|
טקסט הדף מנוקד
מַאי קָא מְרַבֵּה אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא בִּפְרָטֵיהּ מַאי קָא מְמַעֲטִי לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי אֵיפוֹךְ אֲנָא מִצְוָה דְגוּפֵיהּ עֲדִיף:
הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ וְכוּ': מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר קְרָא הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג לַיְלָה הַמְקוּדָּשׁ לֶחָג טָעוּן הַלֵּל לַיְלָה שֶׁאֵין מְקוּדָּשׁ לֶחָג אֵין טָעוּן הַלֵּל: זֶה וָזֶה טְעוּנִין הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּיתָן כּוּ': מַאי טַעְמָא אִיבָּעֵית אֵימָא לַיְלָה קָא מְמַעֵט יוֹם לָא קָא מְמַעֵט וְאִיבָּעֵית אֵימָא אֶפְשָׁר יִשְׂרָאֵל שׁוֹחֲטִין אֶת פִּסְחֵיהֶן וְנוֹטְלִין אֶת לוּלְבֵיהֶן וְאֵין אוֹמְרִים הַלֵּל: וְנֶאֱכָלִין צָלִי וְכוּ': שַׁבָּת אִין טוּמְאָה לָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא מִפְּנֵי טוּמְאָה דְּחִיתִיו יַחְזוֹר וְיֵעָשֶׂה בְּטוּמְאָה וְרַבִּי יְהוּדָה הַתּוֹרָה חָזְרָה עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ בְּטׇהֳרָה לֹא זָכָה יֵעָשֶׂה בְּטוּמְאָה תָּנוּ רַבָּנַן פֶּסַח רִאשׁוֹן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת פֶּסַח שֵׁנִי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת פֶּסַח רִאשׁוֹן דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה פֶּסַח שֵׁנִי דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה פֶּסַח רִאשׁוֹן טָעוּן לִינָה פֶּסַח שֵׁנִי טָעוּן לִינָה דּוֹחֶה אֶת הַטּוּמְאָה כְּמַאן כְּרַבִּי יְהוּדָה וּלְרַבִּי יְהוּדָה טָעוּן לִינָה וְהָא תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִנַּיִין לְפֶסַח שֵׁנִי שֶׁאֵין טָעוּן לִינָה שֶׁנֶּאֱמַר וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ וּכְתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת הַנֶּאֱכָל לְשִׁשָּׁה טָעוּן לִינָה שֶׁאֵין נֶאֱכָל לְשִׁשָּׁה אֵין טָעוּן לִינָה תְּרֵי תַנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה: מַתְנִי' הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְּטוּמְאָה לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת וְאִם אָכְלוּ פְּטוּרִין מִכָּרֵת וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר אַף עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ: גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת שֶׁאָכְלוּ בְּפֶסַח שֶׁבָּא בְּטוּמְאָה יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין תַּלְמוּד לוֹמַר כׇּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה נֶאֱכַל לִטְהוֹרִים חַיָּיבִים עָלָיו מִשּׁוּם טָמֵא וְשֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל לִטְהוֹרִין אֵין טְמֵאִין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טָמֵא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָכוֹל דָּחֲקוּ זָבִין וְנִכְנְסוּ לָעֲזָרָה בְּפֶסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין תַּלְמוּד לוֹמַר וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כׇּל צָרוּעַ וְכׇל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ בִּזְמַן שֶׁטְּמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין זָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין אֵין טְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין אֵין זָבִין וּמְצוֹרָעִין מִשְׁתַּלְּחִין בָּעֵי רַב יוֹסֵף דָּחֲקוּ טְמֵאֵי מֵתִים וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל בְּפֶסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה מַהוּ מִדְּאִישְׁתְּרַי טוּמְאַת עֲזָרָה אִישְׁתְּרַי נָמֵי טוּמְאַת הֵיכָל אוֹ דִילְמָא מַאי דְּאִישְׁתְּרַי אִישְׁתְּרַי מַאי דְּלָא אִישְׁתְּרַי לָא אִישְׁתְּרַי אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה אֲפִילּוּ מִקְצָת מַחֲנֶה אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם כׇּל הֵיכָא דְּקָרֵינַן בֵּיהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם קָרֵינַן בֵּיהּ וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה בָּעֵי רַב יוֹסֵף דָּחֲקוּ טְמֵאֵי מֵתִים וְאָכְלוּ אֵימוּרֵי פֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה רש"ימאי קא מרבי אל תאכלו ממנו נא. דחייב בפסח שני: לא תשחט על חמץ. דמותר לשוחטו על חמץ כדתנן מצה וחמץ עמו בבית אע''ג דכבר מיעט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא הני מילי שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי מלא תשחט: השיר יהיה לכם. ביום שתגאלו מן הגלות: כליל התקדש חג. כמו שאתם נוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך לילי חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו: לילה המקודש לחג. כגון פסח ראשון: שאין מקודש לחג. כגון ליל אכילת פסח שני שאינו י''ט: לילה. דפסח שני מיעט אבל יום שהוא זמן עשייתו לא מיעט והרי הוא כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו כדאמרן בתמיד נשחט (לעיל דף סד.) ולקמן (דף קיז.) אמרינן נביאים שביניהן תקנו להם שיהו אומרים על כל פרק ופרק וכל דבר חידוש: אפשר כו'. דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל: נוטלין את לולביהן. אגררא נסבא דברייתא היא הכי בפרק בתרא (שם): צלי. דאיתרבי מכלליה דמצות ומרורים: דוחה את השבת. דבשני כתיב ביה במועדו למ''ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני (לעיל דף צג.): יחזור ויעשה בטומאה. בתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי: טעון לינה. לילה הראשון ילין בירושלים מיכן ואילך רשאי לדור חוץ לחומה בתוך התחום והיינו לאהליך לאהל שחוץ לחומה ולא לביתו ממש דהא י''ט הוא ועוד דקא בעי לאיתויי עולת ראייה: הנאכל לששה. שאוכלין עליו מצות ששה ימים ולישנא דקרא נקט וקרא לדרשה אתא ללמד על ימות הפסח שהן רשות באכילת מצה חוץ מלילה הראשון בפרק בתרא (דף קכ.): טעון לינה. לילה אחד בתוך העיר: מתני' לא יאכלו ממנו זבין. דגבי טמא לנפש כתיב איש איש נדחה ואין ציבור נידחין אבל גבי זיבה אף ציבור נדחין בפרק אלו דברים (לעיל דף סז.): ואם אכלו פטורין מכרת. דאוכל קדשים בטומאה כדיליף בברייתא בגמרא אבל מביאת מקדש לא פטרינהו רחמנא: ורבי אליעזר פוטר. אף מכרת דביאת מקדש וטעמא יליף בגמרא: גמ' וישלחו מן המחנה כו'. ות''ק לא דריש להכי דכולהו איצטריכו כדאמרינן באלו דברים (שם) לחלקם למחנותיהם: ונכנסו להיכל. מקום שלא הותרו שם דאין שם צרכי פסח ואלו כהנים אסורין ליכנס לשם אלא לצורך משום דכתיב אל יבא בכל עת וזה שנכנס בטומאה יכול יתחייב על ביאת מקדש בטומאה: אפילו מקצת מחנה. אע''פ שאין משתלחין מכל מחנה שכינה שהרי מותרין בעזרה טמאי מתים בפסח הבא בטומאה משתלחין מיהא ממקצתו מן ההיכל: איכא דאמרי כו'. ורבא לקולא פשט דאין חייבין על ביאת מקדש דהיכל: אל מחוץ למחנה תשלחום. היינו היכל כדסמיך ליה אשר אני שוכן בתוכם: וישלחו מן המחנה. עזרה כך קבל רבי ונ''ל דאיפכא גרסי' לה כל היכא דקרינא אל מחוץ למחנה שצריך להוציאם לגמרי אף מן העזרה קרינא ביה מן המחנה היכל וכל היכא דלא קרינא ביה אל מחוץ לא קרינא ביה וישלחו מקצת מחנה: אימורי פסח. כגון כליות ויותרת הכבד: תוספותפסח שני אין טעון לינה. תימה לרשב''א אמאי איצטריך הא לא מרבינן מככל חקת הפסח מצוה שאינה על גופו: טעון לינה. פי' יום א' וילך יום שני וקשה דבלולב וערבה (סוכה דף מז.) משמע דטעון לינה כל ז' דקאמר כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן שיר וברכה ולינה מאי ברכה לאו זמן לא ברכת המזון ותפלה ה''נ מסתברא דאי ס''ד זמן זמן כל ז' מי איכא משמע דקרבן ולינה ניחא ליה שיהיו כל שבעה י''ל דהוה מצי למימר ולטעמיך לינה כל ז' מי איכא וכמו שמסיק אזמן דאי לא בריך יומא קמא זמן יברך שאר ימים ה''נ נפרש גבי לינה אם לא לן יום ראשון ילין שאר ימים ולעולם אין טעון לינה רק יום א' ובפ' דם חטאת (זבחים דף צו:) נמי דקאמר ר' טרפון ואם בישל בו בתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל ומפרש בגמרא אמר רבי יצחק דאמר קרא ופנית בבקר עשאן הכתוב כולן בקר א' היינו דאגידי כולן זה בזה כמו בקר א' שאם לא לן אתמול ילין היום והדר ופנית בבקר וע''כ כן הוא דאי לינה כל ז' אם כן מאי קאמר שמיני רגל בפני עצמו לגבי לינה הלא כל שאר ימים שלפניו נמי טעונין לינה אלא ודאי יום ראשון ושמיני טעונין לינה ולא יותר וכן משמע בסיפרי בפרשת כל הבכור והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינה פי' כל ג' רגלים מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים ת''ל ופנית בבקר כל פנות שאתה פונה לא יהא אלא מבקר ואילך ר' יהודה אומר יכול יהא [פסח קטן טעון לינה ת''ל ועשית פסח כו' וחכמים אומרים הרי הם כעצים וכלבונה שטעונים לינה משמע שאינו טעון לינה אלא אותו] לילה בלבד שאחר הבאת קרבנו ומרבי ליה כמו לינה דרגלים אלמא יום אחד הוא ותו לא וא''ת דהכא ממעט פסח [קטן] מלינה ומי גרע ממביא קרבנו בימות החול דטעון לינה יום א' ושמא כיון דתשלומין דראשון הוא לא בעי לינה אפילו יום אחד וא''ת דתנן (סוכה דף מב:) ההלל והשמחה שמונה א''כ ע''כ יצטרך לינה כל ז' משום שלמי שמחה דדוקא בשבת אמרינן באלו דברים (לעיל דף עא.) משמחו בכסות נקיה ויין ישן וי''ל ישמח באותן שנשחטו אתמול או בשלמי חבירו: כל היכא דקרינא ביה אל מחוץ למחנה כו'. וא''ת כיון דאין חילוק בין היכל לעזרה למאי הלכתא איכתיב מן המחנה דמשמע מקצת מחנה וי''ל דעשה מיהא איכא בהיכל טפי מבעזרה דלא אישתרי מהיקשא אלא כרת: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|