א משנה ואלו הן בתי החצרים ששנינו דינם במשנה הקודמת: שני חצרים של שני בתים בכל חצר, אף על פי שמוקפת (מוקפים) חומה מימות יהושע בן נון — הרי הן כבתי חצרים.

ב גמרא במקורה של ההלכה ששנינו במשנתנו תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: ממשמע שנאמר "ו בתי החצרים" (ויקרא כה, לא) איני יודע שאין להם חומה? אם כן מה תלמוד לומר בהמשך הכתוב שם: "אשר אין להם חומה"? לומר: יש בתי חצרים שאף על פי שיש להם חומה נחשבים הם כמי שאין להם חומה. וכמה? מיעוט לשון "בתים" הוא שנים, ומיעוט "חצירות" (חצרים) הוא שנים, ולפיכך אם יש בעיר רק שתי חצירות של שני בתים בכל חצר — נחשבת העיר לבתי חצרים.

ומקשים, ואימא [ואמור] כי "בתי החצרים" הם בית וחצר, בית וחצר. אבל כשבכל חצר יש שני בתים — נחשבת העיר המוקפת כשאר המוקפות! ומשיבים: אם כן, ליכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] רק "חצרים", ודי בכך, שהרי אין חצר בלא בית. וכי תימא [ואם תאמר], אי כתב רחמנא [אם היתה כותבת התורה] רק "חצרים", הייתי טועה לומר שחצר בלא בית בתוכה משמע, ואם יש בהן בתים דינן כבית עיר חומה — לא הייתי טועה בכך, שהרי ההוא קרפף איקרי [נקרא] ולא "חצר".

ג משנה ישראל שירש בית בעיר חומה מאבי אמו הלוי, שהיה לו בית באחת מערי הלויים — אינו גואל כסדר הזה ששנינו בפרקנו לגבי בית עיר חומה, שיכול לגאול רק בתוך שנה, ולאחר מכן הריהו של הקונה לצמיתות. אלא יכול לגאול מיד, ובכל מקרה הריהו חוזר אליו ביובל. וכן לוי שירש את אבי אמו ישראל אינו גואל כסדר הזה.

שנאמר: "ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל" (ויקרא כה, לג), לומר שדין גאולת בתי ערי הלויים אינו חל עד שיהא הגואל (המוכר) לוי והבית בערי הלוים, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים, ואין צריך שיהיה הגואל לוי.

ד גמרא על מה ששנינו במשנתנו: ישראל שירש אבי אמו לוי אינו גואל בית עיר חומה כסדר הזה, אומרים: ואלא כמאן [כמי] הוא גואל — כבן לוי; והדר תני [ואולם הוא חוזר ושונה] בסיום דבריו: עד שיהא לוי וערי הלוים, ומשמע מכך שישראל שירש את הלוי גואל כישראל!

ומשיבים, אימא [אמור] כך: ישראל שירש אבי אמו לוי אינו גואל אלא כסדר הזה ששנינו בפרקנו, שיכול לגאול בתוך שנה, ולאחר מכן חלוט הבית לקונה, עד שיהא הגואל לוי ובערי הלוים, ואז הוא גואל לעולם, ובכל מקרה חוזר אליו הבית ביובל. אלו דברי רבי.

ושואלים: בשלמא [נניח, מובן] מה שצריכה הנחלה להיות מערי הלויים — דכתיב [שהרי נאמר] שם: "כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם" (ויקרא כה, לג), אלא שצריך שגם המוכר יהיה לוי מנלן [מנין לנו]? ומשיבים, דכתיב [שנאמר] שם: "ואשר יגאל מן הלוים... ויצא ביובל", הרי שדין זה אמור דווקא בלוי שגואל, ולא במי שאינו לוי.

וכן תניא [שנויה ברייתא] בענין זה: הואיל ונאמר מתחילה "גאולת עולם תהיה ללויים" (שם לב), מה שנאמר לאחר מכן: "ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל" מה בא ללמד? שאם לא כתוב זה, יכול אתה לומר: לוי מישראל יגאל לעולם בית שמכר לו, שהרי זה הלוי יפה כחו שגואל לעולם, וזה הישראל הורע כחו, שאינו גואל אלא בתוך שנה, אבל לוי מלוי — לא יגאל לעולם, אלא בתוך שנה, שהרי גם זה יפה כחו וגם זה יפה כחו — תלמוד לומר: "ואשר יגאל מן הלוים", לומר: גם אם הלוי גואל מיד לוי — חוזר הבית ביובל.

ועוד דורשים: מה שנאמר "מן הלוים" הוא לשון מיעוט — חלק מן הלויים יכולים לגאול לעולם, ולא כל הלוים — פרט לבן לוי שהוא ממזר או נתין (שאמו מן הגבעונים שנפסלו מלבוא בקהל, ראה יבמות עח,ב), ואם ירש בן כזה את אביו ומכר מנחלת הלויים — אינו גואל כלוי.

שנינו במשנתנו, וחכמים אומרים: אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים. ומסבירים: אבל עד שיהא המוכר עצמו לוי, לא אמרינן [לא אומרים אנו]. ולפיכך, לדעתם, גם מי שאינו לוי, אם ירש נחלה בערי הלויים — גואל כסדר גאולת הלויים.

ה משנה נאמר בתורה כי יש לתת ללויים אלפיים אמה סביב עריהם, אלף למגרש (שטח פנוי) ועוד אלף אמה לשדות וכרמים. ועל כך אמרו חכמים כי אין עושין משדה מגרש, ולא ממגרש שדה, וכן לא עושים ממגרש עיר, ולא עושים מעיר מגרש.

אמר ר' אלעזר: במה דברים אמורים? בערי הלוים, שכך ציותה התורה, אבל בערי ישראל עושין משדה מגרש, ולא עושים ממגרש שדה, ועושים ממגרש עיר, ולא עושים את העיר מגרש, כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. הכהנים והלוים מוכרין שדותיהם ובתיהם לעולם, וגואלין אותם לעולם, שנאמר: "גאלת עולם תהיה ללוים" (ויקרא כה, לב), כלומר, לבני שבט לוי.

ו גמרא שנינו במשנה, אמר ר' אלעזר: במה דברים אמורים? בערי הלוים, אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש, כדי שלא יחריבו את ערי ישראל. ואומרים: דכולי עלמא מיהא [לדעת הכל על כל פנים] בדלוים לא משנינן [בעיר של הלוים אין אנו משנים], ואין עושים משדה מגרש, וכן לא עושים מן המגרש עיר. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]?

אמר ר' אלעזר, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: "ושדה מגרש עריהם לא ימכר" (ויקרא כה, לד) ויש לשאול: מאי [מה פירוש] "לא ימכר"? אילימא [אם תאמר] שלא ימכר כלל, והא מדכתיב [והרי ממה שנאמר] "גאלת עולם תהיה ללוים — מכלל דמזבני [מכאן יש ללמוד שהם מוכרים]! אלא מאי [מה פירוש] "לא ימכר" — שלא ישנה את השדה, את המגרש ואת העיר ממה שהיו.

ז שנינו במשנה: הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא], מה שנאמר בתורה: "גאלת עולם תהיה ללוים" (ויקרא כה, לב), מה תלמוד (בא) לומר? לפי שנאמר בשדה אחוזה של ישראל: "במספר שני תבואת ימכר לך" (שם טו), שאינו יכול לגואלה בפחות משנתיים לאחר שמכרה, יכול אף זה, הלוי שמוכר שדהו, דינו כן? תלמוד לומר: "גאלת עולם תהיה ללוים", ללמדנו שיכול לגואלה מיד.

ועוד, לפי שנאמר בישראל שהקדיש שדה אחוזתו ולא גאלה: "והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה'... לכהן תהיה אחוזתו" (שם כז, כא), יכול אף זה, לוי שהקדיש שדהו, דינו כן? תלמוד לומר: "גאלת עולם תהיה ללוים", ללמדנו שאינה יוצאת לכהנים ביובל, והלוי גואלה מההקדש לעולם.

ועוד, לפי שנאמר בישראל שמכר בית בעיר חומה: "ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתת לקונה אותו" (שם כה, ל), יכול אף זה, לוי שמכר ביתו שבעיר חומה, דינו כן? תלמוד לומר: "גאלת עולם תהיה ללוים", ללמדנו שיכול לגאול את ביתו גם כעבור שנה, ואין הבית חלוט לקונה.

ומקשים: בשלמא הני תרתי [נניח שני אלה], כלומר, שני הדינים הראשונים, העוסקים בשדות הלויים — לחיי [בסדר, מובן הדבר], אלא בתי ערי חומה ללוים מי אית להו [האם יש להם], שהוצרכנו למעט מן הכתוב? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: ערים הללו, הניתנות ללויים, אין עושין אותן, כלומר, אין נותנים להם לא כפרים קטנים, ולא כרכים גדולים, אלא עיירות בינוניות, שהן ערים שאינן מוקפות חומה!

אמר רב כהנא, לא קשיא [אין זה קשה]: כאן, שלא היה ללויים עיר מוקפת חומה, מדובר במקום שתחילה הוקף חומה ולבסוף ישב, כאן בברייתא, שיש ללוי בית בעיר חומה, מדובר במקום שישב, שקיבלו הלויים וישבו בו, ולבסוף הוקף בחומה.

ומתקשים: וכי האי גוונא [באופן זה], שנתיישב המקום ולבסוף הוקף חומה, מי הויא [האם היא] נחשבת לעיר חומה לענין הבתים שבתוכה? והתניא [והרי שנויה ברייתא], מה שנאמר בתורה: "ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה" (שם כט), משמעו בית במקום שתחילה הוקף בחומה ורק לבסוף ישב, ולא שתחילה ישב ולבסוף הוקף בחומה.

יכול אפילו הקיפוה ישראל בחומה, ואחר כך בנו בתים בתוכה, תיחשב אף היא לעיר חומה? נאמר כאן: "ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה", ונאמר להלן בכיבוש ממלכת עוג מלך הבשן: "כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח" (דברים ג, ה), מה להלן מדובר בעיר שהקיפוה גוים, אף כאן, דין בית עיר חומה נאמר דווקא בעיר שהקיפוה גוים.

יכול אפילו הקיפוה גוים לאחר מכן, כלומר, לאחר כיבוש הארץ? נאמר להלן בערים שנכבשו בבשן: "חומה", ונאמר כאן בדין הבית: "חומה", מה להלן מדובר שהקיפוה גוים קודם לכן, כלומר, קודם הכיבוש, אף כאן, דין הבית נאמר דווקא בעיר שהקיפוה גוים קודם לכן. ונמצא שאם לאחר שנכנסו הלויים לעיר הקיפוה חומה — אין לבתים שבה דין בית בעיר חומה, ושלא כתירוץ רב כהנא!

תרגמה [תרגם, הסביר אותה, את הברייתא] רב יוסף בריה [בנו] של רב סלא חסידא [החסיד] קמיה [לפני] רב פפא: מדובר בה כגון שנפלו להן ללויים בגורל בזמן הנחלת הארץ