פסחים צט ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף צט - א

מכאן בגלל דבר הדומה למה שלמדנו כאן, אמרו חכמים: יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים, שנאמר: [במשלי יז] "אויל מחריש חכם יחשב".

שהרי אילו היו בני החבורה והשליח שותקין ולא אומרים זה לזה לשחוט עבורם, יכלו כל אחד לאכול משלו. ואילו כאשר אמרו זה לזה לשחוט, אם אין ידוע איזה נשחט ראשון שניהם יוצאים לבית השריפה.

שנינו במשנה: שנים [ראובן ויוסף] שנתערבו פסחיהם זה [ראובן] מושך לו אחד, וזה [יוסף] מושך לו אחד, זה [ראובן] ממנה עמו אחד מן השוק [את שמעון אחיו], וזה [יוסף] ממנה עמו אחד מן השוק [את בנימין אחיו].

"זה בא אצל זה וזה בא אצל זה". ראובן שהיה מנוי תחילה על פסחו הולך ועומד אצל בנימין. ואומר לו, אם שלך הוא פסח זה, [שכאשר יוסף אחיך משך לו טלה אחד את שלו הוא משך, ואתה נמנית עמו] הרי ידי משוכות משלי, ואני נמנה על שלך,

נמצא שעכשיו ראובן משך את ידו מהפסח שלו שביד שמעון אחיו. ועכשיו נמנה יוסף עם שמעון על הפסח שהיה בשעת ההפרשה שייך לראובן. הא למדת, שאף על פי שהמפריש את הפסח אינו מנוי עליו, עדיין הפסח כשר.

והוינן בה: לימא האם נאמר שמתניתין דלא כרבי יהודה? [ומפרש והולך:]

דתניא: נאמר [בשמות יב] בענין המינוי על קרבן פסח, "ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת".

ודרש רבי יהודה מהמלה: "ימעט": מלמד שמתמעטין בני החבורה והולכין, ועדיין הפסח כשר. ובלבד שיהא אחד מבני חבורה הראשונה [שנמנו על הפסח בשעת לקיחתו] קיים, ש"ימעט" משמע שעדיין יש שיור מועט מהחבורה הראשונה דברי רבי יהודה. ^[1]

רבי יוסי אומר: אפילו אם אין אחד מבני החבורה הראשונה קיים, מתמעטים והולכים, ובלבד שלא ישאירו את הפסח זמן מועט כמות שהוא [לבדו] בלי בעלים כלל.

ובמשנה מבואר שיוסף ושמעון שוחטין את הפסח שהיה מתחילה של ראובן, והרי זה שלא כדברי רבי יהודה. שהרי לרבי יהודה צריך שיהא אחד מבני החבורה הראשונה קיים, ויוסף ושמעון אינם מבני החבורה הראשונה.

אמר רבי יוחנן: אפילו תימא אפילו אם תאמר שמשנתנו כדעת רבי יהודה ניחא.

שהרי כיון דאמר רבי יהודה [לעיל צא.] אין שוחטין את הפסח על היחיד, אם כן מעיקרא כאשר ראובן קנה פסח לבדו, הרי לא היה יכול לשחוט אותו אלא אם יצטרף אליו עוד אדם, ולכן, על דעת לאמנויי אחרינא בהדיה קאי להמנות אדם אחר איתו, הקרבן עומד.

וכיון שהקרבן עומד על דעת להמנות עליו אדם אחר איתו, הרי כאשר בא ראובן ומינה עמו את שמעון אחיו, כאחד מבני חבורה שבשעת הלקיחה דמי [דומה].

אמר רב אשי ראיה לדברי רבי יוחנן:

מתניתין נמי דייקא יש לדייק ממשנתנו שהיא סוברת כרבי יהודה. דקתני: וכן חמש חבורות של חמשה חמשה בני אדם בכל חבורה, שנתערבו פסחיהם, כל חבורה נפרדת. [כל אחד מבני החבורה הולך לחבורה אחרת]. ובכל חבורה יש חמשה אנשים שכל אחד מהם בא מחבורה אחרת.

ומשמע מהמשנה חמשה אין, אם היו חמשה בכל חבורה, יש להם תקנה, אבל של חמשה וארבעה אם היו 4 חבורות של חמשה, וחבורה אחת של ארבעה, לא! אין להם תקנה!

ולמה אין להם תקנה? הרי יכולים להביא אחד מן השוק ולצרף לחבורה של הארבעה, והרי זה כחבורה של חמשה!

לאו וכי לא זה הטעם: משום דלא פייש חד מבני חבורה גביה. משום שלא נשאר אחד מבני החבורה הראשונה באחד מן הפסחים. [שהרי האדם שהביאו מן השוק אינו מבני החבורה הראשונה],

ואם נאמר שהמשנה כרבי יוסי קשה, מה איכפת לי שלא נשאר אחד מבני החבורה הראשונה קיים? הרי לדעת רבי יוסי מספיק שיש בעלים כל שהוא לפסח!

אלא בעל כרחך משנתינו כרבי יהודה, ודוקא בשנים שנתערבו פסחיהם, יש להם תקנה על ידי אדם מן השוק, כי אין שוחטין את הפסח על היחיד והפסח עומד מעיקרו על דעת להמנות עליו אדם נוסף, והרי זה כאילו היה מנוי מתחילתו על הפסח בשעת לקיחה,

אבל בחבורה של ארבעה בני אדם, אין להם תקנה על ידי אדם מן השוק, כי הפסח היה כשר מתחילתו בלא אדם נוסף. ואי אפשר להמנותו לבדו על פסח אחד בלא הבעלים הראשונים.

ומסקינן: שמע מינה שאכן משנתנו כרבי יהודה.

הדרן עלך פרק מי שהיה טמא וסליקא לה פסח שני

הערות

^[1] מתוך לשון רבי יהודה עצמו אין ראיה שצריך שיהיה אחד מבני החבורה ראשונה קיים. ואפשר לבאר את דבריו שצריך שיהא לפסח בעלים איזה שהוא. אלא שאם נפרש כן קשה במה נחלק עליו רבי יוסי בהמשך הברייתא. הרי דבריו ודברי רבי יוסי שווין. לכן בעל כרחך יש לפרש כמו שפירשנו בדעת רבי יהודה. רש"י. החבורה הראשונה קיים, מתמעטים והולכים, ובלבד שלא ישאירו את הפסח זמן מועט כמות שהוא [לבדו] בלי בעלים כלל. ובמשנה מבואר שיוסף ושמעון שוחטין את הפסח שהיה מתחילה של ראובן, והרי זה שלא כדברי רבי יהודה. שהרי לרבי יהודה צריך שיהא אחד מבני החבורה הראשונה קיים, ויוסף ושמעון אינם מבני החבורה הראשונה. אמר רבי יוחנן: אפילו תימא אפילו אם תאמר שמשנתנו כדעת רבי יהודה ניחא. שהרי כיון דאמר רבי יהודה [לעיל צא.] אין שוחטין את הפסח על היחיד, אם כן מעיקרא כאשר ראובן קנה פסח לבדו, הרי לא היה יכול לשחוט אותו אלא אם יצטרף אליו עוד אדם, ולכן, על דעת לאמנויי אחרינא בהדיה קאי להמנות אדם אחר איתו, הקרבן עומד. וכיון שהקרבן עומד על דעת להמנות עליו אדם אחר איתו, הרי כאשר בא ראובן ומינה עמו את שמעון אחיו, כאחד מבני חבורה שבשעת הלקיחה דמי [דומה]. אמר רב אשי ראיה לדברי רבי יוחנן: מתניתין נמי דייקא יש לדייק ממשנתנו שהיא סוברת כרבי יהודה. דקתני: וכן חמש חבורות של חמשה חמשה בני אדם בכל חבורה, שנתערבו פסחיהם, כל חבורה נפרדת. [כל אחד מבני החבורה הולך לחבורה אחרת]. ובכל חבורה יש חמשה אנשים שכל אחד מהם בא מחבורה אחרת. ומשמע מהמשנה חמשה אין, אם היו חמשה בכל חבורה, יש להם תקנה, אבל של חמשה וארבעה אם היו 4 חבורות של חמשה, וחבורה אחת של ארבעה, לא! אין להם תקנה ! ולמה אין להם תקנה? הרי יכולים להביא אחד מן השוק ולצרף לחבורה של הארבעה, והרי זה כחבורה של חמשה ! לאו וכי לא זה הטעם: משום דלא פייש חד מבני חבורה גביה. משום שלא נשאר אחד מבני החבורה הראשונה באחד מן הפסחים. [שהרי האדם שהביאו מן השוק אינו מבני החבורה הראשונה], ואם נאמר שהמשנה כרבי יוסי קשה, מה איכפת לי שלא נשאר אחד מבני החבורה הראשונה קיים? הרי לדעת רבי יוסי מספיק שיש בעלים כל שהוא לפסח ! אלא בעל כרחך משנתינו כרבי יהודה, ודוקא בשנים שנתערבו פסחיהם, יש להם תקנה על ידי אדם מן השוק, כי אין שוחטין את הפסח על היחיד והפסח עומד מעיקרו על דעת להמנות עליו אדם נוסף, והרי זה כאילו היה מנוי מתחילתו על הפסח בשעת לקיחה, אבל בחבורה של ארבעה בני אדם, אין להם תקנה על ידי אדם מן השוק, כי הפסח היה כשר מתחילתו בלא אדם נוסף. ואי אפשר להמנותו לבדו על פסח אחד בלא הבעלים הראשונים. ומסקינן: שמע מינה שאכן משנתנו כרבי יהודה. הדרן עלך מי שהיה טמא וסליקא לה פסח שני.

פרק עשירי - ערבי פסחים

מכאן אמרו חכמים: יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטפשים. שהרי במקרה שלא אמרו דבר לא הם ולא הוא — הכל יהיה מתוקן ויהיה ניתן לאכול משתי הקרבנות כל אחד משל עצמו, אבל כשאמרו גם הם וגם הוא — רק הראשון נאכל ואילו השני יוצא לשריפה. וכן נאמר: "גם אויל מחריש חכם יחשב אוטם שפתיו נבון" (משלי יז, כח).

א במשנה דובר על שנים שנתערבו פסחיהם מה יעשו. ומציעים: לימא מתניתין [האם נאמר שמשנתנו] שלא כשיטת ר' יהודה. דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר: "ואם ימעט הבית מהיות משה" (שמות יב, ד), מלמד הכתוב שמתמעטין והולכין בני החבורה ומושכים ידיהם מן הקרבן ובלבד שיהא אחד מבני חבורה הראשונה קיים, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: לא כן, ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא, שלא יהא הפסח זמן כלשהו בלא כל בעלים. ולכאורה במשנתנו כיון שבני שתי החבורות הראשונים מוותרים כל אחד על פסחו והוא מצוי בידו של אדם שנוסף מן השוק ואינו מן המנויים הראשונים, הרי זה שלא כשיטת ר' יהודה!

אמר ר' יוחנן: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת ר' יהודה, כי כיון שאמר ר' יהודה במקום אחר אין שוחטין את הפסח על היחיד וחייבים להיות לפחות שני מנויים, הרי פסח זה שהיה בבעלותו של יחיד מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי [מתחילה פסח זה שימנה עוד אחר עמו עומד] ואותו שנצטרף לאחר מכן כאחד מבני חבורה דמי [נחשב], שהרי מתחילה היה על דעת כן.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דייקא [משנתנו גם כן מדוייקת] כשיטת ר' יהודה, דקתני [ששנינו בה]: וכן חמש חבורות של חמשה חמשה. ונדייק של חמשה — אין [כן] שאז אפשר להשתמש בתקנה זו שילכו ארבעה מהם לחבורות האחרות. אבל ארבע חבורות של חמשה מנויים ואחת של ארבעה מנויים — לא נאמרו במשנה, לאו [האם לא] משום שלא פייש חד [נשאר אחד] מבני חבורה ראשונה גביה [לידו], שהרי אם ילך מחבורה זו מנוי אחד לכל אחת מהארבע חבורות האחרות, הרי שלא ישארו בחבורה זו אף אחד ממנוייה הראשונים ואין לעשות שיהא קרבן הפסח בלא אחד מבני חבורה הראשונה. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שמשנתנו כשיטת ר' יהודה היא.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

From here the Sages stated: Silence is fitting for the wise, and a fortiori the same is true for fools. In the case under discussion, had neither side appointed the other to slaughter the Paschal lamb on its behalf, both offerings would be valid and would be consumed. When each side appointed the other to slaughter the Paschal lamb on its behalf, only the first one slaughtered may be eaten while the second one must be burned. This is as it is stated: “Even a fool, when he holds his peace, is considered wise; and he that shuts his lips is esteemed as a man of understanding” (Proverbs 17:28).

The mishna addressed the question of what two individuals whose Paschal lambs were intermingled should do. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita that the verse which states: “And if the household be too little for a lamb” (Exodus 12:4) teaches that the members of the group may keep decreasing, meaning it is permissible for them to withdraw from the offering, provided one of the original members of the group remains; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: It is permissible for them to withdraw provided they do not leave the Paschal lamb for any amount of time on its own, without anyone registered for it. In the mishna, the two original owners forego their shares in their own Paschal lambs, and the only remaining members of each group are people who were added from the marketplace, who were not original owners from the time the animal was separated as a Paschal lamb. This is apparently not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

Rabbi Yoḥanan said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since Rabbi Yehuda said elsewhere that one may not slaughter the Paschal lamb for an individual, meaning that there must be at least two people registered for each Paschal lamb, in this case, in which only one person was registered for a Paschal lamb, from the beginning it stood to have another person registered with the original owner. Therefore, the person who joins later is like one of the original members of the group.

Rav Ashi said: The mishna is also precisely worded in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it teaches: And similarly, five groups of five each. This indicates that if each group has five, yes, the solution of sending four of them to join the other groups is viable, but if there were four groups of five and a fifth group of only four, there is no way to employ the solution of the mishna. Is it not because none of the original members of the group would remain with it if all four members of the group would join the other four groups, and it is prohibited to leave a Paschal lamb without any of the original members of its group? The Gemara concludes: Indeed, learn from it that the mishna follows the opinion of Rabbi Yehuda.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ת"ר אמר להם ואמרו לו אוכלין מן הראשון לא אמר להם ולא אמרו לו אין אחראין זה לזה מכאן אמרו יפה שתיקה לחכמים ק"ו לטפשים וכתיב גם אויל מחריש חכם יחשב אוטם שפתיו נבון:
שתי חבורות שנתערבו פסחיהם אלו מושכין להם אחד וכו'. פי' בני חבורה זו מושכין לו כבש אחר ובני חבורה האחרת מושכין להם הכבש האחר אחד מבני חבורה זו בא ונמנה עם בני חבורה האחרת ואחד מבני חבורה האחרת בא לו ונמנה עם בני חבורה זו וכך הם אומרי' אם זה הפסח שלנו הוא ידינו משוכות משלך ונמניתה על שלנו ואם זה הפסח הוא שהיה לחבורתך ויש לך חלק בכללם הרי הוא לך וידיך משוכות משלנו ונמנינו על שלך ולמה צריכין אנו לכך מפני שאנו צריכין להיות מי שנמנה עיקר על אותו הפסח מתחלה יהיה מנוי גם עכשיו עיקר וימנה אחרים עמו. וכך עושין בני חבור' האחרת כאשר פירשנו מעשה האחרת כך מעשה השניה. וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה נמשכין להם אחד מכל וכך הן אומרין ופשוטה היא:

שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו כבש אחד וזה מושך לו כבש אחד זה ממנה עמו על פסחו אחד מן השוק וזה ממנה עמו על פסחו אחד מן השוק נמצא בכל פסח שנים שנים זה ראשון שהפריש אותו הכבש שנתערב לפסחו מניח אותו הכבש שמשך לעצמו לזה שהביאו מן השוק וממנה עמו עליו והולך אצל שמשך אותו הכבש השני וגם הוא עושה כמעשה חברו וכך הן אומרין אם שלי הפסח הזה ידיך משוכות מאותו שמנית בו ועכשיו נמנית על שלי ואם שלך הוא ידי משוכות משלי ונמנית על שלך וכך עושה השני נמצאו אותם שהביאו מן השוק הם עקרים על הזבח והעיקרים שהיו מקודם נמנין עמהם ויתכן שכל אחד מהם יוצא בעיקר פסחו של חבירו בכלל אלו שהביאו מן השוק ולפיכך אמרנו לימא מתני' דלא כרבי יהודה דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהיה אחד מבני חבורה קיים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר בלבד שלא יניח הפסח כמות שהוא כלומר לא בא הכתוב אלא ללמד שלא יניחו הפסח כמות שהוא ומשני ר' יוחנן אפילו תימא רבי יהודה היא מתני' כיון דאמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד מעיקר' למנויי אחרינא בהדיה קאי וכאלו האי דאתי עכשיו ומנייה בהדיה על פסחו כמתחלה בהדיה הוא כאלו נמנה על הראשון ותרויהו עיקרא נינהו הלכך כמבני החבורה דמי:

אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דצריך להשאר אחד מבני חבורה מדקתני וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ולא קתני וכן חמש חבורות של (ארבעה) [חמשה] וארבעה אלא תני חמשה חמשה שילכו ארבעה מהן בכל חבורה אחד מהן וישאר אחד מהן בחבורה שלו ויביאו אצלו מכל חבורה אחת נמצאו בכל חבורה חמשה ואילו היו חמש חבורות ארבעה מהן חמשה חמשה וחבורה אחת ארבעה נמצאת חבורה זו שיש בה ארבעה הולך אחד מהן בכל חבורה והלכו הארבעה בארבע חבורות ולא נשאר בחבורתן אחד אלא (הן הן) הארבעה שבאו ונתקבצו בה אחד מכל חבורה ש"מ מדלא קתני ארבעה אלא חמשה חמשה צריך שישאר אחד מבני חבורתו קיים שם ש"מ:

הדרן עלך מי שהיה טמא.

רש"י ד"ה דלא כר"י. ורישא דקתני דבעינן שיוחלקו מכל חבורה לכל פסח טעמא כו'. כ"נ דצ"ל והוסיף כאן על פירושו במתניתין דל"ת דלפי מאי דס"ד דרבי יוסי היא היה לן תקנה יותר קלה והוא דמחבורה אחת יתפרדו ד' להד"ח הנשארים לכל חבורה אחד והוא יתנה עם החבורה שבא אצלם וכן הא' הנשאר לבדו על פסח שברר אם שלי הפסח טוב ואם לא ידי משוכות משלי ונמניתי ע"ז ואותן הד' חבורות יתנו אח"כ. לכך הוצרך לטעמא שמבאר והולך ודו"ק:

רש"י ד"ה חמשה. ואין בה כדי להתחלק אחד לכ"פ כו'. כצ"ל:

בתוי"ט ומ"מ הרמב"ם כו' העתיק מתניתין כו' דהל' כסתם. תמוה דלפ"ז היאך פסק למשנתינו זו דשנים שנתערבו כו' כיון דפסק כרבי יוסי דשוחטין על היחיד וכר' יהודה דבעינן אחד מבני חבורה דוקא וע"ש בלח"מ:

לא יפחתו לו פירש רשב"ם וכו' והא דקאמר מן התמחוי וכו'. הרב מהרש"א בהלכתיה השוה דבריהם לדברי המרדכי בשם ר"י עש"ב ולי ההדיוט אפשר דהתוס' גם הם מפרשים לא קאי לגבאי צדקה אלא לעניי והיינו דלא מייתו פירוש רשב"ם ודחאוהו כמו שדחה רבינו יחיאל משום דאף לפירושם מן התמחוי קאי לעני. ומה שהקשה עוד רבינו יחיאל על רשב"ם דכפי פירושו מאי קמ"ל פשיטא ק"ק דהא בש"ס דף קי"ב פריך עלה פשיטא ומשני לא נצרכא אלא לר"ע דאמר עשה שבתך חול וכו' וכפי פירוש רשב"ם כונת תירוץ הש"ס דהא אמרינן דאם לא נתנו לו ימכור מלבושו או ילוה או ישכור עצמו והוה ס"ד דאם לא נתנו לו לא ילוה וכו' ולא יצטרך לבריות קמ"ל. ותו דלדברי רבינו יחיאל לכאורה אינו מתישב מאי דפריך הש"ס פשיטא ומשני לא נצרכא וכו' אבל לדברי התוס' א"ש גמרין והירושלמי. שוב ראיתי להרב בית דוד א"ח סי' רנ"ב שעמד בזה והאריך הרחיב ע"ש ודוק בדבריו ז"ל:

לא יפחתו לו מד' כוסות וכו' א"נ בבניו ובני ביתו קטנים מיירי ואין אשתו בכלל עכ"ל עיין מה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ע"ג ע"ש:
ומ"ש עוד התוס' ומיהו בגמ' משמע שצריך לכל א' ד' כוסות וכו' לכאורה לשון ומיהו לא אתי שפיר ויש לישב וק"ל:

מכאן אמרו. מפני דבר כזה אמרו יפה שתיקה כו' שאילו אמר ואמרו השני אין לו תקנה לא אמר ולא אמרו שניהן ראויין זה אוכל משלו כו': לימא מתני'. דקתני שנים שנתערבו פסחיהן כו': דלא כר' יהודה. דבעי שיהא א' מבני חבורה הראשונה קיים עליו דהא ודאי אותן שנים שהביאו מן השוק אינן חשובין מבני חבורה הואיל ולא היו בשעת לקיחתן ועל כרחיך רבי יהודה אבני שעת לקיחתו קפיד דאי אמנויין בתר הכי סגי מאי איכא בין דידיה לרבי יוסי ונמצא שאם הוחלפו בשעת שחיטה על ידי התנאי והמשכה אין אחד מן הראשונים קיים עליו ורישא דקתני דבעינן שהוחלפו מכל חבורה לכל הפסח טעמא משום דבעי אתנויי ומימר אם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך ואם לאו דאיכא חד מבעליו התם מאן קא ממני ליה והיאך יכולין לומר ונמנינו על זה בלא רשות בעליו: ואם ימעט. משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין ובלבד שיהא אחד מבני החבורה קיים דאם ימעט משמע שיש שיור: כמות שהוא. בלא בעלים ואם רצו כולן לימשך ימנו עליו אחרים תחלה אבל לבני חבורה ראשונה לא קפיד קרא: כיון דאמר ר' יהודה. בפרקין דלעיל (דף צא.) מעיקרא לאימנויי אחרינא עליה קאי ואפילו אין שם תערובת הלכך זה הבא מן השוק ונמנה עליו בכל מקום שהוא הוה ליה אחד מבני חבורה ראשונה: מתני' נמי דייקא. דר' יהודה היא: חמשה וארבעה לא. חמש חבורות שיש בהן אחת של ארבעה אנשים ואין בה כדי לתת חלק אחד לכל פסח ופסח לא שרי מתניתין: מ''ט לאו משום דלא פש אחד מבני חבורה גביה. שאם נתחלפו פסחן של אלו לאותה חבורה שנתחדשה אחרי כן שיש ארבעה מארבע חבורות ומאותה של ארבעה לא הי' בה דלרבי יוסי טעמא משום דצריך אחד מבעליו שימנה בו את האחרון אבל אחבורה ראשונה דשעת לקיחה לא קפיד אפילו איכא בהו חבורה של ד' נמי איכא תקנתא שימנו מן השוק אחד עמהן בכל מקום שהוא פסחן ונמצאו עליו חמשה אנשים כדי לחלק אחד לכל פסח ופסח אלא שמעת מינה אבני חבורה קפיד:

אין פירוש לקטע זה

דף צט - א

הדרן עלך פרק מי שהיה טמא וסליקא לה פסח שני

הערות

פרק עשירי - ערבי פסחים

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד