פסחים קב ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קב - ב

וכשגמרו סעודתן, מביאין לו שתי כוסות.

כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון. ^[1]

והשני אומר עליו קדושת היום. והוינן לרבי יוסי: אמאי צריך שתי כוסות נפרדות לברכת המזון ולקידוש? ונימרינהו לתרוייהו אחד כסא!

[בשלמא לרבי יהודה לא קשיא, כיון שהוא מפסיק בעקירת שולחן בין הקידוש לברכת המזון, צריך שתי כוסות]. ^[2] ומתרצינן: אמר רב הונא אמר רב ששת: אין אומרים שתי קדושות [שתי מצוות] על כוס אחד! ^[3]

ומבארת הגמרא: מאי טעמא?

אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאין עושין מצוות "חבילות חבילות", שנראה כאילו הם משא עליו, שממהר לפרוק משאו, ונראות המצוות כחבילות משא שפורק מכתפו. ^[4]

ומקשינן: וכי לא מצינו שאומרים שתי קדושות על כוס אחד?

והא תניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת ^[5] - מברך על היין תחילה, כשעושה הבדלה [לפי שברכת היין תדירה יותר משאר הברכות של הבדלה, ותדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם].

ואחר כך מברך על המאור בורא מאורי האש. ואחר כך מברך על הבשמים [ברייתא זו כבית שמאי, ובית הלל סברי שברכת הבשמים היא לפני המאור, כמנהגנו].

ואחר כך אומר הבדלה על הכוס, לפי שהיא ברכה ארוכה והשאר ברכות קצרות הלכך אומרה לבסוף.

ואם אין לו אלא כוס אחד ולא ישאר לו יין לכוס של ברכת המזון אחר סעודתו במוצאי שבת - מניחו לאחר המזון, ומשלשלן [מלשון שלשלת], שמחברן כולן - לאחריו! שאומר את כל הברכות אחר ברכת המזון, על אותו הכוס. ^[6]

הרי שאומרים שתי ברכות על כוס אחד, דהיינו הבדלה וברכת המזון?! ^[7]

ומתרצינן: אין לו - שאני! אם אין לו אלא כוס אחת מותר לומר שתי קדושות על כוס אחת, ומה שאמרנו שאין לומר שתי קדושות על כוס אחת הוא כשיש לו יין לשתי כוסות.

ואכתי תקשי: והא ליל יום טוב ראשון של פסח שחל להיות אחר השבת, דאית ליה יין, לפי שכל אדם מישראל יש לו מספיק יין, שהרי אפילו עני בישראל נותנים לו יין לארבעה כוסות, ^[8] ואמר רב: יקנ"ה שסדר הברכות הוא יין, קידוש, נר, הבדלה [שראשי תיבות שלהם יקנ"ה]. וקסלקא דעתין שבליל יום טוב ראשון של פסח שחל במוצ"ש הוא מדבר.

הרי, שאף שיש לו יין מותר לומר שתי ברכות דהיינו קידוש והבדלה על כוס אחד? ומתרצינן: אמרי: מדלא אמר רב "זמן", שלא הזכיר בסדר הברכות גם ברכת שהחיינו שאומרים בליל ראשון של פסח, מכלל, דבשביעי של פסח עסקינן, שאין אומרים אז שהחיינו.

ושמא עני הוא, דכל מאי דהוה ליה כבר אכיל ליה בכל ימות החג, ולית ליה. שלא נשאר לו עתה כי אם כוס אחד של יין. ולכן מותר לו לומר שתי ברכות על כוס אחד.

ואכתי תיקשי: והא ליל יום טוב ראשון של פסח, דאית ליה יין, ואמר אביי: יקזנ"ה. שהסדר הוא: יין, קידוש, זמן, נר הבדלה.

ורבא אמר: יקנה"ז - יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן.

ודבריהם נאמרו על ליל יום טוב ראשון של פסח, שהרי הם הזכירו גם זמן. ^[9]

הרי, שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד אפילו כשיש לו יין! ומתרצינן: אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא היא, לפי ששניהם ענינם קדושת יום טוב [שגם בהבדלה הוא מזכיר קדושת יום טוב, שאומר ברוך המבדיל בין קדש לקדש], ^[10] ולכן מותר לאומרם על כוס אחד. ^[11]

אבל ברכת המזון וקידוש - תרי מילי נינהו, ואין לאומרם על כוס אחד. ולכן מצריך רבי יוסי לעיל שתי כוסות לקידוש וברכת המזון.

גופא: ליל יום טוב שחל להיות אחר השבת - רב אמר: יקנ"ה. שהקידוש קודם להבדלה משום שקדושת היום עדיפא מהבדלה, או משום שאם יבדיל קודם יראה הדבר כאילו קדושת יום השבת היא כמשא עליו שממהר ליפטר ממנה. הלכך, ברכת היין היא הראשונה כבכל קידוש, שהיין קודם לקידוש משום שברכת היין תדירה יותר מהקידוש. ^[12] ולאחר הקידוש אומר נר והבדלה, כמו בכל הבדלה, שהנר קודם להבדלה. ^[13] ושמואל אמר: ינה"ק. שהוא סובר שהבדלה קודמת לקידוש, כדמפרש לקמן: משל למלך שיוצא ושליט נכנס מלווין קודם את המלך ואח"כ יוצאים לקראת השלטון. כך השבת חשובה מיום טוב, ומלוין אותה קודם בהבדלה. הלכך אומר יין נר הבדלה, לפי הסדר שבכל הבדלה, ואח"כ קידוש.

הערות

^[1] הטעם שמקדים ברכת המזון לפי שהיא תדירה ותדיר ושאטינו תדיר תדיר קודם. או מפני שחיוב ברכת המזון חל עליו מבעוד יום קודם שחל עליו חיוב קידוש. בעל המאור. ויש שכתב הטעם משום שכל זמן שהוא סועד אינו חייב בקידוש לדעת רבי יוסי ונמצא שברכת המזון היא הגורמת לו להתחייב בקידוש ולפיכך מן הדין שתקדם. מהר"ם חלאוה. אולם הרשב"ם כתב דלרבי יוסי אם ירצה לפרוס מפה ולקדש כ"ש דעדיף טפי אלא רבותא בא לאשמעינן שאי"צ לקדש מיד אלא יכול לגמור סעודתו ואח"כ לקדש, דאל"כ שמואל דאמר לעיל ק. א דפורס מפהנ ומקדש כמאן אתיא. ובספר ביאור מרדכי כתב שאפשר שהרשב"ם אינו חולק על הראשונים הנ"ל שדוקא באמצע הסעודה שעדיין לא חלה עליו חובת ברכת המזון אז עדיף לפרוס מפה ולקדש אבל אם ממשיך בסעודתו עד שגמר לסעוד ונתחייב בברכת המזון חובה עליו לברך תחילה ברכת המזון וכהראשונים הנ"ל.

^[2] כ"כ הרשב"ם. והתו' ביארו שרק לרבי יוסי קשיא מפני שלשיטתו גם ברכת המזון וגם הקידוש באים על סעודת שבת שהרי לדידיה המשך הסעודה שבתוך השבת היא במקום סעודת שבת ולפיכך הקשו שיאמר שניהם על כוס אחת אבל לרבי יהודה לא קשיא שלשיטתו ברכת המזון היא על סעודת חול ואילו הקידוש הוא על סעודת שבת לפיכך אין אומרים אותם על כוס אחת. תוד"ה ונימרינהו.

^[3] כתבו התו' שיש נוהגין מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס של ברכת המזון אלא מביאים כוס אחר לשבע ברכות אך רבינו משולם היה אומר הכל על כוס אחד דלא דמי לברכת המזון וקידוש שהם שני דברים אבל ברכת המזון ושבע ברכות דבר אחד הם שברכת המזון גורמת לברכת נישואין. וברכת אירוסין ונישואין נהגו לומר בחופה על שתי כוסות. והטעם משום שלכתחילה ניתקנו זה בלא זה [בזמנם שהקידושין והנישואין לא היו בזמן אחד]. ועוד כיון שנהגו לקרות הכתובה באמצע הוי הפסק ולכן צריך שתי כוסות. תוד"ה שאין.

^[4] הרשב"ם. והתו' כתבו הטעם שכדי שיהא לבו פנוי לכל מצוה ולא יפנה ליבו ממנה לפיכך אין עושין שתי מצוות כאחד. מועד קטן ח. ב. תוד"ה לפי. ויש מהאחרונים שנתן טעם לפי שהעוסק במצוה פטור מן המצוה נמצא כשעושה שתי מצוות כאחד נעשית אחת מהן בזמן שפטור הימנה שהרי עסוק בחבירתה והרי הוא כאילו אינו מצווה ועושה לגבי אחת מהמצוות שדרגתו פחותה מן המצווה ועושה. בית האוצר ח"א כלל פ"ד. [והאחרונים העירו על שני הטעמים הללו שאינם מתאימים לסוגייתנו שהרי כשעושה שתי קדושות על כוס אחד לא שייך טעם התו' שהרי אין בכך תוספת טירחא ואין לבו נפנה מאחת מהן. וגם טעם השני לא שייך כאן שהרי הוא עושה כל מצוה בנפרד ורק הכוס משותף לשניהם].

^[5] כלומר נכנס לביתו בחזרתו מבית הכנסת. ונקט לשון זה כדי להשמיענו שאעפ"י שכבר התפלל והבדיל בתפילה מכל מקום צריך לחזור ולהבדיל על הכוס. חת"ס להלן קה. ב. ועיי"ש ברשב"ם ד"ה ש"מ המבדיל בתפילה.

^[6] ואף שאסור לאכול קודם הבדלה מכל מקום כיון שאין לו אלא כוס אחד בלבד מותר לו לאכול קודם הבדלה כדי שיברך ברכת המזון על הכוס. תוד"ה מניחו.

^[7] ועל עצם הכלל שאין עושין מצוות חבילות חבילות לא קשיא. שיש לחלק ולומר שאמנם במצוות גרידא אין עושין חבילות. אבל כשהנידון לענין ברכות עדיף למעט בברכות ולעשות חבילות לכן לא הקשו מכאן אלא על הכלל שאין עושין שתי קדושות על כוס אחת. חת"ס.

^[8] רש"י והרשב"ם. והתו' הקשו ע"ז שהרי הוא צריך את כל הארבע כוסות כל אחד לדינו ואין לו כוס מיותרת להבדלה. ולכן הם מפרשים שהכוונה לכל יום טוב ראשון שמן הסתם אדם מכין הרבה ליום טוב. תוד"ה דאית ליה. ובחי' הר"ן מיישב פירוש רש"י שאילו היה הדין שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד היו גבאי הצדקה נותנים לעני חמשה כוסות כשחל ליל פסח במוצאי שבת. ובחת"ס תירץ שאם יש לו ארבע כוסות הרי יכול לצאת ידי חובת הד' כוסות ברוב כוס של כל אחת מהם ולהבדיל במיעוט הכוסות שנשתיירו.

^[9] גם כאן הקשו התו' על רש"י והרשב"ם דלעיל שכל הקושיא היא דוקא מיו"ט ראשון של פסח שיש לו ארבע כוסות והרי אפשר לומר שמדובר כאן ביום טוב של שמיני עצרת שאף בו יש זמן. והתו' לשיטתם ניחא שגם לשמיני עצרת רגילים להכין הרבה שהוא רגל בפני עצמו. תוד"ה דאית ליה.

^[10] רש"י והרשב"ם. ורבינו חננאל מפרש שהבדלה וקידוש נחשבים לקדושה אחת מפני ששניהם באים קודם אכילה שהרי אי אפשר לאכול עד שיבדיל ויקדש משא"כ קידוש וברכת המזון שהקידוש קודם אכילה וברכת המזון אחר הסעודה ולפיכך נחשבים כשתי קדושות נפרדות. ויש שפירש שקדושה אחת הם לפי שאי אפשר לזה בלא זה. שאי אפשר שתצא השבת בלא שיחול יום טוב ואי אפשר שיחול יום טוב בלא שתצא השבת משא"כ קידוש וברהמ"ז שאינם תלויים זה בזה. מהר"ם חלאוה.

^[11] יש שכתבו בדעות הרמב"ם שלפי המסקנא אף הבדלה וברכת המזון חדא מילתא היא והגמ' חוזרת בה עתה ממה שאמרה "אין לו שאני" אלא אפילו כשיש לו שתי כוסות יכול להבדיל ולברך ברכת המזון על אותו כוס. והביאור בזה היות וברכת המזון כמו הבדלה שניהם באים על העבר שהבדלה באה על היום שעבר וברכת המזון על הסעודה שעברה ורק ברכת המזון וקידוש נחשבים לשני דברים לפי שהקידוש על העתיד וברכת המזון על העבר. ומה שנקטה הברייתא את הדין שמלשון כולן לאחריו באופן שאין לו אלא כוס אחד כי אחרת אסור לו לטעום קודם הבדלה ולכן הוא חייב להבדיל קודם שיאכל וכמבואר בתוד"ה מניחו. מגדל עוז ומרכבת המשנה על הרמב"ם הל' שבת פכ"ט הי"ב, ובמרומי שדה כאן.

^[12] הקשו התו' אמאי לא תיקנו בברכת המזון שיברך על היין קודם ברכת המזון כמו בכל מקום שברכת היין קודמת. ותירצו דברכת המזון בא לשם גמר סעודה ומפסיק לכל מה שלפניו ואם היה מברך על היין קודם יצטרך לברך שנית אחר ברהמ"ז. תוד"ה יקנ"ה. ויש ראשונים מתרצים שהרי מבואר במסכת ברכות [נא. ב] אליבא דבית הלל שכל הטעם שברכת היין קודמת לקידוש מפני שהיין גורם לקדושה שתאמר דהיינו שאם אין יין לא מקדשים או משום שברכת היין תדירה מברכת הקידוש וזה לא שייך לגבי ברכת המזון שהרי אין היין גורם לברכת המזון שאף כשאין לו יין חייב לברך ברהמ"ז וגם ברהמ"ז תדירה יותר מברכת היין שהלחם מצוי יותר מהיין. ריטב"א ברכות שם. ויש שהביאו מירושלמי שהטעם שאינו מברך על היין קודם לפי שמתוך שברכת היין קצרה אם ימתין עד אחר ברהמ"ז היה שוכח ושותה בלא ברכה.

^[13] כתב הרשב"ם שמה שלא נזכר בדברי האמוראים ברכת הבשמים לפי שאין מברכים על הבשמים במוצאי שבת שהוא יום טוב שהרי טעם הבשמים משום איבוד הנשמה יתירה וביו"ט יש גם כן נשמה יתירה. והקשו עליו התו' דאם כן במוצאי יו"ט אמאי לא מברכים על הבשמים. ולכן הם מתרצים דביו"ט באמת אין נשמה יתירה ומה שאין מברכים על בשמים במוצ"ש שחל בו יו"ט משום ששמחת יו"ט והאכילה והשתיה משיבים את הנפש כמו בשמים. תוד"ה רב. והראשונים הביאו משמו של רש"י טעם שלא להריח בשמים כשחל ביום טוב, גזירה שמא יקטום. מרדכי ביתה פ"ד סי' תרנ"ג ועוד ראשונים. ובשם ר"ת כתבו שאמנם גם במוצ"ש שחל ביו"ט מריחים בשמים ומה שלא הזכירו זאת האמוראים לפי שאין צריך לחזר אחר הבשמים. אור זרוע סי' צ"ב.

גמרו סעודתם, לדעת ר' יוסי מביא שני כוסות, כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום. ושואלים: אמאי [מדוע] צריכים שני כוסות? ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא [ושיאמר את שתיהן את ברכת המזון והקידוש על כוס אחת]!

אמר רב הונא אמר רב ששת: הלכה היא שאין אומרים שתי קדושות (שתי מצוות, קידוש היום וברכת המזון) על כוס אחד. ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו]? אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. שהעושה כמה מצוות יחד כעין חבילה, נראה כאילו חפץ להיפטר מהם ולסיימן במהרה.

ושואלים: ולא, וכי אין עושים כן? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין "בורא פרי הגפן" ועל המאור (על הנר) "בורא מאורי האש", ועל הבשמים "בורא מיני בשמים", ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין מניחו לאחר המזון ומברך עליו ברכת המזון ומשלשלן את כל שאר הברכות הללו כולן לאחריו. משמע שגם מברך על המזון וגם מבדיל על כוס אחת בבת אחת! ומשיבים: מכאן אין ראיה, אין לו שאני [שונה], ובשעת הדחק מוטב שיברך כשיין לפניו, אבל כשיש לו שתי כוסות יין — יברך על כוס אחת ויקדש על השניה.

ומקשים: והא [והרי] יום טוב שחל להיות אחר השבת (במוצאי שבת), שמן הסתם אית ליה [יש לו] יין, ובכל זאת אמר רב שסדר הברכות על הכוס הוא יקנ"ה — יין ("בורא פרי הגפן"), קידוש של חג, נר ("מאורי האש"), הבדלה לשבת, הרי שעושים קידוש והבדלה על כוס אחת!

אמרי [אומרים בדחיה]: מכיון שלא אמר ברכת זמן, שלא מנה גם ברכת "שהחיינו" בין ברכות אלה מכלל שבשביעי של פסח עסקינן [אנו עוסקים] כאן, שכן זהו יום טוב יחיד שאין צריכים לומר בו "שהחיינו", וכיון שכך אפשר לומר שכל מאי דהוה ליה אכיל ליה [מה שהיה לו בביתו אכלו כבר] ואין לו כבר יין כראוי לשני כוסות ולכן מברך הכל על כוס אחת.

ושוב מקשים: והא [והרי] יום טוב ראשון שחל במוצאי שבת דאית ליה [שיש לו] מן הסתם עדיין שתי כוסות יין ואמר אביי שסדר הברכות על הכוס במקרה זה הוא כסדר יקזנ"ה — יין, ("בורא פרי הגפן"), קידוש של חג, זמן ("שהחיינו"), נר הבדלה לשבת, ורבא אמר: הסדר הוא יקנה"ז — יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן, ומכל מקום לדעת שניהם אף שנחלקו בסדר הברכות הרי שעושים קידוש והבדלה על כוס יין אחת.

אלא עלינו לדחות את ההסבר הקודם, ולומר: הבדלה וקידוש חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], והוא ענין הגדרת והבלטת קדושה שבימים מיוחדים. ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו [שני דברים נבדלים הם] והאומרם על כוס אחת נראה כמצרף מצוות שאינן שייכות זו לזו משום שרצונו להיפטר מהן.

א גופא [גוף הדבר], כיון שהוזכרה בעיית סדר ברכות בקידוש של יום טוב החל אחר השבת, דנים בענין לגופו. יום טוב שחל להיות אחר השבת רב אמר: הסדר הוא יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. שתחילה גומר סדר הקידוש ואחר כך סדר הבדלה. ושמואל אמר: הסדר הוא ינה"ק — יין, נר, הבדלה, קידוש. שתחילה גומר כל סדר הבדלה ואחר כך קידוש.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Rabbi Yosei maintains that once they have finished their meal, they bring out two cups; over the first cup one recites the Grace after Meals, and over the second cup he recites the sanctification of the day. The Gemara asks: Why do they need two cups? And let them say both of them, Grace after Meals and kiddush, over one cup.

Rav Huna said that Rav Sheshet said: One does not recite two sanctifications, i.e., for two mitzvot such as Grace after Meals and kiddush, over one cup. What is the reason for this halakha? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Because one does not perform mitzvot in bundles. If someone performs multiple mitzvot all in one go, he gives the impression that they are a burdensome obligation that he wants to complete as fast as possible.

And does one not perform multiple mitzvot together? But wasn’t it taught in a baraita: One who enters his home at the conclusion of Shabbat recites the blessing over the wine, and then over the light, and then over the spices, and thereafter he recites havdala over the cup of wine. And if he has only one cup of wine, he leaves it for after he eats his food, and uses it for Grace after Meals, and arranges all of the other blessings together thereafter. This baraita indicates that one may use the same cup both for Grace after Meals and havdala. The Gemara answers: We cannot prove anything from here, as a case where one does not have an additional cup is different. One who has two cups of wine is required to recite Grace after Meals over one of the cups and havdala over the other one.

The Gemara continues its line of questioning: But there is the case of a Festival that occurs after Shabbat, when presumably one has enough wine. And nevertheless, Rav said that the proper order of the blessings is according to the Hebrew acronym yod, kuf, nun, heh: The blessing over the wine [yayin], kiddush, the blessing over the candle [ner], and havdala. This ruling shows that one recites kiddush and havdala over the same cup of wine.

They say in answer to this question: From the fact that Rav did not say that one recites the blessing for time, Who has given us life [sheheḥiyanu], sustained us, and brought us to this time, this proves by inference that we are dealing with the seventh day of Passover, which is the only Festival day on which one does not recite the blessing for time. If so, it is possible that whatever wine this person had, he has already consumed over the course of the Festival, and he does not have enough wine left for two separate cups.

The Gemara asks: But there is the case of the first Festival night that occurs after Shabbat, when one has wine, and nevertheless Abaye said that the order of the blessings in this instance follows the Hebrew acronym yod, kuf, zayin, nun, heh: The blessing over wine [yayin]; kiddush; the blessing for time [zeman]; the blessing over the candle [ner]; and havdala. And Rava said that the order of the blessings is in accordance with the acronym yod, kuf, nun, heh, zayin: Wine [yayin]; kiddush; candle [ner]; havdala; and the blessing for time [zeman]. Although Abaye and Rava dispute the correct order of the blessings, they agree that one recites multiple blessings over a single cup of wine.

Rather, the Gemara rejects the previous explanation in favor of the following: Havdala and kiddush are one matter, as they both mark and draw attention to the sanctity of certain days. By contrast, Grace after Meals and kiddush are two entirely different matters. Therefore, one who recites both of them over the same cup of wine is combining two unrelated mitzvot, apparently so that he can be done with them as quickly as possible. Consequently, this practice is prohibited.

After raising the issue of the proper order of the blessings for kiddush on a Festival that occurs right after Shabbat, the Gemara addresses the matter itself. With regard to a Festival that occurs after Shabbat, Rav said that the proper order of the blessings follows the acronym yod, kuf, nun, heh: Wine [yayin], kiddush, candle [ner], and havdala; and Shmuel said the proper order is yod, nun, heh, kuf: Wine [yayin], candle [ner], havdala, and kiddush.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרו כוס ראשון אומר עליו בהמ"ז והשני מקדש עליו ואמרינן ונמרינהו כלהו בחד כסא ודחי' לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד מאי טעמא לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ולא והתניא הנכנס לבית במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ אומר הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן אחריו הנה אומר שתי קדושות על כוס אחד ושני' לית ליה שני והא יו"ט דאית ליה אחר שבת ואמר רב יקנ"ה ודחי' מדלא אמר רב זמן ש"מ דהאי יום טוב אחר שבת דקתני רב יקנ"ה בשביעי של פסח עסקי' דלית ליה יין דכל דהוה ליה שתיה והא יו"ט [ראשון] דאית ליה ואמר אביי (יקנ"ה) [יקזנ"ה] ורבא אמר יקנה"ז ופריק כי קאמרי' שתי קדושות אבל קידושא ואבדלתא חדא קידושא היא כלומר וברכת המזון והקידוש של יום שתי קדושות הן ומאי שנא ופירוש קידוש היום והבדלה תרוייהו קודם אכילה הן קידוש וברכת המזון הקידוש קודם אכילה וברכת המזון אחר הסעודה לפיכך שתי קדושות הן ואסיקנא יום טוב שחל להיות אחר השבת הלכתא כרבא דאמר יקנה"ז:

אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. פי' שתי מצות. וכתבו התוספת ומטעם זה נוהגים בחופה שאין אומרים שבע ברכות על כוס של ברכת המזון אלא מביאים כוס אחר ואומרים עליו שבע ברכות ואח"כ מחזירין כוס שלברכת המזון ואומרי' עליו בורא פרי הגפן וחל תתמה שמביאין כוס לשבע ברכות ואין אומרין עליו בפ"ה דכי האי גוונא אמרינן לקמן רב אסי בריך אכסא קמא ותו לא וברכת אירוסין ונשואין הנהיג רבי' משולם לעשות בכוס א' ולא דמי להא דאמרינן לקמן ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו דהתם זה בא קודם הסעודה וזה בא לאחר הסעודה ור"ת אומר שצריך ב' כוסות לפי שאומרין ברכת האירוסין בבית אירוסין וגם פעמים אדם מקדש אשה וינשאה לאחר זמן מרובה ויש מקומות שנהגו לקרות הכתובה בנתים הלכך צריך ב' כוסות:

מיתבי הנכנס לביתו במוצאי שבת כו' עד אין לו אלא כוס א' מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו. הקשה רבי' ניסים היכי מצי למיכל מקמי הבדלה הא אמרינן לקמן אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ותירץ דהכא מיירי באוכל בשבת מבעוד יום ועשה סעודתו עד מוצאי שבת וסברא מתני' דשבת אינה קודמת להבדלה אי נמי דמיירי שגמר סעודתו קודם שהחשיך:

וכתב הרא"ש ז"ל ועוד נראה לתרץ דודאי אם אין לו שום כוס ומצפה למצוא כוס למחר לא יאכל כל הלילה אלא ימתין עד למחר ויבדיל על הכוס אבל אם יש לו כוס אחד ואינו מצפה שימצא למחר כוס אחר מוטב שיאכל קודם שיבדיל ויבדיל ויברך על אותו הכוס ממה שיבדיל על כוס ויברך ברכת מזון בלא כוס ע"כ. ואסיק אין לו שאני:

גופא יו"ט שחל להיות אחר השבת וכו' עד ינה"ק הקשו בתוספת דבכל מילי דטעון כוס כגון קידוש והבדלה וברכת חתנים תקנו לומר ברכת היין תחילה וברכת המזון תקנו לומר לבסוף דאין לומר דלא שייך לברך בפ"ה כיון שאם היה רוצה לשתות לא היה צריך לברך דהא אמרינן לקמן הב לן וניבריך אתסר למישתי כו' שאם היה מברך ברכת היין תחלה ברכת המזון היה הפסק בין היין לשתייתו אעפ"י שהכוס בידו דברכת המזון חשיב סלוק והיסח הדעת על מה שלפני' כדאמרינן לקמן שצריך לברך אכסא קמא ואכסא דברכתא אעפ"י שהכוס בידו ויודע ששתה:

כתב הרשב"ם ומה שאין נותנין האמוראים סימן לבשמים לפי שאין מברכין על הבשמים למוצאי שבת שהיא יו"ט שהרי גם ביום טוב יש לו נשמה יתירא כבשבת. והתוס' הקשו דא"כ במוצאי יו"ט נמי יברכו על הבשמים וכתב הרא"ש ז"ל עיקר הטעם דאע"ג דביום טוב ליכא נשמה יתירא מיהו שמחת יו"ט ואכילה ושתיה מועלין כמו הבשמים ע"כ. וכן כתב הרי"ט במס' ביצה פרק ב':

למדת ממה שכתבנו שברכת המזון וקידוש אין מברכין אותם על כוס אחד מפני שאין אומרין שתי קדושות על כוס אחד ומטעם מצות חבילות חבילות ואע"פ שביום טוב אחר השבת מברכין יקנה"ז שיש בו קידוש והבדלה קדושא ואבדלתא חדא מילתא היא שהכל לקדושת שבת נתקן ומותר לעשותן על כוס אחד אף במקום שיש לו כמה כוסות אבל ברכת המזון וקידוש ענינים חלוקים הם ואין מברכין אותם על כוס אחד ואפי' אין לו אלא כוס אחד מברך על הכוס ומקדש על הפת ואע"פ שבברכת הבדלה אמרו שמברך על היין ועל הבשמים ועל המאור ואח"כ מבדיל ואם היה אוכל בשבת במנחה וגמר סעודה משחשכה שאינו מפסיק להבדלה כמו שביארנו כשגומר סעודתו אם אין לו אלא כוס אחד מברך עליו ברכת המזון ומשלשל אחריה יין ובשמים ומאור והבדלה כמו שביארנו במסכת ברכות אין לו שאני ויש מתירין בה אף ביש לו ומפני שהבדלה אינה אלא מדברי סופרים ואף ביש לו מותר אבל ברכת המזון וקידוש שהם שתי ברכות של תורה אין מברכין אותם על כוס אחד אף באין לו וכן דעת גדולי המחברים וי"מ הטעם מפני שברכת המזון וקידוש הוא שהם שני ענינים מפני שברכת המזון אמורה על מעשה שנעשה כבר והקידוש על היום שעתיד לבוא ונמצא זה למפרע וזה להבא אבל ברכת המזון והבדלה הרי אף הבדלה נעשית על היום שעבר ונמצאו שתיהן נתקנות על מה שעבר:

נהגו בקצת מקומות בבית חתנים לברך ברכת המזון בכוס אחד וברכת [נשואין] בכוס אחר ואין צורך בכך הואיל ואף הסעודה סעודת שמחה היא הכל ענין אחד הוא ואף ברכת אירוסין ונשואין הואיל ונעשה הכל ביחד אפשר לברכן על כוס אחד ויש חולקין בה ובמקומה יתבאר בעז"ה:

מאחר שביארנו שאין מפסיקין לקידוש למדנו שאם התחיל לאכול מבעוד יום ונמשך עד שהגיעה שעת תפלת ערבית והוא צאת הכוכבים אין מפסיקין לקריאת שמע ותפלה הואיל והתחיל קודם זמן חיוב ויש חולקין בזו ומעמידין ממנה גירסא האמורה בדברי ר' יוסי עד שתחשך דוקא ולא מחשש שבת אלא מתורת חיוב קריאת שמע ותפלה ופי' עד שתחשך עד שיגיע זמן צאת הכוכבים אע"פ שמשעת שקיעת החמה קדש היום ונראה כדעת ראשון:

שביעי של פסח אין אומרין בו זמן שהרי אינו רגל בפני עצמו אבל שמיני עצרת אומרים בו זמן מפני שהוא רגל בפני עצמו אם כן שביעי של פסח שחל במוצאי שבת מקדשין ומבדילין וסדר הברכות יקנ"ה ובשאר ימים טובים הבאים במוצאי שבת אומרים בו יקנה"ז ובשמים מיהא אין מברכין עליהם שאין מברכין אותם אלא שמיום שכלו מנוחה ליום שכלו מלאכה כגון משבת לחול או לחולו של מועד ויש באים בה מגזרת שמא יקטום ואין זה כלום שקטימת דברים המריחים דינה כקטימת אוכלין שמותרת כמו שביארנו במסכת יום טוב ובשאר הבדלות של כל השנה בשמים קודמי' למאור כמו שביארנו במס' ברכות פרק אלו דברים:

תניא כוותי' דר' יוחנן כו' שלש חלוקות הן ר' יוחנן סבר שאפי' יין אין צריך לברך בשינו מוקם וכ"ש חמשה מינ תבואה. ורב חסדא מחלק בין יין וכיוצא בו ובין חמשת מיני תבואה שביין צריך לברך ובחמשת מיני תבואה א"ל לברך ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך והקשינו לרב חסדא מן הברייתא דעקרו. ותירץ מאן תנא עקירות ר' יהודא היא ועל כזה יש לומר אשינויי לא סמכי' דר' יהודא לא פליג את"ק מדקאמר במה דברים אמורים אלמא לפרושי מילתא דתנא קמא אתי ולאו לפלוגי עלי' והילכך נדחו דברי רב חסדא שמחלק ביניהם נשארו ר' יוחנן ורב ששת ונ"ל דאע"ג דאמרי' השתא תניא כיות' דר' יוחנן כבר איתוקם בתיובתא וההיא ברעתא דאותבינן לי' היא סייעתא לרב ששת עם הא דעקרו וסמי חדא מיקמי תרתי הילכך הילכתא כרב ששת דאמר אחד זה ואחד זה צריך לברך:

מביאין כוס ראשון ואומר עליו קידוש היום. פי' כיון שהוא פוסק סעודתו לר' יהודא מן הדין צריך לברך בפה"ג על הכוס של קידוש שהרי סילק דעתו מלאכול ומלשתות יותר וכיון שצריך בפה"ג על כוס הקידוש ממילא דצריך על הגפן על מה ששתה מבע"י כמו שהוכחתי במהדורא תנינא שכל מקם שצריך לברך לפניו צריך לברך למפרע לאחריו:

והשני אומר עליו בהמ"ז פ'י ואע"פ שבירך בפה"ג על כוס הקידוש כיון דאמר הב נברך איתסר לי' למיתי וצריך עוד בפה"ג על כוס של ברכה ועל הגפן אחר כוס הקידוש.

ר' יוסי אומר אוכלין והולכין עד שתחשך גמרו כוס ראשון אומר עליו בהמ"ז והשני אומר עליו קידוש היום. פי' וכוס של קידוש צריך בפה"ג אע"פ שבירך בפה"ג על כוס של בהמ"ז ואע"פ שאם רצה לשתות אחר כוס של ברכה כמה כוסות הוא יכול לשתותן בלא ברכה אפ"ה כוס של קידוש צריך בפה"ג מידי דהוה אארבעה כוסות של פסח דכיון דכל חדא וחדא היא מצוה באפי נפשה מברך אכל חדא וחדא בפה"ג ולא מיפטרא חדא בברכה דאידך שאע"פ שיכול לשתות בין כוס ראשון לכוס שני בלא ברכה כוס שני בעי ברכה משום האי טעמא והם ה"נ הכא כיון דכוס של קידוש הוי מצוה באנפי נפשי' אע"פ שבירך על כוס של ברכה צריך האו לחזור ולברך על כוס של קידוש וכיון שצריך לברך על כוס של קידוש לפניו צריך הוא לברך נמי על כוס של ברכה לאחריו ואנן דלא עבדי' לא כר' יהודא ואל כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש אע"פ שאין אנו מפסיקין כר' יהודא אנו צריכים לברך על כוס של קידוש בפה"ג מפני שהוא מצוה בפ"ע ועל הגפן על מה ששתה מבע"י קודם שיברך על כוס של קידוש:

ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשן. כולן אחריו כתב רבינו נסים זצוק"ל במגלת סתרים היכי מצי לאכול קודם הבדלה והא אמימר בה טות ושמעינן מינה דאסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ואוקמה באוכל במנחה בשבת עסקי' וחשיכה מוצאי שבת ועדיין לא בירך בהמ"ז ונ"ל דאל צרכינן לא דחוקי להכי אלא בכל מוצאי שבת מיירי ואל קשיא ואל מידי דהא דאסור לו לטעום קודם שיבדיל הנ"מ היכא דאית ליה חומרא טובא להבדלה ולבהמ"ז דמצי לקיומי כולהו אבל האי דלית לי' אלא חד כסא אם יבדיל תחלה נמצא שמפסיד כוס של בהמ"ז והילכך תיקנו לי חכמים שיאכל תחלה ואח"כ יבדיל ויברך על אותו הכוס. והם אמרו שאסור לטעום היכי דלא דחיק להכי והם אמרו שיטעום ויאכל תחלה ואל יעשה בהמ"ז באל כוס ואמימר דבת טות משום דלא הו"ל חמרא כלל וכיון שלא הי' מקיים מצות הבדלה כלל לא רצה לאכול אבל זה שיש לו כוס ועתיד לעשות הבדלה מותר לו לאכול ומשלשן עליו וכך מצאתי שתירץ גם רבי' יצחק מדפיר זצוק"ל ונ"ל דדוקא גבי הבדלה אמרי' הכי אבל לא גבי קידוש שאם אין לו אלא כוס אחד מקדש ואוכל ואח"כ מברך בהמ"ז בלא כוס ולא שרינן לי' להתחיל ולאכול בלא קידושש כדשרינן בהבדלה משום דקידוש חמיר מהבדלה דקידוש הוא מן התורה כדנפקא לן לקמן מזכור את יום השבת לקדשו אבל הבדלה אינה אלא מדרבנן. ולקמן נמי אמר רב שבת קובעת לקידוש ואינה קובעת להבדלה. ואע"ג דפליג עלי' שמואל ואמר כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה קי"ל הלכה כרב באיסורי והילכך אין להקל גבי קידוש כמו שהקילו בהבדלה אלא מקדש ואח"כ מברך בלא כוס:

אמר רב יקנ"ה כתב רבי' אלחנן זצוק"ל משום רבו ובשמים ליכא לפי שביום טוב שחל להיות במוצאי שבת הוא שמח מחמת שמחת יו"ט ותענוג המועד ואינו מרגיש באיבוד יתירה ובמוצאי יו"ט נמי ליכא בשמים ש"מ שאניו מפסיד כלום וטעם יפה הוא והנהו רבוואתא דמפרשי' למתינ' דתנן בפ' אילו דברי' בש"א נר ומזון בשמים והבדלה דבמוצאי שבת ליו"ט מיירי כדכתב התם רבי' יצחק מפאס זצוק"ל סברי דאיכא בשמים ממוצאי שבת ליו"ט ואל מסתבר כוותייהו:

פירוש רשב"ם בד"ה ולימרינהו כו' דאילו לרבי יודא כיון דמפסיקין וצריך עקירת שלחן צריך שתי כוסות עכ"ל וקרוב לזה כתבו התוספות אבל לא ידעתי מי הכריחם לזה דאימא דהמקשה הכא אכתי לא אסיק אדעתיה הא דאין עושין מצות חבילות גם לא ידע לפלוגי בין חדא מלתא ובין תרתי מלתא ושפיר פריך נמי לר' יודא ויש ליישב ודו"ק:

תוס' בד"ה ה"ג ראשון כו' מנליה לעיל דמפסיקין לר"י בעקירת שלחן קודם קידוש כו' עכ"ל דמשום דליתי סעודתא ביקרא דשבתא אין לעוקרו כדתניא לעינ ושוין כו' ואם הביא פורס מפה ומקדש וק"ל:

בד"ה שאין אומרים כו' כי אין נכון לברך פעמים כו' עכ"ל וצ"ל דיש לחלק בין בהמ"ז ושבעה ברכות ובין בהמ"ז וקידוש וכן ברכת ארוסין ונשואין דמברכין ב' פעמים בפ"ה וק"ל:

בד"ה מניחו לאחר כו' אלא י"ל דודאי בחנם כו' אבל כשאין לו אלא כוס א' מותר לאכול כו' עכ"ל יש לדקדק דהדרן קושין לדוכתין דמאי דקשיא להו לפי' הר"ן גאון דאין להוכיח מהך ברייתא דאיירי בטעם בהיתר אטעם באיסור דהיינו טעם מבדיל כן יש להקשות אתירוץ זה דבאין לו אלא כוס א' אוכל בהיתר קודם הבדלה ואין להביא מיניה ראיה אטעם מבדיל באיסור ודו"ק:

בד"ה דאית ליה ואמר רב יקנ"ה כו' ועוד דבסמוך דפריך מיקנה"ז לימא דבשמיני וכו' עכ"ל ק"ק אהא דפריך מיקנ"ה ומשום דאית ליה כוסות נמי נימא דבי"ט ראשון של חג או שבועות איירי דאין לו כוסות טובא ועיין בזה במרדכי באורך וק"ל:

תוס' בד"ה שאין אומרים כו' כיון שכבר בירך על כוס כו'. נ"ב ואין המנהג כן אלא לומר בפ"ג באחרונה:

גמרא אר"ה ב"ר יהודה אר"ש א"א שתי קדושות כו'. כצ"ל וכ"ה ברי"ף ורא"ש:

ברשב"ם ד"ה על המאור. כב"ש מ"ל במסכת ברכות. וכ"א (לקמן ר"ד קי):

תוד"ה שאין. עיין רש"א שכ' דיש לחלק כו'. ובין בהמ"ז וקידוש כו' דמברכין ב"פ בפ"ה ול"נ דאה"נ דאין חילוק וא"ח ומברך בפ"ה על הקידוש וכ"מ (לקמן קג ב) ברשב"ם ד"ה וא"ר יקנ"ה ושם בתד"ה רב אשי בשם הירושלמי וכ"כ המ"א סימן רע"א ס"ק ט"ז:

תוס' ד"ה מיתיבי. ודרך הש"ס להקשות ממקום שמוצא לתרץ. כה"ג כתבו (בב"מ קטו ב) ד"ה אמר ואינו מביא אלא דבר שיכול לדחות כו'. ע"ש ויותר מזה כתב הרא"ש בפ"ק דסוכה סי' טו ועמש"כ (במו"ק י):

גמ' אמר ר"ה אמר ר"ש. נ"ב זה חדוש עס"פ מציאת האשה בעובדא דר"ע נראה שהיה ר"ש תלמידו של ר"ה. איברא ר"ה טונא הוו. ושמא אין זה סתם ר"ה:

גמרו כוס א' מברך עליו בה"מ והב' אומר עליו קדו"ה הרשב"ם דגרס בדר' יהודה קידוש קודם בה"מ משום דאסור לטעום קודם קידוש מודה בדר' יוסי דמברך קודם דלר' יוסי מותר הני לטעום קודם דהרי גומר סעודתו קודם וכן נמי לטעמא שכ' המרדכי להקדי' קדוש שהקדוש גורם לבה"מ שתאמר ה"כ לר' יוסי ליתא דלא גרם מידי וא"ש הא דקאמר ר' יוסי גמרו כוס ראשון כו' משום דפליג אר' יהודה אבל להתו' קשה כיון דגם לר' יהודה כוס ראשון אומר עליו בה"מ מה הי' לר' יוסי להאריך גמרו כוס ראשון כיון דלא פליג בהא אר' יהודה וצ"ל משום דלר' יוסי ה"א כשגמרו סגי בכוס א' משא"כ כמ"ש תוד"ה ונימרינהו כו' דלר' יוסי דוקא פריך והשתא מתורץ ק' המרש"א שהק' מנ"ל להתו' דהמקשן לא מקשה נמי לר' יהודה והא"ש דאל"ה קשה מה הי' לר' יוסי להאריך כנ"ל מיהו נלע"ד דלהרשב"ם לא צריכא לדחוקי בסברת התו' דמש"ה לא קשה לר' יהודה דבה"מ אסעודת חול קאי אלא בפשיטות כיון דבתחלה מקדש ואח"כ בה"מ ודינו של קידוש לברך על היין בתחלה ובה"מ דינו לברך על היין בסוף כמ"ש תוד"ה יקנ"ה כו' א"כ א"א לאומרו על כוס א' בשום פנים משא"כ לר' יוסי דמברך בה"מ ואח"כ קידוש והיין בא באמצע בין בה"מ לקידוש ה"ל לקדש עליו ודוק:

אין אומרי' ב' קדושות על כוס א'. ומ"מ כ' תוס' דדי בברכה א' לשניהן גבי ברכת המזון וז' ברכות והיינו משום דברכת היין באה באמצע בין שני ברכות כמ"ש לעיל בסמוך משא"כ שארי ברכות לא שייך זה כגון ברכת אירוסין ונשואין דבשני' ברכת היין נתקן קודם הברכה וא"כ א"א לפטור שניהם בברכה א' ומרש"א לא עמד בזה וק"ל:

ולא והא תני'. פי' דמוכח כדי למעט בברכות עושי' מצות חבילות אבל בלא"ה בודאי לא ס"ד:

הנכנס לביתו במ"ש. בתו' הק' מ"ט לא מקשה ממתני' דלקמן ב"ש אומרי' נר ומזון בשמים והבדלה נלע"ד דהקשו כן לפי רבינו נסי' שהבי' בסמוך דמיירי ה"נ באכל מבע"י אבל למסקנת תוס' במתחיל לאכול משחשיכה איירי א"ש דלא מקשה ממתני' דנר ובשמי' דהתם בהתחיל מבע"י איירי וא"כ בה"מ אתא להפסיק סעודת שבת וכן הבדלה להפסיק שבת אתא וחדא מילי הוא משא"כ קידוש והבדלה לכן מייתי ברייתא דמיירי בסעודת חול ואפ"ה אומרו על כוס א' ודוק:

דאית לי' ואמר רב יקנ"ה. ופרשב"ם דאד' כוסות קאי ונלע"ד אע"ג דכולהו צריכי למילתייהו כמ"ש תו' מ"מ כיון דנותני' לו ד' רביעית ולא בעי למשתי כ"א רובי דכסי אשתייר לי' ד' מיעוטי מד' כסי ומצי להבדיל אהאי שיורי כנלע"ד וק"ל:

גמרו. סעודתן: אומר עליו כו'. ר' יוסי קאמר לה: משלשלן. עד לאחר המזון אלמא אמרי' שתי ברכות על כוס אחד הבדלה וברהמ''ז: ואמר רב יקנ''ה. כדמפרש בשביעי עסקינן ובשביעי ליכא זמן ומכל מקום שמעינן מינה קידוש והבדלה על כוס אחד: ומשנינן מדלא קאמר זמן. בשביעי של פסח עסקי' דשמא עני הוא ואין לו אלא כוס א': והא יום ראשון דאית ליה. דאפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות: קידוש והבדלה חדא מלתא היא. דתרוייהו משום קדושת יו''ט נינהו ובהבדלה עצמו הוא מזכיר קדוש' יו''ט דהמבדיל בין קדש לקדש קא מברך:

רשב"ם
גמרו. סעודתן: כוס ראשון אומר עליו ברכת המזון כו'. ר' יוסי קאמר לה ורבותא הוא שאינו צריך לקדש מיד אלא יגמור סעודתו ויברך ברכת המזון ואח''כ יקדש ומיהו אם פרס מפה וקידש מודה רבי יוסי דכל שכן דשפיר טפי דאי לא תימא הכי אלא דוקא קאמר רבי יוסי ראשון מברך עליו ברהמ''ז אם כן שמואל דאמר כמאן (לעיל דף ק.): ולימרינהו תרוייהו אחד כסא קידוש היום וברכת המזון ולרבי יוסי קא פריך דאילו לרבי יהודה כיון דמפסיקין וצריך עקירת שלחן צריך שני כוסות: שני קדושות. ברכת המזון קורא קדושה כקידוש היום כלומר שתי מצות: חבילות חבילות. דמיחזי עליה כמשוי: מברך על היין. תחלה לפי שהוא תדיר ותדיר קודם: על המאור ועל הבשמים. כב''ש מוקמינן לה במסכת ברכות בפרק אלו דברים (ד' נב.) דאמר מאור ברישא ואחר כך בשמים והבדלה לבסוף לפי שאלו הראשונות קצרות וברכת הבדלה ארוכה לפיכך אומרה לבסוף: משלשלן. לשון שלשלת שמחברם יחד עם ברכת המזון אלמא אמרינן שתי ברכות על כוס אחד הבדלה וברכת המזון: [אין לו שאני]. דלית ליה יין לשני כוסות ואנן בדאית ליה עסקינן: אחר השבת. מוצאי השבת: דאית ליה וקאמר רב יקנ''ה. קס''ד בי''ט הראשון של פסח שחל להיות אחר השבת עסקינן דאית ליה כוסות הרבה דתנן לעיל (ד' צט:) אפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות ואמר רב יקנ''ה אלמא קידוש והבדלה על כוס אחד מצי אמר: ומשני מדלא אמר רב יקנה''ז אלמא בשביעי של פסח עסקינן. דשמא עני הוא ואין לו אלא כוס אחד וטעמיה דרב לקמיה אפרשנו במקומו וכן דרבא ודאביי: והא יו''ט ראשון דאית ליה. דאפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות: קידושא והבדלה חדא מילתא היא. תרוייהו משום קדושת ימים טובים נינהו ובהבדלה עצמה הוא מזכיר קדושת יו''ט דהמבדיל בין קדש לקדש מברך: גופא יו''ט שחל להיות אחר השבת. צריך להבדיל ולקדש ומשמע שאם לא היה יום טוב לא היו חולקין האמוראין הללו אלא כולי עלמא מודו יין מאור והבדלה והשתא דאיכא קדושת היום פליגי ולפיכך צריך ליתן טעם לכל דבריהם ולומר שהקידוש גורם לשנות את הסדר מכמות שרגיל: רב אמר יקנ''ה. ס''ל קדושת היום עדיפא מהבדלה אי נמי דכי מבדיל ברישא מיחזי דהוי עליה קדושת היום כמשוי ולפיכך יין קודם לקידוש כבית הלל (ברכות דף נא:) דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואחר הקידוש נר והבדלה כשאר מוצאי שבתות שהנר קודם להבדלה: ושמואל אמר ינה''ק. שמואל סבירא ליה הבדלה קודם לקידוש כדמפרש טעמא לקמיה משל דרבי יהושע בן חנניא למה הדבר דומה למלך שיצא ואפרכוס נכנס מלוין את המלך השבת להבדיל ואח''כ יוצאין לקראת אפרכוס לקראת יו''ט לקדשו ועל מלתיה דשמואל אמר לה בהדיא בברכות בירושלמי באלו דברים רבי חנינא אמר ינה''ק ואתי רבי חנינא כשמואל דא''ר חנינא בשם שמואל משל למלך יוצא ושלטון נכנס מלוין את המלך ואח''כ מכניסין את השלטון הלכך יין תחלה ואח''כ מאור ואח''כ הבדלה דכיון דהבדלה קודם לקידוש יעשה כל סדר הבדלה כדין מוצאי שבתות דעלמא ואח''כ יקדש ומה שאין נותנין האמוראין סימן לבשמים לפי שאין מברכין על הבשמים ביו''ט שהרי גם ביו''ט יש לנו נשמה יתירה כשבת:

ה''נ ראשון אומר עליו ברכת המזון. להפסיק והשני אומר עליו קידוש היום סמוך לסעודת שבת ולגירסא זו אתי שפיר הא דמשמע לעיל (ד' ק: ושם) דמפסיק לר' יהודה בעקירת שלחן קודם קידוש לפי שהיו רגילין לעקור שלחן לפני ברכת המזון אבל ספרים דגר' ראשון אומר עליו קידוש היום וטעמא שאינו יכול לטעום מכוס ברהמ''ז בלא קידוש קשה מנא ליה לעיל דמפסיקין לרבי יהודה בעקירת שלחן קודם קידוש. והא דקתני בתוספת' דברכות אורחין שהיו מסובין אצל בעל הבית וקדש עליהן היום עקרו עם חשיכה לבית המדרש חזרו ומזגו להם את הכוס אומר עליו קידוש דברי רבי יהודה וברכת המזון לא מזכיר כלל היינו משום דמתחלה עשו ברהמ''ז קודם יציאתם לעשות הפסק בין סעודת חול לסעודת שבת ולכך נמי עשו עקירה לבית המדרש: ונימרינהו לתרוייהו אחד כסא. לר' יוסי פריך כיון דתרוייהו אסעודת שבת קאתו כדפרישית לעיל (ד' ק.) דהך סעודה עולה לו לסעודת שבת הוה ליה למימר תרווייהו אחד כסא אבל לר' יהודה לא פריך כיון דברכת המזון אסעודת חול וקידוש על סעודה הבאה אין לומר שניהם על כוס אחד: שאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד. ויש נוהגין בחופה מטעם זה שלא לומר שבע ברכות על כוס ברכת המזון אלא מביאין כוס אחר ואין מברכין על השני בפה''ג כיון שכבר בירך על כוס ברכת המזון כי אין נכון לברך פעמים אך רבינו משולם היה אומר הכל על כוס אחד דלא דמי לברכת המזון וקידוש דתרי מילי נינהו כדאמרי' בסמוך אבל הכא חדא מלתא היא דברכת המזון גורם לברכת נישואין וברכת אירוסין ונישואין נהגו לומר על שתי כוסות וטעמא דרגילים זה בלא זה כדאמר בכתובות (ד' ז:) מברכין ברכת האירוסין בבית אירוסין וברכת חתנים בבית חתנים ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתים והוי הפסק ולכך מתכוונים ולכך צריך ב' כוסות: מיתיבי הנכנס לביתו כו'. הוה מצי למיפרך ממתני' דאלו דברים (ברכות ד' נא:) דמייתי בסמוך ב''ש אומר נר ומזון ובשמים והבדלה כו' אלא פריך מברייתא משום דבעי לשנויי אין לו שאני כדקתני בברייתא אין לו אלא כוס אחד כו' ודרך הש''ס להקשות ממקום שמוצא לתרץ בפשיטות: מניחו לאחר המזון. הקשה ה''ר נסים איך יאכל קודם הבדלה הא אמרי' לקמן אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ואמימר נמי בת טוות כדאמר לקמן (ד' קז.) ותירץ דהכא מיירי כשאכל מבעו''י עד שחשיכה לו ואע''ג דמפסיקין להבדלה לשמואל וכ''ש לר' יהודה דמחמיר טפי והך ברייתא מוקי לה בסמוך כב''ש ואליבא דרבי יהודה הא דקאמר מניחו לאחר המזון לא שמותר לאכול אלא כלומר כשיפסיק סעודתו בברהמ''ז אז יבדיל וקשה דלשון הנכנס לביתו משמע שלא התחיל לאכול מבעו''י ועוד הקשה מורי ה''ר יחיאל דלקמן (ד' קה:) אמרי' על הך ברייתא ש''מ טעם מבדיל ולפירוש רבינו נסים דמיירי באכל מבעוד יום אין להוכיח כלום אלא י''ל דודאי בחנם אין לו לאכול קודם הבדלה אבל כשאין לו אלא כוס אחד מותר לאכול קודם הבדלה כדי לעשות על הכוס ברכת המזון: דאית ליה ואמר רב יקנ''ה פי' בקונטר' דס''ד דביו''ט ראשון של פסח מיירי דאית . ליה כוסות טובא כדתנן (לעיל ד' צט:) לא יפחתו לו מד' כוסות וקשה דהא כל ד' כוסות צריכי כל חד למילתיה ועוד דבסמוך דפריך מיקנה''ז לימא דבשמיני של חג מיירי דאיכא זמן ואכיל ושתה כל מה דהוה ליה ועוד דאכיל כל מה דהוה ליה לשון אכילה לא היה לו להזכיר אכוסות לכך נראה לפרש דביום טוב ראשון מסתמא אדם מכין הרבה ובשמיני של חג נמי שהוא רגל בפני עצמו רגילין להכין הרבה כדתנן (חולין ד' פג.) ד' פרקים בשנה צריך הטבח להודיע אמה מכרתי לשחוט וחשיב יו''ט האחרון של חג: רב אמר יקנ''ה. ומה שאין מזכיר בשמים פירש רשב''ם דטעם בשמים משום איבוד נשמה יתירה וביום טוב נמי איכא נשמה יתירה. וקשה דאם כן במוצאי יום טוב אמאי לא תקינו בשמים לכך נראה דביום טוב ליכא נשמה יתירה והכא אין מזכיר בשמים משום דשמחת יום טוב ואכילה ושתיה מועיל כמו בשמים ויש טעמים לא נכונים וזה הטעם נכון ועיקר: יקנ''ה. יין ברישא וא''ת אמאי לא תקינו נמי בברכת המזון יין ברישא כמו בכל מקום וליכא למימר דפטר ליה יין שבתוך הסעודה דכיון דאמר הב ונבריך איתסר למישתי ויש לומר דברכת המזון בא לשם גמר סעודה ומפסיק לכל מה שלפניו כדאמר לקמן (ד' קג:) דברכת המזון עקר דעתיה ממשתיא וצריך לברך אכסא דברכתא אף על גב דבירך אכסא קמא והשתא הכוס בידו ודעתו לשתות אח''כ אפילו הכי הוה הפסק לכך תיקנו לברך איין אחר ברכת המזון שאם יברך קודם יצטרך לברך שנית:

דף קב - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד