שאין (שלא) מן הכל זוכה אדם ללמוד, וייתכן שרק רב מסויים הנמצא בחוץ לארץ הוא המתאים לו. ואמר ר' יוסי ראיה לדבריו: מעשה ביוסף הכהן שהלך אצל רבו לצידן שהיא בחוץ לארץ ללמוד תורה, על אף שהיה בדורו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה בארץ ישראל והיה גדול הדור.

ואמר ר' יוחנן: הלכה כר' יוסי. וכאן עולה השאלה: ולמה לי לפסוק גם כאן? והא [והרי] כבר אמרת ר' יהודה ור' יוסי — הלכה כר' יוסי!

אמר אביי: איצטריך [נצרך, בכל זאת], כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הני מילי [דברים אלה] — במתניתין [במשנתינו], אבל בברייתא — אימא [אמור] שלא, על כן היה צורך לומר שהלכה כדבריו גם בברייתא. ומכיון שלא נמצאו הוכחות לדברי רב משרשיא שאין כללים לפסק ההלכה, יש איפוא לתקן את דבריו, אלא

הכי קאמר [כך אמר התכוון] רב משרשיא: הני כללי לאו [כללים אלה לא] דברי הכל נינהו [הם], דהא [שהרי] רב לית ליה הני כללי [אין לו אותם כללים], כפי שהוכחנו לעיל.

א מעתה שבים אנו לבעיה היסודית של קנין שביתה. אמר רב יהודה אמר שמואל: חפצי גוי אין קונין שביתה ואין להם תחום שבת לא מכח עצמם, ולא מכח בעלותו של הגוי, ואם נכנסו מחוץ לתחום לתוך העיר, מותר לישראל לטלטלם אלפיים אמה לכל צד.

ושואלים: למאן [לשיטת מי] נאמר דבר זה, אילימא לרבנן [אם תאמר שלפי שיטת חכמים] אמר — הרי פשיטא [פשוט הדבר]! השתא [עכשיו] שאומר אתה שחפצי הפקר דלית להו [שאין להם] בעלים, אין קונין שביתה. חפצי הגוי, דאית להו [שיש להם] בעלים ובעליהם עצמם אינם יכולים לקנות שביתה מיבעיא [נצרכה] לומר שאינם קונים שביתה במקומם מכח עצמם?

אלא אליבא [על פי שיטתו] של ר' יוחנן בן נורי, וקא משמע לן [ומשמיע לנו]: אימר [אמור] שאמר ר' יוחנן בן נורי שקונין שביתה — הני מילי [דברים אלה] אמורים בחפצי הפקר, דלית להו [שאין להם] בעלים. אבל חפצי הגוי, דאית להו [שיש להם] בעלים — לא.

מיתיבי [מקשים] ר' שמעון בן אלעזר אומר: השואל כלי מן הגוי בן עירו ביום טוב, וכן המשאיל לו לגוי כלי מערב יום טוב, והחזירו לו הגוי ביום טוב. וכן הכלים שנעשו אוצרות (מחסנים) ששבתו בתוך התחום — יש להן אלפים אמה לכל רוח. וגוי שהביא לו לישראל ביום טוב פירות שקנו שביתה מחוץ לתחום — הרי זה לא יזיזם ממקומן.

אי אמרת בשלמא קסבר [אם נניח שאתה אומר שסבור] ר' יוחנן בן נורי: חפצי גוי קונין שביתה, ניתן אז לפרש: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' יוחנן בן נורי היא שאף חפצי גוי קונים שביתה.

אלא אי אמרת קסבר [אם אומר אתה שסבור] ר' יוחנן בן נורי שחפצי הגוי אין קונין שביתה, הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] לא ר' יוחנן בן נורי ולא רבנן [חכמים]!

ומשיבים: לעולם תפרש קסבר [שסבור] ר' יוחנן בן נורי חפצי הגוי קונין שביתה, ושמואל שאמר שאינם קונים — כשיטת רבנן [חכמים] אמר, ודקאמרת: לרבנן פשיטא [ומה שאמרת: הלא לשיטת חכמים פשוט הדבר] ואין צורך לאמרו כלל — אין הדבר כן, כי מהו דתימא [שתאמר]: יש מקום לגזירה בבעלים שהוא גוי אטו [משום] בעלים שהוא ישראל, קא משמע לן [השמיע לנו] ויקנו שביתה במקום הגוי, ולא יטלטלו יותר מאלפיים אמה משם. ועל כן היה צורך לומר לנו שאין גוזרים בכך.

ואילו רב חייא בר אבין אמר ר' יוחנן: חפצי גוי אכן קונין שביתה, מן הטעם האמור של גזירה בבעלים שהוא גוי אטו [משום] בעלים שהוא ישראל.

מסופר: הנהו דכרי דאתו [אותם אילים שהובאו] לעיירה מברכתא בשבת, שרא להו [התיר להם] רבא לבני מחוזא למיזבן מינייהו [לקנות מהם] אף שמברכתא היא מחוץ לתחומה של מחוזא, ואפשר להגיע אליה רק על ידי עירוב תחומים ואילים אלה הובאו איפוא מחוץ לתחום לגמרי.

אמר ליה [לו] רבינא לרבא: מאי דעתך [מה דעתך] שאתה מתיר, שאתה מסתמך על מה שאמר רב יהודה אמר שמואל: חפצי גוי אין קונין שביתה, ולכן לא קנו האילים שביתה במקומם ואפילו נכנסו מחוץ לתחום מותר לטלטלם.

והא [והרי] כלל הוא בידינו כי אם נחלקים שמואל ור' יוחנן — הלכה כר' יוחנן, והלא כבר אמר רב חייא בר אבין אמר ר' יוחנן: חפצי גוי קונין שביתה גזירה בעלים שהוא גוי אטו [משום] בעלים שהוא ישראל?! והלכה כמותו!

הדר [חזר] ואמר רבא: ליזדבנו [שימכרו] האילים רק לבני מברכתא, שכן כולה [כל] מברכתא לדידהו [עבורם] כארבע אמות דמיא [נחשבת], ואפילו חפץ שיצא באיסור מתחומו מותר לטלטלו ארבע אמות. אבל לבני מחוזא — אסור, וכשיטת ר' יוחנן.

ב תני [שנה] ר' חייא: חרם (תעלה מלאה מים) שבין תחומי שבת — צריך לעשות