פסחים צט ע"ב

דף צט - ב

מתניתין:

ערבי פסחים, ^[1] סמוך "למנחה קטנה", ^[2] דהיינו חצי שעה קודם זמנה [שזמנה של מנחה קטנה הוא בשעה תשע ומחצה של היום, בשעות בינוניות], ^[3] דהיינו, מתחילת שעה העשירית - לא יאכל אדם, ^[4] עד שתחשך, ^[5] כדי שיאכל בערב מצה של מצוה לתיאבון. לפי שיש הידור מצוה באכילת המצה לתיאבון. ^[6]

ואפילו עני שבישראל, ^[7] לא יאכל בליל פסח עד שיסב על מטה ליד השלחן ^[8] כדרך בני חורין, זכר לחירות.

ולא יפחתו לו גבאי צדקה, המפרנסין את העניים, מליתן לו ארבע כוסות של יין. ^[9]

שתיקנו חכמים לשתות בליל הסדר [כנגד ארבעה לשונות של גאולה שנאמרו בגאולת מצרים, ^[10] והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי]. ^[11]

ואפילו הוא עני שבעניים, שמתפרנס מן התמחוי של צדקה, שהיא קערה שאוספין בה מזון לעניים [ועני שיש לו אפילו רק מזון שתי סעודות אינו נוטל מן התמחוי], גם לא יפחתו לו מארבע כוסות. ^[12]

גמרא:

והוינן בה: מאי איריא שנקט תנא דמתניתין דוקא "ערבי פסחים"? והלא אפילו בערבי שבתות וימים טובים נמי אסור לאכול סמוך למנחה? דתניא: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, שמתאוה לאכול ויהיו חביבין עליו הקידוש וסעודת שבת, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך. ^[13]

ומתרצינן: אמר רב הונא: מתניתין דקתני "ערבי פסחים" דוקא, לא צריכא אלא לרבי יוסי, דאמר: "אוכל והולך עד שתחשך".

ואשמעינן מתניתין דהני מילי בערבי שבתות וימים טובים. אבל בערב הפסח, משום חיובא דמצה שלא תהא נאכלת בלילה על השובע, מודה רבי יוסי שלא יאכל סמוך למנחה. ^[14] רב פפא אמר: אפילו תימא מתניתין רבי יהודה היא, בכל זאת לא קשיא.

דהתם, בערבי שבתות וימים טובים, מן המנחה ולמעלה הוא דאסור היינו דוקא מתשע שעות ומחצה ואילך. אבל סמוך למנחה חצי שעה קודם, דהיינו מסוף שעה תשיעית, שרי.

אבל בערב הפסח - אפילו סמוך למנחה נמי אסור!

ומקשינן לרב פפא: ובערב שבת סמוך למנחה מי שרי?

והתניא: לא יאכל אדם בערב שבת וימים טובים מתשע שעות ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך. הרי שלרבי יהודה אפילו בערבי שבתות וימים טובים נמי אסור סמוך למנחה. וקשיא לרב פפא.

אמר מר זוטרא: מאן לימא לן דברייתא זו מתרצתא היא, שהגירסא בה נכונה?

ערב פסחי' סמוך למנחה. פי' רשב"ם ז"ל סמוך למנחה קטנה דהיינו תשע שעות ומחצה סמוך לזה חצי שעה דהיינו סוף השעה תשיעית. וכתבו בתוס' דהיינו כשהתפלל כבר תפלת המנחה דאי לא אפי' בשאר ימות השנה נמי אסור לאכול קודם שיתפלל כדתנן פ"ק דשבת לא ישב אדם לפני השער סמוך למנחה עד שיתפלל ולא לאכול כו':

עוד כתבו דלא יאכל מיירי במצה עשירה דאי בחמץ הא נאסר כבר ומצה הא אמרי' האוכל מצה בערב פסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמרי' לקמן דשרי אפי' סמוך למנחה אלא הכא מיירי במצה עשירה דלא נאסר בערב פסח אלא מצה הראויה וכן העידו על ר"ת ז"ל שהיה נוהג בערב פסח שחל להיות בשבת לעשות סעודה שלישית במצה עשירה:

עד שתחשך. כתבו בתוס' מדנקט עד שתחשך אשמעינן אגב אורחיה דאע"ג דבשאר שבתות וימים טובים מוסיפין מחול על הקדש כדאמרינן בפ' תפלת השחר מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס בערב פסח לא מצי אכיל עד שתחשך:

ואפי' עני שבישראל. פי' בתוס' אפי' עני שאינו רגיל בהסבה כל השנה כולה וגם נמי עשיר שהוא מוסף על כלי מילת וכרים וכסתות הוי חרות ולא צריך עני היסבה מפני שהוא אינו מוסב אלא על גבי ספסל סד"א לא הוי דרך חירות ולא צריך הסבה קמ"ל:

ולא יפחתו לו מארבע כוסות. פרשב"ם אפי' עני המתפרנס מן התמחוי דהיינו עני שבעניים דתנן מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי לא יפחת לו גבאי צדקה. והרב ר' יחיאל מפר"ש הקשה עליו דהא פשיטא דאפי' עני שבעניים חייב במצות כמו עשיר ופי' דהא לא יפחתו לו אעני קאי וה"ק אם אין לו אלא מזון שתי סעודות ימכרם ויקח מהם ארבע כוסות ואעפ"י שיצטרך אח"כ ליטול מן התמחוי:

גמרא מאי איריא ערבי פסחים אפי' ערבי שבתות וימים טובים. ואעפ"י דבערבי פסחים מודו ר' יהודה ור' יוסי דאין להתחיל לאכול סמוך למנחה וערבי שבתות וימים טובים פליגי ר' יהודה אוסר להתחיל ור' יוסי שרי ואיפסקא הלכה לדעת המפרשים כר' יוסי וא"כ עלה בידינו דבערב פסח אין מתחילין סמוך למנחה ובערבי שבתות וימים טובים מתחילין. היכא דמתחיל בערב פסח קודם ט' שעות ונמשכה אכילתו עד הלילה כתב הרשב"ם ז"ל דקיימא לן כר' יהודה בהא וצריך לעקור את השלחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח והר"י קראקושה כתב דאף בערב פסחים אם התחיל קודם ט' אין מפסיקין עד דקדיש יומא ופריס מפה ומקדש: והרב ר' זרחיה פי' דהאי הפסקה דר' יהודה שמברכין ברכת המזון אבל מעקרין את השלחן ולענין הפסקה בערבי שבתות וימים טובים הא אמר ר' יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יהודא וכר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש לא בעי עקירת שולחן (מדכתב ר' אלפסי ז"ל דאפי' בערב הפסח פורס מפה ומקדש) (נ"ל מיותר, המעתיק) מדכתב ר' אלפסי ז"ל היכא דאתחיל ליה מקמי תשע שעות וכו' ומדנקיט מקמי תשע שעות משמע דאפי' בערב פסח מיירי דאי לא מאי איריא מקמי ט' שעות אפי' לבתר ט' נמי דהא קיימא לן כר' יוסי:

פרק עשירי בעזרת הצור:

ערבי פסחים וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הששי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר סדר ליל הפסח כלו ויצטרף בו דין אכילה בערב הפסח וכבר ידעת שענין הסדר כלו בנוי על ארבעה כוסות שנים קודם המזון ושנים לאחר המזון ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר דין אכילה בערבי פסחים ותכונת עמידתו בלילי הפסח ר"ל בענין הסבה והשני סדר שקודם המזון והשלישי סדר שלאחר המזון זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו הרבה ענינים ארוכי הדברים כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי' מן התמחוי אמר הר"ם סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו זה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי לאדם להרעיב עצמו כדי שיאכל מצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו מן הלחם לבדו כי אין ברשותו לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים וחייבנו לאכל בהסבה כדרך שהמלכים והגדולי' אוכלים עד שיהיה דרך חירות ותמחוי הוא התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכל אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שביארנו בסוף פאה:

אמר המאירי ערבי פסחים סמוך למנחה וכו' זה שהוא תופס לשון ערבי מפני שזה הפרק מקומו בסוף פסח שני וזה שכבר ביארנו בפתיחת החבור שזאת המסכתא ומסכת פסח שני היתה בחבור רבינו הקדוש מסכת אחת לבד ונקרא שמה מסכת פסחים אלא שבימי הגאונים חלקוה לשתים ולהיות ידיעת עניני זה הפרק הכרחית העתיקוהו ממקומו וסדרוהו בסוף זאת המסכתא ואמנם אמרו ערבי פסחים רומז אל שני הפסחים ר"ל פסח ראשון ופסח שני על שם שזה היה מונח בסוף הכל כמו שביארנו ואע"פ שפסח שני מצה וחמץ עמו בבית מ"מ מצותו שיאכל מצה בתאבון ומפני זה אמר ערבי פסחים סמוך למנחה ופי' בגמ' מנחה קטנה שהיא בתשע שעות ומחצה וסמוך לה הוא סוף שעה תשיעית שהוא תחלת שעה עשירית ולא סמוך למנחה גדולה שהוא זמן שחיטת הפסח שאין הטעם משום דילמא ממשיך ואתי לאימנועי מלמעבד פסח אלא משום מצה שלא יאכלנה על השובע ודיו בכך בסמוך למנחה קטנה ואע"פ שלענין מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים שאסורה מן המנחה ולמעלה פירשנוה בפרק מקום שנהגו על מנחה גדולה בזו מפני שהוא צריך להכנת שבת או להכנת יום טוב וצריך ריוח מרובה אבל לענין אכילת מצה לתיאבון דיו בסמוך למנחה קטנה ומשם ולמעלה לא יאכל אדם עד שתחשך אע"פ שהתפלל תפלת המנחה שאלו לא התפלל אף בחול אסור אלא אע"פ שהתפלל וטעם הדבר כדי שיאכל מצה בתאבון:

ויש שואלים ואף כשתפקיע אכילת מצה לתאבון האיך אפשר לו לאכול והלא חמץ ומצה אסורים לו חמץ מן הדין ומצה ממה שאמר בתלמוד המערב האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו וא"ת במיני תרגימא והלא בזה לא נאסר וכמו שאמרו אבל מטבל הוא במיני תרגימא כמו שיתבאר ותירצו שלא אמרו כבא על ארוסתו אלא במצה הראויה לצאת בה ידי חובתו הא מצה עשירה או בצקות של עכו"ם או של אורז ודוחן לא ובא לאסרם משום מצה לתיאבון והוא הדין אף במיני תרגימא ושלא לאכול מהם אכילה מרובה ושמא תאמר והלא אמרו הקמחים ובצקות של עכו"ם אדם ממלא כרסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והרי מצה באחרונה על השובע היא ואלמא אתיאבון לא קפדינן זו שנויה במי שאין לו אלא כזית מצה משומרת וודאי צריך לאכלה לבסוף אבל כל שיש לו צריך גם כן שיאכלנה בתחלת סעודה לתיאבון:

ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל שלא יאכל אלא בהסבה דרך חירות כדי שירמוז בה סימן לחירות וגאולה ויתעורר לשבח מי שגמלנו טובה בגאולה וחירות משעבוד קשה ומגונה:

ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין וכו' לשון יפחתו לו יש אומרים שהוא יוצא לשני והוא חוזר על גבאי צדקה מלשון אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפנדיון ר"ל שוה פנדיון כלומר לא יפחתו לו גבאי צדקה המחלקים לעניים בכדי צרכם אע"פ שבשאר ימים טובים יש להם לצמצם להם בכאן לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי' היה עני הנוטל מן התמחוי שהוא עני שבעניים וכמו שאמרו מי שיש לו מזון סעודה אחת לא יטול מן התמחוי וי"מ אותו בודד כלומר שלא יהי' לו פחות מארבעה כוסות של יין ור"ל שצריך להשתדל בכל כחו עד שיהא לו יין כשיעור ארבע כוסות אפי' היה עני גמור:

וארבע כוסות אלו תקנת חכמים אחד לקידוש ואחד להגדה ואחד לברכת המזון ואחד לגמור את ההלל ואמרו בבראשית רבה ארבע כוסות אלו כנגד ארבע גאולות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והענין לומר שכל אחת גאולה בפני עצמה הראשון גאולת השעבוד והוא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ר"ל אותן העבודות הקשות שהיו משתעבדים בהם וגאולה שניה והצלתי אתכם מעבודתם ר"ל מכל שיעבוד אף משיעבוד הרגיל בכל מלכות והוא שיעבוד מסים וארנוניות וכיוצא בהם והשלישית וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כלומר שאף בשאר הגאולות אפשר להיותם עומדים ביניהם בשפלות ובבזוי אלא שהכה בשונאיהם ועשאם אדונים וזהו זרוע נטויה הרביעית שלקחם לו לעם קדוש ונתן לנו את תורתו והוא תכלית הכל ועליו נאמר ולקחתי:

ובירושלמי רמזו בהם כנגד ארבע כוסות שנאמרו בענין פרעה בפרשת שר המשקים והם וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו שענינם היה סבה לגאולת מצרים וכן פרשוהו כנגד ארבע מלכיות שנשתעבדו בישראל והם הנמשלים בדניאל לחיות רעות ורמז להשקותם ארבע כוסות קח את כוס [היין] החימה [ירמי' כ"ה ט"ו] כוס זהב בבל ביד ה' [ירמי' נ"א ז'] ורוח זלעפות מנת כוסם [תהלים י"א ז'] כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו וכו' [שם ע"ה ט'] ועל רמז דבר זה תקנו בכוס רביעי שפוך חמתך על הגוים וכו' ויש מפרשים בו על שם שאנו רגילים להודות ולהכיר טובה למי שגמלנו עד שאחר אכילה אנו מודים ומברכים ואותם שאוכלים אותנו בכל פה דורסים ואוכלים ואין בפיהם שבח לשם והם שנאמר עליהם אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו ועל זה נהגו לומר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו רמז לאמרו על אכילתם ה' לא קראו ואמרו עוד בתלמוד המערב וכנגדם עתיד הקב"ה להשקות לישראל ארבע כוסות של נחמה ה' מנת חלקי וכוסי כוסי רויה כוס ישועות אשא תרין כלומר שמלת ישועות משמע תרין ואפשר שלא נזכרו אלא שלש לרמז גאולה שלישית עד שיהא בהם רמז לגאולה משלש גליות:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

כבר ביארנו באיסור זה של אכילה מתחלת שעה עשירית ולמעלה שלא נאמרה אלא מטעם אכילת מצה לתיאבון ולמדנו ששאר ערבי ימים טובים וערבי שבתות אין להם סרך באיסור זה אלא אוכל אף משעה זו ולמעלה ולא סוף דבר שלא נאסר משעה הסמוכה למנחה אלא שיהא מיהא נאסר מגוף המנחה ולמעלה אלא אפי' מן המנחה ולמעלה מותר ואפי' לכתחלה אוכל והולך עד שתחשך אף להתחלת אכילה אלא שמכוער הדבר:

למדת שלענין התחלת אכילה יש הפרש בין ערבי פסחים לשאר ערבי ימים טובים וערבי שבתות אבל לענין הפסק אכילה ר"ל אם התחיל בערב הפסח מקודם תשע שעות והגיעה המנחה או שקדש היום ולא גמר סעודתו ובערבי שבתות וימים טובים שהתחיל מקודם שקדש היום וקדש עליו היום ולא גמר סעודתו וכן בערב הפסח שעבר והתחיל לאחר תשע שעות וקדש היום על איזה צד מפסיק בכל אלו ועל איזה צד אינו מפסיק יש בו קצת מחלוקת בין המפרשים:

וענין מחלקתם תלוי בביאור סוגיא זו והוא שר' יהודה ור' יוסי נחלקו בהתחלת אכילה ובהפסק אכילה שבהתחלת אכילה דעת ר' יהודה שאף בערבי שבתות וערבי ימים טובים אסורה ואף מסמוך למנחה ולמעלה ר"ל מתשע שעות ולמעלה כדין ערב פסח לדעת ברייתא אחרונה הנזכרת בסוגיא זו ולדעת הראשונה מן המנחה ולמעלה ור' יוסי סובר בכולם להתחיל עד שתחשך חוץ מערבי פסחים משום חיבת מצה והלכה כר' יוסי כמו שכתבנו:

ערב פסחים כו' כמ"ש במהדורא תנינא שאין התנא נמנע מלקרוב לחג המצות כך מצאנו שגם הכותב קורא לחג המצות פסח כדכתיב ביהושיע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח שאין לפרשו אלא ממחרת חג המצות שהוא יום הנפת העומר. ומפני שזמן אכילת הפסח איני ראוי אלא בלילי חמשה עשר עד הבוקר קרוא אותי פסח אבל ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים הוא יום ארבעה עשר:

בפרשב"ם בד"ה סמוך למנחה כו' מנחה קטנה בט' ומחצה כו' ובד"ה ואפילו עני שבישראל לא יאכל בלילי פסחים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא יאכל כו' וי"ל דאיירי במצה עשירה כו' אלא במצה הראויה לצאת כו' עכ"ל וה"ה דמצי לאוקמא בבציקות של גוים דאינו יוצא בה י"ח כמ"ש התוס' לקמן ויש לחלק דמצה עשירה לאו טעם מצת מצוה היא ושרי משא"כ בצקות ש"ג דטעם מצה היא וק"ל:

בד"ה עד שתחשך כו' ורבי' יודא תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וי"ט עד שתחשך הכא אצטריך למיתנא לאשמעינן כו' עכ"ל כצ"ל מצאתי וכתירוץ מה"ר יחיאל דהכא אגב אורחא תנייה וק"ל:

בד"ה לא יפחתו לו כו' והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי כו' עכ"ל נראה לפרש דבריהם כמ"ש המרדכי בשם ר"י שהביא פרשב"ם גבי אפילו מן התמחוי וכתב דל"נ לר' יחיאל כו' דמשמע דאגבאי צדקה קאי שיתנו לו מן התמחוי דהא קאי אלא יפחתו לו לכן נראה לר"י דמיירי שיש לו מזון ב' סעודות ואמרי' מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי ואם לא בשביל ד' כוסות לא היה נזקק ליטול מן התמחוי ובשביל ד' כוסות קאמר שיטול מן התמחוי וכן משמע כו' עכ"ל ע"ש וזה שכתבו התוס' מן התמחוי לא ימנע מלקבל אף שיש לו ב' סעודות מ"מ כדי לקיים ד' כוסות יקבל מן התמחוי ודלא כפירוש רשב"ם בזה ודו"ק:

בד"ה לא יפחתו כו' מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם כו' עכ"ל ואשמעינן אע"פ שהוא לא שתה רביעית אלא רובו של רביעית סגי וה"ה דבלא השקה מהן לאחרים והוא שתה רובו דסגי וק"ל:

בד"ה מן המנחה ולמעלה השתא ס"ד דלאו דוקא אלא ה"ה סמוך למנחה עכ"ל ק"ק האי לישנא דס"ד דהא במסקנא נמי הכי הוא דמסיק כרב הונא וברייתא דלקמן דקתני סמוך למנחה לאו משבשתא היא וע"כ דהך דקתני הכא מן המנחה היינו סמוך כפירש"י ורשב"ם לקמן וק"ל:

ולא יפחתו לו מד' כוסות כו'. עיין פי' רש"י ועיין בב"ר פרשת וישב ‏ענין נאה וארוך על ד' כוסות הכל רמז על הגאולה ויש לעיין בזה מי הכריחום לדרוש פתרון ‏חלום של שר המשקה על ישראל גם שאמר את בשרתני אף אני אבשרך כו' דמשמע שיש ‏לחלום זה שני פתרונות ומאין להם זה ונראה ע"פ מ"ש פ' הרואה (דף נ"ה) ויהי כאשר פתר ‏לנו כן היה מכאן שכל החלומות הולכין אחר הפה וא"כ הוא יקשה למה פתר לזה לטובה ולזה ‏לרעה אבל יש לומר בזה שודאי אלו פתרונות שאמר להם לא היו אמיתים אלא אחר הפה ‏והפתרון האמיתי של חלום שר המשקה בעיני יוסף היה על גאולת ישראל כדמסיק וע"כ א"ל ‏לשר המשקה את בשרתני בחלום טוב לפי פתרון אמיתי על גאולת ישראל אף אני אבשרך טוב ‏בחלום שהולך אחר הפה וק"ל: ‏

תוס' בד"ה עד שתחשך כו' אגב אורחיה תנייה בקוצר. נ"ב פי' הכא אגב אורחיה והתם העיקר ומשום ה"נ לא קשה מתני' דאיזהו מקומן ל"ל אבל רבינו יהודה תירץ דשפיר איצטריך למתני מתני' (דהכא) [דהתם] לאשמעינן דהפסח אינו כשאר קדשים ואע"ג דכתיב ואכלו את הבשר בלילה היינו פסח מצרים אבל לא פסח דורות ודו"ק:

בד"ה לא יפחתו כו' לא ימנע מלקבל כו'. נ"ב פי' זה לא קאי אגבאין אלא על העני מלקבל ודו"ק:

רשב"ם ד"ה לא יאכל. כדי כו' לתיאבון משום הד"מ. (וכ"כ הרע"ב) ותימה שלא פירש כהאמור בגמרא לקמן (קז ב) דילמא אתי למיכל למצה אכילה גסה ופירש בעצמו ואינה אכילה ואולי דלמאי שפירש שם דלהכי נקיט מצה דלגבה הוי אכ"ג באכילה מועטת ואכ"ג כזו אינה אלא כמו שלא לתיאבון ויוצא בה וכדמחלק ר"ת בתוספות שם. והר"ן פירש כאן משום אכילה גסה כנכון:

תוספות ד"ה ואפילו עני. וי"מ כו' אפילו עני שלא אכל כ"י כו'. ולנל"פ עד"ז דאפי' עני דאף שיאכל סמוך למנחה מ"מ יאכל מצה לתיאבון כשתחשך כדאמר אביי (מגילה ז ב) כי נפקא מבי מר הוה שבענא כו' כפין עניא ולא ידע:

תוס' ד"ה לא יפחתו וכו' ואין אשתו בכלל. עיין ברכות כד ע"א תד"ה והתניא:

ערב פסחים. לקמן בעי אי סמוך למנחה גדולה ומשום פסח או סמוך למנחה קטנה ומשום מצה ונלע"ד דתלי' בב' תי' תו' במאי דתני פסחים אי אמרי' ערב ששוחטין בו פסחי' ע"כ עיקר טעמא משום שחיטת פסח וסמוך למ"ג אבל אי קאי אפסח ראשון ושני הא אתא לאשמעי' דאפי' האי גברא גופי' דעביד פ"ש מ"מ לא יאכל גם בראשון אע"ג דלא עביד בי' פסח וע"כ משום מצה ועבתו' שבמרדכי דרש"י לא גרם ערבי משום דלא שייך הכי כ"א בשבתות ועי"ט ותו' גרס לי' משום לישנא דקרא ושחטו אותו כל קהל עד"י בין הערבי' ע"ש ולהנ"ל זהו ליתא דא"כ ע"כ אשחיטת פסח קאי ולא משום מצה וק"ל:

סמוך למנחה. למ"ד בפ"ק דשבת דסמוך למ"ג לא יאכל עד שיתפלל ע"כ הכא סמוך למ"ק קאמר ובשהתפלל כמ"ש תו' דליכא למימר סמוך למ"ג ובהתפלל שהרי א"א להתפלל קודם למ"ג א"נ משכח"ל בסמוך למ"ג ובמקום שקורין לבה"כ דמשום תפלה מותר לאכול ומשום ע"פ אסור וזהו מוכרח קצת דאלת"ה ק' מאי ראו חכמים לקבוע זמן איסור אכילה בשבתות וי"ט ממנחה ולמעלה והלא אין כל הזמנים שוים דע"ש שבימות הקיץ ממנחה עד הלילה ו' שעות ובחורף ג' שעות וא"כ היה להם לקבוע שיעור כמה שעות דרך אדם להיות תאב לאכול אחר אכילתו מיהו למ"ד דבכל השבוע אסור לקבוע סעודה סמוך למ"ק משום תפלה איכא למימר דלא רצו לחדש זמן אחר בע"ש כ"א הניחו בסמוך למ"ק כיון דבלא"ה אסור בלא התפלל אסרוהו בע"ש וי"ט אפי' התפלל אבל למ"ד דמשום תפלה אסור סמוך למ"ג וא"כ בע"ש וי"ט וע"פ ע"כ סמוך למ"ק אסור כנ"ל ובהתפלל כנ"ל ק' שפיר מה ראו לקבוע זמן זה דוקא כיון שאינו קבוע בשום מקום אעכצ"ל דלדידי' בע"פ נמי סמוך למ"ג אסור ונ"מ במקום שקורי' לבה"כ כנ"ל. א"נ איכא למימר למאי דכ' תוס' לקמן בסמוך דבשבת וי"ט לא גרסי' עד שחשכה דמותר לאכול מבע"י משקבל עליו שבת איכא למימר דלעולם זמן א' קבוע לאכילת ב"א אחר מנחה בין בקיץ ובין בחורף ולק"מ ודוק:

לא יאכל אדם. בתוס' הק' האמרי' בציקות של נכרים ממלא כרסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וצ"ע להבין קו' עי' לקמן סוף פרקין בתו' דמשמע מדבריהם דאיכא מצוה לאכול כזית קמא לתיאבון וגם כזית בתרא על השבע מיהו כי לית לי' אלא כזית מצוה טפי לאכלו על השובע מלאכלו בתחלה לתיאבון ולכן ממלא כרסו מבציקות של נכרי' וא"כ מאי ק' להו הכי דמתני' איירי מכל אדם שיש להם מצה כל צרכ' ואפי' לס"ד דלקמן דלא מיבעי' קאמר ע"ש מ"מ איכא למימר דעל השובע עם לתיאבון כי הדדי נינהו ולק"מ קו' תוס' וגם מה שהק' מרבא דחמרי גריר נמי לק"מ דמ"מ איך הותר לשאר ב"א לשתות בין הכוסות כיון שיש להם מצה לאכול לתיאבון נהי דבאותה סעודה משמר עצמו שלא יבא לאכילה גסה מ"מ לתיאבון א"א לאכול אי הוי חמרא מיסעד סעיד וצ"ע:

עד שתחשך. פרש"י ורשב"ם כדי שיאכל מצה לתיאבון משום הידור מצוה ובגמ' מסיק משום שלא ליכול למצה אכילה גסה ופרש"י ורשב"ם דאז לא יצא כלל ע"ש ונלע"ד דודאי לפי הה"א די בזה הטעם כי היכי דלאכול מצה לתיאבון אבל לבתר דמסיק דמתני' ר' יוסי היא ובע"פ מודה ע"כ צריכי' לחלק בין ע"ש ועי"ט לע"פ דהרי סעודת שבת וי"ט נמי דאורי' וצ"ל דלתיאבון לא חייש ר' יוסי ועיקר טעמי' משום דלא ליכול אכילה גסה ולא יצא י"ח כלל ולכן בשבת וי"ט א"נ לא י"ח בסעודת הלילה אפשר להשלימו ביום כמ"ש תו' לקמן ק"א א' ד"ה ובקדשא כו' משא"כ כזית מצה דליל א' של פסח אין לו תשלומין ולכן חייש ר"י וא"ש דהש"ס לקמן נקט טעמא למסקנא דאתי' מתני' כר' יוסי ורש"י ורשב"ם פי' בה"א משום לתיאבון ודו"ק:

שתחשך. נלע"ד דלאכילה דוקא קפדי' עד אבל מ"מ יכול לקדש משתשקע החמה כמו בכל שבת וי"ט ויאריך בסיפורי הגדה עד ואז יאכל דאל"ה ואפי' קידוש אסור עד מאי מקשה אפי' ע"ש וי"ט נמי דלמא אשמועי' דהכא אסור לקדש עד וא"ל כתי' תוס' מפ' איזהו מקומן שמעי' לי' ז"א דשם נאמר הפסח דוקא וה"ה למצה הנאכלת עמו אבל קידוש לא שמענו והכא אשמועינן אפי' קידוש אסור אע"כ דאה"נ דשרי לקדש משתשקע החמה וא"כ לקמן ק"ט א' תוד"ה חוץ כו' לא צריך לגרוס לילי פסחים דערבי פסחים נמי ניחא שמיהר לקדש משתשקע החמה בע"פ בשביל התינוקות ואין להאריך וק"ל:

ארבע כוסות. רש"י ורשב"ם פי' כאן כנגד ד' לשונות של גאולה ובמרדכי הק' א"כ יקחו ד' לחמי' כוסות מאן דכר שמי' ולקמן ק"ח א' פרש"י ג' כוסות כנגד ג' כוסות שנאמרו בפסוק וכוס פרעה בידי וא' ברכת המזון ובמרדכי תי' נגד מנת חלקי וכוסי כוס ישועות אשא ישועות לשון רבים ה"ל תרי ולע"ד דלכן מרומז א' בהשנים דהיינו בה"מ דמצטרף לטובה ולא לרעה עי' לקמן ק"ט ב' ולע"ד ד' פעמים כוס גי' משה עה"כ שהוא הגואל דמצרים. כוס גי' פ"ו כמספר אלקים שהוא מה"ד וד' פעמים יין גי' פ"ר דיני אלקים להמתיקם ואין להאריך בזה:

מאי איריא ערבי פסחים וכו' הקשה הרב בני חיי דלמ"ש התו' ד"ה סמוך למנחה דהוקשה להם מההיא דבצקו' של גוים ותירצו דבאותה סעודה אדם נזהר ואינו אוכל כל שבעו וכו' ע"ש א"כ מאי פריך מאי איריא לימא דקמ"ל דעד שתחשך דוקא לא יאכל אח"ך יאכל ע"ש ואפשר לומר דלא ניחא לש"ס לומר דהרבותא דמשתחשך מותר דלישנא דמתני' מוכח דאתא לאיסורא דלא יאכל ואי כל עצמו לא אתא אלא לשריותא דמשתחשך מותר לא הי"ל לשנות חלוקה זו כלל רק לישמועינן דמשתחשך מותר. אמנם למ"ש התוס' ד"ה עד שתחשך דאתא לאפוקי שבת וי"ט דמצי לסעוד מבעוד יום ואתא התנא לאיסורא התם קשה דמאי פריך מאי איריא ואצטריך ה"ר יחיאל לתרץ דגם עד שתחשך לאו רבותא דהתנן הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכמ"ש התוס' לקמן:
א"נ אפשר דכיון דאיכא פלוגתא אי בערבי שבתות וימים טובים אוכל כדתניא דהוי פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה לא הוה ליה למתני ע"פ סמוך למנחה לא יאכל דאנא אמינא דהתנא סבר דבערבי שבתות וי"ט יאכל ובכי הא דיש מקום לטעות בדבריו לא הו"ל למתני הכי משום רבותא דעד שתחשך הא משתחשך מותר ועל מי סמך התנא דלא נפרש בדבריו דדוקא ע"פ אסור סמוך למנחה ולא ערבי שבתות וי"ט והיינו דפריך מאי איריא. ובהכי מתרצתא גם למאי דמפרשי לקמן ד"ה עד שתחשך דאתא לאפוקי ערבי שבתות וי"ט דמצי סעיד הן עוד היום גדול דמ"מ פריך מאי איריא דיש לטעות בדבריו דגם לא יאכל סמוך למנחה הוי דוקא בע"פ כיון דר' יוסי מתיר בע"ש וי"ט כמדובר. אלא דהר' יחיאל עדיפא מינה קמשני דגם עד שתחשך לאו רבותא דשנינו הפסח אינו נאכל אלא בלילה:

תוס' ד"ה עד שתחשך בסוף דבריהם. הרב יד אהרן סי' תע"ב הביא הנסחא מיהו בירושלמי דריש פרקין וכו' והקשה דאדרבא הא הוי סיעתא לרבינו יהודה וכו' ע"ש ונסחא מוטעת נזדמנה לו דברוב נסחאות כתוב וכן יש בירושלמי:

תוס' ד"ה ואפי' עני שבישראל וי"מ דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפי' עני שבישראל שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך עכ"ל דקדק הרב בני חיי דא"כ מאי פריך הש"ס מאי איריא ע"פ וכו' לימא דנקט ע"פ משום דבעי למתני ואפי' עני וכו' עש"ב ולי ההדיוט נראה דשפיר קא מותיב הש"ס מאי איריא ע"פ דאי התנא לא נחית אלא לאשמועינן הא דעני ליתני הכי ע"פ סמוך למנחה אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שתחשך והשתא דקתני ע"פ לא יאכל אדם עד שתחשך והדר קתני ואפי' עני שבישראל מוכח דאפי' לשאר בני אדם איכא רבותא ומשו"ה פריך מאי איריא. ועוד יש לישב על דרך שכתבנו לעיל דכיון דאיכא פלוגתא על מי סמך וכו' כמש"ל:

(צט ב תוספות) ד"ה לא יפחתו וכו' דא"כ הוה ליה למתני ארבע כוסות בלא מ"ם.—אינו מובן לי דשפיר אמר במ"ם דישתדל שלא יהיו לו פחות מארבע, ולא סגי בשלש. ועי' כתובות פ"ד מ"ד (מו ב).

מתני' ערב פסחים סמוך למנחה. קודם למנחה מעט: לא יאכל. כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה: ואפילו עני שבישראל לא יאכל. בלילי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין זכר לחירות במטה ועל השלחן: ארבע כוסות. כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא: ואפי'. מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה (פ''ח מ''ז) מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי: גמ' כשהוא תאוה. ולא תבא סעודת שבת על השובע: לא צריכא. דקתני ערב פסחים לא יאכל עד שתחשך אלא לרבי יוסי דאמר הולך ואוכל עד שתחשך: אפילו תימא. מתני' נמי רבי יהודה היא ובדין הוא דליתני ערבי פסחים לרבויי סמוך למנחה: מתשע שעות. היינו סמוך למנחה:

רשב"ם
ערבי פסחים סמוך למנחה. מנחה קטנה קודם למנחה מעט חצי שעה בתחלת שעה עשירית דתנן (לעיל דף נח.) תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה נמצאת מנחה קטנה בט' ומחצה וסמוך ליה היינו חצי שעה קודם בסוף שעה תשיעית ותחלת שעה עשירית: לא יאכל אדם כו'. כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה: ואפילו עני שבישראל לא יאכל. בערבי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין במטה ועל השלחן זכר לחירות: ולא יפחתו לו. גבאי צדקה המפרנסין את העניים כדתנן (פאה פ''ח מ''ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום כו' אלמא לישנא דלא יפחתו אגבאי צדקה קאי והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו אלא אורחא דמילתא נקט שרגילין ליתן לו ארבע כוסות וסדרן מפורש לפנינו ומצינו בב''ר (פ' פח) רב הונא בשם רבי אבא אמר כנגד ארבע לשוני גאולה האמורין בגלות מצרים והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי בפ' וארא: ואפילו. הוא מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי אפילו הכי אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות: גמ' אפילו ערבי שבתות כו'. אליבא דרבי יהודה כדי שיהא קידוש וסעודת שבת חביב עליו: משום חיובא דמצה. שלא תהא נאכלת על השובע וחיובא דמצה לילה הראשון חובה דכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות: הכי גרסינן אפילו תימא רבי יהודה התם מן המנחה ולמעלה כו'. במילתיה דר' יהודה קתני מן המנחה ולמעלה ובמתניתין תנן סמוך למנחה: מתשע שעות ולמעלה. היינו חצי שעה סמוך למנחה:

מתני' ערב פסחים אי גרסינן ערבי ניחא ואי גרסינן ערב ה''ק ערב ששוחטין בו פסחים א''נ ערב פסח ראשון ושני: לא יאכל אדם. פירוש אפילו התפלל ומשום מצה כדאמרינן בגמ' דבלא התפלל תפלת מנחה אפילו בשאר ימות השנה אסור כדתנן בפ''ק דשבת (ד' ט:) וא''ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמר בגמרא (ד' קז:) אבל מטבל הוא במיני תרגימא וי''ל דאיירי במצה עשירה דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה קודם זמנה אבל מצה עשירה שריא וכן היה נוהג ר''ת: סמוך למנחה לא יאכל. ואם תאמר והא אמר בכל שעה (לעיל ד' מ.) בציקות של נכרים ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והכא אסר לאכול אפי' מבעוד יום וי''ל דבאותה הסעודה אדם נזהר ואינו אוכל כל שובעו כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל מבעוד יום אין אדם נזהר ואוכל כל שובעו וסבר שעד הלילה יתאוה ואדרבה יהיה שבע יותר כי יתברך המאכל במעיו והא דדייק רבא לקמן (ד' קז:) דחמרא גריר דאי אמרת מיסעד סעיד בין הכוסות הללו אמאי ישתה אף על גב דבאותה סעודה נזהר מלאכול שובעו אבל בשתיה אי אפשר להזהר א''נ מבין ראשון לשני דאיכא אגדתא והלל דייק דדמי לסעודה אחרת: עד שתחשך. מקשי' אמאי איצטריך עד שתחשך פשיטא ועוד דבגמרא גבי שבתות וימים טובים לא קתני ליה ואומר הר''י מקורבי''ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך וטעמא משום דכתיב (שמות יב) ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח אבל סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום ואומר מהר' יחיאל דכי פריך בגמרא מאי איריא ערבי פסחים כו' לא מצי לשנויי דנקט ערבי פסחים משום דבעי למיתני עד שתחשך דכבר אשמעינן באיזהו מקומן (זבחים ד' נו:) דקתני הפסח אינו נאכל אלא בלילה והכא אגב אורחיה תנייה בקוצר ורבינו יהודה תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וימים טובים עד שתחשך הכא איצטריך למיתני דאתא לאשמועינן דאע''ג דשחיטת פסחים מבעוד יום אינו נאכל מבעוד יום כשאר קדשים וכן יש בירושלמי בריש פירקין תני ערב שבת מן המנחה ולמעלה לא יטעום כלום עד שתחשך: ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות ויש מפרשים דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פירוש אפי' עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך: לא יפחתו לו. פי' רשב''ם גבאי צדקה וגרס לא יפחתו וכן נראה מדלא קתני לא יפחות ל' יחיד וליכא למימר דיפחתו אד' כוסות קאי דאם כן הוה ליה למיתני ארבע כוסות בלא מ''ם והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי לקיים ארבע כוסות. וארבע כוסות פירש רשב''ם כנגד ארבעה לשוני גאולה וכן יש בירושלמי: לא יפחתו לו מארבע כוסות. מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם ומיהו גם בקידוש שמא היה לכל אחד כוס כדמשמע לקמן (דף קו.) גבי חזיה לההוא סבא דגחין ושתי אבל בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) גבי זמן משמע קצת שלא היה לכל אחד כוסו ועוד דאמר בגמרא (לקמן דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא ועוד דמשמע דלכתחלה אין רגילות להשקותם מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם אי נמי בבניו ובני ביתו קטנים מיירי שלא הגיעו לחינוך ואין אשתו בכלל ומיהו בגמרא משמע שצריך כל אחד ארבע כוסות דקתני (שם) הכל חייבין בארבע כוסות אחד נשים ואחד תינוקות אמר רבי יהודה מה תועלת לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום דאמר בגמרא (לקמן ד' קה:) טעמו פגמו: מאי איריא ערבי פסחים. ואם תאמר אמאי לא משני דתנא בפסח קאי כדמשני בפרק כל שעה (לעיל ד' לז.) גבי פת עבה ויש לומר משום דבפסח קאי אין לו להניח ערבי שבתות דתדירי בכל שבוע אי נמי הכא דאיכא למיטעי ולמימר דווקא נקט ערב פסח משום חיובא דמצה לא הוה ליה למיתני ערב פסח וכן בריש מקום שנהגו (לעיל ד' נ:) איכא למיטעי דדוקא בערב הפסח אסור לעשות מלאכה משום קרבן: מן המנחה ולמעלה. השתא סלקא דעתא דלאו דוקא אלא הוא הדין סמוך למנחה: