וקטן אם אחד מבעלי הבתים שבחצר היה קטן אין הוא יכול להקנות רשות ביתו, וממילא אי אפשר לערב עמו (ר"ח)

אמר ליה [לו] אביי לרבה: לדידך קשיא [לשיטתך קשה] ואף לשיטת שמואל קשיא [קשה]. הא תניא [הרי שנינו בברייתא]: חמשה שגבו את עירובן כשהם מוליכין את עירובן למקום אחר שרצו לערב עם חצר אחרת וצריכים להניח את העירוב בתוכה — אחד מוליך לכולן. משמע: הוא ניהו דקא קני, ותו לא [הוא זה שקנה, ולא עוד]. הוא ניהו דקא דייר, ותו לא [הוא זה שגר, ולא עוד] וכיצד יכולים האחרים להשתמש בעירוב זה?!

אמר ליה [לו] רבה: לא לדידי קשיא [לי קשה], ולא לשמואל קשיא [קשה], כי בענין זה שליחות דכולהו קא עביד [של כולם הוא עושה] קובע דירה או קונה מקום בשביל כולם.

ולענין שלש חצירות שעסקנו בו אמר רבה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כר' שמעון שמותרות כל שלושת החצירות זו בזו.

א משנה מי שבא בדרך וחשכה לו, והיה מכיר אילן או גדר הנמצאים בסוף אלפיים אמה ממקום שהוא עומד, ומאותו אילן עד ביתו כאלפיים אמה, ואמר: "שביתתי תחתיו" תחת אילן זה, שרצוני לקנות שביתה לא במקום זה שאני מצוי בו כעת אלא שם, תחת האילן — לא אמר כלום, כיון שלא קבע את שביתתו במקום מוגדר.

אולם אם אמר: "שביתתי בעיקרו" ליד גזעו של אותו אילן — קנה שביתה שם. ומהלך ממקום רגליו ועד עיקרו של האילן אלפים אמה, ואף מותר לו להלך מעיקרו של האילן ועד ביתו אלפים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה.

אם אינו מכיר אילן או מקום מסוים אחר, או שאינו בקי בהלכה ואינו יודע שאפשר לקנות שביתה במקום רחוק, ואמר "שביתתי במקומי" — זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח.

בעיקר שיעורן של אלפיים אמות אלה נחלקו חכמים, יש אומרים שאלפיים אמה אלה הן עגולות כלומר אלפיים אמה לכל צד, אלו דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס, וחכמים אומרים: אלפיים אמה אלה הן מרובעות, שנותנים לו ממקומו כעין טבלא מרובעת שבארבעה כיוונים יש לו אלפיים אמה לכל ארכם, כדי שיהיה נשכר לזויות, וניתנת לו רשות להלך בזויות כאלפיים ושמונה מאות אמה.

וזו היא שאמרו: העני מערב ברגליו. שיכול אדם כגון זה שאין פת לעירוב ברשותו לקנות שביתה כשנמצא בתוך תחום ואומר: קובע אני שביתתי במקום זה, אמר ר' מאיר: אנו אין לנו אלא עני שיכול לעשות כן שהקלו עליו חכמים, אבל מי שיש פת בידו אינו יכול לקנות שביתה בדרך זו, אלא בפת. ואילו ר' יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר יכולים להשתמש בדרך זו של עירוב, לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר, שלא יטרח ויצא ויערב ברגליו, שאין הוא צריך לכך, אלא יוכל גם לשלוח שליח שיניח לו פת באותו מקום. אבל לא נתבטלה האפשרות שהוא עצמו ילך למקום ויקנה בו שביתה בלי פת.

ב גמרא במשנה נאמר שהקובע שביתה תחת האילן ולא הגדיר בדיוק היכן, לא אמר כלום ודנו בשאלה: מאי [מה משמע] בדיוק "לא אמר כלום"?

אמר רב: לא אמר כלום כל עיקר, ולא קנה כל שביתה שאפילו לתחתיו של אותו אילן לא מצי אזיל [אינו יכול ללכת], שלא קנה שביתה תחת האילן משום שלא ציין מקום מסויים. ולא קנה במקומו — משום שאמר שרצונו בשביתה במקום אחר ועקר בדבריו את עצמו ממנו, ולכן אין לו אלא ארבע אמות.

ושמואל אמר: לא אמר כלום כלומר שאינו יכול ללכת מכאן לביתו אם הוא רחוק אלפיים אמה מן האילן, אבל לתחתיו של אילן אם כל נופו נוטה לתוך אלפיים אמה למקומו מצי אזיל [יכול ללכת].

ומה שאמרו שלא קנה שביתה משמעו רק שנעשה תחתיו של אילן חמר גמל שמושכים אותו כל אחד לצד אחר, וכמו כן מכיון שלא קבע לו שם מקום מסויים, אומרים שיש לחשוש בכל חלק שמתחת לאילן שמא הוא המקום שקנה בו שביתה ומושכו אליו.

ולכן אם בא למדוד מן הצפון שבאילן זה כדי להגיע משם לביתו, אומרים לו: שמא לא כאן קבעת — ומודדין לו רק מן הדרום להחמיר, וכן אם בא למדוד מן הדרום — מודדין לו מן הצפון.