בוקי סריקי [בקבוקים ריקים], כלומר, דברים סתם! הכי [כך] אמר רב נחמן: מקום הדבק, אפילו ניטל כולו — כשר, והוא שנשתייר בו במקום הדבק כדי תפיסה (אחיזה). ושואלים: וכמה הוא כדי תפיסה? אמר אביי: כמלא בטדא בתורא [רוחב אצבע אפילו בשור גדול].

א שנינו במשנה בין הטרפות: הכרס הפנימי שניקבה או שנקרע רוב החיצונה. אמר רב יהודה אמר רב, העיד נתן בר שילא ריש טבחיא [ראש הטבחים, השוחטים] של צפורי לפני רבי עדות זו משום (בשם) ר' נתן: אי זו היא כרס הפנימי? זו שקוראים לה בארמית "סניא דיבי", חלק מן המעיים, הקרוי בלשוננו "המעי העיור". וכן אמר ר' יהושע בן קרחה: סניא דיבי. ר' ישמעאל אמר: כרס הפנימי הוא מה שנקרא איסתומכא דכרסא [פתח הכרס].

רב אסי אמר ר' יוחנן: מקום צר יש בכרס, שהוא קרוי כרס הפנימי, וכל השאר נכלל בכרס החיצונה, ואיני יודע איזהו. אמר רב נחמן בר יצחק: נפל כרסא בבירא [הכרס בבור], כלומר, כיון שאינו יודע מהו, נמצא שנקב בכל מקום בכרס אוסר! אמר רב אחא בר רב עוא, כך אמר רב אסי בפירוש הדבר: מן המיצר, ממקום שהכרס הולכת ונעשית צרה לכיוון הוושט, ולמטה לכיוון הוושט (כשהבהמה תלויה ברגליה) הוא הנקרא כרס הפנימי.

ר' יעקב בר נחמני אמר בשם שמואל: כרס הפנימי הוא המקום בכרס שאין בו מילת, בליטות כעין צמר שיש על דפנות הכרס. ר' אבינא אמר בשם גניבא שאמר משמיה [משמו] של רב: אותו טפח בוושט שהוא סמוך לכרס — זו היא כרס הפנימית.

אמרי במערבא משמיה [אמרו בארץ ישראל משמו] של ר' יוסי בר חנינא: כל הכרס כולו — זו היא כרס הפנימית, ואיזהו אם כן כרס החיצון? אין זו הכרס עצמה, אלא זה בשר החופה (המכסה) את רוב הכרס מצידה התחתון של הבהמה. רבה בר רב הונא אמר: הכרס הפנימית היא המפרעתה. ושואלים: מאי [מהו] מפרעתה? אמר רב אויא: היכא דפרעי טבחי [המקום, הצד, שמגלים הטבחים כשפותחים את הבהמה] כלומר, צד הבטן.

מסופר, בנהרדעא עבדי [היו עושים, נוהגים להלכה] כרבה בר רב הונא. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר שהיה מחכמי נהרדעא: כל הני שמעתתא מאי [כל אותן השמועות שאמרו חכמים לעיל בהגדרת כרס הפנימי מה הן]? מה אתם עושים בהן? אמר ליה [לו]: כולהו שייכן [כולן שייכות, כלולות] במה שאמר רבה בר רב הונא, שגם סניא דיבי, וגם איסותמכא דכרסא, וגם מקום שאין בו מילת, פונים לכיוון דופן בטן הבהמה, ה"מפרעתה".

ושאל אותו: ומה שאמר רב אסי אמר ר' יוחנן, שמקום צר יש בכרס ואינו יודע מהו, מאי [מהו]? הרי יש לחשוש לכל מקום בכרס! אמר ליה [לו]: כבר פירשה רב אחא בר עוא, שהוא מן המיצר ולמטה. ושאל אותו: ומה שאמר ר' אבינא שרק הטפח הסמוך לוושט הוא הכרס הפנימית, ודבני מערבא מאי [מה שאמרו בני ארץ ישראל, שכל הכרס קרויה כרס הפנימית, מה אתה עושה בהם]? אמר ליה [לו] הני ודאי פליגי [אלה ודאי חלוקים] על דברי רבה בר רב הונא, ואין אנו פוסקים כמותם.

ב שנינו במשנה: כרס החיצונה שנקרעה, ר' יהודה אומר: בבהמה גדולה אם נקרעה בשיעור טפח — טריפה, ובבהמה קטנה — אם נקרעה ברובה. אמר ר' בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר: לא גדולה — גדולה ממש, ולא קטנה — קטנה ממש, אלא הכלל הוא: כל שנקרע בה בכרס החיצונה טפח ולא הוי רובא [ואין זה רוב] הכרס — זו היא ששנינו: בגדולה טפח, וכל שהקרע הוא רובא [ברוב] הכרס החיצונה ולא הוי [ואינו מגיע לכדי] טפח — זו היא ששנינו: בקטנה ברובא. כלומר, כל שיש בקרע או טפח, או רוב הכרס החיצונה — הרי זו טריפה.

ותמהים: רובא ולא הוי טפח, פשיטא [פשוט] שעושה טריפה, שהרי בכל מקום דינו של רובו ככולו! ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה] הלכה זו, אלא במקרה דהויא [שיש בה] טפח במשהו יותר מרוב, מהו דתימא [שתאמר]: במקרה זה, שאורך כולה הוא יותר מטפח, עד דמיקרע [שנקרע] בה טפח שלם לא הוי טרפה, קא משמע לן [משמיע לנו] שגם אם נקרע פחות מטפח בכל זאת טריפה היא, כיון שנקרעה ברובה.

אמר גניבא אמר ר' אסי: אם נקדרה הכרס החיצונה, נעשה בה חור עגול, שגודלו כגודל מטבע הקרויה סלע — טרפה, ומדוע? שאם תמתח הקדירה הזו — תעמוד על הטפח לאורכה, שכן הוא גודלו של סלע. אמר ר' חייא בר אבא, לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא [לי נתפרש הדבר מגניבא עצמו] כשהיינו אמברא [על המעבורת] של נהרדעא: אם היה הנקב כסלע — כשרה, יתר מכסלע — טרפה. ושואלים: וכמה יתר מכסלע? אמר רב יוסף: כגון דעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא [שנכנסים שלושה גרעיני תמר כשהם מצופים בשיירי בשר הפרי בדוחק], ושהן נמצאים בלא ציפא [ציפוי] שהם לגמרי נקיים — נכנסות ברווחא [ברווח].

ג שנינו במשנה: המסס ובית הכוסות, הסמוכים זה לזה, שניקבו לחוץ (לחלל הבטן), ולא זה לזה — טריפה. בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: מחט שנמצאת תחובה בעובי דופן בית הכוסות, מצד אחד — הרי היא כשרה, נמצאה תחובה משני צדדים — טרפה. ומכל מקום, גם במקרה שהמחט נמצאת משני צדדים — אינה טריפה בכל אופן, אלא יש לבדוק: אם נמצא עליה על חוד המחט קורט (מעט) דם —