כי טלית שאולה — כל שלשים יום ראשונים לשאילתה הריהי פטורה מן הציצית.

אדהכי [בתוך כך, בעוד הם מדברים], אייתוה לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמיה [הביאו לפני בית דינו של רב חסדא אדם אחד שלא היה מכבד אביו ואמו], כפתוהו [קשרו אותו] על העמוד על מנת להלקותו,

אמר להו [להם] רמי בר תמרי: שבקוהו [הניחו לו, אל תלקוהו], דתניא [שכן שנויה ברייתא] כי כל מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצדה — אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה לכפות על ידי ענישה, כמלקות, ובמצות כיבוד אב נאמר "למען יאריכון ימיך". אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר תמרי: חזינא לך דחריפת טובא [רואה אני בך שאתה חריף ביותר]! אמר ליה [לו] רמי בר תמרי לרב חסדא: אי הוית באתריה [אם היית נמצא במקומו] של רב יהודה, אחוינא [הייתי מראה] לך חורפאי [חריפותי] הרבה יותר מעכשיו.

א מתוך שנדונה בסוגיה הקודמת הנהגת מקומות שונים בדין הכחל, מביאים בדומה דברים בעניינו של הכבד. אמר ליה [לו] אביי לרב ספרא: כי סלקת להתם [כאשר אתה עולה לשם, לארץ ישראל], בעי מינייהו [שאל מהם, מחכמי ארץ ישראל] שאלה זו: כבדא [הכבד], מה, כיצד אתון [אתם] נוהגים ביה [בו]? ומסופר, כי סליק [כאשר עלה] רב ספרא לארץ ישראל, אשכחיה [מצא אותו] את רב זריקא, ושאלו באשר לכבד. אמר ליה [לו] רב זריקא בתשובה: אנא שלקי ליה [אני בישלתי אותו] לר' אמי, ואכל את הכבד.

כי [כאשר] חזר רב ספרא לבבל, אתא לגביה [בא אצל] אביי, ומסר לו את ששמע מפי רב זריקא. אמר ליה [לו] אביי: בכבד שהתבשל לעצמו, ולענין למיסר נפשה [לאסור את עצמו] בדם שנפלט ממנו בבישול — לא קא מיבעיא [היתה נשאלת] לי שאלתי, שכן ברור הוא לי שאין הדם הנפלט שב ונבלע בכבד בתוך הבישול. ואולם כי קמבעיא לי [כאשר נשאלה לי השאלה] היה זה בכבד שהתבשל עם חתיכת בשר אחרת באותה קדירה, ולמיסר [ולענין לאסור] את חבירתה, כלומר, אותה חתיכת בשר. ומעתה, במה שר' אמי אכל מהכבד שהתבשל כשלעצמו, אין איפוא פתרון לשאלתי. שאל רב ספרא את אביי:

מאי שנא למיסר נפשה [במה שונה לענין לאסור את עצמה, כשהתבשל הכבד לעצמו], דלא מיבעיא [שלא נשאלה] לך כל שאלה וברור לך שהריהו מותר — משום דתנן [ששנינו במשנה במסכת תרומות] כי הכבד אינה נאסרת בבישולה. מעתה, למיסר [לענין איסור] חבירתה נמי [גם כן] לא תבעי [לא תישאל] לך — דתנן [שכן שנינו במשנה זו] כי הכבד אוסרת את המתבשל עימה בקדירה, ואינה נאסרת, מפני שהיא אכן פולטת דם בשעת הבישול ואולם היא עצמה אינה בולעת דם זה, מתוך שהיא טרודה בפליטתו! אמר ליה [לו] אביי: אין ממשנה זו פתרון לשאלתי, שכן דילמא [שמא] מדובר התם [שם] דווקא בכבדא דאיסורא [בכבד של איסור, ככבד של בהמה טריפה],