הרי זה להביא (לרבות) לאיסור חלב שעל גבי הדקין (המעיים הדקים) הנמשכים מן הקיבה, אלו דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: הרי זה בא להביא חלב שעל גבי הקבה. ואילו ר' ישמעאל מתיר חלב שעל הקיבה, והוא מה שנאמר לעיל שהכהנים נהגו בו היתר כשיטתו.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא: נאמר באיסור חלב "החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב" (ויקרא ג, ג), ר' שמעון (ישמעאל) אומר: מה חלב המכסה את הקרב שאסר הכתוב, יש עליו קרום, והקרום נקלף בקלות מן החלב — אף כל חלב שיש לו קרום, והקרום נקלף בקלות מן החלב — הרי זה אסור, ואף חלב שעל גבי הקיבה בכלל זה. ר' עקיבא אומר: מה חלב המכסה את הקרב, הוא תותב, פרוש כשמלה על הבשר ואינו מהודק, וגם יש לו קרום והוא נקלף — אף כל חלב שהוא תותב ויש לו קרום ונקלף, כגון חלב שעל גבי הדקין — אסור. אבל אם אינו תותב, אלא דבוק בבשר, וכגון חלב שעל גבי הקיבה — אינו חלב אסור, אלא שומן מותר. ונמצא שלפי ברייתא זו, ר' ישמעאל הוא האוסר חלב שעל גבי הקיבה!

שלח רבין משמיה [משמו] של ר' יוחנן: כפי ששנינו בברייתא זו — כך היא הצעה של משנה, כלומר, כך צריך לומר, ואיפוך קמייתא [והפוך את שיטות התנאים בברייתא הראשונה], ואמור ש"כל החלב אשר על הקרב" בא לרבות לאיסור חלב שעל הדקין לדברי ר' עקיבא, ולדעת ר' ישמעאל הוא בא לרבות לאיסור גם חלב שעל הקיבה.

ושואלים: מאי חזית דאפכת קמייתא [מה רואה אתה שאתה הופך את הברייתא הראשונה]? איפוך בתרייתא [הפוך את האחרונה]! ומשיבים: שאני הכא [שונה כאן] בברייתא השניה, כיון דקתני [שהוא שונה] בלשון "מה חלב המכסה את הקרב" וכו', שהוא מדקדק בלשון הכתוב, מה בדיוק למדים מ"המכסה את הקרב" — הרי זה סימן שהיא דווקא [נאמרה בדיוק].

ומקשים: אי הכי [אם כך], מה שנאמר בעמוד הקודם, שחלב שעל גבי הקיבה כהנים נהגו בו היתר כדעת ר' ישמעאל שאמר משום אבותיו, הלא כדעת ר' עקיבא היא! אמר רב נחמן בר יצחק, כך צריך לפרש: אלה דברי ר' ישמעאל שאמר משום אבותיו, וליה לא סבירא ליה [ואולם הוא עצמו אינו סבור כן], ולדעתו הוא אסור.

א ובקשר שבין החלב האסור והמותר לבין דיני טריפות, אמר רב: חלב טהור (מותר), אם היה תחתיו נקב שעושה טריפה — הרי הוא סותם אותו, ואינה טריפה, ואילו חלב טמא — אינו סותם. ורב ששת אומר: אחד זה ואחד זה סותם.

בעי [שאל] ר' זירא: לדברי רב, שחלב טמא אינו סותם, חלב חיה, שכולו מותר, מאי [מה] דינו לענין זה? האם בדוקא אמר רב שחלב טהור סותם, והאי נמי [וזה, חלב חיה, גם כן] טהור הוא, שאין בחיה איסור חלב בכלל, ואם כן, גם חלב שבבהמה אינו סותם, כגון החלב המכסה את הקרב — בחיה הוא סותם, ואינה טריפה. או דלמא [שמא] לא נאמר שחלב טהור בבהמה סותם אלא משום דמהדק [שהחלב הטהור מהודק], והאי לא מהדק [וזה, החלב המכסה את הקרב, בחיה אינו מהודק], ולכן אינו סותם?

אמר אביי: מאי תיבעי ליה [מה נסתפק לו] לר' זירא? כלומר, פשוט הדבר, נהי דשרי [גם אם אמנם מותר חלב זה] באכילה, מכל מקום אהדוקי לא מהדק [אינו מהודק], ואינו סותם!

מסופר, ההוא נקב דסתמה [אותו נקב שנמצא בבהמה שסתם אותו] חלב טמא, דאתא לקמיה [שבא לפני] רבא, אמר רבא: למאי ניחוש לה [למה נחשוש בזה]? חדא [אחת] — דהא [שהרי] אמר רב ששת: חלב טמא נמי [גם כן] סותם. ועוד, התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן יש להקל. אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: יש בדבר זה שיטת רב שאוסר, ויש בזה גם איסורא דאורייתא [איסור מן התורה], ואת אמרת [ואתה אומר] ומשתמש בנימוק שהתורה חסה על ממונן של ישראל?!

כיוצא בזה מסופר, מניומין כנדוקא [עושה הכדים] איגלי ליה בסתקא דדובשא [נתגלה לו כלי מלא דבש], והיה חשש שמא אכל ממנו נחש והטיל בו ארס, אתא לקמיה [בא לפני] רבא לשאול מה דינו, אמר רבא: למאי ניחוש לה [למה נחשוש בכך]? חדא [אחת] — דתנן [ששנינו]: שלשה משקים אסורים משום גילוי — היין, והמים והחלב, ושאר כל המשקים מותרים, ואם כן, אין הדבש בכלל האיסור. ועוד, התורה חסה על ממונם של ישראל. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרבא: הרי עומדת לפנינו שיטת ר' שמעון, שסבור שגם דבש הוא בכלל המשקים האסורים משום גילוי, ויש כאן חשש של סכנת נפשות, ואת אמרת [ואתה אומר] התורה חסה על ממונם של ישראל?

ומבררים: שיטת ר' שמעון בענין זה מאי היא [מה הוא]? דתניא [ששנויה ברייתא]: חמשה משקים אין בהם משום גילוי, שהנחשים אינם טועמים מהם: ציר היוצא מן הדגים, וחומץ, שמן, ודבש, ומורייס (ציר עשוי משומן דגים ומלח), ר' שמעון אומר: אף הן יש בהן משום גילוי. ואמר ר' שמעון: אני עצמי ראיתי נחש ששתה ציר בצידן. אמרו לו חכמים: שטיא הוה [שוטה היה] אותו נחש, משונה בהתנהגותו, ואין מביאין ראיה מן השוטים.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן בר יצחק: אודי לי מיהת [הודה לי על כל פנים] בציר שאין בו חשש גילוי, שהרי מוחזק בידינו שאין הלכה כר' שמעון בענין זה, דהא [שהרי] רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע ורבנן [וחכמים], כי הוה להו גילויא [כאשר היה להם דבר שיש בו חשש לגילוי] שדו ליה [היו משליכים] אותו בציר, שמחמת חריפותו מבטל את הארס. ומן הצד השני אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרבא: אודי לי מיהא [הודה לי על כל פנים] בדבש שהוא אסור משום גילוי, שכן ר' שמעון בן אלעזר קאי כוותיה [הולך כשיטתו] של ר' שמעון, דתניא [ששנויה ברייתא]: וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אוסר בדבש.

ושוב לענין העיקרי, אמר רב נחמן: חלב העשוי ככובע, למרות שהוא טהור (מותר באכילה) — אינו סותם, ואם היה נקב באותו מקום הרי זו טריפה. ושואלים: היכא [היכן] נמצא חלב כזה? אמרי לה [יש אומרים] שהוא חיטי דכרכשא [חיטים, מעין פירורים של חלב, שנמצאות על החלחולת], החלק האחרון של המעי, שנקב שבה עושה טריפה. ואמרי לה [ויש אומרים] שזה טרפשא דליבא [הקרום שעוטף את הלב], שאם ניקב לבית חללו הרי זו טריפה, ואין החלב סותם.

ב אמר רבא, שמעית מיניה [שמעתי ממנו] מרב נחמן בענין החלב שעל גבי הקיבה תרתי [שתים], ששני חלבים נמצאים על גבי הקיבה, בשני מקומות שונים, כאשר יפורט להלן, אחד קרוי חימצא ואחד בר חימצא, חד סתים וחד לא סתים [אחד מהם סותם נקב שיש בקיבה כנגדו ואחד אינו סותם], ולא ידענא הי מינייהו [ואיני יודע על איזה מהם] אמר שסותם ועל איזה אמר שאינו סותם. רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה [בנו] של רב נחמן אמר: בר חימצא סתים [סותם], חימצא לא סתים [אינו סותם]. אמר רב טבות: וסימניך כדי שתזכור את הענין — יפה כח הבן ("בר חימצא") שהוא סותם מכח האב ("חימצא") שאינו סותם.

ושואלים: הי [איזה הוא] חימצא והי [ואיזה הוא] בר חימצא? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר רב נחמן בענין זה על אחד מן החלבים שעל הקיבה: הייתכן כי אינהו [הם, בני ארץ ישראל] מיכל אכלי [אוכלים ממנו], משום שסבורים שהוא חלב טהור,