פסחים צה ע"ב

מאי קא מרבה [מה הוא מוסיף] על האמור במפורש? ומשיבים: את מצות "אל תאכלו ממנו נא" (שמות יב, ט). ושואלים: בפרטיה מאי קא ממעטי [בפרוטו מה הוא ממעט]? ומשיבים: למעט את מצות "לא תשחט על חמץ דם זבחי" (שמות לד, כה). ומקשים: איפוך אנא [ואהפוך אני] ואומר להיפך! ומשיבים: מצוה דגופיה עדיף [שבגופו עדיפה] להשוות בעשיית פסח שני לראשון, ולכן יש לרבות לאסור בו לאכילת נא ולמעט שחיטת הפסח על חמץ.

א שנינו במשנה שהפסח הראשון טעון הלל באכילתו ולא השני. ושואלים: מנא הני מילי [מנין דברים אלה]? מה מקורם במקרא? אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: אמר קרא [המקרא] "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" (ישעיה ל, כט) ומכאן נלמד: לילה המקודש לחג שנוהגים בו איסורי יום טוב כליל פסח הראשון — טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג שהרי ליל פסח השני איננו חג — אין טעון הלל.

ב במשנה אמרנו: זה וזה טעונין הלל בעשייתן. ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו של דבר] ומה המקור לדין זה שעשיית פסח שני טעון הלל? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] לילה קא ממעט [את דיני הפסח הנעשים בלילה ממעט] הכתוב שאמר "כליל התקדש חג" אבל את דיני הפסח הנעשים ביום לא קא ממעט [אינו ממעט] וכיון שכן נוהגים בדין אמירת הלל בשעת השחיטה בפסח שני כבראשון שחיטת הפסח נעשית ביום. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שדבר זה מובן מן הסברה: אפשר ישראל מקיימים את המצוה ושוחטין את פסחיהן בפסח או נוטלין את לולביהן בסוכות ואין אומרים דברי הלל? אלא ודאי אומרים הלל אף בשחיטת פסח שני, ודבר זה אינו צריך מקרא מפורש.

ג שנינו עוד במשנה, כי שני הפסחים נאכלין צלי ודוחים את השבת. ונדייק מכאן: שבת — אין [כן] דוחה פסח שני, אולם טומאה — לא דוחה. ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת ר' יהודה. דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: פסח שני דוחה את השבת, ואין דוחה את הטומאה. ר' יהודה אומר: אף דוחה את הטומאה.

ומסבירים: מאי טעמיה דתנא קמא [מה טעמו של התנא הראשון], סבור הוא: מפני טומאה דחיתיו לאותו אדם שלא יעשה פסח ראשון ועתה יחזור ויעשה בטומאה?! ור' יהודה סבור: התורה חזרה (השתדלה, רצתה) עליו על הטמא שיזכה לעשותו (את הפסח) בטהרה, אם לבסוף נתברר שלא זכה — יעשה בכל אופן ואפילו בטומאה.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא אחרת: פסח ראשון דוחה את השבת, וכן פסח שני דוחה את השבת. פסח ראשון דוחה את הטומאה וכן פסח שני דוחה את הטומאה. פסח ראשון טעון לינה בליל החג ואסור לזובחים לחזור לבתיהם שמחוץ לעיר ואף פסח שני טעון לינה.

ומבררים: דוחה את הטומאה כמאן [כשיטת מי] כר' יהודה.

אולם וכי לשיטת ר' יהודה פסח שני טעון לינה? והא תניא [והרי שנינו בברייתא] במפורש: ר' יהודה אומר: מניין לפסח שני שאין טעון לינה שנאמר בפסח: "ובישלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו ופנית בבקר והלכת לאהליך" (דברים טז, ז) וכתיב [וכתוב] מיד לאחר מכן: "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה" (דברים טז, ח) ומן הסמיכות נלמד: פסח שיש בו דין מצה הנאכל לששה והוא חג המצות שבניסן טעון לינה, פסח שאין נאכל בו מצות לששה — אין טעון לינה, והרי זו סתירה בשיטת ר' יהודה!

ומשיבים: תרי תנאי [שני תנאים הם] ושניהם אליבא [על פי שיטת] ר' יהודה, אחד סבור שלדבריו פסח שני טעון לינה, ואחד סבור שלדבריו אינו טעון לינה.

ד משנה הפסח שבא בטומאה כשרוב ישראל היו טמאים, בכל זאת לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות שהרי נדחתה טומאה בפסח לרוב ישראל היא טומאת מת ולא טומאה אחרת. אולם אם עברו ואכלו — פטורין מכרת כי אף שאוכל קדשים בטומאה חייב כרת, כיון שפסח זה כולו בטומאה הוא — אף אלו פטורים.

ור' אליעזר פוטר טמאים אלה מכרת אף על ביאת מקדש בטומאה, שאפילו אלה שלא הותרו בפסח, מכל מקום כיון שכל ישראל נכנסים אז למקדש בטומאה אף אלה אינם חייבים על ביאה בטומאה.

ה גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: זבין וזבות נדות ויולדות שאכלו מן הפסח שבא בטומאה, יכול יהו חייבין כרת על אכילה זו תלמוד לומר: "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז יט — כ)

ומצירוף הכתובים יש להבין כך: אם היה הקרבן נאכל רק לטהורים — חייבים עליו משום אכילת טמא, ושאינו נאכל לטהורין — אין טמאין חייבין עליו משום טמא.

ר' אליעזר אומר: יכול דחקו זבין או מצורעים ונכנסו לעזרה במקום שאסורים בכניסה לשם בפסח הבא בטומאה, יכול יהו חייבין כרת על ביאת מקדש בטומאה תלמוד לומר: "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה, ב) ומכאן נלמד: בזמן שטמאי מתים משתלחין מן המחנה והמקדש אף זבין ומצורעין משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין שהרי הם מקריבים ואוכלים בטומאה — אף אין זבין ומצורעין משתלחין.

ו בעי [שאל] רב יוסף בהמשך להלכות הקודמות: דחקו טמאי מתים ונכנסו להיכל שהוא מקום שאין נעשים בו צרכי הפסח והכניסה שם לכתחילה מותרת רק לכהנים והיה זה בפסח הבא בטומאה, מהו, מה דינם? מדאישתרי [מכיון שהותרה] טומאת עזרה לשם עשיית צרכי הפסח אישתרי נמי [הותרה גם כן] טומאת היכל, או דילמא [שמא] מאי דאישתרי [מה שהותר] — אישתרי [הותר], מאי [מה] שלא אישתרי [הותר] — לא אישתרי [הותר], וחייבים על כניסה זו!

אמר רבא פיתרון לדבר: אמר קרא [המקרא] באותו ענין "וישלחו מן המחנה" ו"מן המחנה" הוא לשון מיעוט ומשמע: אפילו מקצת מחנה, כלומר: מצוות השילוח חלה אפילו לגבי מקצת מחנה, ואף בפסח הבא בטומאה שמותרים במקצת מחנה שכינה, שמביאים פסח לעזרת ישראל לא הותרו בכל מחנה שכינה והאיסור על כניסה להיכל נשאר במקומו.

איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רבא פתרון אחר: אמר קרא [המקרא] "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום" (במדבר ה, ב-ג), וכך הוא מדייק: כל היכא דקרינן ביה [כל מקום שאנו קוראים בו] במקרא וחל עליו הדין של "אל מחוץ למחנה תשלחום" מכל המחנה בשלמות — קרינן ביה [קוראים אנו בו] גם "וישלחו מן המחנה" אפילו ממקצתו של מחנה. ואם אין משלחים מכל המחנה — שוב אין אותו איסור חל אפילו על חלקו.

ועוד בעי [שאל] רב יוסף שאלה בדומה לזה: דחקו טמאי מתים ואכלו באיסור אימורי (חלקי קרבן — כליות, אליה ויותרת הכבד — הנשרפים על המזבח) של פסח הבא בטומאה, האם חייבים משום אכילת קדשים בטומאה?

what is it including, beyond what is mentioned explicitly in the verse? The Gemara answers that it includes the mitzva: “Do not eat from it raw” (Exodus 12:9). The Gemara asks: What does it exclude through its detail? The Gemara answers that it excludes the mitzva: “You shall not offer the blood of My sacrifice with leavened bread” (Exodus 34:25). The Gemara asks: Perhaps I can reverse it and say the opposite, that the prohibition against eating the offering raw is excluded, and the prohibition against owning leaven is included. The Gemara answers: Including a mitzva related to the Paschal lamb itself is preferable to including one that does not relate as directly to the Paschal lamb. Therefore, the prohibition against eating the Paschal lamb raw is included, and the prohibition against slaughtering the Paschal lamb with leaven in one’s possession is excluded.

It was taught in the mishna that the Paschal lamb on the first Pesaḥ requires the recitation of hallel as it is eaten, whereas on the second Pesaḥ it does not. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said, citing Rabbi Shimon ben Yehotzadak, that the verse states: “You shall have a song as in the night when a Festival is sanctified” (Isaiah 30:29). From here it may be derived that a night sanctified as a Festival, on which labor is prohibited, such as the first night of Passover, requires the recitation of hallel; however, a night which is not sanctified as a Festival, such as the night when the Paschal lamb is eaten following the second Pesaḥ, does not require the recitation of hallel.

It was stated in the mishna that the Paschal lambs sacrificed on both the first and second Pesaḥ require the recitation of hallel as they are prepared. The Gemara asks: What is the reason that hallel must be recited while one prepares the Paschal lamb on the second Pesaḥ? The Gemara answers: If you wish, say that the verse quoted above: “As in the night when a festival is sanctified,” excludes laws that apply at night, but it does not exclude laws that apply by day; therefore, the recitation of hallel is required while slaughtering the Paschal lamb on the second Pesaḥ just as it is required while slaughtering the Paschal lamb on the first Pesaḥ. And if you wish, say that this halakha simply makes logical sense: Is it possible that the Jewish people are slaughtering their Paschal lambs or taking their lulavim on Sukkot and not reciting hallel? It is inconceivable that they would not be reciting hallel and there is no need for an explicit biblical source for this halakha.

It was also taught in the mishna that the Paschal lambs on both the first and second Pesaḥ are eaten roasted and override Shabbat. It may be inferred from this that with regard to Shabbat, yes, it is overridden by the Paschal lamb on the second Pesaḥ, but with regard to ritual impurity, no, it is not overridden for the sake of the Paschal lamb on the second Pesaḥ. The Gemara points out that this understanding of the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: The Paschal lamb on the second Pesaḥ overrides Shabbat and does not override ritual impurity. Rabbi Yehuda says: It overrides even ritual impurity.

The Gemara explains: What is the reason for the opinion of the first tanna? He holds that once this person was deferred from the first Pesaḥ due to ritual impurity, shall he now return and perform the offering of the Paschal lamb on the second Pesaḥ in ritual impurity? And Rabbi Yehuda reasoned: The Torah sought to allow this person the opportunity to perform the offering of the Paschal lamb in ritual purity; if it ultimately becomes clear that he did not merit doing so, let him at least perform the offering of the second Pesaḥ in a state of ritual impurity.

The Sages taught in a different baraita: The offering of the Paschal lamb on the first Pesaḥ overrides Shabbat, and similarly, the offering of the Paschal lamb on the second Pesaḥ overrides Shabbat. The first Pesaḥ overrides ritual impurity, and similarly, the second Pesaḥ overrides ritual impurity. The first Pesaḥ requires remaining until morning, meaning that it is prohibited for people who have participated in the Paschal lamb to return that night to their homes outside Jerusalem, and similarly, the second Pesaḥ requires remaining until morning.

The Gemara clarifies: With regard to the statement that the second Pesaḥ overrides ritual impurity, in accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

But according to Rabbi Yehuda, does the second Pesaḥ require remaining until morning? Wasn’t it taught explicitly in a baraita that Rabbi Yehuda says: From where is it derived that the second Pesaḥ does not require remaining until morning? As it is stated with regard to the Paschal lamb: “And you shall roast and eat it in the place which the Lord your God shall choose; and you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7), and it is written immediately after: “Six days you shall eat matzot; and on the seventh day shall be a solemn assembly to the Lord your God; you shall do no work on it” (Deuteronomy 16:8). From this juxtaposition it may be concluded that the first Pesaḥ, which is followed by the mitzvah to eat matza for six days, requires remaining until morning, whereas the second Pesaḥ, which is not followed by the mitzva to eat matza for six days, does not require remaining until morning. This contradicts what was previously stated citing Rabbi Yehuda.

The Gemara answers: These statements were made by two tanna’im in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, but the two tanna’im disagreed about whether or not Rabbi Yehuda maintained that one is required to stay overnight on the second Pesaḥ.

MISHNA: When the Paschal lamb is sacrificed in a state of ritual impurity due to the fact that the majority of the Jewish people are ritually impure, zavim, and zavot, and menstruating women, and women after childbirth may not eat it, because the Paschal lamb overrides only ritual impurity imparted by a corpse, but it does not override other forms of ritual impurity. However, if they violated the halakha and ate from the offering, they are exempt from karet. One who eats sacrificial food in a state of ritual impurity is generally liable to receive karet; however, since in this case the offering is sacrificed in a state of ritual impurity, there is no punishment of karet even for ritually impure individuals who are not permitted to eat it.

And Rabbi Eliezer exempts these individuals from karet even for entering the Temple in a state of ritual impurity, despite their not being permitted to enter, because people who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse are permitted to enter the Temple in this situation despite their impurity.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to zavim, and zavot, and menstruating women, and women after childbirth who ate of the Paschal lamb that was sacrificed while the majority of the Jewish people were in a state of ritual impurity, one might have thought that they would be liable to receive karet; therefore, the verse states: “The meat that touches any impure thing shall not be eaten, it shall be burned in fire; and the meat, every one that is ritually pure may eat the meat. But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace-offerings, that belong to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off [venikhreta] from his people” (Leviticus 7:19–20).

The baraita continues: The juxtaposition of these verses teaches that if the offering is eaten only by people who are ritually pure, ritually impure people are liable for eating it due to being ritually impure, but if it is not eaten only by people who are ritually pure, because it was offered when the majority of the Jewish people were impure, those who are ritually impure are not liable for eating it due to being impure.

Rabbi Eliezer says: One might have thought that if zavim or lepers pushed their way in and entered the courtyard, which they are prohibited from entering, in order to sacrifice the Paschal lamb that is brought when the majority of the Jewish people are in a state of ritual impurity, one might have thought that they would be liable to receive karet for entering the Temple while ritually impure; therefore, the verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone defiled by the dead” (Numbers 5:2). This teaches that at a time when those who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse are sent out from the Temple, zavim and lepers are also sent out; when those who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse are not sent out but are permitted to sacrifice the offering in a state of ritual impurity, zavim and lepers are also not sent out.

Rav Yosef asked a question related to the halakhot discussed above: If those who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse pushed their way in and entered the Sanctuary, which is an area in which no services are performed for the Paschal lamb and which only priests may enter ab initio, and this occurs in a case in which the Paschal lamb is brought when the majority of the Jewish people are in a state of ritual impurity, what is the halakha? Is the halakha that since ritual impurity was permitted in the courtyard for the sake of the Paschal lamb, ritual impurity in the Sanctuary was also permitted; or perhaps what was permitted was permitted and what was not permitted was not permitted, and consequently they are liable for entering the Sanctuary?

Rava said in answer to this question that the verse states: “They send out from the camp” (Numbers 5:2); the phrase “from the camp” indicates that the halakha applies even to a part of the camp. Therefore, when the majority of the Jewish people are ritually impure, even though people who are ritually impure are permitted to enter part of the Temple, as they must bring their offerings to the Temple courtyard, they are not permitted to enter everywhere inside the Temple, and the prohibition of entering the Sanctuary remains in place.

Some say that Rava said a different answer: The verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone defiled by the dead…outside the camp you shall send them” (Numbers 5:2–3). This implies that anywhere that we apply the phrase: “Outside the camp you shall send them,” which is referring to a case in which the majority of the Jewish people are ritually pure and indicates that the impure people must be sent outside of the entire camp, we also apply the phrase: “They must send out from the camp,” meaning it is prohibited for people who are ritually impure to enter the Sanctuary. However, if the majority of the Jewish people are impure and the offering is sacrificed in a state of impurity, those who are impure are not liable if they enter the Sanctuary.

Rav Yosef asked a similar question: If people who are impure due to ritual impurity imparted by a corpse pushed their way in and ate portions that are supposed to be consumed on the altar, such as the fats, the kidneys, and the fat tail, from a Paschal lamb offered in ritual impurity,