סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

רשות לעצמו משמע מכאן לכאורה שכל גג הוא רשות מיוחדת לעצמו ומותר לטלטל בכולו. בשלמא [נניח] לשיטת שמואל ניחא [נוח הדבר], אלא לשיטת רב קשיא [קשה].

ומשיבים: אמרי בי [אמרו בני בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב: הכוונה שם אינה להתיר טלטול בכל הגג כולו, אלא להחמיר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה, ושתי אמות בגג זה, שאף ההיתר לטלטל ארבע אמות הוא בגג אחד בלבד.

ומקשים: והא [והרי] אמר ר' אלעזר: כי הוינן [כאשר היינו] בבבל הוה אמרינן [היינו אומרים]: בי [בני בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב אמרו: אין מטלטלין בו בגג זה אלא בארבע אמות, והני דבי [ואותם תלמידים של בית מדרשו] של שמואל תנו [שנו] ברייתא לפי מסורת שבידם: אין להן אלא גגן.

מאי [מה משמע] "אין להן אלא גגן" — לאו דשרו לטלטולי בכוליה [האם לא שמותר לטלטל בכולו]? וקשה מברייתא זו על דברי רב! ודוחים: ומי אלימא ממתניתין [והאם תקיפה ברייתא זו ממשנתנו]?! דאוקימנא [שהעמדנו, הסברנו אותה] שכוונתה להחמיר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה, הכי נמי [כך גם כן] את הברייתא נפרש שבאה ללמדנו שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

א אמר רב יוסף לאחר שחלה ונשכח ממנו תלמודו: לא שמיע לי הא שמעתא [שמעתי הלכה זו] שאמר שמואל בענין מחיצות. אמר ליה [לו] אביי: את [אתה] אמרת אותה ניהלן [לנו], ואהא [ועל דבר זה] אמרת אותה ניהלן [לנו]: שנינו כי גג גדול הסמוך לקטן — הגדול מותר משום שניכרים מחיצותיו לצידי הקטן ואינו פרוץ אליו במלואו, והקטן אסור, שהוא פרוץ בכל רוחבו לגג השני האסור לו.

ואמרת לן עלה [לנו עליה, על כך]: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו [נשנתה] הלכה זו אלא שיש דיורין על גג זה ודיורין על גג זה, דהויא לה הא [ונעשית לה זו גגו] של קטן מחיצה נדרסת, שהרי עוברים דרכה מאחת לשניה, והריהו כחצירות שנפרצו זו לזו.

אבל אם אין דיורין על זה ועל זה — שניהן מותרין, ומסתמא טעמו משום שמחיצות הבתים שלמטה נחשבות כמגיעות מעל גגות הבתים.

אמר ליה [לו] רב יוסף: עכשיו אני נזכר במה שהיה, אנא הכי אמרי לכו [אני כך אמרתי לכם]: לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה חוץ ממקום חיבורם, שגדול מישתרי בגיפופי [מותר על ידי שרידי הגדר], שהרי מצד הגדול נראים שרידי הגדר. והקטן נפרץ במלואו, ולכן נאסר. אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה — שניהן אסורין.

והקשה לו אביי: והא [והרי] דיורין אמרת לן [לנו] ודבר זה זכור לי בבירור! ענה לו: אי אמרי לכו דיורין, הכי אמרי לכו [אם אמרתי לכם והזכרתי דיורים, כך אמרתי לכם]: לא שנו שהקטן אסור כלל בטלטול אלא שיש מחיצה ראויה לדירה על זה ומחצה ראויה לדירה על זה, שגדול מישתרי בגיפופי [מותר על ידי שרידי הגדר] והקטן נפרץ במלואו.

אבל יש מחיצה ראויה לדירה על הגדול, ואין ראויה לדירה על הקטן — אפילו קטן שרי [מותר] לבני גדול. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כיון שלא עבוד [עשו] מחיצה גמורה משמע שסלוקי סליקו נפשייהו מהכא [סלקו עצמם מכאן] ונתנו רשותם לבני הגג הגדול.

כהא [כמו זה] שאמר רב נחמן: עשה סולם קבוע לגגו — הותר בכל הגגין כולן. ואילו שאר בעלי הגגות, כיון שלא עשו סולם, סימן שויתרו על רשות גגם לזה שעשה סולם קבוע.

ב אמר אביי: מי שבנה עלייה על גבי ביתו ועשה לפניה כלומר, לפני פתחה דקה (מחיצה) גבוהה ארבע אמות לפתחה לצד הגגות — הותר בכל הגגין כולן, כי על ידי עשיית המחיצה הוכיח שקובע מקום דירתו על הגג. ושאר גגות שלא עשו כך, בטלים לגגו של זה.

אמר רבא: פעמים שהדקה לאיסור, שייתכן שהמחיצה תעשה דוקא צד איסור לדעת כולם, היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] מקרה כזה — כגון דעבידא להדי תרביצא דביתיה [שעשויה שתהא פתוחה לצד גינת ביתו] ולצד הגגות הניח סתום, דאמר [שהוא אומר] שמובן על ידי מה שעשה

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר