אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים ועומד בתוכה, אלו דברי ר' מאיר. אמרו לו חכמים: מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלין את דלתותיהם ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח שהיה גבוה מעשרה טפחים. ר' יוסי אומר: לא של פטמים אלא שוק של צמרים היה.

א תנו רבנן [שנו חכמים] פתחי שערי גינה הסמוכים לרשות הרבים ומקום המנעול רחב ארבעה טפחים וגבוה עשרה שדינו כרשות היחיד, בזמן שיש להן בית שער מבפנים — פותח ונועל מבפנים, יש להם בית שער מבחוץ — פותח ונועל מבחוץ, שהרי אינו אלא כמעביר מרשות היחיד לרשות היחיד, היה להם בית שער מכאן ומכאן גם פנימה וגם החוצה — פותח ונועל כאן וכאן, אין להן לא לכאן ולא לכאן — אסורין כאן וכאן, שהרי אין מקום שיוכל לטלטל בו את המפתח.

וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, בזמן שהמנעול מצוי למטה מעשרה טפחים הוא איפוא בתחום רשות הרבים — מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה שדינה ככרמלית, ולמחר עומד על האיסקופה פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה,

ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה — מביא מפתח מערב שבת ומניחו במנעול, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, אלו דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מערב שבת, ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, או מניחו בחלון שעל גבי הפתח.

אבל אם יש בחלון ארבעה על ארבעה נמצא שחלון זה הוא רשות היחיד שהרי יש בו שטח של ארבעה על ארבעה טפחים בגובה עשרה ואסור מפני שהוא כמוציא מרשות כרמלית לרשות היחיד.

ומדייקים: מדקאמר [ממה שאמר] "וכן חנויות" מכלל, מכאן שבאיסקופת כרמלית עסקינן [עוסקים אנו] כאן. ואם כן נברר האי [זה] המנעול שדברנו בו היכי דמי [כיצד היה בדיוק]? אי דלית ביה [אם אין בו] ארבעה על ארבעה טפחים, אם כן אין בו דין רשות כלל ומקום פטור הוא.

ואי אית ביה [ואם יש בו] ארבעה על ארבעה טפחים בהא [בזה] לימא רבנן [יאמרו חכמים]: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופא, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה שעל גבי הפתח או לחלון שעל גבי הפתח? שהרי אם המנעול הוא בגובה עשרה טפחים וברוחב ארבעה דינו כרשות היחיד. והא [והרי] הוא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד!

אמר אביי: לעולם יש לפרש שאין בו במנעול ארבעה על ארבעה טפחים, ואולם יש בו מקום מספיק בדלת שמסביב לו כדי לחוק [לחקוק] לעשות בו חור ולהשלימו לארבעה טפחים.

ובהא פליגי [ובדבר זה נחלקו] ר' מאיר הולך לשיטתו שסבר חוקקין להשלים שבמקום שיש בו נקב קטן אם המקום רחב מספיק עד שאפשר להשלים את הנקב ולעשות בו חלל גדול יותר, דנים אנו כאילו היה כבר חקוק ועומד. ורבנן סברי [וחכמים סבורים] כשיטתם שאין חוקקין להשלים והמנעול כפי שהוא אין בו שיעור מקום חשוב ואינו אלא מקום פטור.

אמר רב ביבי בר אביי: שמע מינה מהא מתניתא תלת [למד ממנה מברייתא זו שלושה דברים]: שמע מינה [למד ממנה] כי חוקקין להשלים לדעת ר' מאיר. ושמע מינה [ולמד ממנה] שהדר ביה [חזר בו] ר' מאיר מדבריו ביחס לשערי גינה, שהרי התיר לעמוד ברשות שמדברי סופרים ולפתוח ברשות אחרת,

ושמעת מינה [ולומד אתה מזאת] כי מדרבנן איתא [מדברי חכמים יש] לקבל את דברי רב דימי, דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל מסר בשם ר' יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה — מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו משאם ובלבד שלא יחליפו מרשות לרשות. ומקור לדברים בהלכה זו שלא יחליפו הוא בדעת חכמים האומרים שאם מונח המפתח במקום ארבעה על ארבעה טפחים, אסור לעמוד באיסקופה שהיא כרמלית וליטול משם את המפתח אף שאין צריך להעבירו אלא למנעול שהוא מקום פטור, מכל מקום חששו שמא יעבירנו בטעות לרשותו ונמצא מוציא מרשות לרשות.

ב משנה נגר (בריח ניצב ששמים בדלת כדי לקובעה בקרקע) שיש בראשו גלוסטרא (קצה עבה) שאפשר להשתמש בו לכמה צרכים, נחלקו בו אם דינו ככלי ומותר לסגור בו, או שהוא נחשב כקורה והמשתמש בו הריהו כבונה. ר' אליעזר אוסר ור' יוסי מתיר.

אמר ר' אליעזר: מעשה בכנסת (בבית הכנסת) שבטבריא שהיו נוהגין בו בנגר שיש בו גלוסטרא היתר, עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. ר' יוסי אומר: מעשה שהיה להיפך היה: איסור נהגו בו, בנגר זה, ובא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן.

ג גמרא בגמרא מצמצמים את המחלוקת; בניטל באגדו כלומר אם היה נגר זה יכול להטלטל על ידי האגד (חבל או דבר אחר הקושר אותו לדלת) — כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שדינו כחלק מן הדלת ומותר לנעול בו, כי פליגי [כאשר נחלקו] ר' יוסי ור' אליעזר