פרט לזו שנשחטה בלילה, ופרט לזו שנשפך דמה, ולזו שיצא דמה חוץ לקלעים — שכל אחת מאלה, גם אם עלתה למזבח, אינה מוקרבת, אלא תרד.

ר' שמעון אומר: כך יש לדרוש כתוב זה: מן האמור "עלה" — אין לי ללמוד שאם עלתה על המזבח לא תרד אלא דווקא עולה כשרה, מנין לרבות אף זו שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, וכן זו שיצא דמה חוץ לקלעים, ובשר קרבן הלן מחוץ למזבח, והקרבן היוצא אל מחוץ לעזרה וחזר והועלה על המזבח, והקרבן הטמא, ובשר הקרבן שנותר אחר זמן אכילתו הראוי, והקרבן שנשחט במחשבה שייאכל חוץ לזמנו הראוי, וכן זה שנשחט במחשבה לאוכלו חוץ למקומו הראוי,

וכן זה שקבלו פסולין וזרקו את דמן, והקרבנות שדמיהם צריכים להיות נתנין למעלה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, שנתנן למטה מחוט הסיקרא, וכן הקרבנות שדמיהם צריכים להיות נתנין למטה שנתנן למעלה, והנתנין בחוץ שנתנן בפנים, והנתנין בפנים שנתנן בחוץ, וקרבן הפסח וקרבן החטאת ששחטן שלא לשמן, מנין שאף כל אלו, אם עלו — לא ירדו?

תלמוד לומר "זאת תורת העלה" (ויקרא ו, ב), ריבה תורה אחת לכל העולין על המזבח, אף שנפסלו — שאם עלו, לא ירדו.

יכול שאני מרבה בדין זה אף את בהמת הקרבן שהיה רובע את האשה, ואת הקרבן הנרבע, ואת הקרבן שהוא מוקצה (מיוחד) לעבודה זרה, ואת הנעבד בפועל לעבודה זרה, וזה שניתן כאתנן (תשלום לזונה), וכן הקרבן ששימש כמחיר של כלב, והכלאים (הבא משני בעלי חיים), והטרפה, ויוצא דופן? תלמוד לומר "זאת" למעט את אלו.

ושואלים: מה ראית (מדוע העדפת) לרבות דווקא את אלו (שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה וכו') ולהוציא את אלו (רובע, נרבע וכו'), ולא להיפך,