לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] שבהמה יולדת למקוטעין, ואם ילדה בתוך שנתה — סימן שנתעברה פחות משלושים יום לאחר שטינפה, ואין זה טינוף הפוטר מן הבכורה. לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו] שיולדת למקוטעין, ויתכן שנתעברה שלושים יום לאחר שטינפה, אלא שעיבורה נמשך פחות מחמישה חודשים מלאים.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לדעת הכל אין טינוף פחות משלושים יום, וגם לא אמרינן [אין אנו אומרים] שהיא יולדת למקוטעין. והכא [וכאן] מדובר באופן שנראה טינוף ביום הראשון של החודש השביעי, ובשאלה האם מקצת היום נחשב ככולו קמיפלגי [חלוקים הם], לסבריה [לפי סברתו] — אמרינן [אומרים אנו]: מקצת היום ככולו, וביום השלושים לטינוף יכולה להתעבר, ויתכן כי נשלמו חמישה חדשי העיבור בתוך שנתה. לגמריה [לפי מסורתו] — לא אמרינן [אין אנו אומרים] מקצת היום ככולו. ולכן יכולה להתעבר רק למחרת, ולא נותרו חמישה חדשים מלאים עד לסוף השנה.

א שנינו בברייתא שאמר ר' עקיבא: אני לא באתי לידי מדה זו. אלא כל שידוע שכבר ביכרה קודם לכן — אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה — הרי זה לכהן. ואם ספק — ייאכל במומו לבעלים. ושואלים: מאי איכא [מה הבדל בהלכה יש] בין ר' עקיבא לר' יהושע?

אמר ר' חנינא מסורא: מדובר כאן בעז שהגיעה לידי ישראל כשהיא נותנת חלב, ובשאלה האם חלב פוטר מן הבכורה איכא בינייהו [יש מחלוקת ביניהם], האם דבר זה שהעז מניקה מוכיח שכבר ילדה, והולד שילדה עכשיו אינו בכור; ר' עקיבא סבר [סבור]: חלב פוטר, שהרי הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אין חולבות (נותנות חלב) אלא אם כן יולדות קודם. ור' יהושע סבר [סבור]: הא איכא מיעוטא [הרי יש מיעוט] בהמות שחולבות אף על פי שאין יולדות, ויש לחשוש לכך, והריהו ספק בכור.

ושואלים: ומי חייש [והאם חושש] ר' יהושע למיעוט? והתנן [והרי שנינו במשנה]: מי שנפטר בעלה בלא בנים, ולא היו לו אחים ליבם אותה, והיא רוצה להינשא. אם היתה לה לאישה זו חמותה שיצאה למדינת הים — אינה חוששת שמא ילדה חמותה אח לבעלה, והיא צריכה להמתין לו ליבום. אבל אם יצאה חמותה מליאה, כלומר, מעוברת — חוששת האלמנה שמא ילדה חמותה בן. ר' יהושע אומר: אינה חוששת.

ואמרינן [ואמרנו]: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהושע שאינה חוששת? קסבר [סבור הוא]: רוב הנשים המעוברות יולדות, ומיעוט מהן מפילות, וכל היולדות — מחצה מן הנולדים הם זכרים ומחצה נקבות. אם כן, כשאנו באים לדון האם יש לחשוש שחמותה ילדה אח לבעלה, סמוך מיעוטא [צרף את המיעוט] של נשים מעוברות שמפילות, למחצה של נקבות שנולדות, והוו להו זכרים מיעוטא [ונמצאו הזכרים הנולדים מיעוט], ולמיעוטא לא חיישינן [ולמיעוט אין אנו חוששים]!

אלא צריכים לומר: איפוך [הפוך] את הסברות, ואמור שר' יהושע הוא זה שטוען שהחלב פוטר מן הבכורה, משום שאינו חושש למיעוט חולבות שלא ילדו, ור' עקיבא חושש למיעוט שחולבות אף שלא ילדו, והרי זה בכור מספק. ומוסיפים, והתניא [וכן שנויה ברייתא] מפורשת כהסבר זה: חלב פוטר, אלו דברי ר' יהושע, ר' עקיבא אומר: חלב אינו פוטר.

ב תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: גדייה שילדה שלש בנות בבת אחת, וכל בנותיה ילדו גם הן שלש שלש — כולן, הבנות ובנותיהן, נכנסות לאותו דיר כדי להתעשר, להפריש אחת מהן למעשר בהמה. כלומר, ייתכן שייוולדו עשר הגדיות באותה שנה, שהרי אין מעשרים מבהמות שנולדו בשנה אחת על בהמות שנולדו בשנה אחרת. אמר ר' שמעון: אני ראיתי גדיה כזו שעישרה את בנותיה ובנות בנותיה בתוך שנתה, כלומר, שנולדו כולן בשנה אחת. ושואלים על סגנון הברייתא: אם התנא רוצה להביא דוגמה לעשר גדיות שנולדו בשנה אחת, למה לי למיתני [לשנות] שכל בנותיה של הגדיה ילדו שלש שלש? די אם תוליד חד מינייהו תלת [אחת מהן שלוש], ואינך תרתי תרתי [והשתים האחרות ילדו שתים שתים], ובסך הכל עשר גדיות, שלוש בנות ושבע בנותיהן!

ומשיבים: איידי דאיכא חדא דלא סגיא [מתוך שיש אחת שאי אפשר] בלא שתלד שלש, תנא כולהו [שנה לגבי כולן] שילדו שלש שלש. ושואלים: ולמה לי למיתני [לשנות] שלש כלל? לילדו כולהו תרתי [שילדו כולן שתים], ותיהדר איהי ותוליד בהדיהן [ותחזור היא, האם, ותוליד גם היא עוד גדייה אחת יחד איתן], ונמצאו בסך הכל עשר! ומכאן משמע שלדעתו לא ייתכן שעז תלד פעמיים במשך שנה.