uncertainty as to whether he will bring us another cup of wine to drink, or whether he will not bring us another cup. Since we are dependent upon the host and cannot anticipate in advance whether we will drink more wine, each cup requires its own blessing. Here, however, the cup is resting before us and our attention is on it, i.e., we intend to drink this wine after Grace after Meals. What need is there to recite another blessing? He said to him: I acted in accordance with the opinion of the students of Rav, as Rav Beruna and Rav Ḥananel, the students of Rav, were sitting together at a meal,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף לא נחלקו אלא על המאור ועל הבשמים שב"ש אומרים מאור ואחר כך בשמים וב"ה אומרים בשמים ואחר כך מאור. אמר ר' יוחנן נהגו העם כב"ה אליבא דר' יהודה דבשמים ואח"כ מאור:

קניה"ז פרשב"ם ז"ל דלהכי סמיך יין להבדלה משום דמקדשים על הפת אבל הבדלה אינה כי אם על היין ע"כ ואיפסקא הלכתא בגמ' כרבא דאמר יקנה"ז:

היושב בסעודה ואוכל ושותה צריך לברך על כוס ראשון שהוא שותה בורא פרי הגפן ואם הוא נמלך ר"ל שכששתה כוס ראשון סלק דעתו מלשתות ונמלך לשתות צריך לברך פעם אחרת וכן בכל כוס כוס אחר שהוא נמלך בין כוס לכוס ומ"מ כל שאינו נמלך מברך על ראשון שהוא שותה ודיו עד שיברך ברכת המזון וכוס של ברכת המזון מיהא צריך לברך עליו בורא פרי הגפן שהברכה הפסיקה ולא עוד אלא מכיון שהסיחו דעתם מלשתות ונתנו עיניהם לברכה נאסר להם מלשתות אא"כ מברכין בורא פרי הגפן והוא שאמרו מכיון דאמריתו הבו נבריך איתסר לכו למשתי ור"ל בלא בורא פרי הגפן ואע"פ שגדולי הרבנים פרשו בה אתסר לכו למשתי עד שיברכו ברכת המזון ומשום קביעותא דברכת המזון ר"ל שאחר שאמרו כן הוקבעו לברכת המזון ואף בבורא פרי הגפן אסור אין הדברים נראין שהרי בשמועה זו לענין בורא פרי הגפן נאמרה ולראיה שצריך לברך על כוס של ברכה בורא פרי הגפן ואלמלא כן מה ראיה ממנה לברך בורא פרי הגפן על כוס של ברכה שמא אף הם לא היו מברכים בורא פרי הגפן על כוס של ברכה אלא ודאי כך פירושו אתסר לכו למשתי בלאו בורא פרי הגפן וכל שכן שאם ברך שצריך לברך על כוס של ברכה ומ"מ אע"פ שאמר הב ונשתי מותר לשתות בבורא פרי הגפן קודם ברכת המזון וכשמברך מברך בורא פרי הגפן בסוף מפני שהברכות הפסיקו ואע"פ שבקידוש של יקנה"ז ובברכות הבדלה משלשלין כמה ברכות אחר בורא פרי הגפן ואינם הפסק באלו אינו עוקר דעתו מאכילה ושתיה אדרבה התחלת אכילה ושתיה הוא וגדולי המפרשים נסכמים לפירוש גדולי הרבנים ומביאים ראיה שאם לא כן היאך אמר להם איתסר לכו למשתי ושמא אף הם דעתם היה לברך בורא פרי הגפן אלא בלא ברכת המזון קאמר וראיית בורא פרי הגפן חזקה היא שמשמען של דברים שהכנת הברכה אוסרת השתיה וכל שכן ברכה עצמה ומאחר שנאסרה הדין נותן שלא תחזור להיתרה בלא בורא פרי הגפן ועיקר הדברים כדעת ראשון ומ"מ יש שואלים בו ואפי' לא אמרו כן ר"ל הבו נשתי היאך היה מותר להם לשתות בלא בורא פרי הגפן והלא יין שבתוך המזון אינו פוטר את שלאחר המזון שהרי זה לשרות וזה לשתות ותירצו בו שמ"מ יין שלפני המזון הוזמן להם שפוטר את שלאחר המזון ומ"מ אנו תירצנו במסכת ברכות שלא נאמר כן אלא בשהפסיק הרבה ביניהם אבל כל שסמכה לסעודתו אף הוא קרוי לשרות:

לוי אמר קני"ה ורבנן אמ קינ"ה. מאי דקשאי לי במהדורא תנינא והא פלוגתא דב"ש וב"ה היא. ראיתי שרבינו שמואל זצוק"ל מחלק בין שבת דעלמא ליו"ט שחל להיות אחר השבת ואמר ולמה אינו רוצה לומר יין שברישא לפי שאם כך אין היכר שמבדיל על היין הואיל ומרחיק הבדלה מברכת היין והרי עיקר הבדלה לא תיקנו אלא על היין אבל קידוש אפי' על הפת יכול לקדש כדלקמן הילכך קידוש ברישא והדר יין והבדלה כדי לסמוך הבדלה על היין ולא נהירא לי דכיון שעל כוס אחד הוא אומרין אע"פ שהקדים יין לקידוש כדינו מוכחא מילתא דהבדלה נמי על היין היא שהרי בכוס אחד הוא הכל ולמה עקרו דברי ב"ה.

לוי אמר קני"ה קשיא לי והא איפליגו בהא מילתא ב"ש וב"ה בפ' אלו דברים שבש"א מברך על היום ואח"כ מברך על היין וב"ה מברך על היין ואח"כ מברך על היום והיכי אמרי' לוי ורבנן ומר ברי' דרבינא דמברך קידוש תחלה כב"ש:

והילכתא כרבא אי קשיא והא קי"ל דבכל דוכתא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם ומה איצטריך הכא למיפסק הלכה כרבא יש לומר דבהא פסקי כרבא ברישא והדר פסקי בכולהו כרבא א"נ מש"ה איצטריך למימר הלכה כרבא משום דלאו אביי בלחוד פליג עלי' אלא טובא פליגי עלי':

אמר ליה ל"ל מר כולי האי הא בריך לי' מר חדא זימנא מיכן מוכיח שאין היין שבתוך המזון נפטר מברכה על אחריו בברכת המזון אלא צריך ברכה לעצמו דאי ס"ד דנפטור בבהמ"ז היכי סליק אדעתי' דרב יעקב למימר שאכל לשתות בלא ברכה לפניו אילו רוצה לאכול פה לאחר בהמ"ז כלום האי יכול ליכל בלא ברכה לפני' והה"נ אם רוצה לשתות יין לא יוכל בלא ברכה אלא לאו ש"מ מדסליק אדעתיה למישתי בלא ברכה לפניו בהמ"ז לא פטרה אלא פת וכל מיני מיכלא אבל יין לא וצריך לברך אחריו על הגפן:

גמרא ורבה אמר יהנ"ק ולוי אמר קני"ה כו' כצ"ל לפי גירסת התוס' ורשב"ם מהפך לוי במקום רבה ורבה במקום לוי ולכל הגירסות צ"ל יהנ"ק קודם קני"ה וק"ל:

בפרשב"ם בד"ה ורבה אמר יהנ"ק כו' דלוי אמר מעין שניהם כו' עכ"ל עי' במרדכי:

בד"ה קני"ה ס"ל כו' והאי דלא מקדים יין מקמי מאור כו' שא"כ היה נראה על הקידוש כו' עכ"ל דליכא למימר דא"כ הוה מקדמי ליה נמי מקמי קידוש דה"א דרוצין להבדיל בין קידוש להבדלה בכל היכולת וק"ל:

בד"ה נקי"ה כו' ה"נ קודם לקידוש שהרי נהנה בו תחלה והרי א"א לאומרו בין יין להבדלה כו' עכ"ל נראה דר"ל דבלאו טעמא שהרי נהנה בו תחלה נמי הרי א"א לומר נר בין יין להבדלה כו' דא"כ יש כאן הפסק בין יין להבדלה וכמ"ש לעיל דהשתא היה נראה היין על הקידוש ולא על הבדלה אבל במוצ"ש דבעלמא דליכא קידוש מקדמי ליה ליין ולקמן למ"ד נהי"ק נמי ה"מ רשב"ם לפרושי דמאור קדים מטעם שהרי נהנה בו תחלה ודו"ק:

תוס' בד"ה לא הוו ידעיתו כו' לא היה כוס כ"א למברך והיו מסתפקים אם כו' עכ"ל דבבית ריש גלותא היו רוב עם ולא היו סומכין כולן לשתות כך מפורש במרדכי ע"ש:

בד"ה אנא דעבדי כו' דהא פסקינן בברכות דברים הבאים שלא מחמת הסעודה אחר הסעודה כו' עכ"ל בפרק כיצד מברכין כתבו התוספות דל"ג הכי אלא לאחר הסעודה גרסי' ותו לא וקאי בין אדברים הבאים שלא מחמת הסעודה ובין אדברים הבאים מחמת הסעודה ומסוף דבריהם בדבור זה דביין אפילו לאחר הסעודה א"צ לברך דלעולם חשיב מחמת סעודה כו' מוכח דהוה גרסי' התם כמ"ש הכא ולא כמ"ש התם ודו"ק:

עני רבא אבתריה זו דברי ר"מ עמ"ש הרב אור חדש בשיטתו הנדפס מחדש ומה שכתבתי אני בעניי על דבריו בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' רצ"ו ע"ש בס"ד:

(קג א) א"ר חנינא משל וכו'.—כעין זה א"ר חנינא בשבועות ו ב ונדה לז ב. ועי' בכורות יח ב, דאיתא כעין זה בשם ר' חייא, ונראה שט"ס הוא, וצ"ל: ר' חנינא^*[אבל בכ"י מינכן שם: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, וכן הגיה בשמ"ק.].

הכי גרסינן שאמר משום רבי יהושע בן חנניה נהי''ק: ה''ג משל דרבי יהושע כו': והלכתא כרבא. דקדושא והדר אבדלתא דכי מבדיל ברישא מיחזי עליה קדושת שבת כמשאוי: נר ומזון בשמים והבדלה. היכא דאין לו אלא כוס א': על המזון שהוא בתחלה. כיון דגמר סעודתו בההוא איחייב ברישא ואין מעבירים על המצות: אכסא קמא. כשמתחיל לשתות על המזון שבתחלה: והדר בריך. בפה''ג אכסא דברכת המזון כמו שאנו עושין בכל סעודה וסעודה ובשאר סעודות עסקינן דלאו במוצאי שבת: לא הוי ידעיתו אי משקו לכו בתר כסא קמא אי לא ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי:

רשב"ם
ורבה אמר יהנ''ק. סבירא ליה כרב דמשוי מאור בין קידוש להבדלה שאין נכון בעיניו של רבה לסמוך הבדלה לקידוש שזה מכחיש כחו של זה הקידוש עושהו קודש והבדלה עושהו קודש קל וסבירא ליה כשמואל דהבדלה קודם לקידוש ומיהו יין בראש כולן דתדיר קודם והכי נמי בברכות ירושלמי יו''ט שחל להיות במוצ''ש רבי יוחנן אמר יקנ''ה ר' חנינא אמר ינה''ק ולוי אמר יהנ''ק מסתברא דלוי דאמר מעין שניהן ונראה לי דהכא גרסינן [נמי] ולוי אמר יהנ''ק רבה אמר קני''ה שכן דרך האמוראין רב ולוי ושמואל חברים הם ורבה אחריהן: קני''ה. סבירא ליה דקידוש קודם להבדלה כרב ולמה אינו רוצה לומר יין ברישא לפי שא''כ אינו נראה שמבדיל על היין הואיל ומרחיק הבדלה מעל ברכת היין והרי עיקר הבדלה לא תיקנו אלא על היין אבל קידוש אפילו על הפת יכול לקדש כדלקמן (ד' קו:) הלכך קידוש ברישא והדר מאור לפי שאנו רוצין לסמוך יין להבדלה והבדלה על כרחך לבסוף תהיה כשאר כל מוצאי שבתות והאי דלא מקדים יין מקמי מאור כשאר מוצאי שבתות שאם כך היה נראה על הקידוש ולא על הבדלה אבל במוצ''ש דעלמא דליכא קידוש מקדמי ליה: קינ''ה. סבירא ליה כרב דקידוש קודם להבדלה ורוצה נמי לסמוך יין להבדלה טפי מקידוש הלכך קידוש ברישא והדר כל סדר הבדלה של סדר כל מוצאי שבת דהוי יין מאור והבדלה אי נמי רוצין להבדיל בין קידוש להבדלה בכל היכולת: נקי''ה. קידוש קודם להבדלה כרב ויין נמי רוצה לסמוך להבדלה כמו שפירשתי הלכך נקי''ה בעינן ומאור משוי ברישא מקמי קידוש דהא כל מוצאי שבת קודם להבדלה לפי שנהנה בו תחלה ה''נ קודם לקידוש שהרי נהנה בו תחלה והרי אי אפשר לאומרו בין יין להבדלה כדין שאר מוצאי שבת שהיין קודם לו בשביל שתדיר דא''כ יש כאן הפסק בין יין להבדלה: ה''ג שאמר [משום] רבי יהושע בן חנניה נהי''ק. וטעמא כדמפרש לקמן דהבדלה קודם לקידוש והלכך נר תחלה לפי שרוצה ליתן יין סמוך להבדלה ולקידוש ששניהן נתקנו על היין אבל מאור אומרו בלא יין אם אין לו כוס: ה''ג משל דר' יהושע בן חנניה כו'. אביי ורבא סבירא להו כרב דאמר יקנ''ה ובזמן הוא דפליגי אביי סבירא ליה יקזנ''ה מאחר שמתחיל לקדש יגמור כל הקידוש ויאמר זמן שאם אין כאן קידוש אין כאן זמן אבל הבדלה אינה גורמת לומר זמן ורבא ס''ל מה מצינו בכ''מ זמן לבסוף הכא נמי זמן לבסוף וטעמו של דבר דזמן אומרו אפילו בשוק ועיקרו אינו על הכוס הלכך אומר לבסוף: והלכתא כרבא. דאמר יקנה''ז דקידושא והדר הבדלה וכי מבדיל ברישא מיחזי דהוי עליה קדושת שבת כמשוי: רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא. במוצאי שבת של חול: בריך אבשמים ברישא. כמנהג שלנו: א''ל. רב הונא לרבא לאחר שגמר הבדלה והא בין ב''ש כו' ולא פליגי לא גרסינן: נר ומזון בשמים והבדלה. היכא דאין לו אלא כוס אחד: זו דברי ר''מ. דהכי הוו תני לפלוגתייהו דב''ש וב''ה דסתם מתני' ר''מ: על המזון שהוא בתחלה. דכיון דגמר סעודתו בההוא מחייב ברישא ואין מעבירין על המצות ואמר רבי יוחנן נהגו כו': רבי יעקב בר אבא איקלע לבי רבא. שבת הוא כדאמרינן לקמיה כי מטא לאבדולי כו' אלמא דמעיקרא סעודת שבת ביום היו אוכלין: אכסא דברכתא. ברכת המזון בירך עליו לבסוף בפה''ג כמו שאנו עושין: לא הוי ידעיתו אי משקו לכו תו בתר כסא קמא אי לא וכי ברכיתו אקמא לא הוה דעתייכו אכסא אחרינא והוה ליה כל חד כתחלת סעודתו ומשום הכי בעיתו למיהדר וברוכי:

רבה אמר יהנ''ק ולוי אמר קני''ה. רשב''ם מהפך הגירסא משום דרב ושמואל ולוי חברים היו ואין צריך להפך משום זה דגמ' נקט כל אותם שאומרים יין תחלה יקנ''ה ינה''ק יהנ''ק ואח''כ אותם שאומרים קידוש ברישא קני''ה קינ''ה ואח''כ נר תחלה נקי''ה ניה''ק ומיהו בירושל' משמע כפירוש רשב''ם: קני''ה. פירש רשב''ם דרוצה לסמוך יין להבדלה משום דמקדשין על הפת ואין מבדילין על הפת ולפי מה שפירש ר''ת לקמן (ד' קו: בד''ה מקדש) דאין מקדשין על הפת יש לפרש שאם הי' מרחיק יין מן הבדלה יאמרו שאינו בא אלא בשביל קידוש שהוא לכבוד יו''ט: והלכתא כרבא. משום [אינך] . אמוראין אצטריך לפסוק כרבא ולא משום אביי דקיי''ל (ב''ק ד' עג.) בכולי גמרא כרבא לגבי אביי בר מיע''ל קג''ם: ואמר רבי יוחנן נהגו העם כבית הלל. והשתא חולק רבי יוחנן אסתם משנה ואיכא למימר שבלשון יחיד היה שונה אותה והיה שונה בה דברי רבי מאיר בהדיא והאי נהגו לא הוי כהאי נהגו דבפרק בתרא דתענית (ד' כו:) דמפרש דאורויי לא מורינן ואי עבדי לא מחינן בידיהן: בריך אכסא קמא. של קידוש ואכסא דברכתא של בהמ''ז והא דתנן בכיצד מברכין (ברכות דף מב.) בירך על היין שלפני המזון פטר יין שלאחר המזון היינו לאחר הסעודה וקודם ברכת המזון שהיו רגילי' לשתות יין אחר הסעודה קודם ברכת המזון: לא הוי ידעיתו אי משקו. פרשב''ם כי ברכיתו אכסא קמא לא ידעיתו אי יהבו לכו כסא אחרינא והוה כל חד כתחלת סעודה ולפירושו משמע שהיו מברכין נמי תוך הסעודה וקשה דהא משמע שהיו עושים בי ריש גלותא כרבא דבריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ולא על כל כסא וזהו דוחק לומר שלא היו שותים בבי ריש גלותא יין באמצע הסעודה לכך נראה לפרש שלא היו מברכין תוך הסעודה כי היו יודעים שיתנו להם יין כל צרכן אבל בבהמ''ז לא היה כוס כי אם למברך והיו מסתפקים אם יגיע להם לשתות ממנו: אנא דעבדי כתלמידי דרב. פירש רשב''ם אף על גב דשמעינן מהכא דברכת המזון אפסוקי סעודתא הוא מכל מקום לא בעי לברוכי אחר יין שבסעודה מקמי דליבריך ברכת המזון לפי שברכת המזון פוטרתו דהשתא בברכה אחת מעין שלש סגי כל שכן בשלש ברכות והכי איתא בה''ג ומיהו אין זה ק''ו דהא פסקינן בברכות (דף מא:) דברים הבאים שלא מחמת הסעודה אחר הסעודה פי' וקודם ברכת המזון טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם וכן תאנים וענבים בתוך הסעודה לרב ששת ולא מיפטרו בג' ברכות דבהמ''ז ורש''י פירש בתשובה דצריך לברך אחריו כמו תאנים וענבים לרב ששת ואין נראה דהא מסקינן התם אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם לאחר הסעודה טעונין בין לפניהם בין לאחריהם והיינו דלא כרב ששת ואע''ג דרש''י פירש התם לאחר הסעודה כלומר

דף קג - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד