פסחים ק ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ק - א

דילמא משבשתא היא?! שצריך לגרוס "מתשע שעות ומחצה ואילך" או "מן המנחה ולמעלה", כמו הברייתא דלעיל, ולא קשיא לרב פפא.

אמר ליה מרימר, ואיתימא רבי יימר, למר זוטרא: אכן מתרצתא היא!

שהרי אנא איקלעי לפירקיה, לשיעורו דרב פנחס בריה דרב אמי, וקם תנא [חכם הדורש לרבים] ותני ברייתא זו קמיה דרב פנחס בריה דרב קאמי, וקיבלה מיניה! ^[1]

אי הכי, קשיא: איך אפשר לאוקמיה מתניתין כרבי יהודה? הרי הוא סובר שאפילו בערבי שבתות וימים טובים אסור לאכול סמוך למנחה. ומדוע נקטה משנתנו דוקא ערבי פסחים?

ומסקינן: אלא, מחוורתא כדרב הונא שמשנתנו היא רק כרבי יוסי.

והוינן בה: ולרב הונא - מי ניחא?

והאמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן, ואיתימא אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח, שלא יאכל אדם סמוך למנחה. והלכה כרבי יוסי בערב שבת שאוכל והולך עד שתחשך.

ודייקינן: מדקאמר הלכה כרבי יהודה בערב הפסח - מכלל, דפליג רבי יוסי בתרוייהו! שאף בערב פסח נחלק על רבי יהודה, וסובר שאוכל והולך עד שתחשך. וקשיא לרב הונא, שאמר בערב פסח מודה רבי יוסי שאסור לאכול סמוך למנחה? ומשנינן: לא! אלא כך תדייק: הלכה - מכלל דפליגי בהפסקה!

שרבי יוסי אמנם מודה לרבי יהודה בערב פסח שאסור להתחיל לאכול סמוך למנחה, אלא שהם חולקים באופן שהתחיל לאכול בזמן שהיה מותר ^[2] [בין בערב שבת ויו"ט בין בערב פסח], ונמשכה סעודתו עד הערב, האם צריך אז להפסיק.

שרבי יהודה אומר: צריך להפסיק כשקידש היום. ^[3] ורבי יוסי אומר שאינו צריך להפסיק. ^[4]

ועל זה אמר רבי ירמיה שהלכה כרבי יהודה בערב פסח, שצריך אף להפסיק. והלכה כרבי יוסי בערב שבת שמותר אף להתחיל ולאכול, עד שתחשך, ^[5] וגם אח"כ אין צריך להפסיק אם התחיל בהיתר [דהיינו קודם שתחשך]. ומשנתנו מדברת לענין התחלה, ובאה להשמיענו [שכאמור] בערב פסח מודה רבי יוסי שאסור להתחיל.

דתניא שהם חולקים גם לענין הפסקה: מפסיקין לשבתות, שאם התחיל לאכול בהיתר בערב שבת קודם המנחה והמשיך לאכול עד שהחשיך, מפסיק סעודתו, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אין מפסיקין, אלא מותר לו להמשיך בסעודתו אפילו אחר שהחשיך. ולאחר שיגמור סעודתו יקדש על הכוס. ^[6]

ומעשה ברבי שמעון בן גמליאל [ורבי יהודה] ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו בערב שבת, וקדש עליהם היום, שהחשיך.

אמר לו רשב"ג לרבי יוסי ברבי [כינוי לגדול הדור]: האם רצונך שנפסיק בסעודה, וניחוש לדברי יהודה חבירנו, ^[7] הסובר שצריך להפסיק כשתחשך?

אמר לו רבי יוסי: בכל יום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני? ! "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"?! כלומר, אתה מביישני בפני. ^[8]

אמר לו רשב"ג: אם כן, מאחר שמחית - לא נפסיק! כי שמא יראו התלמידים שאנו מפסיקין ויקבעו הלכה לדורות שצריך להפסיק כרבי יהודה.

אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי שאין צריך להפסיק.

אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבי יהודה דאמר מפסיקין ב"עקירת שולחן", דהיינו שמברכין ברכת המזון מיד משחשיכה. ^[9] ולא כרבי יוסי דאמר שאין מפסיקין כלל אלא ממשיכין בסעודה עד שיגמרו. ולאחר ברכת המזון יביאו כוס לקידוש. ^[10]

אלא, פורס מפה על הפת שעל השולחן, ומקדש על הכוס קידוש היום, ^[11] וממשיך בסעודתו. ^[12]

הערות

^[1] ו"מן המנחה ולמעלה" דקתני בברייתא קמייתא היינו סמוך למנחה. רש"י.

^[2] אבל אם התחיל באיסור מודה רבי יוסי דמפסיק ואפילו מיד. תוד"ה אין מספיקין.

^[3] אבל כל זמן שלא קידש היום אעפ"י שכבר הגיע זמן מנחה אי"צ להפסיק, כדקתני בברייתא דלקמן "וקידש עליהם היום". תוד"ה אין מפסיקין.

^[4] לכאורה הרי רבי יוסי מודה לענין ערב פסח שאסור להתחיל סמוך למנחה משום חיובא דמצה. וא"כ הרי יש לחוש שאם ישלים סעודתו קודם שיאכל המצה יבוא לידי אכילה גסה. ויש לומר שיותר יש לחוש לאכילה גסה כשאדם אוכל מבעוד יום ושוהה בין אותה אכילה לאכילת המצה, שאז מעיו סתומין ואינו יכול לאכול אכילה גסה. אבל כשהוא עוסק בסעודתו ומעיו פתוחין לאכול אין מצוי לו לבוא לאכילה גסה. רבינו דוד.

^[5] הקשו התוס' בסוכה: דהתם אמרינן שלמצוה דאורייתא צריך להפסיק מאכילתו, והרי קידוש הוא מצוה דאורייתא ואיך פסקינן הכא הלכה כרבי יוסי בערב שבת שאין צריך להפסיק. ותירצו דשאני קידוש מכל המצות, משום שיכול לקדש גם למחר ביום. ולפיכך אין לחוש כ"כ שמא יפשע ולא יקדש. עוד תירצו שלענין קידוש מכיון שעוסק בסעודת שבת לא חיישינן כולי האי שמא יתעצל בקידוש היום. שם לח. א ד"ה מאי. והר"ן בסוכה שם הוכיח מדברי רבי יוסי כאן דאפילו במצוה דאורייתא אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק. ואפילו שמואל דמסיק שפורס מפה ומקדש היינו דוקא בקידוש, משום דקידוש במקום סעודה והוא המתחיל את סעודת השבת ומתקן אותה, לפיכך הוא צריך להפסיק מסעודתו ולקדש תחילה. וביאר המחצית השקל כוונתו, שכיון שיש עדיין חלק מהסעודה שיכול לתקנה שתהא עם הקידוש חייב הוא לקדש בשביל שארית הסעודה. משא"כ בשאר מצוות, כקריאת שמע ולולב, שאין חובתם על הסעודה. הלכך כיון שהתחיל ברשות אין צריך להפסיק. או"ח סי' רע"א סק"ו. והרע"א שם כתב שהחילוק בין מצות קידוש לשאר מצוות הוא, שבשאר מצוות האכילה בעצמותה אין בה איסור אלא רק משום שמא ישכח לעשות המצוה, וטעימה בעלמא מותרת, ולכן אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק. משא"כ בקידוש שהאכילה בעצמותה אסורה קודם קידוש שהרי אפילו טעימה בעלמא אסורה בזה לא מהני התחיל בהיתר.

^[6] הקשו התוס' דהא על כרחך אינו צריך לעשות עוד סעודה לשם שבת, דא"כ למה לו להמשיך? יפסיק מיד ויתחיל בסעודה השניה. וא"כ קשה איך יעשו קידוש בלא סעודה והלא אין קידוש אלא במקום סעודה. ותירצו שכיון שמיד אחר הסעודה עושה קידוש גם זה נחשב לקידוש במקום סעודה, וחלק הסעודה שאוכל בשבת עולה לו לסעודת שבת, ולכן יכול לומר רצה בברכת המזון. אך הקשו כיצד יעשה בליל פסח ארבע כוסות, כיון שאינו מקדש אלא אחר ברכת המזון ולא יעשה סעודה אחרת. ותירצו שיעשה ארבע כוסות שלא לפי הסדר הרגיל. אלא כוס ראשון יהיה של ברכת המזון והשני של קידוש ויאכל את הירקות של הטיבול הראשון, ואח"כ יאמר הגדה על כוס שלישי, ויאכל אחריו מרור, ולבסוף יאמר הלל על כוס רביעי. תוד"ה רבי יוסי.

^[7] כתב בעל המאור דלא גרסינן "וניחוש לדברי יהודה", שלא לדבריו ביקש רשב"ג לחשוש אלא לכבודו בלבד, וגרסינן "וניחוש ליהודה". לפי שהפסיק רבי יהודה את אכילתו כשיטתו, ורצה לברך ברכת המזון, חשש רשב"ג לכבודו שלא יהיו הם אוכלים והוא מפסיק. ואמר ליה רבי יוסי שאין לך להפסיק כי הרואים יטעו ויחשבו שאתה מפסיק מצד הדין ויקבעו הלכה כדברי רבי יהודה.

^[8] יש מפרשים "את המלכה" כלומר את השבת שמשולה למלכה. תוס' חכמי אנגליה.

^[9] כמבואר להלן בגמרא בע"ב. וענינו הוא שהיו רגילין קודם ברכת המזון לסלק את השלחנות הקטנים שהיו לפני כל אחד ומשארים רק לפני המברך את שלחנו. תוד"ה מפסיקין ולקמן דע"ב בד"ה לאו. והטעם שצריך להפסיק ולברך ברכת המזון כדי להבדיל בין סעודת חול לסעודת שבת שלא יראה כי הוא גומר סעודת חול. פסקי רי"ד. וכך מוכח מלשון רש"י ורשב"ם לקמן קה א בעובדא דתלמידי דרב.

^[10] לכאורה קשה, איך יכול שמואל לחלוק על כל התנאים. וכתב הרשב"ם ששמואל אמנם סבר שמעיקר הדין הלכה כרבי יוסי וכדקתני בברייתא שקבעו הלכה כמותו אלא שבא להחמיר על עצמו קצת שלא יגמור סעודתו בלא קידוש אלא יקדש תחילה ואח"כ יגמור סעודתו. והתוס' הביאו מירושלמי ששמואל סבר כחכמים, שכתוב שם שרב יהודה בשם שמואל אמר שזו דברי רבי יהודה ורבי יוסי אבל חכמים פליגי עלייהו וסברי פורס מפה ומקדש. תוד"ה אלא. [והנה לדעת הרשב"ם הרי שרב יהודה אמר שמואל לא נחלק על האמוראים דלעיל שהלכה כרבי יהודה בערב פסח שמפסיקין את הסעודה ורק בערב שבת די בפריסת מפה. [וכ"ה להדיא ברשב"ם ד"ה אמר לו רשב"ג]. אולם ברא"ש מבואר שלרב יהודה אמר שמואל גם בערב פסח אינו צריך להפסיק אלא סגי בפריסת מפה. ויתכן שדעתו כתוס', דרב יהודה אמר שמואל סובר כחכמים שחולקין על רבי יהודה ורבי יוסי בין דערב שבת בין דערב פסח. ועוד כתב הרא"ש שמדברי הרי"ף משמע שפסק כרב יהודה אמר שמואל גם לענין ערב פסח. והוסיף שכן מסתבר, שאין לחלק בין ערב פסח לערב שבת. דבשלמא לענין התחלת האכילה יש מקום להחמיר דערב פסח כמבואר בגמ' משום חיובא דמצה. אבל לענין הפסקה כשקידש היום שהוא משום כבוד שבת אין טעם לחלק ביניהם.

^[11] לפי שמיד שקידש היום אסור לאכול בלא קידוש. וממילא דינו ככל שבתות השנה שאם הביאו לפניו לתם על השלחן קודם קידוש מבואר להלן שפורס מפה ומקדש, ועיי"ש הטעם. ועוד טעם, שפריסת המפה היא במקום עקירת השלחן של רבי יהודה. שגם היא באה כדי שיהא היכר להפסיק בין סעודת חול לסעודת שבת. רשב"ם. ויש מהראשונים שכתב שפריסת המפה היא לסימן שאסור להמשיך ולאכול קודם קידוש. פסקי רי"ד.

^[12] כתב הרי"ף שצריך לברך המוציא אחר קידוש כשחוזר לסעודתו. ובעל המאור הקשה עליו, שאם היה צריך לברך המוציא היה צריך גם לברך ברכת המזון. שלא מצינו ברכת המזון אחת לשני ברכות של המוציא. וזה לא יתכן דא"כ היינו רבי יהודה. והרי שמואל אמר שאין הלכה כרבי יהודה. ותירץ ע"ז הרא"ש שמצינו ברכת המזון אחת לשתי ברכות המוציא. כגון בשמש שמבואר במסכת חולין שצריך לברך המוציא על כל פרוסה ופרוסה, דהוי כנמלך. ובודאי שאינו מברך אלא ברכת המזון אחת בסוף. ועוד הביא הרא"ש שבעל המאור הקשה מהמבואר לקמן [קא ב] שחברים שהיו מסובין והפסיקו באמצע והלכו להתפלל אינם צריכים לברך המוציא בחזרתם, וכיון דתפלה לא הוי הפסק, כ"ש קידוש. וע"ז תירץ הרא"ש בשם רבינו יונה. דלא דמי תפילה לקידוש. שכיון שאסור הוא לאכול עד שיקדש הוי ליה כאילו נגמרה אכילתו הראשונה וכשחוזר לאכול אחר הקידוש הוי התחלת אכילה אחרת וצריך לחזור ולברך. משא"כ בתפילה שאינה אוסרתו באכילה קודם שיתפלל.

דילמא משבשתא [שמא משובשת] היא ברייתא זו ואין להקשות ממנה?

אמר ליה [לו] מרימר, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב יימר: אנא איקלעי לפירקיה [אני הזדמנתי לדרשת הרגל] של רב פנחס בריה [ בנו] של רב אמי, וקם תנא ותני קמיה [ועמד חוזר המשניות ושנה ברייתא זו לפניו] וקיבלה מיניה [ממנו], והרי זו הוכחה שהיא מוסכמת ומתוקנת. ומעירים: אי הכי קשיא [אם כך קשה] מה שהקשינו על רב פפא! אלא עלינו לחזור מתירוץ זה ולומר כי מחוורתא [ברור ] הדבר כשיטת רב הונא שמשנתנו היא כשיטת ר' יוסי ואף שבערבי שבתות וימים טובים אוכל והולך עד שתחשך, מכל מקום בערב פסח אסור באכילה משעת המנחה ולמעלה.

ושואלים: ולרב הונא מי ניחא [האם באמת נוח], והאם לדבריו מתיישבות השיטות? והלא אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן ואיתימא [ויש אומרים] שאמר ר' אבהו אמר ר' יוסי בר ר' חנינא: הלכה כר' יהודה בערב הפסח, והלכה כר' יוסי בערב שבת.

ונדייק: כיון שהוצרך לומר כי הלכה כר' יהודה בערב הפסח, מכלל הדברים אתה לומד דפליג [שחלק] ר' יוסי בתרוייהו [בשניהם] גם בערב הפסח וגם בשבתות וימים טובים, ואם כן אי אפשר לייחס לו את משנתנו!

ודוחים: לא, כך יש להבין: הלכה הכוונה היא, מכלל הדברים נלמד דפליגי [שנחלקו] בענין הפסקה. שאף ר' יוסי מודה שאין ראוי להתחיל לאכול בערב הפסח משעת המנחה ולמעלה, אבל לדעתו אם כבר התחיל לאכול והגיע חג הפסח — אינו צריך להפסיק.

דתניא [שכן שנינו בברייתא] שאף בהפסקה נחלקו: אנשים שהיו מסובים ואוכלים בערב שבת מפסיקין לשבתות ואין אוכלים עוד מכניסת השבת אלא מסיטים את השולחן מלפניהם (שהיו להם שולחנות קטנים לכל אחד לחוד) ומתפללים ערבית ומקדשים על היין ואחר כך אוכלים, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אין מפסיקין.

ומספרים: ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוסי שהיו מסובין יחדיו בעכו ביום השישי ואכלו וקדש עליהם היום (השבת), אמר ליה [לו] רבן שמעון בן גמליאל לר' יוסי: ברבי (תואר לאדם גדול ומיוחס), האם רצונך שנפסיק וניחוש (נחשוש) לדברי יהודה חבירנו הסבור שיש להפסיק?

אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני ר' יהודה ופוסק הלכה כמותי, ועכשיו אתה מחבב דברי ר' יהודה בפני? והשתמש במליצה בלשון הכתוב: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" (אסתר ז, ח).

אמר ליה [לו] רבן שמעון: אם כן שאתה סבור שהדבר יתפרש כפסיקת הלכה לא נפסיק, שיש לחשוש שמא יראו התלמידים שהפסקנו ויקבעו הלכה לדורות כר' יהודה שלא כרצוננו. אמרו חכמים לאחר מכן: אכן, לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי שאין צורך להפסיק.

א אמר רב יהודה אמר שמואל: לענין הפסקה זו אין הלכה לא כר' יהודה שאמר שמפסיקים לגמרי ומזיזים את השלחן ממקומו ולא כר' יוסי שאמר שאין מפסיקים כלל, אלא פורס מפה על השולחן ומקדש את השבת, וממשיך סעודתו. ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: כשם שמפסיקין לצורך קידוש

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Perhaps this baraita is corrupted, and therefore it cannot serve as the basis of an objection.

Mareimar said to him, and some say it was Rav Yeimar: I happened to come to the Festival lecture of Rav Pineḥas, son of Rav Ami, and the tanna who recited mishnayot stood up and taught this baraita before him, and he accepted it. This incident proves that the above version of the baraita is accepted and considered accurate. If so, the aforementioned objection to Rav Pappa’s opinion on the basis of the baraita remains difficult. Rather, Rav Pappa’s answer is insufficient, and it is clear that the mishna must be understood in accordance with the explanation of Rav Huna. In other words, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that although one may eat until dark on the eves of Shabbat and other Festivals, it is prohibited to eat on Passover eve from shortly before the lesser minḥa until nightfall.

The Gemara asks: And according to the explanation of Rav Huna, does it work out well? But didn’t Rabbi Yirmeya say that Rabbi Yoḥanan said, and some say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the eve of Shabbat?

The Gemara infers from the above statement: From the fact that it was necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, this proves by inference that Rabbi Yosei disagrees with regard to both cases, both the eves of Shabbat and other Festivals, as well as Passover eve. Consequently, it is impossible to ascribe to the opinion of Rabbi Yosei the mishna’s prohibition against eating on the eve of Passover, as he evidently permits one to eat until dark even on Passover eve.

The Gemara answers: No; the statement should be understood as follows: When it was said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, this proves by inference that they disagree with regard to interruption. Even Rabbi Yosei agrees that one may not start eating on Passover eve from minḥa time onward, but he maintains that one who started to eat is not obligated to interrupt his meal even when the Festival begins.

As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei disagree about interrupting a meal: If people were eating on the eve of Shabbat, they must interrupt for Shabbatot, meaning that once Shabbat begins, they must interrupt their meal, clear away the table, and recite the evening prayers and kiddush before continuing their meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These diners need not interrupt their meal.

The baraita continues by relating a story: And there was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Yosei, who were reclining and eating together in Akko on Friday afternoon, and the day of Shabbat was sanctified, i.e., Shabbat began. Rabban Shimon ben Gamliel said to Rabbi Yosei: Berabbi, a title for an important man of distinguished lineage, is it your will that we should interrupt and be concerned for the statements of our colleague Yehuda, who maintains that one is obligated to interrupt his meal?

He said to him: Each and every day you cherish my statements before those of Rabbi Yehuda, and rule in accordance with my opinion, and now you cherish the statement of Rabbi Yehuda before me? Rabbi Yosei continued by applying a verse to this situation: “Will he even force the queen before me in the house?” (Esther 7:8).

Rabban Shimon said to him: If so, if displaying concern for Rabbi Yehuda’s opinion will be viewed as a halakhic ruling, we will not interrupt, as perhaps the students will see that we have broken off our meal and will establish the halakha for generations in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Sages later said: They did not move from there until they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one need not interrupt one’s meal on the eve of Shabbat and Festivals.

Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one must interrupt one’s meal by removing the table entirely, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who ruled that one need not interrupt one’s meal at all. Rather, one must spread a cloth over one’s table and recite kiddush, after which he may continue his meal. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Taḥalifa bar Avdimi say that Shmuel said: Just as one interrupts for kiddush,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך וכו' ואמרי' מאי איריא ערב פסחים אפי' ערבי שבתות וערבי ימים טובים דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ועוד תניא לא יאכל אדם מתשע שעות ולמעלה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך חשך ושקלינן וטרינן ואוקמ' רב הונא למתני' כר' יוסי ובערב הפסח משום חיובה דמצה אסור למיכל מן המנחה ולמעלה ומודה ליה לר' יהודה בערב הפסח והא דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה בערב הפסח והלכה כר' יוסי בערבי שבתות ובערבי ימים טובים אוקימנה להפסקה דתניא מפסיקין לשבת ועוקרין את השלחן ומקדשין ומברכין ברכת המזון דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מפסיקין אלא גומרין סעודתן ומברכין ברכת המזון ואחר כך מקדשין ומעשה בר"ג ור' יוסי ור' יהודה שהיו מסובין בעכו וכו' עד לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי:

אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש תניא נמי הכי ושוין שאין מביאין השלחן אא"כ קדש ואם הביא פורס מפה ומקדש:

ואח"כ נחלקו בהפסק אכילה למי שהתחיל בה בהיתר בערבי שבתות וערבי ימים טובים וזהו לר' יהודה מקודם תשע שעות לדעת ברייתא אחרונה הנזכרת בסוגיא או מקודם תשע ומחצה ולמעלה לראשונה ולר' יוסי מקודם שתחשך שלדעת ר' יהודה אף בהתחילו בהיתר צריך להפסיק כמו שאתה למד ממעשה של רבן גמליאל ור' יוסי ור' יהודה שאין ספק שבהיתר התחילו אחר שר' יהודה היה עמהם ונחלקו בה:

ואחר שפסקנו כר' יוסי בהתחלה אתה צריך לברר דין הפסקה לכל מי שהתחיל בערבי שבתות וימים טובים מקודם שתחשך שהוא שעת היתר לר' יוסי ואע"פ שגדולי הפוסקים כתבו בזו וערבי שבתות וערבי ימים טובים היכא דאתחיל בה מקמי תשע שעות ואמשיך ליה בסעודתיה עד דקדיש יומא קבלנו עליהם שטעות סופר היה וענינו מקודם שתחשך ואף גדולי המפרשים מעידים שמצאו בהלכות מדוייקות מקמי דקדיש יומא אלא שיש מפרשים בדבריהם שאע"פ שלא הוזכרו ערבי פסחים בהפסקה במחלקתם מ"מ חלוקים הם בענין זה בערבי פסחים כשאר ערבים כל שהתחיל בשעת היתר וכדאמרינן הלכה כר' יהודה בערב הפסח דאלמא חולק היה ר' יוסי אף עליה שלא להפסיק ומשום ערבי פסחים כתבו הם מקמי תשע שעות ואין נראה כן שאם כן לא היה להם לפרוט ערבי שבתות וערבי ימים טובים אלא לא דברו כאן כלל בערבי פסחים:

ונשוב לתורף הענין והוא שכל שהתחיל בערבי שבתות וערבי ימים טובים אף בהיתר אם לר' יהודה כשיעורו ואם לר' יוסי מקודם שתחשך ונמשך בסעודה וקדש היום לדעת ר' יהודה מפסיקין לגמרי ר"ל בברכת המזון ויתבאר למטה לדעתו שמקדש תחלה הואיל ולא גמר סעודתו נמצא שאינו שעת ברכת המזון והוא שעת קידוש ואח"כ מברך על מזונו בכוס אחר ואח"כ חוזר למזונו ומברך המוציא ומ"מ אינו מפסיק עד שיקדש היום וכמו שאמרו בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום הא קודם זמן זה אינו מפסיק ולדעת ר' יוסי אף לכשיקדש היום אין מפסיקין כלל הואיל והתחיל בהיתר אלא גומר סעודתו לגמרי ומברך על מזונו ואח"כ מקדש ואע"פ שאין קידוש אלא במקום סעודה הואיל ואכל קודם הקידוש וברשות מקום סעודה הוא וודאי כך הם חלוקים בערב הפסח אם התחיל בהיתר ר"ל קודם תשע שעות וע"ז אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה ובא שמואל ואמר שבזו אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש ר"ל שמפסיק מלאכול ואינו מברך ברהמ"ז אלא שפורס מפה להיכר הפסקת אכילה לכבוד שבת ומקדש ואח"כ חוזר לסעודה:

ויש מי שכתב בקידוש זה שאין מברך עליו בורא פרי הגפן שאותה של מזון פוטרו וכן היא בתלמוד המערב ויש מתמיהין בו דמשתא וברוכי לא אפשר והאיך ישתה ממנו ואף לדעת האומר שאין הגדה הפסק בזו מפני שיכול לשתות בתוכה משא"כ בקידוש ולדעת גדולי הפוסקים כשיחזור לסעודתו מברך המוציא אע"פ שלא ברך ברהמ"ז שמאחר שע"כ הוא מפסיק בקידוש שהרי נאסרה עליו אכילה בלא קידוש הפסק גמור הוא דהא משתא וברוכי כי הדדי לא אפשר ואין אומרין בו לקבעיה הדר ואע"פ שנמצאת ברהמ"ז אחת עולה לשתים של המוציא כבר מצינו שהיא עולה לאכילת הפת שטעון המוציא ולאכילת דברים הבאים בתוך הסעודה הטעונים בורא מיני מזונות וכן בנמלך שמברך בתחילה על כל דבר ודבר ואפי' בפת וכמו שאמרו בפ' כל הבשר ק"ז ב' שהשמש מברך על כל כוס וכוס ועל כל פרוסה וודאי נראה שאין מברך לבסוף לא ברכת שלש לפת ולא מעין שלש ליין אלא פעם אחת וכן אמרו למטה כיון דאמריתו הבו נברך אתסר לכו למישתי כלומר בלא ברכת היין ואינו צריך משום כך מעין שלש על מה ששתה כבר ואע"פ שבשנוי מקום אמרו למטה כשהוא יוצא טעון ברכה למפרע וכו' התם הפסק גמור הוא או שמא מחשש שמא לא יחזור למקומו וצריך שיברך במקום שאכל וכן ראיה שהרי ברכת המוציא עצמה אם הפסיק מקודם שיטעום כלום חוזר ומברך המוציא ויש חולקים להיתר בלא המוציא דלקיבעיה הדר ואין נראה כן:

ומ"מ למדנו לענין פסק שכל שהתחיל בהיתר וקדש עליו היום פורס מפה ומקדש וחוזר לסעודה אם בהמוציא אם בלא המוציא מר כדאית לי' ומר כדאית לי' אלא שהדברים נראים דוקא בהמוציא ואם גמר סעודתו בקדושת היום מברך על המזון ואח"כ מקדש ופי' בתוספתא בחמישי של ברכות שמזכיר של שבת בברהמ"ז אע"פ שלא קדש ולא סעד בשבת הואיל ומ"מ בשעה שברך שבת הוא:

ועדיין אתה צריך ללמוד אם ערב הפסח בדין זה אם לאו שלא הוזכרה מחלוקת זו אלא בערבי שבתות וימים טובים ואע"פ שבערב הפסח נחלקו מדפסק ר' יוחנן כר' יהודה בערב הפסח ולהפסקה לא נתברר בשמואל שפסקה בפריסת מפה אם אמרה אף בערב הפסח ודלא כר' יוחנן או שמא לא אמרה אלא בערבי שבתות וימים טובים ותדע שגדולי המפרשים סוברים שבערבי פסחים אע"פ שהתחיל בהיתר ר"ל מקודם תשע שעות צריך להפסיק שהרי מ"מ אין לדחות לגמרי מה שאמרו בסוגיא זו אמר ר' יוסי ב"ר חנינא הלכה כר' יהודה בערב הפסח וכר' יוסי בשאר ערבים ופרשנוה לענין הפסקה אלמא שבערב הפסח מיהא מפסיק לגמרי ומכיון שאתה מפריש בין ערב הפסח לערבי ימים טובים אף לענין הפסקה ואתה צריך לפרשה מפני חיבת מצה אי אתה יכול לומר יפסיק לכשיקדש היום כשאר ערבי שבתות וימים טובים שא"כ מה הועילה חיבת מצה אלא מכיון שהגיעה שעת האיסור צריך להפסיק וזהו דעת גדולי המפרשים והוא הנכון לדעתי ואף דעת גדולי הפוסקים נראה כן שכתבו בתחלת סוגיא זו וערבי שבתות וערבי ימים טובים היכא דאתחיל וכו' אלמא דוקא [ערבי] שבתות וערבי ימים טובים ואע"פ שכתבו בה מקמי תשע שעות ט"ס הוא כמו שכתבנו:

ומ"מ הרבה חולקים לומר שאף בערב הפסח אין מפסיקין עד שיקדש היום שהרי לר' יהודה ע"ש וע"פ שוים הם לאיסור התחלה מתשע שעות ולמעלה ואעפ"כ בערבי שבתות וערבי ימים טובים אם התחיל בהיתר אינו מפסיק עד שיקדש היום וכדתניא בני חבורה שהיו מסובים וקדש עליהם היום וא"כ אף לר' יוסי הדין כן בערבי פסחים שלא להפסיק כלל אלא גומר סעודתו ומברך ומקדש ועושה סדרו ואע"פ שאין עוד ארבעה כוסות שהרי אין כאן עוד ברהמ"ז אפשר שברהמ"ז זו עולה לו או שמא אחר ברהמ"ז חוזר לכסדרן לקדש ולברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת המזון ושמואל שפסקה בפריסת מפה אף בפסח כן והלך לו מה שפסק ר' יוחנן כר' יהודה בערב הפסח ונשאר פסקו של שמואל אף בערב הפסח ומותר לאכול עד שיקדש היום ואח"כ פורס מפה ומקדש ועושה סדרו שאין הפסקתו מועלת למצה יותר מפריסת מפה ולא עוד אלא שהרבה מפרשים פרשוה אף בהתחיל באיסור אלא שנראה שכל שהתחיל באיסור כגון ערב הפסח מתשע שעות ולמעלה ודאי צריך להפסיק אלא שאינו צריך להפסיק אף בזו עד שיקדש היום הא משקדש היום צריך להפסיק ואין צריך לומר שמשקדש היום אסור לו להתחיל עד שיקדש וזהו שאמרו ושוין שאין מביאין משחשיכה את השלחן אא"כ קדש והבאת השלחן ענינו התחלת אכילה ואמר שאין מתחילין לאכול עד שיקדש ואף בזו אמרו שאם הביא והתחיל אע"פ שעבר הואיל ושעת קידוש הוא פורס מפה ומקדש ויש מפרשים שבזו הואיל ובאיסור גמור התחיל מפסיק לגמרי ומפרשים בה ואם הביא מבעו"י לכשיקדש היום פורס מפה ומקדש ואף גדולי המפרשים כתבוה כן ואין נראה לי שאחר ששעת קידוש הוא מה הועלנו בין הפסקה גמורה לפריסת מפה ומ"מ בערב הפסח מיהא יש אומרין מאחר ששעת איסורו מתשע שעות ולמעלה שנמצא שהות ביום והפסקתו מועלת לתאבונו י"ל שיפסיק לגמרי:

וי"מ שמועה זו ר"ל ושוין שאין מביאים את השלחן אא"כ קדש בערב הפסח והם גורסים אא"כ קדש היום וענינו שאין מביאין את השלחן ר"ל התחלת אכילה מבעו"י ומתשע שעות ולמעלה עד שיקדש היום ואם הביא פורס מפה ומקדש ונמשכים לשיטתם שפירשו שאף בערב הפסח אינו מפסיק כלל ומ"מ דוקא בהביא מקודם תשע כמו שביארנו וכן י"מ שכל שהתחיל באיסור פוסק מיד הא כל שמתחיל בהיתר על דעת לגמור בהיתר ונמשך אינו מפסיק אלא לכשיקדש היום פורס מפה ובשאלתות פרשו הבאת שלחן שבשמועה זו ר"ל ושוין שאין מביאין את השלחן שלא על התחלת אכילה נאמר אלא על הבאת השלחן ממש וסדורו ועריכתו ובכל ערבי ימים טובים ואמר שאין עורכין אותו עד שיקדש היום שלא יראה כרוצה לאכול מבעוד יום וכמי שאינו מסדר לשבת ואם ערכו פורס מפה ומקדש בעוד שהמפה פרוסה וכן המנהג אלא שעיקר הסוגיא אינו מוכחת כן שהרי אמרו עלי' שהיא שנויה לדעת שמואל ולפי' זה אין לה עסק עם דבריו של שמואל כלל ופריסת מפה שנהגו עכשיו אין לה שורש לענין הלכה אלא שיש רומזים בה למה שאמרו במדרש שהמן כשהי' יורד הי' עליו טל מלמעלה וטל מלמטה ואחר שנתחייבו בלחם משנה זכר למן נהגו בה להניחה בין שתי מפות:

הלכה מכלל דפליגי בהפסקה פ'י כיון דמוקמינן מילת' דר' יוחנן דכי אמר הלכה כר' יוסי בערב שבת להפסקה קאמר ומפסק הלכה כמותו בערב שבת בהפסקה יש להוכיח מיכן דפסק ר' יוחנן הלכה דדוקא אם התחילו בע"ש אין מפסיקן הא לכתחלה אין מתחילין כר' יהודא אלא גם בע"ש ויו"ט אסור לו לאדם מן המנחה ולמעהל כדפסיק בהלכות גדולות ולא כמ"ש במהדורא בתרא:

אלא פורס מפה ומקדש כמה הם דחוקים דברי רבינו שמואל זצוק"ל שפירש דהאי פורש מפה ומקדש קאי אכל שבתות דעלמא ואע"פ שלא התחיל לאכול מבע"י. והוצרך לשבש מן הספרים ושוין שאין מביאין את השלחן אא"כ קידש. גם הוצרך לגרוס תחלה רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פריס מתה וקדיש והדר תנאי נמי הכי ודברים שאין הדעת מקבלתן הם ודברי המרוה הם עיקר שאינו מדבר אלא במה שהתחיל לאכול מבע"י וקידש עליו היום שצריך לפרוס מפה כדי להפסיקו מאכילתו שכיון שקדש היום אסור לו לאכול עד שיקדש ואל כר' יוסי שהיה מתירו לגמור סעודתו בלא קידוש אבל בכל שבת דעלמא שלא התחיל לאכול מבע"י א"צ לפריסת מפה וכך ממע כל פשט ההלכה:

והאמר ר' ירמי' אמר ר' יוחנן אמר ר' אבהו א"ר יוסי בר' חנינא הלכה כר' יהודא כתוב בעל התו' ה"ג ואיתמר ר' אבהו אמר ר' יוסי בר' חנינא כי ר' יוחנן רבו של ר' אבהו ור' יוסי בר' חנינא הוה ונ"ל כדכתב בספרים גרסינן ואע"ג דהוי תלמידי ר' יוסי הא אשכחן דהוה רגיל ר' יוחנן למימר שמעתתא משם תלמידיו דגרסי' בירושלמי ומפרש התם וקלסוה משום דאמר מילתא משם דזוער מני' ועוד דכתוב בספרים מחב"ס סימן ופתרונו ר' ירמיה ור' יוחנן ור' אבהו ור' יוסי:

הלכה מכלל דפליג להפסקה כדתניא מפסיקין לשבתות דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר אין מפסיקין פירש האי דמהדר לאתויי דפליגי נמי בהפסקה לאו משום ר' יוסי מהדר דפשיטא דאמר ר' יוסי אין מפסיקין דהשתא להתחיל ולאכול מתיר עד שתחשך כ"ש שאם התחיל אינו פוסק אלא לא מהדר לאתוי אלא לר' יהודא דסד"א לא אמר ר' יהודא אלא שלא יתחיל אבל אם התחיל מודה הוא שאינו פוסק ולעולם מנלן דפליגי נמי בהפסקה דאיצטרך ר' יוחנן למיפסק הלכה כר' יוסי בהפסקה קמ"ל ברייתא דאפילו בהפסקה פליגי ובהתחלה דערבי שבתות וימים טובים דלא איירי בה ר' יוחנן הדרינן לכללא דאמרי' בעירובין ר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי וכך פסק גם רבינו יצחק מפאס זצוק"ל אבל בעל הלכות גדולות כ' בהלכות קידוש מן תשע שעות דמעלי שבתא ודמעלי יומא טבא לא מיתבעי לאינש לאתחולי בסעודתא דת"ר לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ואפי' ר' יוסי לא אמר אלא דאי אתחיל לא ליפסוק אבל לכתחלה לא להתחיל ואינו נ"ל כלל דלא מצינן לאידחוקי ולפרושי מילתא דר' יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך שגומר סעודתו ואינו פוסק ור' יוסי דאמר הלכה מכלל דפליגי בהפסקה דלפרושי מתניתא דלעיל קא אתי ולמימרא דלא פליגי בהתחלה אלא בהפסקה אבל בהתחלה אפילו ר' יוסי מודה דא"כ מתני' דתני ערב פסחים דוקא דאמר כמאן ותו דבהדיא אמרינן לקמן אלא הא דקתני שוין שמתחילין אימת אי בע"ש מיפלג פליגי אלמא בהתחלה דערב שבת פליגי ושרי ר' יוסי:

אלא פורס מפה ומקדש כתב רבינו יצחק מפאס זצוק"ל פורס מפה ומקדש ואח"כ שארי המוציא וגמר לסעודתי' ומברך ברכת המדזון וכך מצאתי שכתב גם בעל הלכות גדולות אלא פורס מפה ומקדש ואע"ג דלא צריך בהמ"ז ואינו נ"ל דכיון דלא הי' מצריך. שמואל להפסיק ולברך בהמ"ז אלא מקדש וגומר סעודתו אמאי שארי המוציא בלא המוציא נמי גומר אתת סעודתו שלא הצריכו לברך המוציא הלא היכן דבירך בהמ"ז על מה שאכל כדתניא לקמן כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה אבל הכא שא"צ לברך למפרע א"צ לברך לכתחלה ולענין פסק הילכתא אע"ג דר' יוחנן פסק כר' יוסי בע"ש וקיי"ל דכל היכא דפליגי ר' יוחנן ושמואל הלכה כר' יוחנן הכא הלכה כשמואל חדא הא תנאי כוותיה ועוד דהא רבא בר רב הונא עבד בי ריש גלותא כוותיה:

בפרשב"ם בד"ה א"ל רשב"ג כו' דר' יוסי אפילו להתחיל כו' שרי בהדיא לקמן כו' עכ"ל מהנך ברייתות דלעיל דקתני לא יאכל כו' ר"י אומר אוכל והולך עד שתחשך נמי מוכח דשרי ר"י אפילו להתחיל ואפשר דבהך דלקמן מפורש טפי וק"ל:

בד"ה לא כרבי יודא כו' כדין כל שבתות השנה שהביאו לחם כו' א"נ משום סילוק כו' עכ"ל ר"ל כדין כל שבתות כו' וטעמו כי היכי דתיתי סעודה ביקרא דשבתא א"נ משום סילוק פתורא דהיינו משום ברכת המזון שהיו רגילין לסלק שלחנות שלהן וק"ל:

תוס' בד"ה דילמא משבשתא היא וברייתא קמייתא כו' היא עיקר משום דלדידיה כו' עכ"ל דאי לאו הכי לית לן למימר דילמא משבשתא בתרייתא כיון דאפשר לקיימה ולפרש קמייתא נמי בסמוך משמע דהא אפשר לפרושי הכי דהכי מפרשינן לה לפי האמת וק"ל:

בד"ה מכלל דפליגי כו' והיינו אפילו בע"פ דאין מתחילין דבע"ש שרי ר"י אפילו להתחיל כו' עכ"ל ולפי שיטתיה כתבו התוספות לקמן ג"כ בשם ר' יחיאל מדפסיק כר"י בהפסקה כו' מכלל דלכתחלה לא קיי"ל כוותיה כו' ועי' ברא"ש שדחה סברא זו דתרי מילי נינהו דאפשר דאע"ג דשרי ר"י להתחיל כו' מ"מ לכשתחשך צריך להפסיק כו' וע"ש באורך ע"פ הרי"ף ודו"ק:

בד"ה ר"י אומר כו' וי"ל דיעשו ארבע כוסות שלא כסדר כו' ואחריו כוס של קידוש וירקות כו' ואחריו מרור כו' עכ"ל ולא נקט מצה דאם כן היה צריך לעשות סעודה והוה הדרן קושיין לדוכתא דאי צריך מה לו להמתין יפסיק מיד וצ"ל דאוכל מצת מצוה בסעודה ראשונה קודם קידוש וק"ל:

בד"ה אין מפסיקין בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו באיסור מודה ר"י דמפסיקין כו' עכ"ל הא דנימא דפליגי בהתחילו בהיתר ואפ"ה ר' יודא קאמר דמפסיקין מוכח שפיר מהך עובדא דמייתי שהיו מסובין והתחילו בהיתר שהרי ר' יודא היה שם אבל מ"ש דבהתחילו באיסור והיינו בע"פ מודה ר"י אין זה מוכרח אלא מסברא קאמרי הכי ומיהו לקמן בפרקין מהא דקאמרינן סוף סוף מאי רבותא דאגריפוס כו' יש להוכיח כן ועי' פירש רשב"ם שם ודו"ק:

תוס' בד"ה מכלל דפליגי כו' והתם סתמא קתני. נ"ב פי' וסמיך אברייתא דלקמן אי נמי ה"פ עוד נראה דגרסינן דתניא ומביא ראיה כדפרישית דאל"כ אלא גרסינן כדתניא משום שלא ידע להביא ראיה להדיא דבהפסקה בע"פ פליגי הלא ע"כ ברייתא היא לקמן והיה לו להביאה ודו"ק:

גמרא ולר"ה מי ניחא והאר"י כו'. וא"ת אמאי לא משני הש"ס דראה רבי דבריו של רבי יוסי בע"ש ודרבי יהודה בע"פ כדמשני בכ"ד. ויש לומר דא"כ ל"ל לאמוראי למיפסק כן כיון דכבר סתם לנו רבי כך וביותר ריו"ח דס"ל הלכה כסתם משנה. ועוד דבברייתא לקמן איתא בהדיא שוין שאין מתחילין:

גמ' שמא יראו התלמידים ויקבעו כו'. כה"ג (בברכות יא) ובכתובות (נ ב):

ר"ש ד"ה ה"ג בתוס'. א"ל רשב"ג לרבי יוסי כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה מכלל. ומורי רי"ח כו'. עי' קושיית הגה"ש. ותימה שכבר קדמו הרא"ש בזה בשם ר"י על שיטת הרי"ש מטראני שהיא כדברי הרי"ח והביאו גם הרש"א. וליישב שיטתם נ"ל דס"ל דבהתחיל בהיתר לכ"ע אינו פוסק אפילו לדאורייתא. עי' בר"ן בפ"ק דשבת בסוגיא דל"י לפני הספר ולכן שפיר מוכח מדאיצטריכו למיפסק כרבי יוסי בע"ש ועי"ט דאמ"פ מכלל דא"מ. דבהתחיל משחשיכה ל"ל דבזה ודאי גם רבי יוסי מודה דמפסיקין:

תוס' ד"ה מכלל. ודייק מדאמרינן אין מפסיקין וכו' דבע"ש שרי ר"י אפי' להתחיל. קשה לי הא ר"י אמר דאין מפסיקין אפי' אחר שתחשך דלהתחיל אסור קודם קידוש דמ"מ אין מפסיקין וצ"ע:

תוס' ד"ה מכלל דפליגי כו' דבע"ש שרי ר"י אפילו להתחיל.
קשה לי, הא ר"י אמר דאין מפסיקין אחר שחשכה אף דלהתחיל אסור קודם קידוש מ"מ אין מפסיקין, וא"כ אין ראיה דלהתחיל ביום אסור:

מכלל דפליגי בהפסקה. הנה לפמ"ש תוס' לעיל ד"ה סמוך למנחה לחלק בין אותה סעודה לסעודה אחריתי ובמג"א מסביר יותר דמכיון שברך בה"מ נסתם האסטמוכא וניטל טעם האכילה וא"כ ר' יהודה דחייש כולי שתא לתיאבון אדרבא לא הי' לו להפסיק כדי שלא יסתום האסטמוכא וצ"ל מ"מ הא עדיפא לי' דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא מ"מ לפי מאי דקי"ל כר' יוסי בע"ש להתחיל ולא חיישי' לתיאבון כלל למה קי"ל כוותי' בהפסקה ולמה לא נפסיק כי היכי דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא ואפשר מש"ה פסק ר' יחיאל דלא כר' יוסי בהתחלה כולי שתא מדפסקי' כוותי' בהפסקה כיוון למ"ש אע"כ דלית הלכתא כר' יוסי בהתחלה דע"ש וחיישי' לתיאבון וס"ל דאכילת תיאבון עדיפא מסעודתא ליקרא דשבתא ולהכי לא נפסוק בע"ש וזהו דלא כמו שהבין הרא"ש בכוונת ר' יחיאל והק' עליו ע"ש ואין להאריך. עוד הק' הרא"ש ז"ל מה סברא יש לחלק בהפסק דע"פ מכולי שתא ולע"ד משום שמהפך סדר ד' כוסות כמ"ש תוד"ה ר"י ודוק. ומ"ש תוד"ה אין מפסי' כו' משמע לפי פשוטו דס"ל דר' יוסי גופא לא קאמר אלא דלא יפסיק אבל אתחולי לא מתחלינן והתוס' השיאו דעתו לדעת אחרת ולע"ד להבין הדבר כפשוטו וס"ל לבעל ה"ג דלמסקנא בריתא בתריתא עיקר ודכ"ע בע"ש ממנחה ולמעלה אסור ובתשע שעות ולמעלה הא דפליגי וס"ל לר"י דאין מתחלינן ור' יוסי ס"ל דמתחלי' ולא מבעי דמתחלי' אלא אפי' אי"צ להפסיק משקדש היום אלא אוכל עד שתחשך וה"ה אפי' טפי נמי וכמ"ש הר"ן לקמן ק"ב סוף ע"א גבי ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך דהרשב"ם דחיק וגרי' משתחשך והר"ן מקיי' גי' עד שתחשך כיון דזמן קידוש היום משקיעת החמה והוא אוכל עד שתחשך וה"ה אפי' טפי נמי ע"ש:

דתני' מפסיק' לשבתות. הא דלא מקשה הש"ס לעיל מיד לר"ה דמשני לא נצרכ' אלא לר' יוסי בע"פ מודה ה"ל להק' מדר' ירמי' ולאסוק' דלהפסקה איירי ומדברי התוס' שבמרדכי למדתי דבל"ז הוה מצי לשנויי גברא אגברא קרמית ור"ה לי"ל דר' ירמי' ור' ירמי' מצי סבר כשנויי דר"פ אבל דאסיקנא מחוורתא כדר"ה א"כ ר' ירמי' כמאן מוקי' למתני'. א"נ י"ל דבל"ז מצינו למימר דלר' דגזרו ואסרו בכל ע"ש וי"ט ממנחה ולמעלה ה"נ לא חלקו בע"פ לחדש זמן ולאסור סמוך למנחה ומפני אותה חצי שעה שבין סמוך למנחה וזמן מנחה לא ראו לחדש גזירה אבל מתני' דאסור סמוך למנחה כר' יוסי אתי' דשרי' בכל השנה בע"ש וי"ט עד שתחשך ובע"פ לבד אסרו א"כ איכא למימר דאסרו מסמוך למנחה והשתא שייך נמי שפיר הלכה כר' יוסי בע"פ דמחמרי' מסמוך למנחה ודלא כר"י דמיקל גם בע"פ אבל השתא דבריתא בתריתא מתרצא וכולי שתא נמי סמוך למנחה אסור א"כ אין בין ר' יהודה לר' יוסי בע"פ ולא כלום קשה שפיר ודוק:

משבשתא היא. והכי איבעי ליה למיתני מט' שעות ומחצה ואילך: וקא תנא קמיה. להך מתניתא הכי מט' שעות ולמעלה אלמא מתרצתא היא: אלא מחוורתא כרב הונא. ומן המנחה דקתני מתניתא קמייתא סמוך למנחה קאמר: הלכה מכלל דפליגי להפסקה. הא דא''ר ירמיה הלכ' כר' יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי בערב הפסח להפסקה הוא דפליג דאם התחיל לאכול אף בערב הפסח אינו מפסיק אבל להתחיל מודה ר' יוסי דאסור ומתניתין בהתחלה לרבי יוסי איצטריך דקמשמע לן דמודה רבי יוסי בערב הפסח דאין מתחילין: דתניא. דבהפסקה נמי פליגי: אין הלכה כרבי יהודה. דאמר מפסיקין דמשמע עקירת שולחן: ולא כרבי יוסי. דאמר אין מפסיקין כלל: אלא פורס מפה. על השולחן ומקדש היום וחוזר ואוכל:

רשב"ם
דילמא משבשתא היא. דה''ל למיתני מט' שעות ומחצה ולמעלה א''נ מן המנחה ולמעלה כדתניא בההיא קמייתא: אמר מרימר. לאו משבשתא היא: אלא קשיא. הך ברייתא בתרייתא דקתני מט' ולמעלה אלמא סמוך למנחה נמי קאסר רבי יהודה בערבי שבתות ויו''ט וליכא לאוקומי השתא מתניתין כרבי יהודה דמאי שנא ערבי פסחים דנקט בהו סמוך למנחה טפי משבתות ויו''ט: אלא מחוורתא כרב הונא. דלרבי יוסי איצטריך ומן המנחה דקתני הך ברייתא סמוך למנחה קאמר: מכלל דפליג רבי יוסי בתרווייהו. אפי' בערב הפסח והיכי מוקי למתני' כר' יוסי: מכלל דפליגי להפסקה. הא דא''ר ירמיה הלכה כרבי יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי בע''פ להפסקה הוא דפליג דאי התחיל לאכול אף בע''פ אינו מפסיק אבל להתחיל מודי ר' יוסי דאסור ומתני' בהתחלה ולר' יוסי איצטריך דקמ''ל דמודי ר' יוסי בערב הפסח דאין מתחילין: דתניא. דבהפסקה נמי פליגי: מפסיקין לשבתות. אם התחיל סעודתו בהיתר קודם המנחה והיה אוכל והולך עד שתחשך אפי' לר' יהודה מפסיק סעודתו מיד כשיחשיך ומקדש היום: וקדש עליהן. שהחשיך: ה''ג בתוספתא דברכות אמר לו רבן גמליאל לר' יוסי בר' רצונך שנפסיק וניחוש לדברי יהודה חבירנו אמר לו בכל יום אתה מחבב דבריי לפני יהודה ועכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו א''כ לא נפסיק שמא יראו כו': ברבי. כך קראו רשב''ג לר' יוסי בר חלפתא כלומר גדול הדור: הגם לכבוש. כלומ' בפני אתה מביישני: אמר לו רשב''ג א''כ לא נפסיק כו'. שמעינן מהכא דבערבי פסחים אסור לאכול מסוף ט' שעות ולמעלה כסתם מתני' אבל בערבי שבתות וי''ט מותר לאכול מן המנחה ולמעלה דהא סתם לן תנא דמתני' כרבי יוסי מדנקט ערבי פסחים מכלל דבשאר י''ט שרי וקי''ל נמי (עירובין ד' מו:) הלכה כר' יוסי מחבירו דר' יוסי אפי' להתחיל ולאכול אחר ט' שרי בהדיא לקמן בשמעתין דאמר אלא הא דתניא ושוין שמתחילין אימת אי בע''ש הא פליג ר' יהודה ומיהו לענין הפסקה אין הלכה כר' יוסי בערבי פסחים אלא כר' יהודה שאם התחיל לאכול קודם ט' ונמשך אכילתו עד שחשיכה צריך לעקור את השולחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח ובשבתות ובי''ט לא יפסיק אלא פורס מפה ומקדש ואח''כ גומר סעודתו: לא כר' יהודה. דאמר מפסיקין דמשמע עקירת שולחן: ולא כר' יוסי. דאמר א''צ להפסיק כלל אלא יגמור סעודתו אפי' משחשיכה ויברכו בהמ''ז ואח''כ מביא לו כוס שני לקידוש היום כדתניא לקמן בשמעתין אלא פורס מפה על המאכל כדין כל שבתות השנה שהביאו לחם על השולחן קודם קידוש כדתני' לקמן א''נ משום סילוק פתורא ואח''כ אומר קידוש היום על הכוס וחוזר ואוכל וגומר סעודתו ונראה בעיני דס''ל לשמואל דהלכה כרבי יוסי כדקתני בברייתא שקבעו הלכה כמותו אלא שבא להחמיר על עצמו קצת שלא יגמור סעודתו ויקדש אח''כ אלא יקדש תחלה ואח''כ יגמור סעודתו דאלת''ה שמואל דאמ' כמאן דהא בריית' דקתני פורס מפה ומקדש לא קאי אהפסקת אכיל' כלל אלא בבא לקדש עתה ולאכול בשבת לכתחלה מיירי:

דילמא משבשתא היא. וברייתא קמייתא דקתני מן המנחה ולמעלה היא עיקר משום דלדידיה אתיא מתני' ככולי עלמא: ה''ג והאמר ר' ירמיה א''ר יוחנן ואיתימא רבי אבהו א''ר יוסי בר ר' חנינא ולא גרס רבי יוחנן א''ר אבהו דרבי אבהו תלמידיה דר' יוחנן הוה: מכלל דפליגי בהפסקה כדתניא. לא גרס דתניא דהא בברייתא לא פליגי בהפסקה דפסח אלא כדתניא גרס ומייתי כי היכי דפליגי בהפסקה דשבת הכי קים ליה דפליגי נמי בהפסקה דפסח ומורי רבינו יחיאל אמר דגרס דתניא ודייק מדקאמר ר' יוסי אין מפסיקין והיינו אפילו בערב הפסח דאין מתחילין דבע''ש שרי רבי יוסי אפי' להתחיל עוד נראה דאמר לקמן (ד' קב.) בני חבורה שהיו מסובין וקדש כו' וקתני פלוגתא דר' יהודה ורבי יוסי והתם סתמא קתני וקידש בין שבת בין פסח: מפסיקין לשבתות. פי' בעקירת ... שולחן כדמוכח בסמוך והיינו שמברך ברכת המזון כדתניא לקמן (שם:) ראשון אומר עליו ברכת המזון והיו רגילין לסלק השולחן לפני ברכת המזון כדאמר בפרק [כיצד מברכין] (ברכות דף מב.) סילק אסור מלאכול ולכך קאמר בסמוך דבעי לר' יהודה עקירת שולחן ולספרים דגרסי לקמן ראשון אומר עליו קידוש היום ושני ברכת המזון היו עוקרין את השולחן לפני קידוש כדי להפסיק אלא שהקידוש עושה קודם לפי שאסור לשתות כוס של ברכת המזון בלא קידוש דע''כ עקירת שולחן אינו בין קידוש לברכת המזון מדקאמר פורס מפה ומקדש ופריסת המפה היא במקום עקירת שולחן לרבי יהודה: רבי יוסי אומר אין מפסיקין. וגומר כל הסעודה ומברך ברכת המזון ואח''כ מקדש כדמוכח בברייתא דלקמן (דף קב.) משמע דאין צריך לעשות סעודה לשם שבת דאי צריך מה לו להמתין יפסיק מיד וא''ת ואיך יעשו קידוש בלא סעודה הלא אין קידוש אלא במקום סעודה וי''ל דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שמיד אחר הסעודה עושה קידוש ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת כדמוכח בתוספתא דקתני במילתיה דרבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון ומיהו קשה לר' יוסי איך יעשו ד' כוסות כיון שלא יקדשו אלא אחר ברכת המזון ולא יעשו סעודה אחרת וי''ל דיעשו ד' כוסות שלא כסדר הרגילין לעשות כוס ברכת המזון תחלה ואחריו כוס של קידוש וירקות ואחריו כוס שלישי למה נשתנה ואחריו מרור ועל כוס רביעי הלל: אין מפסיקין. בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו באיסור מודה ר' יוסי דמפסיקין ולרבי יהודה נמי דמפסיקין היינו כשכבר קידש היום כדמוכח בעובדא דמייתי דקתני וקידש עליהן היום אבל הגיע שעת מנחה אין מפסיקין והלכה כרבי יוסי ובערבי שבתות וי''ט אפי' להתחיל שרי כר' יוסי דרבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי כדמוכח בעירובין (דף מו:) ובערבי פסחים אסור להתחיל ואם התחיל אפי' בהיתר מפסיקין בברכת המזון דבהא פסקינן כר' יהודה ומורי רבינו יחיאל אומר מדפסיק כר' יוסי בהפסקה בההוא עובדא מכלל דלכתחלה לא קי''ל כוותיה ועוד כתב בה''ג דבע''ש אין להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה דאפי' ר' יוסי לא קאמר אלא דלא יפסיק אבל לאתחולי לא וע''כ ה''פ דלא קי''ל כרבי יוסי אלא להפסקה אבל לא להתחיל: שהיו מסובין והתחילו בהיתר שהרי רבי יהודה היה שם. ה''ג בתוספתא אמר לו א''כ לאל נפסיק וה''פ א''כ כיון שמחית לא נפסיק שמא יראו התלמידים: אלא פורס מפה ומקדש. פי' רשב''ם דאית ליה לשמואל דהלכה כר' יוסי אלא שבא להחמיר על דבריו שלא לגמור סעודה קודם קידוש דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן דברייתא דקתני פורס מפה ומקדש לא מיירי בהפסקת אכילה אלא בבא להתחיל לאכול ובחנם דחק דשמואל סבר כחכמים דהכי איתא בירושלמי רב יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים פורס מפה ומקדש וצריך לדקדק כמאן הלכה דאע''ג דאמר ר' יוחנן לעיל הלכה כר' יוסי ובמי שהוציאוהו (שם ד' מז:) משמע דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל איכא חד לישנא דלא א''ר יוחנן ורב נמי סבר לקמן (ד' קה.) כשמואל וקאמר שבת קבעה נפשה ואע''ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל היינו דוקא בשוין כדאמר בפ''ק דמסכת ע''ג (ד' ז.):

דף ק - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד