גפנים מותרין, ואין הזרעים אוסרים את הגפנים, משום שאין דיורי קטנה בגדולה. ולהיפך, אם גפנים בקטנה — מותר לזרוע את הגדולה לכתחילה בזרעים אפילו בלא הרחקת ארבע אמות, שאין הגפנים נחשבות כמצויות בחצר הגדולה, ואין כאן צד של איסור.

וכן אם היו שתי חצירות באופן זה והיתה אשה יושבת בחצר הגדולה שלה, וזרק לה בעלה גט אל החצר הקטנה שאף היא שלה — מתגרשת על ידי כך. כי כוח ישיבתה של החצר הגדולה כולל גם את החצר הקטנה. ואולם אם אשה בחצר הקטנה וגט בגדולה — אינה מתגרשת.

וכן בענין תפלה בציבור, היה צבור בחצר הגדולה, ושליח צבור עומד בקטנה — יוצאין ידי חובתן בתפילתו, משום שנחשב שהציבור מצוי גם בקטנה. אבל אם היה ציבור בקטנה, ושליח צבור בגדולה — אין יוצאין ידי חובתן.

וכן לגבי מנין: היו תשעה בגדולה ויחיד בקטנה — מצטרפין, שהקטנה בטלה לגבי הגדולה. ונחשב היחיד שבה כמצוי בגדולה. תשעה בקטנה ואחד בגדולה — אין מצטרפין.

ועוד, אם היתה צואה בגדולה — אסור לקרות קריאת שמע בקטנה, שנחשב הדבר כאילו היתה הצואה מצויה אף בתוך החצר הקטנה, ואסור לקרוא קריאת שמע כשיש צואה במקום. ואילו צואה בקטנה — מותר לקרות קריאת שמע בגדולה.

אמר להו [להם] אביי: אם כן, מצינו מחיצה לאיסור. שלפי הגדרות אלה נמצא שפעמים המחיצה עצמה גורמת לאסור דברים אשר בלי מחיצה היו נחשבים מרוחקים זה מזה. והדבר אינו מתקבל על הדעת! שאילמלי אין מחיצה בין החצירות כלל ולא היו מובדלות והיו גפנים באחת מהן, דיו שמרחיק ארבע אמות מן הגפנים וזורע, ואילו השתא [עכשיו] אסורה!

אמר ליה [לו] ר' זירא לאביי: וכי לא מצינו מחיצה לאיסור?! והא תנן [והרי שנינו במשנה]: חצר גדולה שנפרצה לקטנה — גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה.

ואילו השוה את גיפופיה כלומר אילו היה עושה מחיצות בתוך החצר הגדולה שלא תבלוט עוד מן החצר הקטנה הרי גדולה נמי [גם כן] אסורה! ונמצא כי על ידי בנין מחיצות נוספות אלה מוסיף איסור!

אמר ליה [לו] שאין להשוות, שכן התם [שם] תוספת זו שהוא עושה בחצר ומיישר את הגיפופים אינה נתפסת כעשיית מחיצה אלא להיפך סילוק מחיצות הוא, שהרי מחיצות אלה נועדו רק לבטל את המחיצות הקודמות ואין הן עצמן משמשות גבול וחציצה בין שני מקומות.

אמר ליה [לו] רבא לאביי: ולא מצינו מחיצה לאיסור? והא איתמר [והרי נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה: