דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עט - ב

וטמאין אין עושין לא את הפסח הראשון, ולא את הפסח השני.

והטעם: בראשון לא עבדי הטמאין, דהא לא הוו רובא דישראל שיהיה מותר להם להקריב פסח בטומאה.

ובשני נמי לא עבדי, כיון דלא הוו מיעוטא דישראל, ולא נאמרה דחייה לפסח שני אלא במיעוט ישראל. [122]

ופרכינן ממשנתנו לרב:

תנן: נטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהורים (יעשה) [יעשו] בטומאה אף הטהורין.

ודייקינן: "נטמא רובו" של קהל הוא דעבדי אף הטמאין בראשון בטומאה, אבל אם היו הטמאים והטהורים פלגא ופלגא [מחצה על מחצה] משמע דלא עבדי הטמאים בראשון כלל!

ואם כן קשיא לרב, שאמר: אף הטמאים עושין פיסחן בראשון?!

אמר לך רב: לא תידוק: הא פלגא ופלגא לא עבדי טמאין כלל, אלא הכי תידוק:

רובא של קהל שנטמאו, הרי עבדי כולהו ואפילו טהורין בטומאה. (*122)

אבל פלגא ופלגא: הללו הטהורים עושין לעצמן בטהרה, והללו הטמאים עושין לעצמן בטומאה.

ואדרבה מסייעינן ממשנתנו לרב: הכי נמי מסתברא כדרב:

דהרי קתני בסיפא דמתניתין: נטמא מיעוט הקהל, הרי [ה] טהורין עושין את הראשון, ו [ה] טמאין עושין את השני.

הרי משמע: מיעוט הוא דעבדי בשני, אבל פלגא ופלגא לא עבדי בשני, ועבדי בראשון, ומכל מקום אין דינו כמו "נטמא רובו" דברישא, אלא, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן.

וכיון שסייענו דברי רב ממשנתנו, תמהינן:

ואלא קשיא לרב כהנא?!

אמר לך רב כהנא: לא תידוק מסיפא: הא פלגא ופלגא אין עושין הטמאין את השני אלא את הראשון [וכרב], אלא:

נטמא מיעוט הקהל, הרי טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני.

הא פלגא ופלגא: טהורין עושין את הראשון, אבל טמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני, וכלישנא בתרא דרב כהנא.

ואכתי תמהינן: התינח ללישנא בתרא דרב כהנא, ניחא כדמשנינן.

אלא להך לישנא דאמר רב כהנא: טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני, מאי איכא למימר?! והרי יש לדקדק מסיפא דמשנתנו, שאם היו פלגא ופלגא אין הטמאין נדחין לפסח שני.

אמר לך רב כהנא: הוא הדין דאפילו פלגא ופלגא נמי דינו כמו נטמא מיעוט הקהל, והרי טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני.

והאי דקתני בסיפא: נטמא "מיעוט הקהל", אינו בא ללמד כי במחצה על מחצה אינו כן, אלא: איידי דתנא רישא "רובו", תנא נמי סיפא "מיעוט (ו) " שהוא היפך רובו, אבל הוא הדין פלגא על פלגא.

תניא כוותיה דרב;

ותניא שתי ברייתות כוותיה דרב כהנא כתרי לישני:

תניא כוותיה דרב:

היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין: הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן; והיינו כרב.

תניא כלישנא קמא דרב כהנא:

הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין: טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני; והיינו כלישנא קמא דרב כהנא.

ותניא כלישנא בתרא דרב כהנא:

הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין: טהורין עושין את הראשון, וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני; והיינו כלישנא בתרא דרב כהנא.

והשתא מיישבת הגמרא ברייתות אלו לפי כל השיטות:

א. לרב, וללישנא בתרא דרב כהנא, הא דתניא: טהורין עושין את הראשון וטמאין את השני, דמשמע כלישנא קמא דרב כהנא, היכי מתרצי לה [איך יפרשוה]:

כגון: שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים הן ש"משלימות" למחצה הטמאים.

כלומר: בזכרים לבדם היה מיעוט טמאים, ואינך מוצא מחצה ישראל טמאים אלא על ידי הנשים, שהן היו רובן טמאות, וביחד נמצא בכלל ישראל מחצה על מחצה.

וקסבר האי תנא דברייתא: נשים בפסח ראשון רשות היא ולא חובה, וכל שכן בשני [רש"י].

ולפיכך אנו דנין את הזכרים לבדם, ואומרים: דל נשים מטמאין [הסר הנשים מחשבון הטמאים], והוו להו טמאין מיעוטא [נמצאו זכרי הטמאין מיעוט ישראל], ומיעוטא ידחו לפסח שני.

אבל מחצה על מחצה מן הזכרים לבדם, אי אתה יכול ללמוד מברייתא זו כלל.

ב. לרב, וללישנא קמא דרב כהנא, הא דתניא: טהורין עושין את הראשון, וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני, דמשמע כלישנא בתרא דרב כהנא, היכי מתרצי לה:

רב הסובר: מחצה ישראל נידונין כרוב ועושין פסח ראשון, הכי מתריץ לה:

כגון שהיו ישראל הזכרים לבדם מחצה טמאין ומחצה טהורין, ואמנם נשים "עודפות" על הטהורים, שהיו הנשים רובן טהורות, וכשאתה מונה הנשים עמהן, רבין טהורין על הטמאים,

וקסבר האי תנא דברייתא: נשים בראשון חובה והרי הן נמנות בחשבון פסח ראשון לענין רוב ומיעוט, ואילו בשני רשות ואינן נמנות בחשבון פסח שני.

ולפיכך: בראשון לא עבדי הטמאים, כיון דהוי ליה מיעוט מכלל ישראל - אנשים ונשים - החייבים בפסח ראשון, ומיעוטא טמאים לא עבדי בראשון.

ומיהו בשני נמי לא עבדי הטמאים, שהרי אין הנשים חייבות בפסח שני, ולפיכך דל נשים מינייהו [הסר הנשים מחשבון העושים פסח שני], והוו להו פלגא ופלגא, כלומר: מחצה ישראל אתה בא לחייב בפסח שני, ופלגא לא עבדי בשני. [123]

ולרב כהנא בלישנא קמא, דאמר: פלגא טמאין נמי עבדי בשני, הכי מתריץ לה לברייתא דקתני: מחצה על מחצה, הטמאין אינן עושין לא בראשון ולא בשני: כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים הן ש"משלימות" למחצה טהורין, כלומר: בזכרים לבדם היו רוב טמאים, ואינך מוצא מחצה ישראל טהורים אלא על ידי הנשים, שהיו הן רובן טהורות.

וקסבר האי תנא: נשים בראשון חובה, ואילו בשני רשות.

ולפיכך: בראשון לא עבדי הטמאים, שהרי מכלל ישראל החייבים בפסח ראשון הוו להו פלגא ופלגא, כלומר: מחצה ישראל בלבד אתה בא להתירם לעשות פסח ראשון בטומאה, והרי פלגא בראשון לא עבדי.

בשני נמי לא עבדי הטמאים, שהרי אין הנשים חייבות בפסח שני. ולפיכך: דל נשים מינייהו מן הטהורין [הסר הנשים מחשבון הטהורים השוים במספרם לטמאים], והרי הוו להו טמאין - שאתה בא לחייבם לעשות פסח שני - רובא של ישראל השייכים במצות פסח שני, ורובא לא עבדי בשני.

ג. ולרב כהנא, הא דתניא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, והיינו כרב, היכי מתריץ לה:

אמר לך רב כהנא: לעולם ברייתא זו לא כשיטתי היא, אלא שברייתא זו במחלוקת תנאי היא, ואנא דאמרי כחד תנא.

כי אמנם כן איכא למאן דאמר - התנא של ברייתא זו שאנו מקשים ממנה - מחצה על מחצה כרוב; ואמנם איכא נמי למאן דאמר - התנא של הברייתא שהובאה לעיל כסיוע לשיטת רב כהנא - מחצה על מחצה אינו כרוב. [124]

גופא שנינו בברייתא שהובאה לעיל: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן בטהרה, והללו עושין לעצמן בטומאה.

היו טמאין עודפין על הטהורין אפילו אחד, יעשו אף הטהורין בטומאה, לפי שאין קרבן ציבור חלוק, [ראה הערה [125]].

רבי אלעזר בן מתיא אומר: אין היחיד מכריע את הציבור לעשות בטומאה, ורק כשהיו עודפין הטמאין על הטהורין בשנים או יותר, הרי שאף הטהורים עושים בטומאה שנאמר:


הערות

[122] כן פירש רש"י, ובתוספות תמהו על זה, ראה שם. ולפיכך פירשו: כי הואיל ואינם מיעוט אין הם נדחין לפסח שני, ומן הדין שיעשו בראשון; אלא שמתוך שאין הטהורים יכולים לעשות אף הם בטומאה עם הטמאים כי הרי הטמאים אינם רוב שיימשכו הטהורים אחריהם, [וזהו שאמרו בגמרא: "בראשון לא עבדי" הטמאין, "דהא לא הוו רובא" הטמאין, עד שנאמר שיימשכו הטהורים אחריהם] אם כן נמצאת מחלק קרבן ציבור, שאלו יעשו לעצמן ואלו יעשו לעצמן, והואיל ואין קרבן ציבור חלוק, אין עושין הטמאים פסח כלל [וראה עוד שם תוספת דברים בזה]. ודבריהם צריכים ביאור: "אם כן למה אמר רב כהנא מחצה על מחצה אינו כרוב, והלוא בשביל זה לא היה עיכוב עלייהו מלעשות בראשון, אלא טעם אחר איכא בדבר שלא יהיה קרבן ציבור חלוק, וטעם זה לא נזכר כלל בדבריו", צל"ח, וראה מה שביאר בזה. *122. כתב רש"י: "אפילו הטהורין אין צריכין ליזהר בשמירת טהרה", ומבואר מלשונו, כי הוא היתר בעלמא ואינו חיוב; וראה על זה לקמן בהערה (128).

[123] כתב המנחת חינוך מצוה ש"פ: כי לכאורה היה נראה כיון שאנו אומרים, שלענין חיוב בפסח שני אנו דנין לפי המחוייבין בפסח שני, אם כן, אם מיעוט נדחו לפסח שני ובין שני פסחים נתגיירו הרבה גרים או נתגדלו הרבה קטנים ונתוספו למחויבים לעשות פסח שני, והם עתה רוב ציבור, הרי שיהיה הדין שאין עושין פסח שני, כיון דרוב ישראל אין עושין פסח שני. אך באמת זה אינו, דדבר זה דרוב ומיעוט, העיקר הוא נחשב בפסח ראשון, ואם היו מיעוט בפסח ראשון, נדחו תיכף לפסח שני, ואף שאחרי זה נתרבו, מכל מקום עושין השני, כיון שהיו בפסח ראשון מיעוט וגזירת הכתוב שמיעוט נדחין, עכת"ד. וראה בהערות במנ"ח הנדפס מחדש, שהקשה עליו מרש"י בסוף הסוגיא, לפי הבנת המנחת חינוך עצמו.

[124] כתב הצל"ח: לפי שיטת התוספות בביאור לישנא בתרא דרב כהנא, אין תירוץ זה של הגמרא עולה אלא ללישנא קמא דרב כהנא, אבל ללישנא בתרא, לא, ראה בדבריו לעיל בדברי התוספות בארוכה.

[125] ב"דקדוקי סופרים" ליתא: "לפי שאין קרבן ציבור חלוק"; והרב בעל "דקדוקי סופרים" הביא שכן הוא גם בילקוט פרשת בהעלותך; והוסיף שכן הוא מוכח בגמרא לקמן, וכן משמע בפירוש ר"ח. וכן מוכרח שגרס גם התשב"ץ בחלק ג' סימן קל"ה; שהרי כתב שם: כי "אין קרבן ציבור חלוק" הוא דינו של רבי יהודה בלבד [לקמן פ, א,], וכל הסוגיא דלעיל שנחלקו רב ורב כהנא אינו בדין "אין קרבן ציבור חלוק" ולא סבירא להו כלל הך דינא. וכבר נתבארה לעיל בהערה (114) כוונתו: כי ברוב טמאים אין צריך לדין "אין קרבן ציבור חלוק", כיון שהמיעוט נמשך אחר הרוב; ורבי יהודה חידש אפילו במחצה על מחצה שיעשו הטהורים בטומאה מדין "אין קרבן ציבור חלוק" [ובזה יובנו דברי התוספות בעמוד זה בד"ה וטמאין ביתר ביאור].

וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני. מה טעם? בראשון לא עבדי דלא הוו רובא [בראשון אינם עושים בטומאה משום שאינם רוב] כי רק כשרוב הציבור טמא עושים את הראשון אף בטומאה. וכן בשני לא עבדי, דלא הוו מיעוטא [אינם עושים, שאין הם מיעוט] ורק מיעוט קהל עושה פסח שני.

תנן [שנינו במשנה]: נטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהורים יעשה בטומאה. ונדייק: נטמא רובו הוא דעבדי [הוא שעושים] בטומאה אבל פלגא ופלגא לא עבדי בראשון [אבל אם היו מחצה ומחצה לא יעשו בפסח ראשון] קשיא [קשה] איפוא לשיטת רב!

אמר לך [יכול היה לומר לך] רב: רובא עבדי כולהו בטומאה [רוב טמאים עושים כולם בטומאה] אפילו הטהורים, פלגא ופלגא [מחצה ומחצה] הללו הטהורים עושין לעצמן בראשון והללו הטמאים עושין לעצמן בשני.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] להבין את דיוק לשון המשנה. כי קתני סיפא [שנינו בסופה] נטמא מיעוט הקהל, טהורין עושין את הפסח הראשון וטמאין עושין את השני, ונדייק: נטמא מיעוט הוא דעבדי [שעושים] בשני, אבל פלגא ופלגא — לא [מחצה ומחצה לא] יעשו בשני. ונלמד מכאן: ועבדי [ועושים] הראויים לכך בראשון. משמע: הללו הטהורים עושין לעצמן בראשון והללו הטמאים עושין לעצמן בשני.

ושואלים: אם כן, ואלא קשיא [קשה] לרב כהנא מדיוק זה! ומשיבים: אמר לך רב כהנא [יכול היה רב כהנא לומר] שכך יש לדייק: נטמאו מיעוט הקהל — טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני, הא פלגא ופלגא [הרי מחצה ומחצה] — טהורין עושין את הראשון, אבל טמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני.

ומקשים עוד: התינח ללישנא בתרא דרב כהנא [זה נוח, לפי הלשון האחרונה בדברי רב כהנא] שכך עושים כשיש מחצה ומחצה. אלא להך לישנא [אלא ללשון זו] שאמר רב כהנא: במחצה ומחצה טהורים עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? וקשה לדבריו!

אמר לך רב כהנא: כך יש לפרש את המשנה, הוא הדין דאפילו פלגא ופלגא נמי [מחצה ומחצה גם כן] טהורין עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני. והאי דקתני [וזה ששנינו במשנה] מיעוט הקהל עושין את השני אינו מדויק, כי איידי דתנא רישא רובו — תנא נמי סיפא מיעוטו [על ידי ששנה בראשה של המשנה רובו שנה גם כן בסופה משום גרר הלשון מיעוטו].

ומעירים: תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דרב כהנא כתרי לישני [שנויה ברייתא כשיטת רב ושנויה ברייתא כשיטת רב כהנא כשתי הלשונות בשמו] תניא כוותיה דרב [שנויה ברייתא כשיטת רב]: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו הטהורים עושין פסח לעצמן בטהרה והטמאים עושין לעצמן בטומאה בפסח ראשון.

תניא כלישנא קמא דרב כהנא [שנויה ברייתא כלשון ראשונה של רב כהנא]: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני.

ותניא כלישנא בתרא [כלשון אחרונה] של רב כהנא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני,

ושואלים: ולשיטת רב, או ללישנא בתרא [ללשון אחרונה] של רב כהנא, הא דתנא [זה ששנה] באותה הברייתא השניה שהובאה "טהורין עושין את הראשון וטמאין את השני", היכי מתרצי לה [איך מישבים אותה]? ומשיבים שהם מוצאים דרך מיוחדת להסביר את הדבר, כי מדובר לדעתם במקרה כגון שהיו ישראל הזכרים רובם טהורים ומיעוטם טמאים ואם מחשיבים גם את הגברים וגם את הנשים כאחד הרי זה מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים משלימות לטמאים כי בין הנשים היה רוב של טמאות.

וקסבר [וסבר] תנא זה: השתתפות נשים בפסח ראשון הרי הוא רשות אם כן דל נשים מטמאין [הוצא את הנשים ממנין הטמאים] והוו להו טמאין מיעוטא [ונעשו להם הטמאים מיעוט] וכיון שכך מיעוטא ידחו לפסח שני לכל הדעות.

ושואלים עוד: לשיטת רב וללישנא קמא [ללשון ראשונה] של רב כהנא הא דתניא [זו הברייתא ששנויה] "טהורין עושין את הראשון וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני" היכי מתרצי לה [כיצד מיישבים הם אותה] לשיטתם?

מסבירים: רב מתריץ לה [מישב אותה] כגון שהיו ישראל הזכרים מחצה טמאין ומחצה טהורין, ונשים שרובן טהורות עודפות על הטהורים שבגללן נעשים הטהורים רוב, וסבר אותו תנא: נשים בראשון חובה, אבל בפסח שני אינן חייבות אלא רשות היא להן.

ולכן בראשון אף אחד לא עבדי [אינם עושים בטומאה] דהוי ליה מיעוט [שהרי הם מיעוט] שרוב הקהל הזכרים והנשים הם טהורים, ומיעוטא לא עבדי [אינם עושים] בטומאה בפסח ראשון. ובשני לא עבדי [ואף בשני אינם עושים] פסח, כי דל נשים מינייהו [הוצא את הנשים מהם] ממנין הטהורים והוו להו פלגא [והרי הם הטמאים מחצה] ופלגא לא עבדי בשני [ומחצה אינם עושים בפסח שני].

ולשיטת רב כהנא שאמר בלשון זו: פלגא נמי עבדי בשני [שמחצה גם כן עושים בשני] הכי מתריץ לה [כך היה מסביר אותה את הברייתא] לשיטתו: כגון שהיו ישראל נשים וגברים כאחד מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים הן שמשלימות לטהורין שיהיו מחצה. וקסבר: נשים בראשון חובה ובשני רשות.

ולכן בראשון לא עבדי [בפסח ראשון אינם עושים בטומאה] — דהוו להו פלגא ופלגא [שהם מחצה ומחצה] בטומאה, ולשיטתו פלגא בראשון לא עבדי [מחצה בראשון אינם עושים], ובשני נמי לא עבדי [ופסח שני גם כן אינם עושים] כי אם דל נשים מינייהו [הוצא את הנשים מהם] ממנין הטהורין הוו להו טמאין רובא [נמצאו להם הטמאים בפני עצמם רוב], ורובא לא עבדי בשני [ורוב הקהל אינם עושים בפסח שני]

ועוד: ולרב כהנא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא] הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, היכי מתריץ לה [כיצד יכול לישב אותה] לשיטתו? אמר לך רב כהנא [היה אומר לך רב כהנא]: בהכרח תנאי היא [מחלוקת תנאים היא] בנושא זה איכא למאן דאמר [יש מי שאומר] מחצה על מחצה כל מחצה בפני עצמו הריהו כרוב, ואיכא למאן דאמר [ויש מי שאומר] מחצה על מחצה אינו כרוב.

א כיון שהבאנו ברייתא זו, דנים מעתה גופא [לגופה] של אותה ברייתא, הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין. הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. היו טמאין עודפין במספרם על הטהורין, אפילו עודפים באיש אחד — יעשו את הפסח כולו בטומאה, לפי שאין קרבן ציבור חלוק ואין להיחלק מרוב הציבור הטמא, ויעשו כל הציבור כאחד את הפסח בטומאה.

ר' אלעזר בן מתיא אומר: אין עודף של האיש היחיד מכריע את הציבור כולו לטומאה, שנאמר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and those who are impure do not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ or the second. They do not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ because they are not the majority, and the Paschal lamb may be sacrificed in a state of impurity only when the majority of the community is impure. Additionally, they may not perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ because they are not the minority, and only the sacrifice of a minority of the community is deferred to the second Pesaḥ.

The Gemara raises an objection from that which we learned in the mishna: If the entire community became ritually impure, or if most of it became impure, or if the priests were impure and the community was pure, they should perform the ritual of the Paschal lamb in impurity. This indicates that it is only when most of the community is impure that they perform the ritual of the Paschal lamb in impurity, but if it is half and half, they do not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ. This poses a difficulty to the opinion of Rav.

Rav could have said to you: When a majority of the community is impure, they may all perform the ritual of the Paschal lamb in impurity. Even those who are still pure are not required to ensure that they remain pure in order to sacrifice the Paschal lamb. When it is half and half, these who are pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of purity and these who are impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of impurity.

The Gemara adds: So too, it is reasonable to understand the mishna in this way, as the latter clause teaches: If a minority of the community became impure, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ. This indicates that it is only when the minority has become impure that they perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ. But when it is half and half this is not the case; rather, these perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of purity and those perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of impurity on the first Pesaḥ.

However, if so, it then poses a difficulty to the opinion of Rav Kahana. The Gemara responds: Rav Kahana could have said to you that the latter clause of the mishna should be understood as follows: If a minority of the community became ritually impure, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ. This indicates that if it is half and half, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ and those who are impure do not perform the ritual of the Paschal lamb on the first or the second Pesaḥ.

The Gemara asks: This works out well according to the latter version of Rav Kahana’s statement, according to which this is the halakha when exactly half of the community is pure and half is impure. But according to that first version, in which Rav Kahana said that when half the community is pure and half is impure, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ, what is there to say?

Rav Kahana could have said to you that the mishna should be understood as follows: The same is true even in a case of half and half as well; those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ, and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ. And that which was taught in the mishna that the sacrifice of a minority of the community is deferred to the second Pesaḥ is not meant to indicate that half the community cannot observe the second Pesaḥ. Rather, since it taught in the first clause of the mishna the case in which the majority of the community became ritually impure, it also taught in the latter clause the case in which the minority of the community became impure, so as to employ a parallel formulation.

The Gemara points out that it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav, and it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Kahana, in accordance with each of the two versions of his opinion. It was taught in the following baraita in accordance with the opinion of Rav: If the Jewish people were divided, and half were pure and half were impure, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of purity, and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves in a state of impurity on the first Pesaḥ.

It was taught in the following baraita in accordance with the first version of the opinion of Rav Kahana: If the Jewish people were divided, and half were pure and half were impure, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ, and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ.

And it was taught in the following baraita in accordance with the latter version of the opinion of Rav Kahana: If the Jewish people were divided, and half were pure and half were impure, those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ, and those who are impure do not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ or the second Pesaḥ.

The Gemara asks: According to Rav and according to the latter version of the opinion of Rav Kahana, with regard to that which was taught in the second baraita quoted above, that those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ and those who are impure perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ, how do they reconcile it? The Gemara answers: According to them, the case under discussion is one where the Jewish people are divided, and half are pure and half are impure. However, the majority of the men are pure, and the majority of the women are impure and the women complete the number of impure people necessary to reach half of the community.

And this tanna holds that the participation of women in the first Pesaḥ is optional. Therefore, remove the women from those who are impure, and the impure become the minority. And the sacrifice of the minority is deferred to the second Pesaḥ according to all opinions.

The Gemara asks: According to the opinion of Rav and according to the first version of the opinion of Rav Kahana, with regard to that which was taught in the third baraita cited above: Those who are pure perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ and those who are impure do not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ or on the second Pesaḥ, how do they reconcile it according to their opinions?

Rav reconciles the baraita by explaining that it is referring to a case where the men of the Jewish people were divided, and half were impure and half were pure, and the women, a majority of whom were pure, added on to the number of those who were pure so that the majority of the community was pure. And this tanna holds that the participation of women in the first Pesaḥ is obligatory, and their participation in the second Pesaḥ is optional.

Therefore, on the first Pesaḥ, those who are impure do not perform the ritual of the Paschal lamb because they are a minority, and a minority of the community that is ritually impure may not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ. And on the second Pesaḥ they do not perform the ritual of the Paschal lamb because when one removes the women from them, those who were impure are half of the community, and half the community does not perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ.

And according to the first version of the opinion of Rav Kahana, in which he said that half the community also performs the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ, this is how he would reconcile the baraita with his opinion: It is addressing a case where the Jewish people were divided, and half were pure and half were impure. However, the majority of the men were impure, and it is the women who completed the necessary number of the pure so that the division was half and half. And this tanna holds that the participation of women on the first Pesaḥ is obligatory, and their participation on the second Pesaḥ is optional.

Therefore, on the first Pesaḥ they may not perform the ritual of the Paschal lamb because they are half and half, and according to his opinion, half of the community may not perform the ritual of the Paschal lamb on the first Pesaḥ in a state of impurity. On the second Pesaḥ as well, they may not perform the ritual of the Paschal lamb because one must remove the women from the number of those who are pure, and the impure become the majority, and the majority does not perform the ritual of the Paschal lamb on the second Pesaḥ.

The Gemara asks further: And according to Rav Kahana, with regard to that which was taught in the first of the three baraitot above: If the Jewish people were divided, half were pure and half were impure, those who were pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves on the first Pesaḥ, and those who were impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves on the second Pesaḥ, how does he reconcile it? Rav Kahana could have said to you: This matter is subject to a dispute between the tanna’im. There is one who said that in a case of half and half, each half by itself is considered like the majority, and there is one who said that half and half is not like the majority.

The Gemara addresses the matter itself discussed in the baraita cited previously. If the Jewish people were divided, half were pure and half were impure, those who were pure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves on the first Pesaḥ and those who were impure perform the ritual of the Paschal lamb for themselves on the second Pesaḥ. If those who were impure outnumbered those who were pure even by one person, they should perform the ritual of the Paschal lamb in ritual impurity on the first Pesaḥ because a communal offering is not divided. Therefore, the entire community may sacrifice the Paschal lamb in a state of impurity. This includes those who were pure; they do not need to take care to remain pure in order to sacrifice the Paschal lamb.

Rabbi Elazar ben Matya says: The individual cannot tip the balance of the entire public toward ritual impurity, as it is stated:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

תניא כותיה דרב ותניא כותיה דרב כהנא בתרי לישני:

לרב וללישנא בתרא דרב כהנא הא דתניא טהורין עושין הראשון וטמאין עושין השני היכי מתרצי לה כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומיעוט טמאין ונשים משלימות לטמאין למחצה ונמצאו מחצה טהורין ומחצה עם הנשים טמאין וקסברי נשים בראשון רשות דל נשים מן הטמאין ונמצאו הטמאין מיעוט ומיעוט נדחין לפסח שני והטהורין עושין הראשון בטהרה כי רוב הקהל טהורין הן לרב וללישנא קמא דרב כהנא הא דתניא טהורין עושין את הראשון וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני היכי מתרצי לה רב מתרץ לטעמיה כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין ונשים עודפות על הטהורין וסבר האי תנא נשים בראשון חובה והאנשים והנשים שוים הטהורין עושין את הראשון דהא רובא נינהו טמאין אין עושין הראשון דהא מיעוטא נינהו ומיעוט לא עבדי בראשון בשני נמי אין עושין דלנשים מן הטהורין דנשים בשני רשות והוו להו טמאין פלגא ופלגא לא מדחו לפסח שני הלכך טמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני וללישנא קמא דרב כהנא דאמר פלגא ופלגא נמי עבדי בשני מתרץ לטעמיה כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין ונשים משלימות לטהורין ועודפות עליהן פי' כגון שהיו עשרה טהורין ועשרה טמאין והטהורי' הם ארבעה אנשים ושש נשים הרי עשרה והטמאים הם ששה אנשים וארבע נשים הרי עשרה ומאי עודפות עליהן דקתני דנפישין טהורות מטהורות וקסבר נשים בראשון חובה ובשני רשות טמאים בראשון לא עבדו דהוה להו פלגא ונדחין לפסח שני בשני נמי לא עבדי דנשים בשני רשות ונשים מן הטהורין ומן הטמאין היו בראשון ונמצאו הטמאין ששה והטהורין ארבעה הנה הטמאין רובא ורובא בשני לא עבדי.

ורב כהנא הא דתניא כותיה דרב מוקים ליה כתנאי דלא מתרץ ליה:
גופה היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן ואם היו הטמאין עודפין על הטהורין אפילו אחד יעשה בטומאה אלעזר בן מתיא אומר אין היחיד מכריע צבור לטומאה שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך וגו':

היו מחצה של זכרים טמאים ומחצה טהורים אלא שהנשים עודפות ומשלימות את הטהורים לרוב הטהורים עושים את הראשון והטמאים אין עושין לא את הראשון ולא את השני לא את הראשון שהרי אצל הראשון מיעוט הם שהנשים בראשון חובה והרי הם במנין ונמצאו טמאים מיעוט ומיעוט טמאים יחידים הם ואין יחידים עושין את הראשון בטומאה וכן אין עושין את השני שאצל השני מחצה הם שהנשים בשני רשות ואין מחצה עושין פסח שני היו מחצה טמאים ומחצה טהורים ונשים משלימות את הטמאים לרוב הואיל ונשים בראשון חובה הוי להו רובא טמאים ועושים אותו כלם בטומאה:

גמרא כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים משלימות לטמאים כו' ק"ק אמאי לא מוקי לה הכא בכה"ג דמוקי אידך [א] דרב כהנא כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים ונשים עודפות על הטהורים וקסבר האי תנא נשים בין בראשון בין בשני חובה וה"ל טמאים מיעוטא בין בראשון בין בשני דאיכא למ"ד בפרק האשה דס"ל הכי דנשים בין בראשון בין בשני חובה וכ"כ התוספות לקמן לר"י וה"נ הוה סבור חזקיהו מעיקרא דנשים בין בראשון בין בשני חובה והוו טמאים מיעוטא ולכך מדחי לפסח שני כדאמרינן פ"ק דסנהדרין ומיהו לקמן דמוקי לאידך דרב כהנא בעודפות הנשים על הטהורים לא תקשי לה דלא מוקי לה לרב [כהנא] בכה"ג דהכא כגון שהיו מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים משלימות לטמאים אלא דקסבר נשים בראשון רשות ובשני חובה דליכא למ"ד דס"ל הכי אלא דאי בראשון רשות כ"ש בשני כדמוכח פרק האשה ודו"ק:

תוס' בד"ה קסבר נשים כו' וה"מ לשנויי דלבסוף סבר נשים בראשון חובה כו' א"נ ניחא ליה למדחי דאף מה שלא עשו בראשון כו' עכ"ל. ולפי זה יש ליישב נמי ללישנא בתרא דרב כהנא הא דנקט התם משלימות ועודפות דאף מה שלא עשו בראשון היה שלא כדין משום עודפות גרידא א"נ דנשים רשות כדין עשה שלא עשה בראשון ללישנא בתרא דרב כהנא ומיהו בעיקר תירוצם ק"ל אמאי ניחא ליה למימר דאף מה שלא עשה בראשון היה שלא כדין וכי לא סגי ליה לתלמודא דבשני גרידא עשה שלא כדין וע"ז בקש כפרה מה' ויש ליישב דמשמע ליה לתלמודא הא דלבסוף חזר בו היינו קודם שנעשה פסח שני דמסתמא בזמן זה דבין פסח ראשון ובין פסח שני נזכר להלכה וא"כ ע"כ בראשון עשה שלא כדין ולא קאמר מעיקרא סבר כו' ומדחו לפסח שני אלא לפי מחשבתו ודו"ק:

בגמרא ונשים משלימות לטהורין ה"ד וכו' כצ"ל:

גמ' מן ועודפת עליהן כו' עד וקסבר כו' כל זה נמחק:

גמרא איידי דתנא רישא רובו ת"נ סיפא מיעוטו. כה"ג (בברכות נג בערובין טז):

וטמאין אין עושין לא את הראשון. דכיון דאינו כרוב לא עבדי בטומאה ובשני נמי לא דאינו מיעוט: יעשו בטומאה. אף הטהורין: רובא הוא כו'. כי איטמי רובא הוא דעבדי טמאין ראשון ובטומאה: אבל פלגא ופלגא לא עבדי. טמאים לראשון כלל: כלהו. אפילו הטהורין אין צריכין להזהר בשמירת טהרה: מסתברא. דפלגא ופלגא נמי טמאין עבדי בטומאה ולא מידחו: לרב. דאמר הללו לעצמן והללו לעצמן: וללישנא בתרא דרב כהנא. דאמר טמאין אין עושין לא זה ולא זה הא דקתני טמאים נדחין לשני היכי מתרצא לה: משלימות לטמאין. דבזכרים הוו טהורים רובא אבל יש מן הנשים טמאות יותר מן הטהורות עד שמשלימות החשבון למחצה על מחצה וקסבר האי תנא נשים בראשון רשות וכ''ש בשני הילכך דל נשים מהכא דאינן מן המניין וזיל בתר זכרים והוו טמאים מיעוטא ומדחו לשני אבל בפלגא ופלגא אי כמר אי כמר: כגון שהיו ישראל. הזכרים מחצה טהורין ומחצה טמאין וכשאתה מונה הנשים עמהן רבין טהורים על הטמאים: בראשון חובה. והרי הן במנין ונמצאו טמאים מיעוטא: ובשני נשים רשות. ותנאי פליגי בהא מילתא בפ' האשה (לקמן דף צא:): בראשון לא עבדי. טמאין דהוה להו מיעוטא: ובשני לא עבדי. דלגבי שני אין הנשים מן המנין למיהוי טהורין רובא הילכך לא הוו טמאים מיעוטא אלא פלגא ולרב מחצה על מחצה כרוב ולא עבדי בשני: ורב כהנא. דאמר פלגא עבדי בשני מתרץ הכי כו': ונשים משלימות לטהורין. שלא היו טהורין מחצה אלא על ידי הנשים ואי אזלינן בתר זכרים הוו טמאין רובא. ועודפות עליהן לא גרסינן: ופלגא בראשון לא עבדי. בטומאה ללישנא קמא דרב כהנא: תנאי היא. האי תנא ותנא דלעיל דקאי כוותיה האי תנא סבר מחצה על מחצה הוי כרוב ותנא דלעיל סבר אינו כרוב: עושין בטומאה. אפילו הטהורין:
וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני. קשה לריב''א אי פלגא מיקרו איש לידחו לפסח שני ואי לא מיקרו איש אלא ציבור ליעביד בטומאה בראשון וליכא למימר דמספקא ליה אי חשיבי איש או ציבור דאם כן ליטמאו אחד מן הטהורים דבשלמא אי לא מספקא ליה אתי שפיר דלמה יטמאו את הטהור לעשות בטומאה כיון שדין של טמאין ליפטר לגמרי ואומר ר''י דלא מיקרו איש ומ''מ לא יעשו הטהורים בטומאה בשבילם כיון שאין רוב טמאים ואין עושין נמי אלו לעצמן ואלו לעצמן דקסבר אין קרבן ציבור חלוק אע''ג דלר' יהודה דאית ליה לקמן אין קרבן ציבור חלוק קאמר יעשו כולם בטומאה רב כהנא לית ליה הך סברא אלא קסבר דמהאי טעמא נידחין לגמרי: קסבר נשים בראשון רשות. משום רב איצטריך למימר הכי דאי בראשון חובה הוה אמרינן דהללו עושין לעצמן כו' אבל לרב כהנא אפילו הוו בראשון חובה אתי שפיר דפלגא בראשון לא עבדי ובשני עבדי כיון דבשני נשים רשות הוו להו טמאים מיעוטא והא דאמר בפר' קמא דסנהדרין (דף יב.) גבי חזקיהו שהשיא את ישראל לעשות פסח שני היכי דמי אמר רב אשי כגון שהיו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורין ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהן מעיקרא סבר נשים בראשון חובה והוו להו טמאים מיעוטא ומידחו לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאים רובא ורובא בשני לא עבדי והשתא לרב וללישנא בתרא דרב כהנא לא הוה צריך למינקט משלימות אלא עודפות עליהן גרידא וללישנא קמא דרב כהנא הוה מצי למינקט משלימות ולא עודפות אלא נקט משלימות ועודפות דהשתא לכולהו לישני עשה שלא כתורה והוה מצי לשנויי דלבסוף סבר נשים בראשון חובה ובשני רשות ולכך לאו שפיר עבד פסח שני אלא משום דהתם אליבא דרבי שמעון קיימינן דאית ליה לקמן בפרק האשה (דף צא:) נשים בראשון רשות אי נמי ניחא ליה למידחי דאף מה שלא עשו בראשון היה שלא כדין: נשים בראשון רשות. הוה מצי למינקט בברייתא רוב טהורים וע''י נשים היו רוב טמאים נדחין לפסח שני כיון דנשים בראשון רשות והוו להו מיעוט טמאים: ורב כהנא מתרץ לה הכי כו'. השתא נמי הוה מצי למינקט בברייתא רבותא דאפי' רוב טהורין אין הטמאין עושין את השני כיון שבלא נשים הוו טהורים מיעוטא ומצינו למימר דנקט בכי האי גוונא לאשמועי' דמחצה על מחצ' אינו כרוב:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד