|
פירוש שטיינזלץאמר מר [החכם]: חצירו של גוי הרי הוא כדיר של בהמה משמע שאין דירתו נחשבת דירה כלל. והא אנן תנן [והרי אנו שנינו]: הדר עם הגוי בחצר הרי זה אוסר עליו משמע שדירת הגוי נחשבת כדירה! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] — דאיתיה [כשישנו] הגוי במקום, אוסר. הא [זה] — דליתיה [כשאינו נמצא במקום], אינו אוסר. ושואלים: ומאי קסבר [ומה בעצם הוא סבור], אי קסבר [אם הוא סבור] שדירה בלא בעלים שמה דירה, ואוסרת היא אף אם אין בעליה כעת בתוכה, אם כן לפי עקרון זה אפילו היה שם גוי, נמי ניתסר [גם כן יאסור]. ואי קסבר [ואם הוא סבור] שדירה בלא בעלים לא שמה דירה, אפילו ישראל שני שיצא מביתו נמי [גם כן] לא ניתסר [יאסור]! ומשיבים: לעולם תאמר קסבר [סבור הוא] שדירה בלא בעלים — לא שמה דירה. ואולם ישראל, דכי איתיה אסר [שכאשר מצוי הוא בדירה, אוסר] על הדר עמו ומצריכו עירוב. לכן גם כי ליתיה [כאשר איננו] — גזרו ביה רבנן [בו חכמים] שתאסור דירתו כאילו היה מצוי במקום. ואולם גוי, גם דכי איתיה [שכאשר מצוי הוא בדירתו] אינו אוסר מעיקר הדין אלא משום גזירה שמא ילמד ממעשיו, על כן לא הוסיפו בו גזירה יתרה. ולכן כי איתיה [כאשר נמצא] — אסר [אוסר], כי ליתיה [כאשר איננו] — לא אסר [אוסר]. ושואלים: וכי ליתיה, לא אסר [וכאשר איננו, אינו אוסר]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: המניח את ביתו והלך לו לשבות בעיר אחרת, אחד גוי ואחד ישראל — אוסר על השכנים שבחצר אם לא עירב, אלו דברי ר' מאיר. הרי שר' מאיר סבור שגוי, גם אם אינו מצוי בביתו, בכל זאת אוסר! ומשיבים: התם דאתי ביומיה [שם מדובר שיבוא, יחזור ביומו, בשבת]. ומתוך שכשיחזור יאסור, לכן גזרו אף לפני שחזר. אבל כשיצא מביתו ואיננו עתיד לחזור עד לאחר השבת — שוב אינו אוסר כשאינו בו. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' אליעזר בן יעקב. ורב הונא אמר: אין זו הלכה פסוקה שמלמדים אותה לרבים, אלא מנהג כר' אליעזר בן יעקב וכך פוסקים למעשה לשואל. ור' יוחנן אמר: נהגו העם כר' אליעזר בן יעקב, שאין פוסקים כן אף לשואל הלכה, אבל המקל בכך, אין מוחים בו. א אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף רבו: קיימא לן [מוחזק בידינו] שמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר מעטה אבל ברורה ושלמה בתכלית, שהלכה כמותו בכל מקום, ויתר על כן לעניננו אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' אליעזר בן יעקב, ואם כן אין כל ספק בכך, מהו הדין, האם מותר לתלמיד לאורויי [להורות] הלכה במקום רבו, ושמא דבר כזה הידוע ופשוט לכל אינו בגדר הוראה שאסורה לתלמיד במקום רבו? אמר ליה [לו]: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה [בישול ביצה בכותח המכיל חלב אם מותר שאלו ממנו] מרב חסדא כל שני [שנות חייו] של רב הונא, ולא אורי [הורה] שהיה תלמידו, ואסור לתלמיד להורות במקום רבו. אמר ליה [לו] ר' יעקב בר אבא לאביי: כגון מגלת תענית דכתיבא ומנחא [שהיא כתובה ומונחת] ונמנים בה במפורש הימים שיש להתענות בהם ושאסור להתענות בהם. מהו לאורויי באתריה דרביה [להורות דבר זה במקום רבו]? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יוסף: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה [ביצה בכותח שאלו ממנו] מרב חסדא כל שני [שנות חייו] של רב הונא ולא אורי [הורה]. מסופר כי אף על פי כן רב חסדא אורי בכפרי בשני [הורה בעיירה כפרי בשנותיו] של רב הונא, כי לא היה הדבר במקום רבו ממש. Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
|