וכן בגת לענין מעשר. כל עוד נמצא אדם ראשו ורובו בגת יכול הוא לשתות ממנה בלא לעשר, כיון ששתייה שם — שתייה ארעית היא, הפטורה ממעשר.

ומעתה באים לברר כמה הלכות בנושא זה; גבי [אצל] אדם — הא [הרי] אמר בהלכות אלה דבעי [שצריך] שיהא ראשו ורובו בתוך התחום. גבי [אצל] פרה העומדת ברשות הרבים ושותה מתוך רשות היחיד מי בעינן לה [האם צריכים אנו אותה] שיהא ראשה ורובה בתחום רשות היחיד או לא?

ומבררים: כל היכא דקא נקיט מנא ולא נקיט לה [בכל מקום שהוא מחזיק את הכלי ואינו מחזיק אותה] — לא תיבעי [תסתפק] לך דבעי [שצריך] שיהא ראשה ורובה מלגיו [בפנים] שמא תזוז הפרה לאחוריה ותמשוך עימה את הכלי, ויבוא הוא לטלטלו. כי תבעי [כאשר תישאל] לך השאלה — היכא דנקיט מנא ונקיט לה, מאי [כאשר מחזיק את הכלי ומחזיק אותה, מה דינו]?

אמר ליה [אמר לו]: תניתוה [כבר שניתם אותה] את התשובה לשאלה זו: ובלבד שתהא הפרה ראשה ורובה מבפנים ושותה. מאי לאו דנקיט לה ונקיט מנא [האם לא מדובר גם כשמחזיק אותה ומחזיק את הכלי]? ודוחים: לא, מדובר כאן במקרה דנקיט מנא ולא נקיט לה [שמחזיק את הכלי ואינו מחזיק אותה]

ומקשים: וכי נקיט מנא ולא נקיט לה, מי שרי [וכאשר מחזיק הוא את הכלי ולא מחזיק אותה, האם מותר בכלל] להשקות את בהמתו בצורה זו? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא ימלא אדם מים מן הבור שברשות הרבים לתוך כלי ויאחוז את הכלי ויתן בשבת לפני בהמתו. אבל ממלא הוא ושופך, והיא שותה מאיליה משמע שאסור לאדם לתת את המים בכלי לפני הבהמה בדרך זו!

ודוחים: הא איתמר עלה [הרי כבר נאמר עליה] על בעיה זו שאמר אביי: הכא [כאן] מדובר כשהפרה עומדת בתוך בית שחלונותיו פתוחים לרשות הרבים ואוכלת מתוך אבוס (או שוקת) העומד ברשות הרבים והוא עצמו גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה טפחים. ואם כן איבוס זה רשות היחיד הוא, וראשו אחד של איבוס זה נכנס לבין הפסין.

ואסרו לדלות מים מן הבור שבין הפסים ולהניח את הכלי לפני הבהמה, גזירה דילמא חזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי לתקוניה, ודרא ליה לדוולא בהדיה [שמא יראה אותו, את האיבוס, שהוא מקולקל בצידו הפונה לרשות הרבים ויבוא לתקנו, וימשוך את הדלי עמו], וקא מפיק [והרי הוא מוציא] מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שופך את המים על האיבוס ומגיעים לבהמה מאיליהן.

ומקשים: ואף אם אמנם יניח את הדלי עצמו על גבי האבוס, וכי האי גוונא מי מיחייב [ובכגון זה האם מתחייב]? והאמר [והרי אמר] רב ספרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן: המפנה חפציו מזוית לזוית בתוך הבית, ונמלך עליהן בשעת פינוי והוציאן לרשות הרבים — פטור משום מוציא, כיון שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך לצורך הוצאה לרשות אחרת, שהרי כשעקר את החפץ ממקומו נתכוון רק להזיזו ברשות המותרת. אף כאן כיון שלא עקר את הדלי מתחילה על מנת להוציאו לרשות הרבים — אינו מתחייב ואין מקום לגזור גזירה בשל כך.

אלא יש לומר שהגזירה היא משום חשש אחר: זמנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה, וקא מעייל [פעמים שמתקן לו לאיבוס, וחוזר ומכניסו את הדלי אל האיבוס, והריהו מכניס] מרשות הרבים לרשות היחיד, ועקירתו זו הרי נעשתה כבר מתוך כוונה להכניס את הדלי מרשות הרבים לרשות היחיד.

א אותה סוגיה עצמה נאמרה גם בלשון אחרת: איכא דאמרי [יש שאומרים] גבי [אצל] אדם — הא קאמרינן דסגי ליה [הרי אמרנו שדי לו] בראשו ורובו ברשות שהוא שותה בה. גבי [אצל] פרה מי סגי [האם די] לה בראשה ורובה, או לא? ושמא צריך להכניסה כולה לאותה רשות?

ומפרטים: היכא דנקיט מנא ונקיט לה [במקום שמחזיק את הכלי ומחזיק אותה] — לא תיבעי [תיסתפק] לך דסגי [שודאי די] לה בראשה ורובה, אלא כי תיבעי [כאשר תיסתפק] לך הרי זה דנקיט מנא ולא נקיט לה, מאי? [כשמחזיק את הכלי ואינו מחזיק אותה, מה דינו]?

אמר ליה [לו]: תניתוה [שניתם אותה] ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה מבפנים ושותה. מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה [האם לא מדובר כאן אף במקרה שמחזיק את הכלי ולא מחזיק אותה] ודוחים: לא, אפשר לומר דנקיט מנא ונקיט לה [שמחזיק את הכלי ומחזיק אותה]

ומעירים: והכי נמי מסתברא [וכך גם כן מסתבר] דאי נקיט מנא ולא נקיט לה, מי שרי [שאם מחזיק את הכלי ואינו מחזיק אותה, האם מותר]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו, אבל ממלא ושופך והיא שותה מאיליה!

ודוחים מיד את הראיה הזו: הא איתמר עלה [הרי כבר נאמר עליה] שאמר אביי: הכא [כאן] מדובר באבוס העומד ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה, וראשו נכנס לבין הפסין, דזמנין דחזי ליה לאבוס דמקלקל ואתי לתקוניה, ודרי ליה לדוולא בהדיה, וקא מפיק [שפעמים רואה את האבוס שהוא מקולקל ובא לתקנו, ומושך את הדלי עמו, והרי הוא מוציא] מרשות היחיד לרשות הרבים.

ומקשים: וכי האי גוונא מי מיחייב [וכלום בכגון זה האם מתחייב]? והאמר [והרי כבר אמר] רב ספרא אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן: המפנה חפציו מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן — פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך!

אלא, כך יש לומר: זימנין דמתקן ליה והדר מעייל ליה, וקא מעייל ליה [פעמים שמתקן אותו וחוזר ומכניס אותו, והרי הוא מכניס אותו] מרשות הרבים לרשות היחיד. ומכל מקום אין להביא ראיה ממקור זה. על כן מנסים להביא ראיה אחרת.

תא שמע [בוא ושמע] מה ששנינו: גמל שראשו ורובו מבפנים — אובסין אותו (מאכילים אותו בעל כורחו כמות גדולה) מבפנים, והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא [והרי האבסה שכמי שמחזיק כלי ומחזיק אותו נחשב], שהרי אינו יכול להאביס את הבהמה בעל כורחה בלא להחזיק בצוארה, ובכל זאת קא בעינן [ובכל זאת אנו צריכים, די לנו] שיהא ראשה ורובה בפנים!

אמר רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: שאני [שונה] גמל, הואיל וצוארו ארוך חייבים שיהא ראשו ורובו בפנים, שאם לא כן יוכל להוציא ראשו מעבר לתחום הפסים עד רשות הרבים, אבל אין צורך להקפיד על כך בשאר בהמות, על כן רוצים להביא ראיה.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא אחרת: בהמה שראשה ורובה בפנים — אובסין אותה מבפנים. והא אבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה [והרי איבוס שכמי שמחזיק כלי ומחזיק אותה] נחשב, וקא בעינן [ובכל זאת אנו צריכים, די לנו] ראשו ורובו! ודוחים: מאי [מהי] "בהמה" נמי דקתני [גם כן זו ששנינו] — גמל.

ותוהים: והתניא [והרי שנינו בברייתא אחת] 'בהמה' והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת] 'גמל'! ומשמע שהלכה זו היא לא רק בגמל אלא גם בשאר בהמות!

ומשיבים: מידי גבי הדדי תניא [וכי זו אצל זו שנויות אלו שתי הברייתות]?! שאילו הברייתות היו שנויות כאחת, ראוי היה לומר שאינו חוזר על אותו נושא במלים שונות, ואולם הרי שתי ברייתות אלה ממקורות שונים באו, ושמא קרא אחד התנאים לגמל בהמה סתם ואין להוכיח מכאן. וכעין זה תניא נמי הכי [שנינו גם כן בברייתא]: ר' אליעזר אוסר בגמל, הואיל וצוארו ארוך.

ב אמר ר' יצחק בר אדא: לא הותרו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא הותרו פסי ביראות אלא לגבי בהמה בלבד, ולכאורה משמע — כל בהמה! ומשיבים: מאי [מהי] בהמה זו שנזכרה — הכוונה בהמת עולי רגלים. אבל אדם