ורבנן [וחכמים] סבורים כי התם [שם] בראש השנה לא נעשה אותו יום קודש מדין תורה אלא תקנת חכמים היא כי היכי דלא לזלזולי ביה [כדי שלא יזלזלו בו] ביום טוב הראשון בשנה אחרת. אבל מעיקר הדין יום חול הוא.

א במשנה הובא שבנוסף לעירוב לצורך שני ימי ראש השנה עוד אמר ר' יהודה לגבי ביצה וכלכלה ביום טוב של גלויות, ומעירים:

וצריכא [וצריך] היה לומר לנו שלוש הלכות אלו ואין ללמוד אחת מחברתה. דאי אשמעינן [שאילו היה משמיע לנו] את ההלכה רק בראש השנה, היינו אומרים בהא קאמר [בזו אמר] ר' יהודה, משום דלא קעביד מידי [שאינו עושה דבר] בתוך היום עצמו, אבל כלכלה, דמיחזי [שנראה] כמתקן טיבלא [טבל] ועושה מעשה של תיקון — אימא מודה להו לרבנן [אמור מודה הוא להם לחכמים] שגוזרים אנו לאסור.

ואי אשמעינן הני תרתי [ואילו היה משמיע לנו באלו השתים], היינו אומרים שהתיר ר' יהודה משום דליכא למיגזר עלייהו [שאין מקום לגזור עליהם], שכן אין איסורם מעיקרו חמור כל כך, אבל ביצה שנולדה דאיכא למיגזר [שיש מקום לגזור] בה, כמבואר במסכת ביצה, משום פירות הנושרין וכן משום משקין שזבו מן הפירות ביום טוב, שגזרו חכמים שאסור להשתמש בהם, אימא [אמור] שמא מודה להו לרבנן [להם לחכמים] שאסורה ביצה זו לאכילה אפילו ביום השני, לכן צריכא [נצרכה] להשמיענו בכל המקרים.

ב תניא [שנינו בברייתא], כיצד אמר ר' יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני? היו לפניו שתי כלכלות (סלים) של פירות טבל, אומר: אם היום חול ולמחר קדש — תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש ולמחר חול — אין בדברי כלום. וקורא עליה שם תרומה, ומניחה.

ולמחר הוא אומר: אם היום חול — תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש — אין בדברי כלום, וקורא עליה שם תרומה ואוכלה את הכלכלה האחרת, שכן בכל אופן הופרשה התרומה ביום חול. ר' יוסי אוסר. וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות, שאף על פי שהיום השני נקבע משום הספק בלבד, יש להחמיר בכך.

ג מסופר: ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאתציד [צבי צעיר אחד שהובא לבית ראש הגולה, שניצוד על ידי גוי] ביום טוב ראשון של גליות, ואשתחיט [ונשחט] ביום טוב שני, ונתעוררה השאלה אם מותר לאכלו על סמך שיום אחד משני הימים האלה ודאי יום חול הוא.

רב נחמן ורב חסדא אכלו מבשרו, ורב ששת לא אכל. אמר רב נחמן בלשון מבודחת: מאי אעביד ליה [מה אעשה לו] לרב ששת דלא אכיל בישרא דטביא [שאינו אוכל בשר צבי]? אמר ליה [לו] רב ששת: והיכי איכול [ואיך אוכל] שהרי תני [שנה] איסי, ואמרי לה ויש אומרים בשינוי (ובלשון שאלה) איסי תני [שנה]: וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות!

אמר רבא: ומאי קושיא [ומה הקושיה]? דילמא הכי קאמר [שמא כך אמר]: וכן היה ר' יוסי אוסר בשני ימים טובים של ראש השנה בגולה אבל בשני ימי יום טוב של גלויות מודה הוא לר' יהודה המתיר! אמרו לו: אי הכי [אם כך] הלשון "של גליות" אינה ראויה, אלא "בגולה" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!

אמר ר' אסי: ומאי קושיא [ומה הקושיה בזה]? דילמא הכי קאמר [שמא כך אמר]: וכן היה ר' יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גליות, כשני ימים טובים של ראש השנה לרבנן [לשיטת חכמים] דשרו [שהתירו]. על כל פנים הראו כי ההוכחה מברייתא זו אינה מושלמת.

מסופר כי אחר כך אשכחיה [מצאו] רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה [לו]: תני מר מידי [וכי שנה אדוני דבר] בשתי קדושות יום טוב וכיוצא בהן? אמר ליה [לו] תנינא [שנינו]: מודה ר' יוסי בשני ימים טובים של גליות. אמר ליה [לו]: אי משכחת להו, לא תימא להו ולא מידי [אם תמצא אותם את ר' נחמן ור' חסדא שחלקו עלי, אל תאמר להם דבר] ממה שאמרת, שלא יביישוני ממקור זה שמדברי התנאים על שלא אכלתי.

אמר רב אשי: לדידי [לי עצמי] אמר לי אמימר: ההוא בר טביא לאו איתצודי איתציד [אותו צבי לא ניצוד] ביום טוב,