אמר אביי, הכי קאמר [כך הוא אומר]: עד גמלא בגליל, כלומר, כל העיירות שבגליל מגמלא ולדרום היו מוקפות חומה מימות יהושע, וכן כל העיירות עד גדוד בעבר הירדן, שהיא המזרחית לכולן, וכן חדיד ואונו וירושלים בארץ יהודה הריהן מוקפות חומה מימות יהושע.

רבא אמר: כוונת הברייתא לפרש את משנתנו ולומר כי גמלא שנזכרה במשנה כמוקפת חומה מימות יהושע, היא זו שבגליל, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גמלא שנמצאת בשאר ארצות (יהודה ועבר הירדן), וכן גדוד היא זו שבעבר הירדן, לאפוקי [להוציא] כל עיר אחרת בשם גדוד שנמצאת בשאר ארצות (יהודה וגליל), וכן חדיד ואונו וירושלים הן אלו שביהודה — להוציא ערים בשם דומה שנמצאות בגליל ובעבר הירדן. ואילו אינך דלא איכא דכותייהו לא איצטריך ליה [הערים האחרות שנזכרו במשנה, כגון יודפת, שאין עיר כמותן בשאר ארצות באותו שם, לא הוצרך לו לתנא לומר].

ושואלים: וירושלים שמוזכרת במשנה מי מיחלט [האם חלוט] בה הבית לקונה לאחר שנה כדין עיר חומה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: עשרה דברים נאמרו בירושלים, ואחד מהם שאין הבית חלוט בה!

אמר ר' יוחנן: כוונת התנא לומר שהבית חלוט בכל עיר שהיא כגון ירושלים, שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואולם לא שדינה כירושלים עצמה, שאילו ירושלים עצמה אין הבית חלוט בה, ואילו הכא [כאן], בערים שדומות לה, הבית חלוט בהן. רב אשי אמר תירוץ אחר: לאו [וכי לא] אמר רב יוסף בתירוץ קושיה אחרת: תרי [שתי] ערים בשם קדש הוו [היו]? הכא נמי [כאן גם כן] צריך לומר שתרי [שתי] ערים בשם ירושלים הוו [היו] ביהודה, ומשנתנו עוסקת בירושלים האחרת, שבה הבית נחלט.

א בענין הערים ששנינו במשנתנו תניא [שנה בברייתא], ר' ישמעאל בר' יוסי: למה מנו חכמים את אלו שבמשנה, מכל שאר הערים מוקפות החומה שהיו בארץ בזמן יהושע בן נון? שכשעלו בני הגולה מבבל לאחר חורבן הבית הראשון מצאו את אלו וקידשום, אבל הערים הראשונות בטלו מקדושתן משבטלה קדושת הארץ כשחרב המקדש הראשון. ומבארים, קסבר [סבור הוא]: קדושה ראשונה שנתקדשה הארץ בימי יהושע — קידשה לשעתה, עד שגלו מן הארץ, ולא קידשה לעתיד לבא.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה שאמר ר' ישמעאל בר' יוסי: וכי אלו בלבד שנמנו במשנתנו היו מוקפות חומה מימי יהושע? והלא כבר נאמר: "לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר כל חבל ארגב... כל אלה ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח" (דברים ג, ד—ה)! אלא למה מנו חכמים את אלו? שכשעלו בני הגולה מצאו את אלו שהיו בנויות וקידשום. ותוהים: האם ייתכן שכוונת הברייתא שקידשום? הא אמרינן [הרי אומרים אנו] בהמשך הברייתא שלא צריך לקדושינהו [לקדשם]! אלא כוונתה שמנאום במשנה זו.

וממשיכה הברייתא: ולא אלו בלבד, אלא כל עיר שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שהיא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון — כל מצות הללו של ערי חומה נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא. הרי יש סתירה בין הברייתות בדברי ר' ישמעאל בר' יוסי, האם קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא או לא!

ומשיבים, איבעית אימא [אם תרצה אמור]: תרי תנאי [מחלוקת שני תנאים] יש כאן ואליבא [ולפי שיטתו] של ר' ישמעאל בר' יוסי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: חד מינייהו [אחת מהן, מהברייתות], זו האומרת כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא, ר' אלעזר בר יוסי אחיו הוא שאמרה. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אלעזר בר יוסי אומר: נאמר בתורה "אשר לוא חומה" (ויקרא כה, ל), כאילו נכתב "לו חומה" ו"לא חומה", ללמד שלא רק שיש לו עכשיו חומה, אלא אף על פי שאין לו עכשיו חומה והיה לו קודם לכן, בימות יהושע בן נון, נידון המקום כבית עיר חומה.

ב ושואלים: מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם, המקור בכתוב של מי שאומר]: קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בזמן שיבת ציון: "ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סכות וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד" (נחמיה ח, יז). ולכאורה, תמוה הדבר: אפשר בא דוד ומלך על ישראל, וכן שלמה אחריו, ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?

אלא מקיש (משווה) ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, לא לענין הישיבה בסוכות, אלא: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו אז ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה,

וכן אומר הכתוב בשיבת ישראל מן הגלות: "והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה" (דברים ל, ה), מקיש ירושתך ("וירשתה") לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך היתה מלווה בחידוש כל דברים הללו, שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות, אף ירושתך — בחידוש כל דברים הללו, מפני שבטלו הראשונות.

ושואלים: ואידך [והחכם האחר], שלדעתו לא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, כיצד הוא מפרש כתוב זה? ומשיבים: מה שנאמר שעולי הגולה עשו סוכות, ולא נעשה כן מימות יהושע, כוונתו דבעי רחמי [שביקש עזרא רחמים, התפלל] על יצר של עבודה זרה, ובטליה [וביטל אותו], ואגין זכותא עלייהו כי סוכה [והגנה זכות התפילה עליהם כמו סוכה].

ומוסיפים: והיינו דקא קפיד קרא עילויה [וזהו שמקפיד הכתוב שם על] יהושע, על שלא עשה כן בימיו, ומנין? דבכל דוכתא כתיב [שהרי בכל מקום במקרא נאמר]: "יהושע", והכא כתיב [וכאן נאמר]: "כי לא עשו כן מימי ישוע בן נון", הרי שחיסר הכתוב אות משמו. שכן בשלמא [נניח] משה, מנהיגם הראשון של ישראל, לא בעא רחמי [לא ביקש רחמים] שיתבטל יצר זה, מפני דלא הוה זכותא [שלא היתה אז זכות] של ארץ ישראל, שהרי עדיין לא נכנסו אליה, אלא יהושע דהוה ליה זכותא [שהיתה לו זכות] של ארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי [מדוע לא ביקש רחמים שיתבטל]?

ושואלים: ולשיטת הסבור שלא הוצרכו לחזור ולקדש בימי עזרא, והא כתיב [והרי נאמר]: "אשר ירשו אבתיך וירשתה", ומכאן משמע שצריך לקדש ערי חומה בשנית, כפי שנאמר לעיל! ומשיבים, הכי קאמר [כך אומר] הכתוב: כיון שירשו אבותיך — ירשת את [יורש אתה], ואינך צריך לחזור ולקדש.

ושואלים על הברייתא: ומי [והאם] מנו בימי עזרא שמיטין ואפילו יובלות? השתא [עכשיו, הרי] משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה (ראה דברי הימים א ה, כו) כבר בטלו היובלות, למרות שרוב ישראל עדיין ישבו במקומם, עזרא דכתיב ביה [שנאמר בו]: "כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים" (עזרא ב, סד) כלומר, כארבעים אלף איש, הוה מני [היה מונה יובלות]?

דתניא [ששנויה ברייתא]: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם" (ויקרא כה, י), ולמדים משם שבזמן שכל יושביה עליה נוהגים דיני היובל, ולא בזמן שגלו מקצתן.

יכול אם היו יושבים עליה כל ישראל, והן מעורבין, שבט בנימין ביהודה, ושבט יהודה בבנימין, ולא כל שבט בנחלתו, יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: "לכל ישביה" — בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין. ואם כן, כיצד ייתכן ששבי הגולה המועטים מנו יובלות?

אמר רב נחמן בר יצחק: אמנם לא נהגו דיני היובל, אלא שמנו יובלות כדי לקדש שמיטין, כלומר, בסוף כל ארבעים ותשע שנים של שבעה מחזורי שמיטה מנו את שנת החמישים כיובל, כדי ששנת השמיטה הבאה תחול בזמנה, בשנה החמישים ואחת.